שלושת הגדולים
שרן ייני פרש ממשחק פעיל בגיל 37. ייני פשוט החליט וחתך לתפקיד הבא. ערן זהבי, באותו גיל, מלך השערים של מכבי ת"א, שוקל פרישה ומתלבט וכולם מייעצים לו, תמשיך, אל תמשיך.
ייני לא החליט לפרוש בגלל שהפסיק להבקיע כי הוא מעולם לא היה סקורר גדול, והוא גם לא ספרינטר שאיבד ממהירותו. שחקנים אומרים שהוא תרם לחדר ההלבשה גם כשהיה פצוע.
ייני לא חשש לומר שהוא שמח כמובן על תואר האליפות ה-25, אבל לא שמח על הירידה של הפועל ת"א לליגה לאומית. מודל לתרבות ספורט.
עוד מודל לתרבות ספורט פרש השבוע, ליאור ברקוביץ', הבן של איל. בגיל 26 סיכם את הקריירה במשפט ממצה: לכל המאמנים אין מושג.
קצר, קולע, מסביר הכל.
אני רק שאלה
מסאי דגו קיבל בתחילת העונה את מכבי חיפה מוחלשת עם תקציב מקוצץ, וסיים את העונה בהצלחה לא מבוטלת.
יענקלה שחר חשש לאבד את ההזדמנות והחתים את ברק בכר עוד לפני סוף העונה על הראש של דגו וכמובן בתנאים הרבה יותר טובים. תקציב השחקנים הוגדל באופן משמעותי, יוחתמו כנראה שחקנים יקרים, ואני תוהה:
אם יעקב שחר היה נותן למסאי דגו את התקציב שהוא נותן לברק בכר, אילו תוצאות הייתה מכבי חיפה משיגה העונה?
עידן חדש
ביום שני סיימה הפועל ת"א את משחקי הרדיוס שלה, וזו הייתה הזדמנות בשביל עופר ינאי, הבעלים של הפועל, לחזור על משנתו וגישתו לכדורסל הישראלי בכלל.
"במשחק אתמול הגיע לבקר בארי ליבוביץ׳ הגדול, אמר ינאי, והטיל פצצה, הביוגרפיה של ליבוביץ', שאני ממליץ שתכירו, היא המחשה לדומיננטיות שמכבי השיגה באמצעים פסולים תוך כדי פגיעה בענף".
מכבי ת"א השיגה את הדומיננטיות באמצעים פסולים? אני לא זוכר מישהו שהעז לדבר ככה על קודש הקודשים של הכדורסל הישראלי.
"הסיפור הזה נגמר השנה, סיכם עופר ינאי, הפרויקט שלנו והפרויקט של ירושלים ישפרו את הענף וידאגו לכך שתהיה פה תחרותיות אמיתית. הדרך היחידה להשיג דומיננטיות תהיה דרך איכות. ניהול איכותי וספורט איכותי".
יש דברים שרבים אמרו בפרלמנטים של בתי קפה, אבל לא העזו לומר בתקשורת. המתחרים של מכבי לדורותיהם שמו לעצמם כמטרה לגנוב מהם תואר פעם בכמה שנים. עופר ינאי רוצה לשנות סדרי כדורסל בישראל.
ינאי מפנה את כולם ללמוד את הביוגרפיה של בארי ליבוביץ, כי שם הם ימצאו מהם האמצעים הפסולים שמכבי ת"א השתמשו בהם.
אני לא צריך ללמוד את פרטי הביוגרפיה של בארי, גם כי הייתי חלק ממנה. שיחקתי בהפועל ת"א בעונת הדאבל האחרון 1968/69 ובמשחק האליפות בבלומפילד, ואני מכיר את הסיפור גם אחרי שליבוביץ' חזר לאמריקה.
למה הדברים לא פורסמו? כי מי שחשף פרטים נחשב מיד לאויב הציבור. מכבי ידעו לתרגם את השליטה שלהם במגרש לשליטה במקומות בהם נקבעו כללי המשחק, בפיב"א, במנהלת וביורוליג.
ועדיין הרוב בציבור עדיין רואה במכבי ת"א קבוצה שמייצגת את ישראל, למרות שהם מונעים מעוד קבוצה ישראלית לשחק ביורוליג.
עופר ינאי שוחה באומץ נגד הזרם.
נאה דורש ונאה מקיים
ביום רביעי הגיע הזמן לקיים הבטחות. דרבי ביד אליהו, המנצחת מסיימת במקום הראשון את העונה הרגילה ומארחת את כל המשחקים עד הגמר.
לא הלכתי ליד אליהו כי היו לי כרטיסים למיקי גבריאלוב שר אריק איינשטיין. זה ניראה כמו משחק בית של הפועל ת"א, ולידי ישבו שני זוגות שלא הפסיקו לדבר ולהפריע. כשגבריאלוב שר "סע לאט" והגיע ל"איזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב", שני הגברים קמו ונופפו בידיים בתנועה שלא הותירה ספקות לאיזה צד של אוהדים הם שייכים.
