הניצחון במשחק מספר 1 במונאקו העמיד את מכבי ת"א בעמדה חלומית. היא הייתה זקוקה לעוד שני ניצחונות מארבעה משחקים, שניים מהם ביד אליהו שם המאזן שלה העונה 15 ניצחונות מול שני הפסדים.
גם היסטוריית המפגשים בין שתי הקבוצות לא נתנה הרבה סיכוי לצרפתים, אבל הניצחון שלהם במשחק מספר 3 ביד אליהו הפך את הקערה על פיה. מונאקו הפכה שוב לפייבוריטית שזקוקה לניצחון אחד משני משחקים אחד מהם בבית.
אז מכבי הגיעה למשחק מספר 1 כאנדרדוג וניצחה, למשחק מספר 2 היא הגיעה כפייבוריטית והפסידה, כשהסדרה עברה ליד אליהו מכבי עלתה למשחק מספר 3 כפייבוריטית ברורה והפסידה, ולמשחק מספר 4 עלתה אחרי הפסד בית כאנדרדוג והביסה.
מי פייבוריטית למשחק 5?
קצב
מונאקו משחקת לאט. זה לא אילוץ אלא אסטרטגיה. ג'יימס ואוקובו מעבירים 20 שניות בכדרורי סרק והקבוצה זורקת לסל בקצה השעון. כשהגנה מחזיקה את היריבים 20-22 שניות מרגישה שהיא שולטת במצב אבל זו אשליה, כי לא ההגנה היא שמונעת את הזריקה לסל אלא ההתקפה שלא יוזמת.
קבוצה שמחזיקה בכדור כמדיניות גם לא נלחצת בזריקות בסוף שעון, וכשהכדור נכנס אלה סלים ששוברים מנטאלית את ההגנה שעבדה 22 שניות.
אחרי שדברתי בשבחי המשחק המבוקר, יש גם צד שני לאותה מטבע – כשקבוצה שמשחקת בהליכה ונקלעת לפיגור אין לה כלים לחזור למשחק.
אחת הדילמות של מאמן בסדרה היא האם ומתי לוותר על משחק שניראה אבוד ולנוח לקראת המשחק הבא. כשסשה אוברדוביץ' חטף שתי עבירות טכניות והורחק (בכוונה) הוא בעצם החליט שהמשחק הזה גמור.
הפציעה של אלכס פויתרס סידרה למכבי את הרוטציה, ג'ייק כהן פרח והמשחק שטף. במשחקים האחרונים פויתרס חזר מהפציעה, ג'ייק חזר לספסל והקבוצה חזרה לקרטע.
אתמול עודד קטש החזיר את ג'ייק כהן לרוטציה, והמשחק שוב שטף. מתברר שכאשר יש לו ביטחון, כהן מסוגל גם לקלוע ופתאום לורנזו בראון מתפנה לשלשות. בוקר טוב ישראל.
נכון שמול קבוצה פיזית כמו מונאקו מכבי צריכה להעמיד "גופות", אבל המשחק הוכרע דווקא כשנכנס לפעולה כוח משימה של שלושה גארדים: לורנזו בראון, ווייד בולדווין וג'ון דיברתולומיאו.
כשלורנזו בראון, שמחזיק בכדור בצורה מוגזמת ומעכב את המשחק, זז לעמדה 2, הכדור התחיל לזוז ובראון הגיע ל-6 זריקות פנויות מחוץ לקשת מהן דייק ב-5. זה לא קרה לו בשלושת המשחקים הקודמים, ומעניין איך יתמודד עם זה אוברדוביץ'. זה היה משחק היורוליג האחרון ביד אליהו אבל לא סוף העונה.
למכבי נשאר עוד מאבק לא קל על אליפות בישראל.
מה שתחפשו זה מה שתמצאו
אם קניתם מכונית אדומה ופתאום נדמה לכם שכל העיר נוסעת במכוניות אדומות, או שכל משתתפי המחאה נראים לכם אנשים נחמדים, או שהכל הולך לכם הפוך ואתם בטוחים שתפסתם יום חלש, כך עובד המוח: משהו קורה, אנחנו מגיעים למסקנה ואז מחפשים ומוצאים לה הוכחות.
בחיים גם מזה וגם מזה. מה שתחפשו זה מה שתמצאו! מי שמחפש בעיות ימצא בעיות ומי שמחפש הזדמנויות ימצא הזדמנויות. מי שמחפש סיבות לכישלון ימצא אותן, מי שמחפש סיבות להצלחה ימצא גם אותן.
בעיר יש איקס מכוניות אדומות. זו עובדה. "כולם נוסעים במכוניות אדומות", זה סיפור. בתחקיר עוסקים בעובדות, לכן כדי לפתור בעיה צריך לנתח מה הסיבה האמיתית.
