משק כנפי ההיסטריה
התרגלנו כבר שנבחרת ישראל סופגת שער בזמן פציעות ומסיימת עוד קמפיין בשברון לב. היו לנו תשע נקודות אחרי שלושה משחקים, עלינו משחקי מבחן, פעם ספגנו שער של הרצוג בין הרגליים של אבי נמני מול אוסטריה, פעם לא בנינו חומה נגד אוסטרליה, את העלייה לחצי גמר אולימפיאדת מקסיקו 68' הפסדנו בהטלת מטבע. תמיד חסר לנו גרוש ללירה.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה אבל מאומה לא קרה. אותה הדומייה, אותה התפאורה, ואנחנו ממשיכים לספר לבני בנינו על הגול של מוטלה שפיגלר ב-1970. אולי זו נבואה שמגשימה את עצמה, לא יודע, ברור שבסוף נפסיד.
יש שמאמינים באלוהים, יש שמאמינים בצירופי מקרים, אבל ממתי נבחרת ישראל מנצחת שני משחקים רצופים בזמן פציעות? אנחנו חיים בסרט. הגענו לבאר ושותים, ושותים, ושותים, ובמוצאי שבת הנבחרת הצעירה של ישראל במפגש היסטורי נגד ברזיל.
כל מה שקורה במונדיאליטו הוא היסטורי, כי זו הנבחרת הראשונה שמגיעה לאליפות העולם לנבחרות עד גיל 20. השער הראשון שכבשנו נגד קולומביה היה שער היסטורי, והפנדל ההיסטורי מול סנגל הביא לנו נקודה ראשונה היסטורית, והניצחונות ההיסטוריים על יפן ואוזבקיסטן זיכו את נבחרתנו בעלייה היסטורית לרבע הגמר, ויש כאלה שמאמינים שננצח גם את ברזיל. למה-מיהם?
ניסים לא קורים בכל יום אבל את שער הניצחון של עומר סניור מול יפן ספק אם דור תורג'מן וסתיו למקין מסוגלים לשחזר אפילו באימון. ושער הניצחון שהבקיע ענאן חליילה מול אוזבקיסטן בדקה ה-97 היה יותר מסמלי, כי אחרי שמואנס דאבור גורש מהנבחרת ודיא סבע פרש בשביל לא לעבור את הזובור, דווקא נציג המגזר דחק לרשת והודה לעם ישראל.
גם נפש ערבי הומייה?
מורשת
כשתאלם תרועת הפסטיבלים תשארנה התוצאות. את השער של אלי אוחנה מול אוסטרליה מקרינים שוב ושוב לא רק כי הוא נדיר, אלא בגלל שהוא העלה אותנו לפלייאוף המונדיאל. אף אחד לא זוכר שעמנואל שפר החנה אוטובוסים ברחבה בשביל לחלץ תיקו מאיטליה ב-1970, זוכרים את שתי הנקודות שחילצנו במשחקי הגביע העולם.
בעוד שנתיים איש לא יזכור שנבחרת ישראל בקושי עברה את קו מחצית המגרש ב-75 הדקות הראשונות נגד יפן, יזכרו ניצחון בעשרה שחקנים בזמן פציעות, ומה שבאמת חשוב, כמה שחקנים מהקאדר יגיעו לנבחרת הבוגרת.
המטרה האמיתית של הנבחרות הצעירות היא הכנת שחקנים לנבחרת הבוגרת. יש שנתונים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, והנבחרת הזאת תיזכר כי היא פרצה דרך.
נבחרת הנוער בכדורסל הגדולה בכל הזמנים הייתה לדעתי זו שניצחה את ברית המועצות וסיימה במקום הרביעי באליפות אירופה בזאדאר 1974. נכון ששתי נבחרות עד גיל 20 זכו באליפות אירופה, אבל חוץ מדני אבדיה וים מדר, אני לא רואה את יתר השחקנים משפיעים.