תרגיעו, אמרתי להם, הפועל מובילה 31:40 במחצית. הם כאילו נתפסו על חם, והתיישבו במקומם, ואחרי שהתאוששו אמרו לי: זה ההבדל בינינו, אתם בודקים את התוצאה במחצית.
את הסוף כולם יודעים.
סיפורי הברון מינצברג
הפסקתי לספור את הפרקים בסאגה הבלתי נגמרת של מכירת הפועל ת"א בכדורגל. כרגע הרוכש, להלן: אדמונד ספרא, והמוכר, להלן: מינצברג וחבורתו בעלי הפועל ת"א, מתווכחים על גובה החובות של הפועל שספרא מוכן לקחת עליו.
ובתמצית, הצדדים מנסים להגדיר מהן "חובות". מינצברג דורש מספרא שישלם את החובות שהוא לקח על עצמו כשרכש את הקבוצה מהאחים ניסנוב, וגם יחזירו לו את "ההשקעה" של מינצברג במהלך העונה, שאותה אדמונד ספרא מסרב לשלם.
אותה סוגיה חוזרת ועולה בכל מכירה של קבוצה, המוכרים דורשים שיחזירו להם את ההשקעה. איזו השקעה? מינצברג קיבל את הפועל ת"א במחיר מצוין, אבל עשה את כל הטעויות הניהוליות האפשריות, סיים את העונה בהגדלת הבור התקציבי בעוד 10 מיליון בערך, ועכשיו הוא דורש מספרא שישלם עבור הנזקים, כולל החוזה של יוסי אבוקסיס.
הניסיון מלמד שבעתיד יתגלו עוד ועוד חובות, אבל השבוע התברר שלהפועל ת"א גם מגיע כסף – דמי סולידריות.
מכבי ת"א ומכבי חיפה קיבלו העונה בונוסים על ההישגים שלהן במפעלי אופ"א, וקבוצות נוספות בליגה יקבלו "דמי סולידריות" בגובה 1.5 מיליון וחצי שקלים.
עוד מיליון וחצי שקלים לריב עליהם
ביקורת המבקר
מבקר המדינה נבר בניירות הרשות לבקרה תקציבית שליד ההתאחדות לכדורגל, והגיע לשורה של מסקנות שאפשר היה להגיע אליהן בלי להיות מומחה בכלום.
הקמת רשות לבקרת תקציבים החלה בהמלצת ועדה לרפורמה בספורט בראשה עמדתי ב-1992, שהחליטה לעשות סוף לקריסת קבוצות ולאי תשלום שכר השחקנים.
בשנים הראשונות לבקרה התקציבית מצבן הפיננסי של הקבוצות השתפר, אבל בשנים האחרונות, כך קובע מבקר המדינה, הגרעון הכולל של 19 מ-28 קבוצות ליגת על ולאומית גדל ב-18.5 אחוז.
וקצת פרטים לידיעת מי שמקווה שהילד שלו יגדל להיות כדורגלן: שכרם הממוצע של שחקני ליגת על בחישוב 12 חודשי עבודה הוא 37,000 ₪. בליגה לאומית שחקן מרוויח בממוצע 10,300 ₪. וזה כולל כמה בעלי שכר גבוה.
בקיזוז כמה כוכבים שמקבלים שכר גבוה, רוב שחקני ליגת על מרוויחים בממוצע 20,000 ₪.
שיא גינס בדימונה
56 פנדלים בעטו מ.ס. דימונה ושמשון ת"א עד שהגיעו להכרעה בגמר המחוזות בליגה א'. דו קרב הפנדלים הסתיים ב-23:22 וזה שיא גינס.
חפרתי בארכיון שלי ומצאתי משחק הייתי מקרין בהרצאות להדגים כמה עמוק יכול להשפיע החשש מכישלון. משחק בין בני יהודה לאום אל פאחם הגיע לדו קרב פנדלים. אחרי שכל השחקנים בעטו ורצו להתחיל סבב שני של בועטים, גילה השופט שאחד משחקני בני יהודה עדיין לא בעט.
התברר שבני יהודה ביקשו לשלוח לבעיטה שנייה את אחד השחקנים שבעטו כבר, כי שחקן שלהם פחד לבעוט ולהחטיא. השופט סירב לתת לסבב שני של שחקנים לבעוט לפני שכולם בועטים את הבעיטה הראשונה.
המשחק נעצר וכל שחקני בני יהודה עלו לרגל לספסל והתחננו לשחקן הסרבן שיבעט, והוא בשלו, פוחד להחטיא. אחרי כמה דקות גם השופט ניגש אליו והזהיר שאם הוא לא יבעט בני יהודה תפסיד טכני. השחקן קם וברגליים רועדות כבש את הפנדל. הבא אחריו החטיא.
ללמדכם כמה הפחד מכישלון משתק.
שבת כיפית ושלווה לכולם
וחזרה מהירה של החטופים
אריה מליניאק