מגזין מס. 11 (1.3.24) מסכם שבוע ספורטיבי די משמים. משחקי גביע, בחירות מקומיות, נבחרת כדורסל שבה בשלום לבסיסה, ולמה ספורטאים זרים מעדיפים לשחק בישראל (רמז: לא רק בגלל האוכל והשכר).

עשר הארות למשחקי נבחרת ישראל

& על הכישרון של ים מדר אין ויכוח. אין לי מושג למה הוא עבר בקיץ מפרטיזן בלגרד לפנרבחצ'ה, אולי נמאס לו מסדרות החינוך של אוברדוביץ' או שהיו ענייני כסף, לא יודע. אבל גם אם הוא היה מנתח את כל הסיכונים, מדר לא היה יכול לצפות ששאראס יחליף את איטודיס בפנר וייבש אותו.

& את דעתי על שחקנים שמכדררים את עצמם לדעת מאחורי הגב ובין הרגליים אתם מכירים. שום דבר טוב לא יוצא מזה, ומי שמנסה לחקות את סטף קרי או לורנזו בראון צפוי למפגש כואב עם המציאות. הם היוצאים מהכלל.

כדורסל זה משחק קבוצתי ואחד הדברים הראשונים שמלמדים ילדים זה למסור כי הכדור תמיד זז מהר יותר משחקן. אז למה הנטייה הטבעית של שחקנים היא לכדרר? כי הכדרור נותן לשחקן זמן לחשוב. הבעיה שבזמן ששחן לוקח זמן למחשבה גם ההגנה חושבת  והסיטואציה רק הולכת ומסתבכת. הוא הופך מטרה לשמירות כפולות, נתקע ומסתבך.

& המשחק נגד סלובניה היה שונה לגמרי מפורטוגל, כי סלובניה נותנת לשחק (עד שהם מבינים שזה יעלה להם ביוקר ומתחילים להרביץ).

& התחושה שבסלובניה החמצנו הזדמנות לגנוב ניצחון היא לדעתי מופרכת. נכון שהובלנו כבר ב-14 הפרש בתחילת הרבע השני, אבל לצפות שהסלובנים ימשיכו להחטיא בלי סוף ממצבים חופשיים (0 מ-11 מהשדה) היא מוגזמת.

& לזכותו של אריאל בית הלחמי הוא הסיק מסקנות מהמשחק נגד פורטוגל, העלה את יפתח זיו בחמישייה לצידו של ים מדר, שיחרר אותו מהובלת הכדור ומשמירה על פרפליץ', ו-ים אסף נקודות בלי לבזבז אנרגיה מיותרת.

& יובל זוסמן מנסה לחזור לעצמו. כל שחקן עובר תקופות פחות טובות והעובדה שזוסמן שחקן הגנה טוב חשובה מאוד בתקופה שהוא מתקשה לעשות נקודות. בהפסד לחולון הורגש שיפור אבל בכדורסל אין שחקן תפקיד בלם. כל שחקן חייב גם לאיים על הסל, ליצור לעצמו מצבי קליעה, אחרת הקבוצה משחקת ארבעה נגד חמישה בהתקפה.

& רומן סורקין עשה העונה התקדמות מדהימה במכבי ת"א. הפציעה שלו במשחק הראשון הייתה המכה הכי כואבת שהנבחרת יכולה לקבל. המחליף היחיד בעמדת הסנטר הוא עידן זלמנסון, שגם הוא היה פצוע. מה נשאר? תומר גינת יכול לתת לסורקין כמה דקות מנוחה אבל הוא משחק בעמדה 4.

& לקראת חלון נובמבר חייבים להכניס עוד שמירת לחץ.

& והגיע הזמן לסיים את סאגת קדין קרינגטון, יש גבול לכל תעלול.

לא שלטון ולא מקומי

ביום שלישי התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין מפלגה ארצית לרשימה למועצת עיר. ש"ס מעורבת מאלף ועד אריה דרעי, אבל איזה יתרון יש לתושבי ת"א מהקשר הלא ברור שבין רון חולדאי למפלגת העבודה?

ספורט ברשויות המקומיות נוגע כמעט לכולם. קבוצות, כולל "גדולות", משתמשות במתקנים עירוניים, ומועדונים קטנים או מחלקות בענפים אולימפיים לא יוכלו להתקיים בלי תמיכה עירונית. אז למה הספורט לא היה בכלל נושא לדיון במערכת הבחירות לרשויות המקומיות?

