מגזין מס. 13 (15.3.24) מסכם את הופעתן של מכבי והפועל ת"א, מה מכניס את ישראל לצמרת מדד האושר, וגם: חוויות של מיקי ברקוביץ' ממחנה האימון של אטלנטה "הוקס".

 

כמה הארות בעקבות ניצחונה של מכבי ת"א על הכוכב האדום

  • רחמיי על יאניס ספרופולוס, מאמן הכוכב האדום, הקבוצה הכי מטומטמת ביורוליג. בדו קרב בין קבוצה מכדררת שמיידה שלשות לבין קבוצה שמוסרת והולכת פנימה, זה רק עניין של זמן עד שהמחסנית תתרוקן.
  • הסרבים גם מקפידים להכניס את עצמם לכל מלכודת שאי אפשר לצאת ממנה בשלום. מותר לאבד כדורים נגד שמירת לחץ, אבל בשביל להפוך כל איבוד כדור לליי-אפ במתפרצת בצד השני צריך גם סוג של כישרון.
  • קצת מסובך – בפיק אנד רול שחקן גבוה בדרך כלל חוסם לנמוך. אם השחקן החוסם נאלץ לזוז בזמן החסימה ומבצע עבירה, כולם כועסים על הגבוה שזז אבל מי שאשם בפאול הוא הנמוך שלא מעלה את השומר שלו על החסימה.
  • נקודה במתנה – זריקת עונשין שווה נקודה תיאורטית במתנה. נותנים לך זריקה לסל מחמישה מטר, בלי שמירה, אף אחד לא מפריע, רק אתה והסל, נקודה במתנה. נותנים לך מתנה, קח! עמוד כל הקיץ על הקו, זרוק אלפי זריקות עונשין ותקבל תמורה מלאה להשקעה. כמו ג'וש ניבו, למשל.
  • מיס-מאץ' – זה ששחקן גבוה מהשומר שלו בכמה סנטימטר זו לא סיבה למסור לו שוב ושוב כדי שיממש את היתרון האופטי המפוקפק.
  • קבוצה מכדררת תפסיד תמיד לקבוצה מוסרת.
  • אם הראש של ווייד בולדווין היה מחובר לגוף, הוא כנראה היה משחק ב-NBA. בולדווין ממלמל לעצמו, כל הזמן מתווכח עם השופטים, כל מגע מקרי הוא ממשיך לכאילו זריקה לסל ומנסה להוציא זריקות עונשין שהוא קולע ב-90 אחוז.
  • ג'וש ניבו הוא הריבאונדר הטוב ביורוליג, אבל כדאי לשים לב מה קורה כשניבו לא מצליח לתפוס את הכדור החוזר, הוא פשוט הודף אותו לשחקנים שרחוקים מהסל, אמנם לא נירשם לו ריבאונד אבל הקבוצה מרוויחה עוד פוזשן.

קרובה אבל רחוקה

הפועל ת"א לקחה על עצמה העונה משימה קשה, לעלות ליורוליג דרך היורוקאפ, ובאותו זמן ללכת בכל הכוח על גביע המדינה והאליפות, בעונה שהיא נאלצת לארח מחוץ לישראל.

זה שגם מכבי ת"א חולון והפועל ירושלים מארחות בחו"ל, לא הופך את המשימה לקלה. להיפך,

היו עונות שהפועל ת"א התעלתה לרמה של מכבי ת"א עד למרחק נגיעה (ניצחונות בכל ארבעת הדרבים), וזה נתן סוג של אשליה שהם כמעט שם.

לשים משקל כל כך כבד על שחקן אחד – ג'ייקובן בראון, זו טעות למרות שלפעמים זה מצליח. כתבתי את זה לפני תחילת העונה, ולא חשוב כמה זרים תחתים, בסוף יש בעל בית אחד במגרש שמנהיג תשעה זרים וארבעה ישראלים בכירים והוא פציע.