למשל, לא צריך להיות גאון בשביל להבין שאם קבוצה קולעת ב-60 אחוזי הצלחה הסיכויים שלה לנצח גדולים יותר מאשר קבוצה שמצליחה ב-25 אחוזים. שיסבירו לי חכמי הדור: איך משפרים את אחוזי הקליעה?
מכבי ת"א לא הפסידה במשחק מספר 3 בגלל אחוזי קליעה גרועים לשלוש נקודות, ולא ניצחה במשחק מספר 4 כי אחוזי הקליעה היו טובים. מכבי הפסידה כי שחקנים זרקו ממצבים גרועים וניצחה כי שחקנים זרקו ממצבים נוחים. המטרה היא להגיע למצבי קליעה טובים יותר.
כשביקשו ממני פעם להסביר למה נדב הנפלד, שקולע 4 נקודות בממוצע משחק 30 דקות, הסברתי שיש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה והיו שהפכו את זה לבדיחה.
אבל יש באמת נתונים חשובים "שלא מופיעים בסטטיסטיקה". למשל, מאבק על כדורים אבודים שמתגלגלים על הפרקט. ניצחון בקטגוריית כדורים 50-50 לא רק נותן עוד כמה כדורים, אלא בעיקר תחושה של שליטה במשחק.
כשהולכים לסדרה של שני משחקים בשבוע אין מספיק אימונים לשנות דברים שעבדו לאורך כל העונה, אבל יש התאמות שצריך ואפשר לעשות לכל משחק ספציפי.
קחו למשל הגנת פיק-אנד-רול. עודד קטש בחר לבצע כמדיניות חילוף אוטומטי בין גבוה לנמוך, כי חשש בעיקר שקלע יישאר חופשי לקליעה מבחוץ. הבעיה שזה יוצר אי התאמה בין ג'וש ניבו, שיוצא לשמור על השחקן עם הכדור ומוצא את עצמו שומר על מייק ג'יימס שמונה מטר מהסל, בזמן שלורנזו בראון נאלץ לשמור על שחקן גבוה מתחת לסל.
כשמייק ג'יימס לא פגע במשחקים מספר 1 ו-4, ניבו היה יכול לתת לו לזרוק ולהחטיא. כשג'יימס היה בשיאו במשחק מספר 2, לא היה לניבו סיכוי למנוע ממנו זריקה מחוץ לקשת והנזק היה כפול כי ניבו שהיה רחוק מהסל לא לקח גם ריבאונד.
מעניין אלו התאמות יעשו קטש ואוברדוביץ' למשחק מספר 5.
חדל פטפטת
הפטפטת של השופטים עם המאמנים במהלך משחקים הפכה לבלתי נסבלת. זה בולט לעיין במיוחד בזמן זריקות עונשין, כשהשופטים עומדים ליד הספסל הם מרשים למאמן לטחון להם באוזן ונותנים לו הסברים על החלטות שלהם.
שופט יכול להסביר לשחקן או למאמן החלטה שלו פה ושם, אבל משחק כדורסל לא יכול להפוך לסימפוזיון, כי המאמנים מרגישים שהשופטים הפכו לחברים שלהם והם חופשיים להתלונן, מוחים בלי הרף נגד החלטות שלא נראות להם, עד שלשופטים נמאס והם שורקים לפאול טכני נגד המאמן שלא מבין מאיפה זה בא לו.
על זה נאמר, אל תהיה גיסי ועזוב את אחותי.
צנזורה 2023
שתי מהומות היו בשבוע האחרון במדריד ובבאר שבע. במדריד סרחיו יול ביצע עבירה קשה על קווין פאנטר 1:40 לסיום (15 הפרש לפרטיזן), פאנטר החזיר והתפתחה קטטה המונית. שחקנים חבטו זה בזה ללא הבחנה, גרשון יבוסלה מריאל הטיל את אקסום באיפון (לפרקט, לא למזרן) והכל בשידור ישיר.
גם משחק הכדורגל בין מכבי חיפה להפועל באר שבע הסתיים בקטטה, שהחלה על כר הדשא וגלשה אל חדרי ההלבשה. שחקנים ובעלי תפקידים כיסחו אלה את אלה אבל על המסך ניראו אוהדים מפצחים גרעינים ביציע.
הפער בין מה שקורה במגרש לבין מה שראינו על המסך היה בלתי נסבל. אפשר להבין במאי טלוויזיה שמפנה את המצלמה הצידה כשאוהד עירום פורץ למגרש, אבל להסתיר בעשר בלילה קטטה בין שחקני כדורגל, שעתיים אחרי שבמהדורות החדשות שודרו סרטונים ממצלמות אבטחה בהם נראו דקירות וחיסולים, זו בדיחה.
