אוי ואבוי לנו
יש כמה אפשרויות לסכם את ההפסד הקשה של נבחרת ישראל לאיסלנד 4:1, אבל אני מעדיף לאמץ את תגובתו הספונטנית של השדר עמיחי שפיגלר אחרי שספגנו את הגול השני לרשת של עומרי גלזר, ממצב נייח כמובן, אוי ואבוי לנו.
לנבחרת ישראל אסור לעשות סתם פאול ברדיוס של 30 מטר מהשער שלנו, כי האיסלנדים גבוהים, מהירים, מתורגלים, ורגע אחד של חוסר ריכוז יגמר באוי ואבוי.
מאותה סיבה אסור לנו להרחיק כדור לקרן, להיזהר מאיבודי כדור במרכז המגרש ורק לא לקבל גול כי יהיה אוי ואבוי.
עוד לפני המשחק היה ברור שאם לא ננצח שני השחקנים שלא יהיו בהרכב הפותח יהיו השחקנים הכי חשובים, והמאמן יעשה את טעות חייו.
אין ויכוח שהשחקנים שלנו הם לא אתלטיים, איטיים ולכן משתמשים יותר מדי בידיים. נילסן הבין את זה וקשר לשחקנים את הידיים באימונים. האתלטיות היא הבסיס ולכן קשה לקחת שחקן שיודע למסור ולבעוט וללמד אותו לרוץ. אפשר לקחת שחקן מהיר וללמד אותו לבעוט.
למשל, ענאן חלאילי. יש לו מבנה גוף חזק, שליטה בשתי רגליים, מהירות, טכניקה. הנבחרת לא תגיע רחוק, אולי פה ושם במקרה. חלאילי יגיע רחוק ורואים את זה דווקא בפעולות הגנתיות שלו, בהבנת המשחק. כמה מהר הוא הכניס כדור חוץ למגרש וגרם לפנדל, לפני שההגנה האיסלנדית הספיקה להתארגן. בישראל מלמדים שחקנים למזמז את הזמן בכדור חוץ ולנשום אוויר ושההגנה תתארגן.
הכל עניין של מצב נפשי. להושיב את אוסקר גלוך, השחקן הכי מוכשר ומצליח על הספסל, זו אמירה. קבלנו פנדל בדקה ה-30. אין לנבחרת ישראל פנדליסט קבוע. לבעוט פנדל זה מקצוע ולא בהכרח הסקורר שלך הוא הפנדליסט המצטיין.
האם לתת לאותו בועט, בין אם הבקיע או החטיא, לבעוט גם את הפנדל השני זו דילמה שלא לי להשיב. אני לא מאמן כדורגל ומעולם לא הייתי בסיטואציה הזאת, אבל הבעיטה של ערן זהבי מחוץ למסגרת מראה רק שהראש שלו לא היה שם בזמן הבעיטה.
עד אתמול לפנות ערב הרגשות שלנו כלפי הויקינגים נעו בין רחמים לזלזול. הם לא ברמה שלנו, המאמן שלהם לכלך עלינו. עוד אנטישמי באלבום הזכרונות לצידו של פרנק ארוק האיום.
שני גולים שספגנו תוך שתי דקות החזירו אותנו למציאות. מעניין האם אלון חזן היה משאיר את אבו פאני וגלוך על הספסל גם אם היינו יורדים להפסקה ביתרון 0:1.
בסביבות חצות הכל היה גמור. ל-1:4 לא הייתה שום משמעות חוץ מתזכורת למומחי הכדורגל להפעיל את מנגנון ההשמדה העצמית ולפטר בקולי קולות את יוסי בניון ואלון חזן שדפקו לנו את הקמפיין.
אחרי שקיבלו גיבוי בפרשת החדר היחיד במלון ערב המשחק, ועברו שנתיים של מערכת יחסי ציבור אוהדת, עוד מאמן נזרק תחת גלגלי האוטובוס כמו קודמיו, וכנראה גם הבאים אחריו.
