פתיחה ברגל ימין
אבי אבן אמר השבוע שהחיזוק הכי טוב של מכבי ת"א העונה הם השחקנים שהשאירו מעונה שעברה, כי אי אפשר למצוא היום בשוק שחקנים כמו לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין.
בעונה שעברה בראון הגיע מותש אחרי שהוביל את נבחרת ספרד לזכייה באליפות אירופה. העונה לורנזו ויתר על אליפות העולם, נח בקיץ וזה ניכר בתשוקה ובאינטנסיביות שלו. לורנזו לקח עליו גם את הנקודות של ווייד בולדווין קלע 22 נקודות ומסר 6 אסיסטים כבר במחצית הראשונה.
פרטיזן הגיעה לא מוכנה למשחק או שהיא לא מוכנה בכלל לעונה. הקבוצה של אוברדוביץ' נראתה כאילו היא משחקת בטורניר הכנה בקפריסין.
לפרטיזן אין שום נוכחות מתחת לסל. בלי ריבאונד הגנה הם ספגו 30 נקודות מ-15 כדורים חוזרים למכבי ת"א בהתקפה, ובלי כדור לא היו יכולים לצאת למתפרצות. אז הקבוצות של אוברדוביץ' משחקת בהליכה, וכשאין איום מתחת לסל ההגנה של מכבי ת"א לחצה על קווין פאנטר, ג'יימס נאנאלי וזאק לידיי בלי לחשוש ממסירות פנימה.
אלכסה אברמוביץ', כמעט היחיד שתיפקד, קלע במחצית הראשונה 19 נקודות, אבל בשבע הדקות הראשונות של הרבע השלישי אוברדוביץ' ייבש אותו על הספסל. אם הוא נפצע ונחבש בקרסול ההיגיון אומר שיעלה לשחק אחרי החימום בהפסקה. עוד סדרת חינוך מטופשת של אוברדוביץ'?
בשבוע הבא במילאנו
המנהל המקצועי
צפיתי בכתבה המעניינת של עדי הרשליקוביץ ושי האוזמן על ניקולה וויצ'יץ', ולזכותו של האוזמן הוא לא עשה לניקולה הנחות כולל שאלות על הכספים שהוא הפסיד בבנק פנאן.
צביקה שרף וגור שלף ניתחו את הצד המקצועי והאשימו את ניקולה בבנייה של קבוצות שהתבססו על מאמנים ושחקנים זרים, חלקם כושלים, ובגירוש של שחקנים ישראלים מצוינים כמו יותם הלפרין וליאור אליהו שהובילו את הפועל ירושלים לאליפויות וגביעים.
גור וצביקה אינם חשודים בשנאת המועדון. הראשון היה הקפטן והמנהל המקצועי של מכבי ת"א, השני שיחק, אימן וניהל את מכבי ת"א במשך עשרות שנים, מכביסט עם הכשר בד"צ.
הביקורת שהעברתי על הניהול המקצועי הכושל והבזבזני בתקופת ניקולה וויצי'ץ היה ממש דומה. עשרות החתמות תמוהות שעלו למכבי ת"א הרבה מיליונים, שחקנים ישראלים לא קיבלו הזדמנות, אבל כשאמרתי מה אני חושב בטלוויזיה, ברדיו ובידיעות אחרונות, זה הפך אותי ל"שונא מכבי".
סיפור ישן. לפני ארבעים שנים פגשתי ביציאה מהיכל הספורט ביד אליהו את שמלוק מחרובסקי. שמע אריה, אמר לי, נראינו היום כמו ערימת זבל. תגיד שמלוק, שאלתי אותו, מה היית אומר אם לפני שעה הייתי אומר בשידור בדיוק מה שאתה אמרת.
אם היית אומר שאנחנו ערימת זבל, ענה שמלוק בכנות, הייתי אומר שאתה שונא מכבי.
בעיני המתבונן
לפני חמש שנים כתבתי ספר – "לנצח זה מקצוע", מדריך להצלחה בחיים ובעסקים שמבוסס על גישה שפיתחתי במהלך עבודתי כמאמן כדורסל ומנטור למנהלים ובעלי עסקים.