בישראל אין באמת קבוצות "מקצועניות". יש קבוצות בבעלות פרטית שמשחקות בליגות שמכנות את עצמן מקצועניות, כי תקציבן בנוי בעיקר על מתקציב שהן מקבלות דרך מנהלות הליגה, על הסכמי שיווק שהם חצי בלוף, ויש קבוצות שבקושי מוכרות מנויים, ותלויות בתמיכה של ראש העיר.

הפועל חדרה, בני ריינה, סכנין, שמשחקות אמנם בליגה של מכבי חיפה ובאר שבע אבל כלכלית הן מתבססות גם על קופת העיר. מאזן גנאים היה יו"ר בני סכנין, בא בטענות לעירייה, ואז נבחר לראשות העיר, רב עם אבו יונס וסגר למועדון שהוא ניהל עד לא מזמן את הברז.

איזי שרצקי לא צריך מעיריית קריית שמונה אפילו שקל, אבל הוא היוצא מן הכלל. הפועל עכו בלי תמיכה ומעורבות של עיריית עכו לא יכולה לשרוד בליגה לאומית.  עיריית ראשל"צ, שתקציבה הוא שני מיליארד שקלים וראש העיר רז קינסטליך הוא ממשפחת כדורגל, מעבירה את ניהול קבוצת הכדורגל לאנשים פרטיים (איל ברקוביץ', עמוס לוזון) ומצרפת להם גם צ'ק, רק שייקחו את הנטל הזה מהעירייה.

תמיכה ציבורית צריכה ללכת לחלשים. עיריית ת"א תומכת בבני יהודה ומכבי יפו בסכומים גדולים יותר ממכבי והפועל ת"א ביחד, וזה מה שנכון לעשות. מיץ' גולדהר ויענקלה שחר לא זקוקים לתמיכת עיריות תל אביב וחיפה, אבל אצטדיון ל-30,000 איש אין להם. אז מה רע לקבל את בלומפילד או סמי עופר בתשלום סמלי, אם המשכיר הוא ראש עיר שיודע להעריך הופעה בטלוויזיה בכל שבוע. מעניין לבדוק כמה קולות קיבל רון חולדאי בבחירות האלה מאוהדי מכבי יפו ובני יהודה.

חולדאי היה מספיק חזק להגיד לא למיץ' גולדהר, כשהוא איים / ביקש קרקע לבנות בכספו אצטדיון כדורגל למכבי ת"א, או להרוס את אוסישקין לפני שבנו את הדרייב אין. אומץ ושכל לא בהכרח הולכים ביחד.

חולדאי מספיק ותיק בשביל לזכור איך זה נגמר אצל ארקדי גאידמק, שבנה על תמיכת אוהדי בית"ר ירושלים שיצביעו לו בהמוניהם בבחירות לראשות העיר ירושלים. איפה מוצאים טיפש כמו גאידמק שיקבור מאות מיליונים מכספו הפרטי בקבוצת כדורגל?

לראש עיר מותר להזרים כסף ציבורי לקבוצות ספורט, בתנאי שיש קריטריונים להזרמת הכסף. ב-1994 עמדתי בראש ועדה לרפורמה בספורט, ואחרי שהגשנו את הדו"ח לשר החינוך אמנון רובינשטיין פנה אליי ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט וביקש שאצטרף ל-ועדה עירונית שהוא מינה לקביעת קריטריונים לחלוקת תקציב הספורט לאגודות.

אולמרט ידע שבלי אמות מידה לתמיכה בספורט הוא היה חשוד בהעדפת בית"ר ירושלים, וב-ועדה גיליתי שספורט בירושלים זה הרבה מעבר לבית"ר בכדורגל והפועל בכדורסל, יש אתלטיקה, שחייה, ספורט באוניברסיטה העברית… שם אפשר להגיע להישגים גדולים בכסף קטן.

ויש גם ניוז

רוב תמיכת הטוטו לקבוצות הייתה עוברת פעם דרך חשבונות הבנק של מרכזי הפועל, מכבי, אליצור ובית"ר, שהיו גובים עבור כלום עמלה של כרבע מהסכום ובנוסף גם דרשו מהקבוצות לוותר על זכויות ההצבעה שלהם בהנהלות איגודי הספורט. הסידור הזה בוטל אבל עדיין חברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל נקבעים במרכזי הפועל ומכבי.

