חידושים והמצאות
מאחר שלכולם יש כבר פודקסטים, החלטתי לבקשת שני מנויי המגזין שהם כבדי ראייה, לצרף השבוע למגזין 55 גם גרסה מוקלטת. תודה לידידי דורון ליבשטיין שהשאיל לי מיקרופון, ואשמח לתגובותיכם לפני שאחליט אם להמשיך בניסוי או לפרוש בשיא.
תהליך
לוקח זמן לבנות קבוצה מאוסף שחקנים שמעולם לא דרכו ביחד על אותו פרקט, אפילו שרובם מדברים באותה שפה (אנגלית). בתהליך יש עליות וירידות, אבל כבר אחרי ארבעה משחקים אפשר כבר להבחין במגמות.
מכבי ת"א מתחלקת לשתי קבוצות: האחת כשלורנזו בראון במגרש, השנייה כשהוא על הספסל. יש עוד שתי קבוצות: מכבי עם שחקן ישראלי שמשחקת אגרסיבי, רצה ומדליקה את ההיכל, ומכבי בהרכב אמריקני שחייב לנצח בשביל לא לקבל שריקות בוז.
במשחק בין נבחרת הנמלים לנבחרת הפילים, המאמן של הנמלים ראה שהאסטרטגיה שלו לא עובדת, לקח פסק זמן וצרח על השחקנים שלו: תשכחו מטקטיקה, מעכשיו כסח!
מזמן לא שמעתי 11,000 שורקים בוז בהיכל. זה קרה בדקה ה-19 נגד מונאקו כשמכבי ת"א פיגרה ב-19 הפרש והייתה תחושה של חוסר אונים. האסטרטגיה של עודד קטש לא עבדה בניצחון המזליקי על ז'לגיריס, לא בהפסד לפנרבחצ'ה וגם לא במחצית הראשונה מול מונאקו.
וכמו בנבחרת הנמלים, קטש איפסן את הטקטיקה ושלף את ג'ון דיברתולומיאו, רומן סורקין והמועמד לניפוי אוסטין הולינס, מכבי לחצה, הפכה את המומנטום וניצחה.
ב-8 באפריל 2004 פיני גרשון היה במרחק 2.2 שניות מסיום דרכו במכבי ת"א. דמיינו אירוח פיינל פור בתל אביב בלי השתתפות של מכבי ת"א, אבל נס ז'לגיריס הפך את המבוא לקטסטרופה לנקודת מיפנה בהיסטוריה של מכבי ת"א ובקריירה של פיני, שהביא שני גביעי אירופה.
היו שחשו תחושה דומה בסוף הניצחון על מונאקו.
שורה תחתונה: מכבי נראית הרבה יותר טוב ויתכן שזו הייתה אולי נקודת המפנה בעונת 2022/23 וגם בקריירה של עודד קטש.
עניין של זהות
עשרות מאמנים פוטרו ממכבי ת"א אבל הזכור מכולם ארז אדלשטיין שסיים את דרכו במועדון ב-23 באוקטובר 2016 לאחר שני משחקי יורוליג בלבד! ולמה? כי הודעת הפיטורים נשלחה לתקשורת בשעה 2:27 בלילה.
מאז הוכנס לשימוש מונח חדש בלקסיקון הספורט בישראל: "האורות דלקו עד שעת לילה מאוחרת במשרדו של שמעון מזרחי". אין לי מושג אם האורות דלקו במשרדו של שמעון מזרחי בליל חמישי שעבר לאחר ניצחון שכולו הפסד על ז'לגיריס או שאולי התקיימה התייעצות טלפונית.
מה שבטוח, בעלי הבית נבהלו שהייבוש הטוטאלי של השחקנים הישראלים יפגע בתדמית הקבוצה של המדינה ו"הנוהלים חודדו". השבוע כל דקה פנויה ניתנת לישראלים, וזה ניראה בכלל לא רע. רומן סורקין משותף כ-20 דקות במשחק, מספק את הסחורה בגדול, לדעתי הוא הגבוה הטוב במכבי.
