זהירות מרגלים.
מידע הוא כוח בעסקים, בצבא, גם בספורט. איך משיגים אותו? בדרכים שונות ומשונות, חוקיות וכמעט לא חוקיות, וגם ברשתות חברתיות, אתרים, רדיו, טלוויזיה, ויש חוקרים פרטיים כי יש גם הרבה פייק ניוז, ובספורט עושים סקאוטינג.
עולם המידע משתנה במהירות, ואם כיום חיילים שמרואיינים מוסרים את שם היחידה, החטיבה והאוגדה שלהם שמופיעה גם על המסך ומנדבים גם את הגזרה בה הם פועלים, אז שבויים עברו תופת כשנפלו בשבי במלחמת יום כיפור עברו תופת כשסירבו למסור את המידע הזה.
זה לא מובן לי כמו שלא הבנתי כשאנשי זרעית שמעו קולות חפירה מתחת לביתם, למה החיזבאללה היה צריך לדעת שצה"ל גילה ובודק את זה.
אבל אנחנו בספורט. כל מאמן היה רוצה לדעת מה היריב מסוגל ומתכנן, כדי להכין את הקבוצה שלו בהתאם. היו זמנים שמאמנים היו מסווים את העוזר שלהם כעובד ניקיון ש"מנקה" את הטריבונה, שיעקוב אחר האימון של הקבוצה היריבה לפני המשחק ביניהן.
כיום לכל קבוצה מקצוענית יש צוות סקאוטינג שאוסף מידע מצפייה במשחקים חיים ומוקלטים, מנתחים את מהלכי היריב, עוקבים אחר יכולות של שחקנים מסוימים שאולי יהיו מועמדים להחתמה בעתיד. תעשייה של איסוף וניתוח נתונים.
וגם הצפייה בחומר זו בעייה, כי בשנות ה-70 וה-80 קבוצות שלא שיחקו באירופה היו משחקות פעם בשבוע והיה הרבה זמן להכנות, והעונה עודד קטש מקבל מצוות הסקאוטינג קובץ דיגיטלי אותו ערך איש ה-וידיאו, ומקרין אותו במטוס כי מכבי ת"א בטיסות.
קבוצות מתעניינות ביכולות אישיות כדי לאתר חולשות וחוזקות של שחקני מפתח, תרגילים קבוצתיים התקפיים, סוגי הגנות, כי מידע טוב יכול לעזור לנצח משחקים וזה עולה ושווה כסף.
כשאימנתי את הפועל חולון ב-1982-84 הייתי נוסע לצפות בליגות קיץ קטנות כי התקציב לשחקן חיזוק היה 10-13,000 דולר כולל ההוצאות שלי! אם הייתי טס מניו יורק לשיקאגו לראות שחקן, מחיר הכרטיס והמלון היה עוד מקטין את החוזה שהייתי יכול להציע לו.
הבונוס שקבלתי בנסיעות סקאוטינג בארה"ב היה, שבזמני הפנוי הייתי קופץ למשחקי סוף העונה הרגילה ב-NBA, בדרך כלל ב"מדיסון סקוור גרדן". בחדר התקשורת הייתי פוגש לפני המשחק עיתונאים, סוכנים, מאמנים, וסתם מקורבים שהצליחו להתפלח ולזלול כיבוד בחינם, וישראלים שהיו חברים של אריק הניג זצ"ל.
באחד הביקורים שלי פגשתי בחדר העיתונות איש מוזר, סקאוט עצמאי שמכר מידע לניקס משתי סיבות: הראשונה, הוא גר בניו יורק ולא היה לו כסף לטוס ברחבי ארה"ב. השנייה, הניקס היו היחידים שהיו מוכנים להקשיב לרעיונות שלו.
על פי ריצ'י סטיינלאוף הסטטיסטיקה לא משקפת במדויק מה שקורה במגרש, ושיפור קטן באיסוף המידע יכול להיות שווה הרבה כסף לקבוצה שמוכנה להשקיע בזה כסף קטן. הבעיה שהאיש היה נודניק ויישום הרעיונות שלו דרש מהן לשנות את ה"קונספציה".
הרעיון של סטיינלאוף היה פשוט אבל היישום דרש זמן ועבודה סיזיפית. הנה שתי דוגמאות למחשבה המקורית והמעניינת של סטיינלאוף:
שחקן מקבל חסימה, משתחרר מהשומר שלו, מקבל כדור מתחת לסל חופשי לגמרי ומניח אותו בקלילות בטבעת, ובטופס הסטטיסטיקה נרשמות לזכותו שתי נקודות. המוסר מקבל קרדיט על האסיסט, האם לשחקן שחסם ושיחרר לקולע לא מגיעה חצי נקודה על החסימה? שחקן אחר שעובר שלושה שחקנים ומטביע על שומר רביעי, מקבל בדיוק אותן שתי נקודות.