אז קבלו טיפ, לראשי הרשויות המקומיות נמאס לממן את הספורט בערים שלהם בלי לקבל ייצוג בהנהלות איגודי הספורט שם מתקבלות ההחלטות החשובות, ובמרכז השלטון המקומי מתגלגל רעיון יפה.

אם בשביל להעביר כסף לקבוצות הספורט צריך להיות מרכז ספורט, אז מרכז השלטון המקומי יקים מרכז ספורט ויקבל ייצוג במוסדות הספורט. הגיע הזמן שמי שבאמת עושה ספורט יהיה מעורב בניהול הספורט.

בעלי המאה יהיו גם בעלי הדעה.  

האשם תמיד

ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים זה לא משהו שבהפועל ירושלים יכולים לעבור עליו לסדר היום. ההיגיון אומר שאם השחקנים נשארו מהעונה שעברה והמאמן התחלף, ברור לגמרי מי אשם בהפסדים.

למאזן יש טור חובה אבל גם טור זכות. לחובתו של קנצוריס רשומים מאז שחתם ב-10 בינואר הפסדים מביכים להפועל חיפה וקריית אתא בארנה, אבל גם ניצחונות בצ'מפיונס ליג על פרישטרי, קרשיאקה וטנריפה ב-24 הפרש!

כשאליאס קנצוריס רק הגיע כתבתי שבהפועל ירושלים ייחסו את ההצלחות להגנה ולמשחק הקבוצתי שאלכסנדר דז'יקיץ' השאיר בירושה, ואת האשמה לכישלונות יפילו על המאמן שהחליף אותו.

שמעתם על שחקן שייקח על עצמו אחריות להפסד? אני לא זוכר אחד כזה, בשביל זה יש מאמן. דז'יקיץ' הוציא מהפועל ירושלים 200 אחוז והיה סביר שאחריו תבוא ירידה, ועל חוסר הניסיון של קנצוריס ידעו עוד לפני שהגיע.

אז רוב השחקנים היו הבסיס גם לקבוצה של דז'יקיץ' וכדאי שייקחו אחריות. מזכיר לי סיפור על חבר שלי שהתלונן לאורטופד שברך ימין כואבת. אין מה לעשות, הסביר הרופא, זה הגיל.

דוקטור, השיב החבר, הברך השנייה מאותו גיל.  

תופסים ראש

אקסבייר מנפורד מהפועל ת"א ודיישון בוקר מהפועל אילת נכשלו בבדיקת "סמים" ותובע איגוד הכדורסל דורש להרחיק אותם לארבעה חודשים.

אני לא מבין כלום ב"סמים" וטווח החומרים נע בין "סמים חברתיים" כמו מריחואנה לבין חומרים ממריצים. שניהם אסורים אבל העונשים שונים לגמרי.

מבחינת מנפורד ובוקר המשמעות הפרקטית של הרחקה לארבעה חודשים היא סיום העונה. אם יש להם חוזים לעונה הבאה אין מניעה שיחזרו לשחק, השאלה האם ימשיכו לקבל שכר מהקבוצות בתקופת ההשעיה, כי הנפגעות הקשות ביותר הן הקבוצות. אם יבואו ל-ועדת המשמעת ויוכיחו שהם כבר נענשו על ידי הקבוצות, זה עשוי להקל בעונשם.

אז בישראל שחקנים שייענשו בהרחקה ל-4 חודשים מתכוונים לערער, ובאיטליה   פול פוגבה הורחק ל-4 שנים וסיים את הקריירה. פוגבה, אלוף עולם, נתפס כנראה משתמש בחומרים יותר מסוכנים מבוקר ומנפורד, הביא עצבים לבית הדין כשסירב לעסקת טיעון מקלה, וגם השכר ביובנטוס קצת יותר גבוה מהפועל אילת, אבל זה מסביר למה ספורטאים מעדיפים לשחק בישראל על רוב מדינות אירופה.

המלחמה עלתה עד עכשיו 150 מיליון שקלים, אין תקציב לבדיקות סמים. 

136 חטופים יחזרו הביתה עוד לפני המגזין הבא

אמן ושבת שקטה