השאלות הן התשובות. פיתוח יצירתיות בגיל צעיר.

קל לי מאוד להתחבר לבשורה של אייל דורון, ששיעורי בית לא תורמים כלום חוץ מנזק. לאמירות מסוג זה תמצאו קונים רבים, כי אף אחד לא אוהב שיעורי בית, כולל המורים שצריכים לבדוק אותם. הקביעה ששיעורי בית גורמים לנזק היא מרחיקת לכת, אבל מספיקה בשביל לעורר ויכוח, למשוך תשומת לב ולמכור עיתונים וסדנאות.

מצד אחד, זו התפרצות לדלת די פתוחה. בבית הספר היסודי בו למד בני, ממילא לא נתנו לתלמידים שיעורי בית. גם בחטיבת הביניים משאירים זמן לשיעורי גיטרה ואימוני טניס. בית הספר שאני חוויתי שייך כנראה לעבר, כי הזיכרון שנותר חקוק במוחי הוא סיוט מתמשך של מורות ומורים שפותחים כל שיעור בציד תלמידים שלא הכינו שיעורים.

מצד שני, הזווית החדשנית שד"ר דורון מציג, תואמת בחלקה את גישת האימון שאני מיישם כבר למעלה מעשרים שנים. גישות חדשניות צריכות להיות חלק מעסקים כרגיל, אבל מבלי לאבד את מה שעובד בגישות הישנות. בתי הספר לא מכינים את התלמידים לחיים, זה נכון, אבל לא רק בגלל פספוס של גישת הלימוד, אלא שאיש לא מסוגל לצפות איך ייראו החיים ושוק העבודה בעוד עשרים שנה.

יצירתיות חשובה יותר מידע, אבל האם ניתן ללמד יצירתיות? ניתן לפתח אותה, כמו שניתן לפתח כל שריר. אם כך, למה נותנים ריטלין לילדים שסובלים מהפרעות קשב? כשהתוודיתי באחת ההרצאות שאני סובל מהפרעת קשב, העיר לי מישהו, שאני לא סובל מהפרעות קשב אלא נהנה מהן. קיבלתי במתנה חשיבה מחוץ לקופסה, יצירתיות, למה לדכא אותה.

יצירתיות וחדשנות חשובות, אבל המוח, מה לעשות, פועל בתבניות. בכדי לעלות לרמות חשיבה וביצוע גבוהות יותר, נדרש לשלוט תחילה בפעולות הקיימות ברמת "אוטומט". דורון טוען שתרגול חוזר היא דרך לאלף כלבי ים. זה נכון, אבל זה לא אומר שתרגול יהפוך את הילד לכלב ים או לרובוט.

אחת הבעיות של זמננו, שרק תלך ותתעצם – אנשים נפלטים מהמשחק בגיל הביניים ומצויים במצוקה. לכן הצטרפתי לפני מספר שנים ל"התחלה חדשה", מיזם שמחזיר אנשים למשחק בגיל הביניים. למדתי שם שהתכונה החשובה ביותר שנדרשת בשביל לחזור למשחק היא גמישות מחשבתית. את התשתית, ובזה אני מסכים לגמרי עם ד"ר אייל דורון, עדיף לפתח בגיל צעיר.

לראיון המלא במוסף "כלכליסט" 3.11.17 לחצו כאן

 

 

אודות המחבר

השארת תגובה