דוגמא נוספת: שחקן סוגר לריבאונד והכדור נופל לידיים של שחקן שעומד לידו. לזכות השחקן שתפס את הכדור נרשם ריבאונד, ומה מקבל השחקן שעשה את עיקר העבודה? כלום.
סטיינלאוף כל כך התלהב שמצא מישהו שמוכן להקשיב לו, הזמין אותי לעלות לכמה דקות לדירתו בפינת השדרה השנייה ורחוב 10 לראות איך הוא עובד. כל חדרי הבית היו מלאים בערימות של קלטות וידיאו ממשחקי קולג' שהוא היה צופה בהן מבוקר ועד ערב, מנתח ומעריך את ביצועי השחקנים ומרכז אותם.
את המידע הזה אי אפשר למצוא בשום מקור אחר, והניקס היו היחידים שמוכנים להקשיב לסטיינלאוף מסיבה מאוד פרקטית: בחירות דרפט הן אחד הנכסים היקרים שיש לקבוצות, ובדיקות שהם עשו לאורך זמן הראו שהמלצות הדרפט והדירוגים של ריצ'י סטיינלאוף לפני כל דרפט, הוכחו בבדיקה שנעשתה כעבור כמה שנים ניבאו הצלחה או כישלון של בחירות הדרפט שעשו בפועל הקבוצות.
החלטתי לנצל את ההזדמנות לשאול את האנציקלופדיה המהלכת איפה אני יכול למצוא שחקן סביר וזול במיוחד. חפר האיש בניירת ושלח אותי לליגת קיץ קטנה בפרברי לוס אנג'לס שמיועדת לשחקנים פליטי ליגות הקיץ הגדולות.
נקצר סיפור ארוך. טסתי לחוף המערבי והגעתי לאולם קטן אפוף עשן. מסל אחד לא ראו את הסל השני, מהיציע עודדו כמה עשרות, כנראה בני משפחה של השחקנים, ועל הפרקט היה שחקן לבן אחד שהשתולל וצרח על כולם. קראתי לו החוצה כי התקשיתי לנשום וניגשתי ישר לעניין, האם תהיה מוכן לבוא לישראל ב-10,000 דולר, טיסות ודירה עליי?
כך הגיע מייקל קרטר להפועל חולון, והשאר פרה היסטוריה.
חוכמה לאחר מעשה
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? שסטיינלאופים הם לפעמים אנשים מוזרים, אבל כדאי להקשיב גם להם כי הם רואים את המציאות מזוויות אחרות.
הלוואי שהיה אחד בגרסה עזתית, שהיה קם להתפלל ב-7 באוקטובר בארבע בבוקר (עדיף ב-7 בספטמבר), מציץ מחלון ביתו לרחוב ומודיע למפעיל שלו שהוא רואה מאות טויוטות ואופנועים ואלפי לוחמים מתארגנים בחצרות של השכנים.
מראה עיניים.
לכל דבר מחיר, לדל ולעשיר!
בניגוד למה שהבטיחו הבכירים ביורוליג עד לאחרונה, לדובאי תהיה קבוצה ביורוליג כבר בעונת המשחקים הבאה 2024/25. ועדת המשא ומתן של היורוליג עובדת על פרויקט דובאי ומורכבת מנציגי פנאתינייקוס, באיירן מינכן, ברצלונה ופנרבחצ`ה, ואת האישור האחרון לצירוף דובאי יתנו בפגישה של 13 ראשי מועדוני בעלי המניות ביורוליג בפברואר.
ההסכם הכלכלי עם ראשי הקבוצה מהמפרץ אושר כבר בסוף נובמבר 2023 עם התנגדות פנימית יחידה של… מכבי תל אביב, אבל ההצבעה הרשמית הייתה פה אחד.
היורוליג הכריזה תמיד שהמדיניות שלה היא לא להכניס למפעל קבוצה מחוץ לאירופה, והמנכ"ל עדיין מתעקש שהסיכויים לצירוף קבוצה מדובאי כבר בעונה הבאה הם רק 50 אחוז ו"הרבה עוד יכול להשתנות". בולשיט, הכל סגור.
