בדיחה עצובה
אוהדי מכבי ת"א ומכבי חיפה מתלוננים שמכבי פ"ת ונתניה הרסו את גביע המדינה, כי רק אלפיים יגיעו למשחק הגמר בין מכבי פ"ת לנוף הגליל. זעקת הקוזאקים הנגזלים.
גביע המדינה זה לא שיטה של ההתאחדות לכדורגל לעשות כמה מאות אלפי שקלים, אלא הזדמנות לקבוצות קטנות ומליגות נמוכות להפתיע קבוצות גדולות ולהשתתף בחגיגה.
אני לא אובייקטיבי. אוהד של קבוצה קטנה, הפועל רמת גן. בדרך כלל סובל, אבל יש לזה גם יתרונות. אוהדים של קבוצות גדולות לעולם לא יחוו את מה שעבר עליי ב-27 במאי 2003 באצטדיון רמת גן.
זו הייתה הפעם הראשונה שקבוצה מהליגה השנייה זוכה בגביע המדינה, והמתנגד היה הפועל באר שבע. להפועל רמת גן, אמנם קבוצה קטנה אבל יש כמה אלפי אוהדים, ואם אתם דואגים לקופת ההתאחדות אז אוהדי באר שבע ורמת גן הביאו לאותו גמר באצטדיון רמת גן 30,000, כמעט סולד אאוט, אבל גם אם היו רק 3,000 מבחינתי זה בסדר גמור, כי זו בדיוק מהות גביע המדינה.
טיפסתי עם כמה חברים למרומי הטריבונה, החמצן היה דליל, וכשליעד טפר הבקיע את הפנדל החמישי לא מעט אוהדים סביבי קרסו ואיבדו את ההכרה.
אם מכבי ת"א הייתה זוכה בגביע (ניצחנו 1:2 בחצי הגמר) הם היו חוגגים במסעדה את הזכייה ה-20 שלהם, וחוזרים לשגרה. אוהדי הפועל רמת גן חגגו כל הלילה באורדע ולא מכבסים עד היום את החולצות מחשש שהכתובת שמודפסת עליהן תמחק.
אז אם מישהו מודאג שרק 2,000 צופים יגיעו למשחק גמר בין מכבי פ"ת לנוף הגליל, תרגיעו. גביע המדינה זה לא התואר השני בחשיבותו,
זו תמצית הספורט.
אימון נבחרת זו משימה לאומית
עמי שלף היה האיש הקובע בכדורסל הישראלי בשנות ה-80. יום אחד הזמין אותי לפגישה במשרדו ברחוב הארבעה, ושאל מה הייתי אומר אם היו מציעים לי את אימון נבחרת ישראל. לא היססתי אפילו לחצי שנייה.
שלף לא רצה להגיע לסיטואציה בה נמצא בימים אלה שינו זוארץ מול ברק בכר, ששמע את ההצעה לאמן את נבחרת הכדורגל וביקש זמן לחשוב.
לברק אין על מה לחשוב, כי כסף לא תהיה בעיה כשהכוכב האדום משלימים את שכרו, ולנבחרת יש מעט ימי אימון. הכל ידוע. בכר מחכה להצעה ממכבי ת"א, שעד להפסד שלהם למכבי פתח תקווה ברבע גמר הגביע הייתה מעוניינת כנראה לבדוק את אופציית רובי קין תחילה.
בזמנים שליוויתי מנהלים ואנשי מכירות ביקשתי מהם למחוק מהלקסיקון את המשפט: תן לי לחשוב! מי שמבקש זמן למחשבה ברוב המקרים לא יחזור אליך אחרי ה"מחשבה".
לכל הצעה יש שתי תשובות אפשריות בלבד: הראשונה כן! והשנייה כל היתר. תן לבדוק, אני צריך לחשוב, אתייעץ עם אשתי, תלוי…, משמעותן אחת והיא "לא"! אם ברק בכר היה מבקש ממני זמן למחשבה הייתי עונה לו: קח כמה זמן שאתה צריך, אני עובר למועמד הבא.
מאמן נבחרת ישראל זה כמו רמטכ"ל. ניראה לכם שיציעו לאלוף בצה"ל להיות רמטכ"ל והוא יבקש לחשוב? מי שצריך זמן למחשבה בשביל להחליט אם לאמן את הנבחרת, לא מתאים לאמן את הנבחרת.
כשחושבים קורים שני דברים: 1. מזדקנים. 2. מופיעות בעיות נוספות.
When you have to shoot, shoot, don't talk.
17 בום
מכבי ת"א השיגה 17 ניצחונות רצופים בכל המסגרות. זה לא קל כי במהלך העונה לפעמים שחקני מפתח נפצעים וזה פוגע ברצף הניצחונות. הליגה ברמה נמוכה משמעותית לעומת היורוליג, והעובדה שמכבי ת"א הפסידה בליגה לקבוצות כמו הפועל חיפה וקריית אתא, לא שמה אותן ברמה של וילרבאן ואלבה ברלין.
כדי לנצח 17 משחקים רצוף צריך גורם שיאזן משחקים בהם אחוזי הקליעה נמוכים, למשל השליטה בריבאונד התקפה. אז בדקתי את רצף הניצחונות מול יתר המשחקים, וגיליתי שבמהלך הריצה מכבי ת"א ניצחה את ולנסיה, באיירן מינכן, וילרבאן, הכוכב האדום, ז'לגיריס, אלבה ברלין, עפולה, גליל עליון פעמיים, עירוני ר"ג, ירושלים פעמיים, ואת הפועל בדרבי.