בנבחרת 74' שיחקו 12 שחקנים, כולל שחקני קצה הספסל, שבמשך עשור היוו את הבסיס עליו נשענו כל קבוצות הליגה. מיקי, מוטי ושוקי היו הלב הישראלי של מכבי ת"א שזכתה בגביע אירופה 77' ושל נבחרת ישראל שסיימה בטורינו 79' במקום השני.
אופיר חיים עושה עבודה נהדרת, אבל כמה ימי אימון בנבחרת אינם תחליף לדקות משחק בקבוצות ליגת על. יפה שאנחנו עדיין מצליחים להתמודד עם העולם בגילאים הצעירים, אבל אם יציפו את הליגה בזרים העתיד לא ניראה טוב.
רוב שחקני נבחרת ישראל הצעירה לא משחקים בליגת על. אין לי טענות למאמנים שלא משתפים שחקנים צעירים בליגת על, למה שייקחו על עצמם אחריות אם הקבוצה תפסיד? מכבי ת"א לא הייתה רוב העונה בתמונת האליפות, הייתה להם הזדמנות לתת דקות משחק לדור תורג'מן, שעל הכישרון שלו אין ויכוח.
הוא שותף ב-140 דקות בלבד, ועכשיו מכבי ת"א מתחננים שהשחקן שיהיה בקיץ חופשי לנהל משא ומתן עם קבוצות בחו"ל, יחתום על חוזה חדש ויתחלק בפרס הגדול עם המועדון.
גם אוסקר גלוך יובש על הספסל עד שנתן הצגה באליפות אירופה לנוער, ואיביץ' קיבל כנראה הוראה לשתף אותו בהרכב. שחקנים חולמים להיות חופשיים, לא מבין למה שחקן הסכים לוותר על מיליוני יורו וחתם במכבי ת"א כמה חודשים לפני שהפך לשחקן חופשי וחתם ברד-בול זלצבורג. אני מניח שאוסקר מטפס עכשיו על הקירות בזלצבורג, כשהוא רואה את החברים שלו חוגגים במנדוסה.
רוב השחקנים האפריקנים, הדרום אמריקנים והאסייתיים שמשתתפים במונדיאליטו משחקים באקדמיות טופ אירופיות. הסיכויים שניראה אותם בעוד כמה שנים בהרכבים של ברצלונה, באיירן מינכן או ליון הם גדולים, כי באירופה לא מייצרים את השחקנים הטובים בעולם אבל יש שם כסף גדול שקונה את השחקנים הטובים בעולם.
ואצלנו הכדורגל מייבא את הרעות החולות מהכדורסל, ומביא עוד זרים ועוד מתאזרחים.
פערים
אפשר להתווכח על רמת הכדורגל במונדיאליטו, אבל חוץ מאוזבקיסטן, שהיא נבחרת ברמה של נבחרת ישראל, יתר הנבחרות נגדן שיחקנו טובות מאיתנו. יש לנו עדיין דרך ארוכה לעשות בשביל לסגור את הפיגור, כי באליפות אירופה קיבלנו רק חלק מהתמונה.
מתוך שש מחציות ששיחקנו בשלב המוקדם, רק במחצית הראשונה נגד קולומביה היינו עדיפים. בחמש המחציות הנותרות היינו בנחיתות ברורה והמספרים לפעמים מבלבלים. כך למשל "החזקת הכדור" התחלקה 50-50 בינינו לבין יפן, וזה נשמע טוב. הבעיה שלמרות ששתי הנבחרות החזיקו בכדור זמן שווה, שתיהן החזיקו בכדור 30 מטר מהשער שלנו.
מוזר שלמרות שישראל הייתה חייבת לנצח וליפן הספיק תיקו בשביל לעלות לשמינית הגמר, במשך 70 דקות החזרנו כדורים לשוער ויפן תקפה בכל הכוח. האסימון נפל רק כאשר רן בנימין הורחק בשני צהובים, ועשרה שחקנים הבינו שאם לא יבוא שינוי מיידי הם ימשיכו מהמקלחות לטיסה חזרה לארץ.
אם ניצחנו בעשרה שחקנים, אולי הגיע הזמן לשים את ההיגיון בצד.