כשעיתונאים התקילו אותו בשאלה מה הקריטריונים להצטרפות למפעל? ענה המנכ"ל שבשביל לקבל קבוצה חדשה ליורוליג צריכה להיות לה הישגיות ספורטיבית, ועל הדרך עקץ את הפועל ירושלים: היורוליג לא יצרף פרויקטים חדשים שהבעלים משקיע מיליונים שקיבל מההורים שלו. קודם הוא צריך לעבור ביורוקאפ, להצליח, להראות דומיננטיות ואז תישקל המועמדות.
אם לא הבנתם, להפועל ירושלים, שהגיעה לגמר ליגת האלופות של פיב"א, אין הישגיות ספורטיבית, לעומת דובאי שהיא כידוע מדינה אירופית בעלת היסטוריית כדורסל מפוארת.
מדובר בסיפור שאין בו כלום חוץ מצביעות והרבה כסף. היורוליג מכניסים מהצד את השיח'ים מאסיה שאין להם שום קשר לכדורסל, ומוותרים להם על התמודדות של שנים ביורוקאפ כי הקבוצה שתקום בדובאי תשלםו לכל אחד מבעלי המניות של היורוליג (ברסה, ריאל, בסקוניה, פאו, מכבי ת"א, אנדולו, פנר, ז'לגיריס, מילאנו, צסק"א, ויללרבאן ובאיירן) מיליון יורו בעונה, שזה לא פחות מ-150 מיליון יורו בחמש שנים. בנוסף גם חברת התעופה האמירתית תיקח על עצמה את הסכם החסות של היורוליג, אם טורקיש איירליינס לא תרצה להמשיך את החוזה לאחר 2025.
ההערה המיותרת שפלט מנכ"ל היורוליג חושפת ממה באמת הוא חושש – איום נורא שתצטרף עוד קבוצה מישראל. אם שם המשחק הוא כסף, יהיה לו קשה לסרב לבקשת הצטרפות של אימפריית אדלסון, שרכשה לא מזמן את הבעלות על דאלאס מאבריקס ב-4 מיליארד דולר!
אז כדי שדובאי תהיה קבוצה "אירופית" יצרפו אותה גם לליגה האדריאטית, וזה ייתן לה עוד תועלת חשובה – חשיפה של היורוליג במזרח התיכון. איפה, בחאן יונס? בבסיסי החות'ים?
לצד הבוחטות שיקבלו יש ליורוליג גם דאגה, שהכסף הגדול ישמש את הקבוצה מדובאי לרכוש את השחקנים הבכירים החופשיים ביבשת, וכך יקפיצו את שכר השחקנים בכל הקבוצות, הפתרון, תהיה לדובאי גם מגבלה – תקרת תקציב.
שתי קבוצות מודאגות התנגדו לצירוף קבוצה מדובאי – צסק"א מוסקבה ומכבי תל אביב, שעלולות לאבד את המניות שלהן ביורוליג בגלל "המצבים הפוליטיים והגיאו-אסטרטגיים המיוחדים של מדינותיהן".
יש עוד קשר למכבי ת"א, אחת הסיבות שניקולה וויצ'יץ' עזב, שהוא מיועד להיות המנהל המקצועי של הקבוצה מדובאי.
אז הכל כסף?
לא ממש. עיריית פאריס, בחוצפתה, לא מוכנה למכור לבעלים של פאריס סן ז'רמן, השיח' הקטארי נאסר אל חלאיפי, את אצטדיון "פארק דה פרינס".
אפשר להבין את הכעס של השיח' שרגיל שהכל למכירה וגם ה-ויכוח על המחיר הוא קצר וגמיש, וקשה לו להבין למה סגן ראש עיריית פאריס מתנגד.
מיליונים לאוניברסיטאות בארה"ב, רכישת מועדוני כדורגל במיליארדים, שכר עתק לשחקני הכדורגל הגדולים בעולם, הכל סחיר וכולם מתקפלים, אבל לייחס את ההתנגדות למכירת "פארק דה פרינס" לניסיון השתלטות של ערבים, זה מוגזם.
הגיוני שבעל הון ירצה לשלוט גם במועדון ובבעלות על האצטדיון, אבל גם העיריות בעלות המתקנים מבינות את זה ומתעקשות להשכיר או אפילו לתת אותו בחינם לשימוש הקבוצות, רק לא לוותר על השליטה.