עופר ינאי הוא החיזוק הכי חשוב של הפועל ת"א העונה. ינאי שינה את התרבות הניהולית, העלה את הרף הפיננסי שהיה במשך שנים מחסום במרוץ עם מכבי ת"א והפועל ירושלים, בזמן שבמכבי ת"א קיצצו בשכר השחקנים, בהפועל החתימו עוד שחקנים. נכון שמדובר בסדרי גודל כספיים אחרים, אבל בהשוואה לעבר הפועל עלתה ליגה ובלי לפזר כספים בחוסר אחריות.

ההחתמה המשמעותית ביותר הייתה של וויל קאמינגס, כמחליף לג'ייקובן, אבל דווקא כשהוא סיפק את הסחורה זה לא הספיק.

בשיקטאש היא משוכה שהפועל ת"א הייתה צריכה לעבור ולהפסיד להם אחרי שהובלת ב-21 נקודות זה מתסכל, אבל התגובות של דני פרנקו, השחקנים והבעלים להפסד היו מתסכלות עוד יותר.

בניגוד למה שניראה אולי מבחוץ, הפועל ת"א הגיעה למשחק העונה שלה מול בשיקטאש  ברבע גמר היורוקאפ פחות עמוקה ומגובשת, חלק מהשחקנים לא בכושר, והשליטה של פרנקו בקבוצה הייתה מוטלת בספק.

אחרי הפסד כואב כל כך, שחקנים שמפשלים היו אמורים לקחת אחריות ולא להטיל רפש במאמן, חלקם בעילום שם. האחריות להפסד מוטלת באופן אוטומטי על המאמן, וברור שיש לו חלק בכישלון, אבל מי שלא אימן מתקשה להבין איך מרגיש נהג שמסובב את ההגה,  לוחץ על הברקסים והמכונית ממשיכה להתדרדר ואין מי שיעצור.

כשהקבוצה מתפרקת שחקנים רבים מאמינים בטעות שעוד שלשה תשנה את המשחק. קשקוש. רק הגנה קבוצתית עוצרת מפולת.

היו שבועות שהפועל ת"א שיחקה כמו הקבוצה מספר 1 בישראל. לורנזו בראון היה מושבת בכאבי גב, אחר כך ווייד בולדווין נפצע בברך, אבל מכבי נשארה בתמונה כי ג'ון דיברתולמיאו ותמיר בלאט ידעו להתעלות בשביל לסגור את הפער.

טייס המשנה של הפועל וויל קמינגס היה מצוין מול בשיקטאש אבל הקברניט ג'ייקובן בראון לא הגיע. הכי גרוע, קבוצה שנראתה מגובשת נראית אחרי סיום המשחק ההפסד כמו חבורה שמחוברת ברוק. כולם מאשימים את המאמן שפותח על השחקנים ובעל הבית מתכתב עם המאמן בטוויטר.

אלה האנשים שצריכים לבנות מחדש. אנחנו רק במרץ.

במסגרת פסטיבל ההשמצות ההדדיות, היה מי שצירף לרשימת ה"סימנים המעידים" (מושג שנכנס ללקסיקון העברי מאז ה-7 באוקטובר) לעצבנות שמנעה מדני פרנקו להתרכז במשחק נגד בשיקטאש, גם את הדחיפה שדני נתן לנועה פופלינגר שדרית ערוץ הספורט שבועיים קודם, אחרי שהתעקשה לדחוף לו מיקרופון בפסק זמן של הפועל ת"א.

מאחר שאני מכיר את הנוהלים, מכבי ת"א הראו אתמול 20 שניות לסיום המשחק נגד הכוכב האדום, איך עושים זאת נכון.

בזמן שעודד קטש התארגן על כיסא והקבוצה סביבו, עמי ביטון התחיל לנוע סביב החבורה עד שהגיע לצלם ולמקליט, ופשוט חסם להם את שדה הראייה עד שהם התייאשו.

 הפועל ירושלים

הפועל ירושלים מחפשת רכז שישחק ליד ספידי סמית. ים מדר תקוע בפנרבחצ'ה וסובל משראס ברמה היומיומית. אתמול שיחק רק ברבע הרביעי והיה מצוין. תעשו אחד ועוד אחד ותקבלו שחקן ישראלי ששווה לבדוק את האופציה שלו לצאת מטורקיה.