ככה זה כשנבחרת מורכבת משחקני ליגה שעסוקה רוב הזמן בפסיקות ועדות המשמעת ובתי הדין. נוסיף נקודה, נוריד נקודה, תקנון ישן, תקנון חדש, עד שזה נגמר בבעיטה אדירה בתחת של כולם.
בקרוב ייפתח קמפיין יחסי הציבור לקורבנות הבאים, כנראה ברק בכר ורוני לוי. אני חושב שלפני שמממנים מאמנים, זר או ישראלי זה פחות חשוב, צריך לקבוע מדיניות. לא לנפח ציפיות ולא לפוצץ את הבלון.
מי שמחפש סיבות להפסד, ימצא, ומי שמחפש הסברים להצלחה, ימצא. אבל לחזור שוב ושוב על משהו שלא עובד, ולצפות שזה יביא הצלחה, זה לא הגיוני. איינשטיין אמר את זה.
אנחנו פחות טובים מרוב הנבחרות האירופיות, וצריך לבוא עם משהו חדש. למשל, לבנות נבחרת שתתבסס על נבחרת הקסם ששיחקה במונדיאליטו, ולתת להרכב הזה לרוץ כמה שנים. חלאילי, גלוך, רביבו, למקין, עיליי פיינגולד, דור תורג'מן. לבנות משהו חדש.
הליגה שלנו היא לא אינדיקטור לסיכויים של הנבחרת כי ההצלחה של קבוצות ישראליות במפעלים אירופיים תלויה בשחקני חיזוק זרים. אחרי שמכבי ת"א נתנה רביעייה לאולימפיאקוס היו שנתנו לנבחרת ישראל סיכוי לטייל לגמר נגד אוקראינה. כעבור שבוע, אחרי שמכבי ת"א חטפה שישייה בגומלין מאותה אולימפיאקוס, חבל על הוצאות הטיסה להונגריה.
כאלה אנחנו, מאניה-דיפרסיה. לפני שמגיבים לתבוסה לאיסלנד צאו לחופשה, תספרו עד עשר.
חסכו מאיתנו את הרעל.
הקונסטרוקציה שבנה אלכסנדר דז'יקיץ' הולכת ומתפרקת, זה היה צפוי. לא תמיד צריך או אפשר למצוא אשמים, וכמו באפקט דומינו צריך ללכת ללבנה הראשונה שנפלה ואחריה קרס כל הקיר.
אפשר היה להבין את חששותיו של מאמן סרבי לחיות בישראל בזמן מלחמה, אבל הפחד הזה מתאים יותר למאמן זר שרואה מה קורה בישראל בטלוויזיה. דז'יקיץ' חי בירושלים, מקום לא רע לחיות בו בזמן שישראל במלחמה ברצועת עזה. לא עפים שם טילים, ומה שעלול להפחיד את מי שנמצא וחי בחו"ל, לא אמור להפחיד את מי שחי פה כבר למעלה משנה בסבבה.
מודה ועוזב ירוחם. אמר שהוא פוחד, מצא עבודה בגיאורגיה, שוחרר, הלך, נקסט. יה ברור שכל מאמן שהיה מכניס את הראש למיטה הזאת, היה יוצא חולה. וזה מה שקרה לאיליאס קנצוריס, שכל פעולה שלו הושוותה לדז'יקיץ'. תוסיפו את התרגיל הלא מוצלח שעשו לקדין קרינגטון ולעצמם, וחזר להפועל ירושלים כבומרנג, ותקבלו מבוא לכישלון.
גם אני חשבתי בטעות שהכסף של משפחת אדלסון יענה הכל, טעיתי. כי באמצע העונה אי אפשר להמציא מאמן פנוי שאיננו קיים, ואם שחקנים בכושר רע זה לפני הכל באחריותם.
אני לא בטוח שיש דרך להחזיר את יובל זוסמן, גבי צ'צ'שווילי, נימרוד לוי ועוז בלייזר לעצמם, לקנצוריס זה כבר לא יעזור. הוא מפוטר בבית. גם למצוא מאמן טוב ופנוי באמצע העונה זו משימה קשה. חזרנו לנקודת ההתחלה, רק שזו גם נקודת הסוף.