מאחר ש"לנצח זה מקצוע" הוא לא ספר ספורט, חשבתי שלא בא בחשבון שאני אכתוב ספר בלי פרק על מכבי ת"א. החלטתי לנסות לראות את הניהול של מכבי מתוך העיניים שלהם, וכך נולד פרק 16 שעוסק בקבלת החלטות וניצול הזדמנויות בניהול, לאו דווקא בספורט.
את הרעיון שאבתי מהרצאה של איציק בנבנישתי, לשעבר מנכ"ל פרטנר, בזק בינלאומי, HP ועוד, שמבחין בין רמות שונות של ניצול הזדמנויות.
ברמה הנמוכה ביותר אנשים אפילו לא מבחינים בהזדמנות. ברמה שמעליה נמצאים אנשים שאמנם מבחינים בהזדמנות אבל מוותרים עליה. מכבי ת"א נמצאת בפנטהאוז, שם לא רק מבחינים ומנצלים הזדמנויות אלא מחוללים אותן.
קחו למשל את נושא מספר הזרים בליגה. זרים טובים במספר מוגבל היו מקדמים את הכדורסל הישראלי, אבל בליגה שלנו עברו מאות שחקנים בינוניים מינוס שנהנו מפטור ממס הכנסה ותפסו מקומם של שחקנים ישראלים.
מכבי ת"א רוצים עוד ועוד זרים כי ביורוליג אין מגבלות, אז הם דאגו שיו"ר מנהלת הליגה, איפה שנקבעים כללי המשחק ומספר הזרים, יהיה איש שלהם.
עוד דוגמא: מכבי ת"א היו בין הקבוצות שהקימו את היורוליג וסגרו אותה בפני קבוצות ישראליות. מבחינת הכדורסל הישראלי זה אסון, כי זכייה באליפות הליגה הפכה לחסרת משמעות, אבל מבחינת מכבי ת"א הם שיחקו אותה בענק כי חסימת היורוליג בפני אלופת ישראל נתנה להם תעודת ביטוח לעונות בהן קבוצות אחרות היו אלופות.
ניקולה וויצ'יץ' פספס הזדמנויות כי הוא ובעלי מכבי ת"א היו שבויים בקונספציה שגויה,
לזכותו של דני פדרמן הוא היה מספיק הגון להודות בכך.
את הספר "לנצח זה מקצוע" לא ניתן להשיג בחנויות, רק באתר שלי. ספרים בכריכה מאוירת אזלו, נותרו רק בכריכת דיוקן.
הכל בראש
גובה רשת טניס הוא 91.4 סנטימטר, לא פחות ולא יותר, אבל לשחקן שהחטיא את הסרב הראשון ומתכונן לשני היא נראית בגובה מטר וחצי.
רוחב שער כדורגל הוא 7.32 מ' וגובהו 2.44, אבל לפני שרוברטו באג'יו ניגש לבעוט את הפנדל המכריע בגמר מונדיאל 1994 השער ניראה לו כנראה קטן והשוער ענק.
קוטר טבעת כדורסל הוא 45 סנטימטר בדיוק, אבל לסקוטי וילבקין היו משחקים ב"מנורה מבטחים" בהם קלע לאותם סלים רק 1 מ-10 מחוץ לקשת והיו לו גם משחקים של 7 מ-10.
ב-2009 הוקרן בערוץ 10 "סיפור אולימפי", סרטו של יוני ריגר שליווה את אריק זאבי ושחר צוברי בהכנות ובמהלך לאולימפיאדת בייג'ין 2008.
זאבי, זוכה במדליית ארד באתונה 2004, סיפר שהציפיות שיביא עוד מדליה והחשש שהמדינה תתקשה לקבל כישלון שלו, פשוט שיתק אותו.
לצוברי, שנשלח לבייג'ינג עם אפס ציפיות רק כדי שירכוש ניסיון אולימפי, היה ברור שהוא הולך להצליח. הוא לא חש שום לחץ אפילו כשמצא את עצמו במפתיע בשיוט המדליות והמוני בית ישראל צופים בשידור הישיר.
גם לזאבי שהודח מהתחרות בשמינית הגמר ואפילו לא התמודד על מדליה, וגם לצוברי שזכה משום מקום במדליית ארד היה הסבר דומה: שניהם "ידעו" מה צפוי להם. הפוקוס של האחד היה על ההצלחה, של השני על הכישלון.