כשסורקין משחק יחד עם ג'ון דיברתולומיאו מכבי לוחצת ורצה, והסגנון הזה מתאים גם לווייד בולדווין. קשה לשפוט את רפי מנקו, שיודע שהוא עולה לארבע דקות וחייב להספיק לזרוק את שתי הזריקות שלו. זה מלחיץ. אפילו יפתח זיו קיבל שתי דקות כדי שהשורה שלו בסטטיסטיקה לא תכלול רק אפסים.
במאמר מוסגר, ה-ויתור על ג'ון די באליפות אירופה היה לדעתי טעות, למרות שמתאזרחים שחיזקו נבחרות אחרות היו הרבה יותר מרשימים. נבחרת שיש לה בעיה בקליעה מבחוץ ובהגנה לא יכולה לוותר עליו. גם לא מכבי ת"א.
שורה תחתונה: למרות האמור הישראלים הם עדיין רק חלקי חילוף בקבוצה אמריקנית.
אחד משלושת הפליימייקרים הטובים ביורוליג.
השחקן הישראלי הטוב ביותר לא משחק במכבי ת"א אלא באלבה ברלין. כשתמיר בלאט קיבל מעודד קטש הרבה זמן משחק בהפועל ירושלים, נשמעו טענות להעדפת מקורבים.
נכון לעכשיו תמיר הוא מהפתעות היורוליג, ולמרות המגבלות הפיזיות המוכרות הוא עושה בממוצע 14.7 נק' ב-48 אחוז ו-6.7 אסיסטים ב-26 דקות.
גם יובל זוסמן שותף מלא להצלחה של אלבה ברלין (מאזן 0:3!) עם 6.3 נק', 3 ריב' ו-2 אסיסטים ב-22 דקות. ולא לשכוח את ים מדר שקלע 11 נק' ומסר שני אסיסטים ב-23 דקות בניצחון של פרטיזן בלגרד על וירטוס בולוניה.
לפני חמישים שנה בערך הקמתי, לראשונה בישראל, מועדון קט-סל ברמת השרון. עד אז התחילו להתאמן בגיל 12, אנחנו הנמכנו את הסלים השתמשנו בכדורים קטנים ופתחנו כדורסל מגיל 8. ההחלטה החשובה ביותר שקבלנו הייתה לשחק ארבעה רבעים של שמונה דקות, כדי שכל השחקנים ישותפו לפחות ברבע אחד.
יש לי רעיון למנהלת הליגה לחיסול הכדורסל כחול-לבן – לאחר שצמצמתם את מספר הישראלים שחובה לשתף משניים לאחד,
שורה תחתונה: אולי תסתפקו בשיתוף שחקן ישראלי לרבע אחד בלבד. כמו בקט-סל.
הרחק מהעין
קבוצות שמשחקות מחוץ לתל אביב מתלוננות, בדרך כלל בצדק, שהן לא מקבלות את החשיפה שמגיעה להם. במקרה של הפועל ירושלים, עדיף שיישארו כרגע מתחת לרדאר.
המנכ"ל גיא הראל הלך, אז מי בנה את הקונסטרוקציה הזאת? קורה שתופסים יום קליעה חלש, אבל אם קבוצה פוגעת רק באחת מתוך 24 זריקות מחוץ לקשת, למה הם לוקחים 24 זריקות?
בהגנה אין יום חלש, אבל בירושלים אין לחץ על הכדור, כל שחקן יריב שעובר את המגן שלו מגיע לליי-אפ קל, ומתחת לסל שטח הפקר ושחקן ההגנה הטוב של ירושלים, איתי שגב, לא שותף בכלל.
לודוויגסבורג שיחקה בעונה שעברה נגד הפועל חולון, לא יתכן שהמאמן של ירושלים דז'יקיץ' לא ראה את הקלטת ולא הבין שלחץ וחילופים תוקפניים על כל פיק-אנד-רול הם ב-DNA של הגרמנים.
על קצב המשחק אחראי ספידי סמית, שמזכיר שחקן 3X3 במגרש האספלט ברחוב 4 פינת השדרה השישית. ספידי, כשמו כן לא הוא, עוד כדררן שמעכב את המשחק בהקפצות חסרות תכלית בין הרגליים 16 שניות בכל פוזשן, כאילו שלהפועל ירושלים יש תקן למקפיצן שתוקע את המשחק.