אין דבר יותר מבאס מאשר עונה שנגמרת באמצע. באמצע מרץ תחנה סופית. לך תתחיל במרוץ לאליפות ולגביע עם מאמן חדש אחרי שעפת מאירופה. במילים אחרות ההכנות לעונת 2024/5 החלו במרץ.
כך יש לראות את השיחות בין אדלסון לים מדר, ואם היה לי רושם (מוטעה) שכל הבעיות היו יכולות להיפטר בכסף, זה יותר מסובך. החילוץ של מדר מפנרבחצ'ה היה אמור לכלול את תשלום יתרת שכרו לעונה הנוכחית (כחצי מיליון יורו), ואת החוזה לשנתיים הקרובות 700-800 אלף יורו לעונה. ומה עושים עם השחקנים שחתומים על חוזים לעונה הבאה והפועל ירושלים רוצה להחליף אותם ולבנות מחדש?
דז'יקיץ' השאיר קבוצת הגנה נפלאה ואין סיבה שאותם שחקנים לא ישחקו הגנה טובה בכל משחק, אבל אליאס קנצוריס עצמו סיכם את הקדנציה שלו הכי מדויק שאפשר: באנו למשחק על החיים שלנו וספגנו 98 נקודות.
האם גל מקל הוא האיש שיפתור את הבעיות של הפועל ירושלים?
כחול-לבן, לאן?
בגלל הקושי להביא לישראל שחקנים זרים ברמה גבוהה, לשחקנים הישראלים הייתה העונה הזדמנות לפרוץ קדימה, לצערי רובם הלכו לאחור.
אין בשוק שחקנים ישראלים איכותיים פנויים, ולא חשוב כמה כסף הפועל ירושלים, מכבי ת"א, הפועל חולון, מכבי ת"א והפועל ת"א מוכנות לשים, אין שוק. הרמה נמוכה ועוד כסף לא הופך שחקן לטוב יותר.
גם הפועל ת"א עברה טלטלה וסיימה את העונה האירופית מוקדם מהצפוי. למרות ששכר הישראלים בהפועל ת"א עלה העונה, ובזזמן שמכבי ת"א הגדולה ניסתה ללא הצלחה לקצץ 10 אחוז משכר השחקנים בהפועל שילמו בזמן והחתימו עוד זרים, אם תשימו את בר טימור ותומר גינת על המדף לא בטוח שהם יישארו. דני פרנקו בטוח לא ימשיך.
האם רפי מנקו שווה בסביבות 300 אלף יורו בעונה? הוא מקבל כפול ממה שקיבל בחולון, רק בשביל שלא יהווה איום על מכבי ת"א. הישראלי היחיד ששווה את שכר הגבוה שהוא מקבל (כחצי מיליון יורו) הוא רומן סורקין.
שינוי דרמטי
לורנזו בראון הוא לא עוד פיסטון במנוע, אלא המנוע כולו. למרות שהוא עובר עונה של עליות ומורדות, הוא היה ונשאר בעשיריית הרכזים המובילים באירופה. אבל כששחקן ממשיך לעונה שנייה מגלים גם את החולשות שלו. למשל, הגנה, החזקת כדור אינסופית.
ללורנזו בראון יש חוזה גבוה גם לעונה הבאה, סכום שרק קבוצות מעטות יכולות לשלם פלוס פיצוי על יציאה מהחוזה, אבל הפיתוי הגדול היא ריאל מדריד. לקבוצות ספרדיות יש יתרון במשא מתן על לורנזו כי הוא הוביל את נבחרת ספרד לאליפות אירופה וקיבל אזרחות ספרדית. בריאל לורנזו יכול לשחק גם בליגה הספרדית כאזרח, הוא כבר סיכם עם ההתאחדות הספרדית שבקיץ הוא ישחק עם נבחרת ספרד בטורניר האולימפי בפאריס וזה מאוד משמעותי.
שבת שקטה לכולם
אריה מליניאק