מנהלת הליגה היא שחייבה את ערוצי הספורט להימנע משידור אירועים שפוגעים בערך ה"מוצר", אבל יש ערוצים שנוהגים אחרת.
בערב יום העצמאות התקיים טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. כשערוצי השידור שמעו שמירי רגב הכינה הקלטה של החזרה הכללית להקרנה במקרה שתהיינה מחאות והפרעות, הם הודיעו שימשיכו לשדר בפיד שלהם כדי לעקוף את הצנזורה.
לערוצי הספורט לא הייתה ברירה כי מנהלת הליגה וההתאחדות הן מונופול, לכן חתמו על חוזה שקובע שהזכיין "ידאג להסיט את השידור ממצלמה המצלמת אירוע גזענות, אלימות, או התפרעות אחרת במגרש או בכל מקום אחר באצטדיון…".
הסתרת הקטטה פוגעת במעט אמון הציבור שעוד נותר במנהלת הליגה ובהתאחדות לכדורגל. מצד שני, ערוץ טלוויזיה בישראל לא יכול להיכנע לסטנדרטים שמתאימים לטלוויזיה הסורית.
בני נוער לא יתפרעו כי ראו קטטה בטלוויזיה, כמו שאנשים לא יורים, דוקרים ודורסים כי הם מחקים שחקני כדורגל ולא מנבלים את הפה כי זו השפה הנהוגה ב-ועדות הכנסת. ההיפך, הבריונות מיובאת מהרחוב אל מגרשי הכדורגל ולא ההיפך.
מה שיגביר את אמון הציבור ב"מוצר" זו לא צנזורה אלא שקיפות, כי בסופו של דבר כולם רואים מה באמת קורה ברשתות החברתיות.
מיקי זוהר לקח על עצמו להפסיק את האלימות במגרשים. הוא לא יצליח כמו שמירי רגב לא תפתור בעצמה את בעיית הפקקים. רק פעולה מאסיבית של כוחות אוויר, ים ויבשה: משטרה, בתי משפט מהיר ובתי סוהר תחזיר את השקט למגרשים.
קחו דוגמא מדיויד סטרן. כשהתמנה לקומישנר ה-NBA הוא התמקד במאבק באלימות ובסמים בשקיפות מלאה!
חובת ההוכחה
אלון מזרחי אמר פעם שאין לו מה להוכיח והוא הוכיח את זה בגדול. סטף קרי, הגירסה האמריקנית של אלון מזרחי, אמר אחרי שקלע 50 נקודות בניצחון גולדן סטייט על סקרמנטו קינגס במשחק משחק 7 בסדרה, שזו התשובה שלהם לרבים שרצו לראות אותם נופלים.
קרי לא צריך להוכיח כלום לאף אחד, ואני לא מכיר אנשים שרצו לראות אותו נופל. אני יכול להעיד על עצמי שרציתי לראות את סטף קרי מצליח להגיע לסדרה מול הלייקרס. בדקתי גם אצל ברוך השכן, ציון הספר, והקופאיות בסופר, כולם רצו שגולדן סטייט תנצח.
נכון שאוהדי סקרמנטו קינגס רצו לראות את הווריורס נופלים, אולי גם אוהדי ושחקני הלייקרס היו מעדיפים לשחק מול סקרמנטו. אבל מי רצה לראות את גולדן סטייט נופלים?
יש שחקנים ומאמנים שמה שמניע אותם זו היריבות והשנאה. הסיוט שלהם הוא לקום בוקר אחד לעולם שלא יהיה בו אפילו מנוול אחד לשנוא. אני מכיר את זה מעשרות שנים של אינטראקציה עם אוהדי מכבי ת"א, שמגיבים על כל ביקורת שלי ב"שונא מכבי", ומתחבקים איתי אחר כך ביד אליהו.
יש מאמנים שתולים בחדר ההלבשה קטע מעיתון שהעביר עליהם ביקורת, כדי לדרבן את השחקנים לנקום. לנקום במי? במה? על מה? הרי ניצחון במשחק מספר 2 ב-30 הפרש לא יבטל את ההפסד במשחק מספר 1.
אז מה עושים כשאין מישהו שמצפה לנפילתם? ממציאים אותו.
זו הפעם האחרונה שאני מטריד אתכם בעניין הקמפיין למימון התביעה ע"ס 80,000 ש"ח שהוגשה נגדי על הפרת זכויות של צלם. נכון לעכשיו נתרמו 41,375 ש"ח! נותרו 8 ימים לגייס 8,625 ₪.
תודה למי שכבר תרמו ובמיוחד לעופר ינאי על תרומה בסך 10,000 ש"ח!! לא הכרתי את עופר ובחיפוש קצר בגוגל גיליתי שהוא הבעלים של נופר אנרגיה, הספונסר של הפועל גליל עליון. אין מילים!
שבת שקטה לכולם
אריה מליניאק