בשביל להשקיע בהרחבה ובשדרוג המתקן הוא צריך להיות בבעלות המועדון, ולבנות אחד כזה עולה יותר מדי אפילו למיליארדרים. מכבי חיפה היא לא בעלת "סמי עופר" והפועל ומכבי ת"א אינן בעלות בלומפילד. ואפילו מיץ' גולדהר, יהודי עשיר לכל הדעות, דרש מרון חולדאי שימכור לו את "בלומפילד" או שמיץ' יבנה אצטדיון למכבי ת"א, לא מימש את האיום.
אגב, לפני ש"אליאנץ ארנה" נבנה, באיירן מינכן, מועדון קצת יותר גדול ממכבי ת"א, שיחקו באצטדיון האולימפי במינכן. בישראל אין מועדון שמסוגל לבנות לעצמו אצטדיון או אולם כדורסל ענק בלי להיעזר בתמיכות קרן המתקנים של הטוט, אז המתקנים נשארים ציבוריים. מכבי ת"א בכדורסל עשו מהלך מבריק כשהיכל יד אליהו הוגדל ושופץ,
מכבי השתתפו במימון הקמת תאי כבוד והגדילו את ההכנסות שלהם מהשכרת התאים.
הקייזר
כעקרון אני לא משתתף במשאלי דירוג עשרת הכדורגלנים / הספרינטרים / השוערים / הפנדליסטים בכל הזמנים. מעבר לקושי להשוות בין התנאים בהם התחרה ג'סי אוואנס באצטדיון האולימפי בברלין 1936 למסלולים עליהם רץ יוסיין בולט, אין מישהו שחי "בכל הזמנים" וראה הכל במו עיניו.
איך אפשר להשוות בין שחקן שמשודר בטלוויזיה בכל שבוע, לאחד ששיחק בתקופות שאפילו לא נשארה מהן הקלטה שניתן לצפות בה אפילו ב-Youtube?
השבוע הלך לעולמו "הקייזר" פרנץ בקנבאואר, מהכדורגלנים הגדולים ב"כל הזמנים". קפטן נבחרת גרמניה ובאיירן מינכן בשנות ה-60 וה-70, אחד משלושה שזכו בגביע העולם כשחקן וכמאמן (גם מריו זגאלו מברזיל ודידייה דשאמפ מצרפת). בקנבאואר היה אחד מתשעה שחקנים שזכו בגביע העולם, באליפות אירופה וב"כדור הזהב", ועדיין ערימת ההישגים לא מסבירה למה וכמה גדול היה.
"המפגש" הראשון שלי עם פרנץ בקנבאואר היה בשידורי הטלוויזיה הישראלית מגביע העולם מקסיקו 1970. חצי גמר אדיר, איטליה ניצחה את גרמניה 3:4 אבל מה שנשאר בזיכרון זה בקנבאואר ממשיך לשחק עם כתף סדוקה ויד תלויה על מתלה.
אנחנו רגילים לצפות בבאיירן מינכן משודרת כל שבועיים במשחקי הצ'מפיונס ליג, בשנות ה-70 שידרו בטלוויזיה רק את משחקי הגביע העולמי אחת לארבע שנים.
גמר הגביע העולמי מינכן 74' היה הראשון ששודר בישראל בצבע! גרמניה, להזכירכם, הייתה עדיין חצויה ונבחרת גרמניה ייצגה את גרמניה המערבית, זו ששילמה למדינת ישראל פיצויים על הנזקים והסבל שגרמה בשואה, יענו הגרמנים החצי רעים.
אחת הנחמות הקטנות שמצאתי בהפסד של הולנד שהובילה כבר 0:1 בדקה השנייה, היה שהם הפסידו לשחקן ענק, משהו בקליבר שלא ראיתי קודם. בלם התקפי.
רוב הבלמים בתקופה ההיא (וגם אחריה) היו בריוני קו הגנה אחרון שהעיפו כדורים לקיבינימט (געגועיי לדרבי הענקים הרמת גני בין גדי יניאק לאהרן "קפי" קפיטולניק), אבל אנחנו בעניין ה"קייזר".
על כמה שחקנים אפשר לומר שהם שינו את המשחק? בקנבאואר המציא את הליברו, בלם התקפי. הייתה לו אינטליגנציית משחק יוצאת דופן, והוא לא העיף כדורים אלא חילץ ומסר ל-30 מ' בדיוק לרגל, ובעיקר היה מנהיג שהפך משחקים כשהקבוצה הייתה במשבר.
מה שהפך את פרנץ בקנבאואר ל"קיסר" זה לא רק שהוא שינה את המשחק, אלא שהוא עשה את זה בסטייל.
בקנבאואר היה קלאסה!
שבת שקטה ומבורכת ל כ ו ל ם!