6 הארות:
1. לזכות יונתן כהן והפרשנית אושרת עיני, לא שמעתי מהם אפילו פעם אחת שאופיר חיים משחק עם שניים או שלושה בלמים.
2. במגזין הקודם הזכרתי שמות של מאמנים גדולים שהמשיכו לאמן ילדים אחרי שפרשו מאימון קבוצות בוגרים ונבחרות. לא מבין איך נשמט מהרשימה יהושע רוזין, שאחרי עשרות שנים כמאמן ראשי בנבחרת ישראל ובמכבי ת"א חצה את הקווים והמשיך לאמן ילדים בהפועל.
3. איך יתכן שמאמן אחד שיוצא בסנטימטר מהתחום הטכני מקבל כרטיס צהוב ואפילו מורחק, ומאמן אחר פורץ בריצת אמוק ומקיף את כר הדשא בגמר הגביע ויוצא בלא כלום.
4. בשבוע שעבר כתבתי ששינו זוארץ עזר לברק אברמוב ברכישת בית"ר ירושלים. זו טעות מהטעם הפשוט: זוארץ נכנס לתפקיד יו"ר ההתאחדות אחרי שאברמוב כבר היה הבעלים של בית"ר ירושלים.
5. את גמר הגביע ארגנה ההתאחדות לכדורגל שהייתה אחראית גם לאבטחה ולסדר ב"סמי עופר", אבל מי שנתבע על התפרצות קהל לכר הדשא היא בית"ר ירושלים. לא ניראה לי שבית"ר ירושלים, שחייבת את הישארותה בליגת על להתאחדות ולמוסדותיה, תיפנה לבית המשפט כדי להטיל את האחריות לבלגן בגמר הגביע על מי שבאמת היה אחראי.
6. לברק בכר לא חסר ידע וניסיון בכדורגל בשביל להצליח בכוכב האדום, אבל העברת הוראות לשחקנים תחת לחץ בשפה האנגלית המשובשת שלו עלולה להיות תקלה.
פינוי בינוי
עוד לפני שארי שטיינברג, היו"ר החדש של ליגת על בכדורסל, הספיק לחמם את הכיסא, אני כבר מתגעגע לשמואל פרנקל ולאבנר קופל, שעליהם קשה לי למצוא מילה טובה. בשביל לדקלם את הטקסטים של שמעון מזרחי, עדיף וזול יותר למנות את שמעון מזרחי.
או ששטיינברג לא מבין על מה הוא מדבר, או שהוא חושב שכולם מטומטמים. הרעיונות ההזויים של מיקי זוהר לא מפתיעים. איש כדורסל, ימין מלא-מלא, יותר גרוע ממירי רגב, וזה לא קל.
רגב איימה על נציגי ארגון השחקנים וגירשה אותם מחדר הדיונים ב-ועדת יוסי שרעבי, כשניסו להגן על מעמד השחקן כחול-לבן. מיקי זוהר בא עם תוכנית פינוי-בינוי: פינוי השחקנים הישראלים ובינוי שחקנים זרים ללא הגבלה.
תוכנית זוהר שתאושר ע"י המנהלת בנויה משני חלקים: שוחד של מיליון שקל לכל קבוצה שתסתפק בארבעה זרים, ואישור לקבוצות החזקות והעשירות להחתים זרים ללא מגבלה, פטורים מתשלום מס מעל 25 אחוז כמובן. מיליונים מתקציב המדינה לכיסים של שחקנים שמחר לא יהיו פה.
אם עד עכשיו היה רק ישראלי אחד במגרש, מעכשיו ישראלים לא יוכלו אפילו להשתתף באימונים.
שיאים נועדו להישבר.
היו זמנים שהייתי מלווה את סדרות גמר ה-NBA כפרשן במגרשים, נפגש עם השחקנים והמאמנים הגדולים בעולם, רואה משחקים שנכנסו לפנתיאון, ומשתתף במסיבות עיתונאים מרתקות.