החשש מתבוסה בדרבי היה קבור בתת מודע של שחקני הפועל ת"א עוד לפני שעלו למגרש. השער השני שספגו שיתק אותם.
ה ם מ פ ח ד י ם
העימות בין הפועל ת"א למשטרה איחד בין אוהדי כל הקבוצות, אבל האיחוד הפיקטיבי לא החזיק מעמד אפילו שבוע, כשאוהדי בית"ר ירושלים התנפלו על אוהדי הפועל ת"א מחוץ לטדי לאחר התבוסה 3:0.
קבוצת האוהדים של הפועל ת"א בכדורסל, מודל לתפארת, קמה ועשתה את הדרך הארוכה מליגה ב' לליגת על אחרי ששאול אייזנברג הביא את הפועל ת"א לקריסה פיננסית וספורטיבית ודרש תשלום עבור המותג. כך הוקמה הפועל אוסישקין, וכמוה הפועל "קטמון" ירושלים, בית"ר נורדיה ועוד.
התופעה מבורכת אבל בשלב מסוים אוהדים אלימים מצטרפים, ואי אפשר להרחיק אדם שקונה מנוי ולובש את החולצה בצבע הנכון. יש להפועל ת"א אוהדים אלימים שממש גורמים נזק ומבריחים מהאולם משפחות וילדים.
אני לא אחד שנבהל מאבוקות וצעקות. בשנות ה-60 ראיתי את יוסקאי הבעלים של "הכח" דוקר סוס משטרה בדרבי ב"מכתש", הייתי גם ב"בלומפילד" כשאוהדי בית"ר ירושלים פוצצו את המשחק נגד הפועל ת"א ושרפו את השערים, מה שקורה בשנים האחרונות חמור בהרבה.
תחילה ייחסו את האלימות במגרשים למתקנים העלובים, אבל האצטדיונים ואולמות הכדורסל מצוינים, וגרעיני ה"אולטראס" רק מתחזקים ומטילים אימה על יתר האוהדים, על הבעלים, על המאמן וגם על המשטרה.
הבעיה הגדולה של הפועל ת"א היא לא מכבי ת"א אלא גרעין האולטראס שיחריב אותה מבפנים, אבל מנהלי הקבוצה, כמו יתר מנהלי ובעלי הקבוצות, מפחדים. מהאוהדים האלימים.
הטריבונות הפכו מבילוי לכל המשפחה לגן עדן לעבריינים, שחלקם באים לאצטדיון רק כדי להתעמת עם המשטרה ולא מתעניינים בכלל במה שקורה על כר הדשא או על הפרקט. תוסיפו לזה משטרה חלשה שעסוקה באלף אירועים חמורים יותר מאשר אוהדים שמדליקים אבוקות ותבינו שהכדורסל והכדורגל בדרך ללא מוצא.
אל תצפו ממנהלות הליגה, מההתאחדות ומאיגוד הכדורסל שיעשו משהו. הם לא מבינים שהעונשים הקולקטיביים לקבוצות רק מעודדים עוד בריונות, כי אם בעל הקבוצה משלם את הקנסות ואלפי אוהדים נענשים בנסיעה למשחק ברדיוס 80 קילומטר, למה שלא יתפרעו.
בעלי קבוצות מטילים את האחריות לטיפול בבריונות על המשטרה, שבאמת עשתה כל טעות אפשרית. הריצה פרשים לתוך קהל שקט מחוץ ל"בלומפילד", ובמקום לעצור כמה עשרות עבריינים בתחנת המשטרה בזמן דרבי הכדורסל, לא הודיעו להגיע לדרייב אין עם תעודות זהות והטרידו בכניסות אלפיים אוהדים שלא קשורים לעניין.
אם תשימו בצד את מחדלי המשטרה, הניסיון שלה לאתר ולשלוף סוף-סוף את החוליגנים הוא לא פחות מנס, אבל הנהלת הפועל ת"א, במקום לשתף פעולה עם המשטרה לא אפשרה לאוהדים שלה להציג תעודות זהות והחרימה את הדרבי.
החלטה אומללה
ולמתעניינים בשלומי, בעוד שבוע וחצי אצא מהמחלקה ההמטולוגית בבילינסון להתאוששות בבית, ואחזור להשתלת מח עצם.
אל-אל ישראל!