לא בטוח שירושלים מחפשת בהכרח מחליף לספידי סמית, כי הוא נמצא נמוך ברשימת הדאגות שלה, אלא מנסה לקפוץ על הסיטואציה ולהחתים את מדר.  לא צריך להיות מומחה גדול בשביל להבין שירידה במספר הדקות, הנקודות והאסיסטים של ים מדר במשחקים האחרונים, פלוס החוויה המפוקפקת להיות שחקן ישראלי בטורקיה יוצרת הזדמנות.

כסף לא יהיה כנראה המחסום, יש בעיות מקצועיות כמו למשל איך אליאס קנצוריס, מאמן שמעמדו מתנדנד, משנה תוך כדי תנועה את צורת המשחק לשני מובילי כדור כמו שאריאל בית הלחמי עשה במשחק של נבחרת ישראל בסלובניה, כי כדורסל משחקים רק עם כדור אחד.

יובל זוסמן מאוד מוגבל התקפית, עוז בלייזר תורם הרבה פיזיות ומעט כדורסל, אור קורנליוס מתקשה בקליעה מבחוץ, ולתוך המצוקה הכללית מנסים לשכנע את ים מדר לעבור לקבוצה ישראלית עם חוזה שכולל סעיף שהכניסה הפועל ת"א שאוסר עליו לעבור למכבי ת"א.

מדד האושר

אף פעם לא הבנתי איך ישראל נמצאת בצמרת מדד האושר העולמי, כי כשאני הולך ברחוב הדבר האחרון שאני רואה סביבי זה אנשים מאושרים. בישראל יש מלחמות, פקקי תנועה, אנשים לא נחמדים במיוחד, הספורט לא משהו וכולם מאושרים?

ביום רביעי בבוקר נשמעה דפיקה בדלת, ושני אורחים גרמו לי לשעה של אושר –  מוטי ארואסטי ומיקי ברקוביץ'. שניהם צועדים לאורך הירקון יום יום ומיקי חוזר שוב ושוב על הבקשה לקפוץ לבקר אצלי.

מיקי ומוטי היו בדרך כלל מהצד השני של המתרס, הצד הצהוב. אבל בקיץ חברים, כולנו כחול-לבן. ב-1979 נבחרת ישראל זכתה בסגנות אליפות אירופה בטורינו, מיקי היה בשיאו, מלך הסלים של הטורניר, כולם דיברו עליו, גם בסדנת מאמנים בינלאומית שהנחה יובי בראון אז מאמנה של אטלנטה הוקס.

יובי הזמין את מיקי למחנה הקיץ של ההוקס, חזר לארה"ב, מיקי חזר לארץ ואני המשכתי מטורינו עם אשתי לטיול של חודשיים מחוף אל חוף בארה"ב. היו לנו כרטיסי טיסה V.U.S.A. – VUSIT USA. שהיום כבר לא מוכרים, כרטיסים שמאפשרים לטוס בלי הגבלה בתנאי שאתה טס באותו כיוון מזרחה או מערבה. יצאנו מסן פרנסיסקו לקחנו את הזמן בפארקים הלאומיים, עד שנזכרתי שחלף כבר חודש מאליפות אירופה ואנחנו יכולים לשנות את מסלול הטיסה לקפוץ לראות את מיקי במחנה האימון של אטלנטה הוקס.

מיקי היה בהלם כשהופענו פתאום. הוא היה מספר 1 באירופה, אבל אירופי יחיד בין עשרות בוגרי קולג' שנלחמו תרתי משמע על מקום בסוף הרוסטר של ההוקס. בסוף האימון הראשון יובי בראון העיף הביתה בצרחות את השחקן שהוא בחר ראשון בדרפט, ברדלי שמו, איך הוא מעז להופיע בכושר ירוד כזה להזדמנות חייו?

מיקי המשיך מאטלנטה למחנה של ניו ג'רזי נטס, אשתי ואני המשכנו לניו יורק והביתה, וכשהתמניתי ב-1984 למאמן נבחרת ישראל מיניתי את מיקי לקפטן.

אלה דברים שגורמים לאושר שעה עם מיקי ומוטי אצלי בסלון.

בריאות לכולם ושבת שקטה.