שריקות בוז בארנה כבר במשחק השני בעונה זה חידוש. אפשר לטעות בבחירת שחקנים אבל עברו שם לא מעט שחקנים שהיה שווה לשמור עליהם, סוליימן בריימו, רפי מנקו, נימרוד לוי, אדם אריאל, ג'יילן אדמס.
נועם דוברת נחשב לשחקן העתיד של ישראל כי היה תמיד בוגר לגילו. אני חושש שהוא דורך במקום ואולי אפילו נסוג מאז הפציעה. כדורסל זה משחק של כוח מתפרץ, זינוקים, שינויי כיוון ומהירות, ונועם משחק בקצב של רץ למרחקים בינוניים. הקליעה שלו לא משהו וכשהוא חודר לסל הוא מחטיא ליי-אפים.
שורה תחתונה: האם קואץ' דז'יקיץ' הוא הפתרון או שהוא אולי הבעיה?
לפעמים עדיף לא להשתמש בפריווילגיה.
לשופטי כדורסל יש אפשרות לבדוק ב-וידיאו שריקות גבוליות. בכדורגל יש VAR לבדיקת שער, פנדל וכרטיסים אדומים. בטניס מערכת "עין הנץ" קובעת אם הכדור נחת בפנים או מחוץ לקו.
שופטי הכדורסל הם שקובעים איזו החלטה שלהם צריכה להיבדק, אבל יכולים לבדוק רק את השריקה שלהם. למשל, אם שרקו לכדור חוץ, הם יכולים לבדוק רק מי נגע אחרון בכדור ולא לפסוק לעבירה אם גילו בהילוך החוזר שהיא נעלמה מעיניהם.
העונה הוכנס חידוש, לכל מאמן מותר לבקש "צ'לנג'" אחד במשחק. להבדיל מבדיקה של שופטים, המאמן יכול לבקש לבדוק כל אירוע, וכמו כל חידוש ייקח זמן עד שמאמנים יבינו מהי הדרך היעילה, אם בכלל, להשתמש בפריווילגיה.
עודד קטש עצר את המשחק נגד וילרבאן לבדוק עבירה בלתי ספורטיבית, כשהוביל ב-20 הפרש ברבע השלישי מול וילרבאן. סשה אוברדוביץ' השתמש ב"צ'לנג'" כדי לבדוק כדור חוץ ברבע השני מול מכבי. אגב, שני הערעורים לא התקבלו.
מה כל-כך חשוב בעוד כדור, כשהקבוצה מובילה ב-11 הפרש בדקה ה-16? ונגיד שהרווחת עוד כדור, בשביל זה כדאי לעצור את המומנטום לשלוש דקות?
שורה תחתונה: לא יורים טיל רק בגלל שנשאר לך אחד במחסן.
בזבוז זמן
הבונקר של הפועל חדרה מול מכבי חיפה עלה לרבים על העצבים, ולא רק לאוהדי חיפה. בונקר הוא נשקו של החלש, וצדק אסף נמני מאמן חדרה, כששאל לאחר המשחק את המראיין שלו אם נכון שהוא היה מעדיף שחדרה תשחק פתוח ותחטוף שישייה.
לא הבונקר הוא העניין אלא בזבוזי הזמן. כרטיס צהוב לשוער זו בדיחה כי כולם יודעים שהאדום לא יישלף, והכלים שיש לשופט למנוע בזבוזי זמן הם מוגבלים.
כולם חכמים על חדרה, אבל כשלנבחרת ישראל לוקח דקה וחצי לבצע בעיטת קרן נגד ספרד או איטליה זה בסדר.
הבעיה היא לא במאמן ובשחקנים אלא בחוקת הכדורגל. מעבר למדידת זמן נטו, שאני מטיף לה כבר שנים, חובה להעניש את מבזבזי הזמן.
אבי חכם מציע לפסוק בעיטה לא ישירה ברחבה נגד שוער שלא ישחרר את הכדור תוך עשר שניות.
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה.
ומילה לנשים שמפגינות במשרדי ההתאחדות נגד שיתופו של עומר אצילי במשחקי נבחרת ישראל: ההפגנה חשובה אבל לא בית הדין ירחיק את אצילי אלא אוהדי מכבי ת"א ששורקים בוז בכל נגיעה שלו בכדור.
אשמח להפניות של מנויים נוספים וגם לתגובות למגזין המוקלט.
אל-אל ישראל, ושבת שלום.