בתקופה "הפחות טובה" מכבי הפסידה לאנדולו, בסקוניה, ריאל מדריד, בולוניה, אולימפיאקוס, פרטיזן, פנרבחצ'ה, מונקו וגם להפועל בדרבי כשהפועל הייתה בשיאה.
המשחק בברצלונה הבהיר שלמרות ההפסד מכבי ת"א שייכת לדבוקת הצמרת. ברצלונה ניצחה בפוקס, ל"מאמן" גרימאו אין שליטה על הקבוצה שלו, לקחו תקציב ענק ומילאו אותו בשחקנים, חצי מהם מיותרים. למה ברצלונה צריכה את ריקי רוביו, שהצליח לאבד שלושה כדורים רצופים ברבע הרביעי.
לשם השוואה, ג'ון דיברתולומיאו ותמיר בלאט מחזירים 200 אחוז על ההשקעה. הם בכושר קליעה נפלא (7 מ-10 ל-3 ו-10 אסיסטים) הם יתנו בכל ערב את המקסימום בהגנה, אבל עודד קטש לא מאמין בהם ברגעי ההכרעה. כשמכבי בפיגור הוא שולח את שניהם והם הופכים את המשחק. איך שמכבי חוזרים מהפיגור, קטש מעדיף לשחק עם לורנזו בראון (2 מ-9 מהשדה, 0 מ-3 ל-3) מאשר לקחת על עצמו את האחריות, וכשברצלונה שוב מובילה קטש מחזיר שוב את ג'ון די ובלאט.
אז שתי מסקנות: ההגרלה היא חלק מההצלחה וברצלונה היא אחלה יריבה להמשך.
אגו
מאז שדני פרנקו פוטר מהפועל ת"א אני מנסה להבין האם זה היה בלתי נמנע. פרנקו מאמן טוב, הפועל מנוהלת טוב, מצב חדר ההלבשה היה טוב. אי אפשר היה למשוך עוד חודשיים?
כשהודיעו לי שחליתי בסרטן עודדו אותי שאני חזק ואעבור את זה. כיום אני בהתאוששות ואין סימנים למחלה, והמסקנה היא שבשביל לעבור את המחלה המתעתעת חשוב להיות חזק, אבל יותר חשוב להיות גמיש. חזק עלול להישבר, גמיש יכול להתקפל ולהזדקף שוב.
ואיך זה קשור לענייננו? האויב הגדול ביותר זה אנחנו והאגו שלנו. לפעמים צריך לשים את האגו בצד וזה לא פשוט. בשלבים הראשונים של העונה הפועל ת"א הייתה הקבוצה הטובה בישראל. עשתה קפיצת מדרגה בניהול, בתקציב ועל הפרקט. התחלתי להאמין שהיא מסוגלת להגיע ליורוליג דרך היורוקאפ.
בהפועל ת"א נעשו לא מעט טעויות בבניית הקבוצה, החל מתלות בג'ייקובן בראון שחקן פציע, מחסור בריבאונדרים, בדיקת המריחואנה של מנפורד, ההתנגשות הבלתי נמנעת עם החוליגנים שמאיימים על הפועל ת"א מבפנים, אבל הפועל ת"א הייתה עדיין הקבוצה מספר 1 בישראל ושיחקה כדורסל תענוג לעיניים.
למה אי אפשר היה למשוך עד לסוף העונה?
החדשות ועיקרן תחילה
ווחאת ידיעה הביא אלי סהר, מתן אדלסון הציע לעודד קטש חוזה לאימון הפועל ירושלים תמורת 2.5 מיליון. לידיעה אין אישור כי גם הפועל ירושלים וגם קטש לא יכולים לנהל משא ומתן כשהמאמן נמצא תחת חוזה.
אני יודע שהפרות תקנון כאלה נעשות בשפע, בדרך כלל מהצד הצהוב – לבאן מרסר, בראד ליף, צ'ורצ'יץ' והפיצה, ועוד. אז למה להסתבך?
לעודד קטש אין חוזה במכבי ת"א לעונה הבאה, ונציגי ההנהלה אפילו לא התחילו לדבר איתו למרות שהקבוצה רצה יוצא מן הכלל, אבל קטש רוצה לאמן גם בעונה הבאה קבוצת יורוליג, אבל הצעות קונקרטיות עדיין אין לו. שום דבר לא בוער. שיחכה. אם קטש קיבל הצעה כזאת ממתן אדלסון זה משנה את התמונה. לאדלסון יש כסף גדול, אמא שלו רכשה את השליטה בדאלאס מאבריקס ב-3 מיליארד דולר. אמנם הפועל ירושלים לא יכולה להציע קבוצת יורוליג, אבל היוצרות התהפכו. לא בוער, שמכבי יחכו.
אז יש שמפטרים את המאמן, ויש שמציעים למאמן ישראלי סכום שמתקרב למיליון יורו לעונה. אלה חדשות מצוינות שמחזקות את מעמד המאמן.
בעונה הבאה המשכורות יעלו, היצע השחקנים יצטמצם, וסכומים שנראים כרגע אסטרונומיים ייראו אולי בעוד כמה חודשים סבירים. היו שחשבו שמתן אדלסון יכתוב צ'ק והיורוליג יקפצו לדום ויזמינו אותו להצטרף, ראה שזה לא קרה אפילו כשהשיח'ים מהמפרץ שפכו הרבה כסף בשביל להכניס קבוצה מדובאי ליורוליג.
מתן אדלסון עדיין לא במשחק הכסף הגדול.
את רוב הסופרלטיבים בזבזתי לא מזמן כשמיקי ברקוביץ' חגג 70. השאלה היא לא האם הוא ראוי לפרס ישראל, אלא האם פרס ישראל ראוי למיקי. ברור שכן.
ברכות מיקי.
שבת שלום