השיא היה כמובן סדרות הגמר בין שיקאגו "בולס" ליוטה "ג'אז" בשנות ה-90. אין סיפור טוב בלי דמויות, וקשה להסביר את תחושת החשמל שזרם באולם כשמייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן עלו מול ג'ון סטוקטון וקארל מאלון.
לפנות בוקר נפתחה עוד סדרת גמר גדולה. מיאמי "היט" – שהגיעו מותשים שלושה ימים בלבד אחרי הניצחון במשחק מספר 7 על בוסטון "סלטיקס" – מול דנבר "נאגטס" אחרי 11 ימי מנוחה וסוויפ 0:4 על הלייקרס.
דנבר נמצאת בהרי הרוקי בגובה מייל, שזה 1600 מטר מעל פני הים. שחקנים שלא מורגלים לאוויר הדליל חייבים לנוח בכל כמה דקות, וזו הבעיה הקטנה של מיאמי.
הבעיה הגדולה היא ניקולה יוקיץ', גאון כדורסל שמנהל את המשחק מעמדת הסנטר. פוינט סנטר. הענק הסרבי ניראה כמו ירון ברלד מגודל או פרסומת לרשת המבורגרים, נבחר בבחירה ה-41 בדרפט 2014. הבחירות ממקום 20 ומטה פחות מעניינות, וזה הזמן לצאת לפרסומות. כך יצא שהבחירה של השחקן הטוב בעולם כיום, הופיעה רק ככתובית בתחתית המסך בזמן הפרסומות.
לאריק ספולסטרה, המאמן הפנטסטי של מיאמי "היט", יש יועץ ענק, פט ריילי. חמש טבעות אליפות לא הולכות ברגל, ועצות מאחד מעשרת המאמנים הגדולים בכל הזמנים שוות זהב. אבל ריילי וספולסטרה לא יכולים להושיע מול יוקיץ', כשג'ימי באטלר הוא צל של עצמו.
אני מניח שמיאמי הקדישה חלק ניכר ממעט האימונים שהיו לה לקראת משחק מספר 1 לסגירה של ניקולה יוקיץ' וג'מאל מארי. כל אחד מהם, כך על פי ספולסטרה, מסוגל לקלוע 50 נקודות אבל זה בכלל לא חשוב להם. אז כל אחד מהם קלע 20 פלוס נקודות ומסר 10 פלוס אסיסטים. ריקוד המכונה.
מה הופך את יוקיץ' למוסר הטוב בעולם (חוץ מהכישרון שלו)? מאחר שהוא ראש מעל לכולם, אין טעם להביא על יוקיץ' שני שומרים כי הוא ימסור מעליך. אבל יש גם עניין של זוויות מסירה.
אם תחלקו את המגרש לאורך, הצד של הכדור הוא הצד החזק, והצד הרחוק מהכדור הוא הצד החלש, ממנו צריכה לבוא העזרה. אבל מה עושים כשהכדור נמצא באמצע המגרש? אין צד חלש.
השומר של שחקן שתופס עמדה מתחת לסל חייב לשמור לפניו כדי למנוע ממנו את הכדור, והשומר של השחקן עם הכדור צריך לנסות ללחוץ ולהקשות עליו את המסירה פנימה. איך תקשה את המסירה על גאון כדורסל בגובה 2.13 מ' שמחזיק את הכדור מעל הראש?
אפשר לנסות לשמור אזורית והאזורית של ספולסטרה היא פנטסטית, אבל למייק מאלון היה כל הזמן שבעולם לתרגל התקפה נגד אזורית, ועם יוקיץ' וסוללת קלעים מחוץ לקשת משחק מספר 1 נגמר ברבע הראשון.
ניקולה יוקיץ' הוא שחקן ששווה לקום בשבילו בלילה. מומלץ.
אלה שתרמו 150 ש"ח ומעלה מוזמנים לאסוף את הספר אצלי. הקדשה וקפה מובטחים ויש גם גרסה דיגיטאלית.
אם אתם נהנים מהמגזין שתפו חברים. זה בחינם.
שבת שקטה לכולם.