שלושה מסרים
מסר 1: דימיטרי ינאקופולוס
אף אחד לא זוכר כמה כסף השקיעו בעלי מכבי ת"א בעונת 1977/8 – זוכרים את הזכייה בגביע אירופה. כסף הוא הבעיה של הבעלים. את האוהדים מעניינות התוצאות.
בעל קבוצה לא נמדד בכסף שיש לו בבנק אלא בכסף שהוא מוכן להשקיע בקבוצה, ובעלי קבוצות שהשקיעו יותר ממה שהיה להם, הפסידו גם את העסק וגם את הקבוצה.
לבוס של פנאתינייקוס, שנראה כמו פושטק שמקלל את השופטים, מגיע השבוע שאפו ענק. הסנטר מתיאס לסור, בן 30, שיש לו חלק נכבד בזכייה של פנאתינייקוס באליפות היורוליג, נפצע קשה. המשחק הופסק למספר דקות ושחקני פאו בכו כשפינו אותו מהפארקט.
לסור הוא מופת להקרבה. שחקן לא הכי מושלם אבל נותן את הנשמה ועושה את העבודה האפורה מתחת לסלים, ולישראלים הוא זכור במיוחד כמחטיא זריקות עונשין בסדרת רבע גמר היורוליג מול מכבי ת"א.
כנראה שלסור עבד קשה בקיץ, אחרת קשה להסביר איך הוא שיפר את האחוזים מהקו. כשזה מגיע לכסף יש קבוצות שפציעה קשה והשבתה לתקופה ארוכה, מביאה אותן לוויתור על השחקן.
ינאקופולוס השקיע הרבה כסף בפאו ובמקומות הנכונים: קנדריק נאן, הווינר היווני האולטימטיבי, קוסטאס סלוקאס, מתיאס לסור, והמאמן ארגין עתמאן שחיבר אותם לקבוצה.
לסור עדיין רחוק מהחלמה מלאה, ולהחתים שחקן בן 30 במצבו לשלוש שנים תמורת 8,300,000 יורו, זה בעיקר אמירה. ינאקופולוס שלח בעצם מסר לכל שחקני וסוכני היורוליג:
פאו זה בית שמכבד שחקנים ברגעים הקשים שלהם!
מסר 2: אלונה ברקת
הפועל באר שבע עתרה בתחילת השבוע לבית המשפט המחוזי כדי שזה יורה, בניגוד לעמדת בתי הדין של ההתאחדות לכדורגל, להחזיר לקבוצה נקודה שהורדה לה. הסיפור מוכר: אוהדי באר שבע השתוללו, בני סכנין סירבה לעלות לשחק למרות שהשופט במגרש קבע שיש לשחק, ובית הדין של ההתאחדות קבע 0:0 ללא נקודות.
הפועל באר שבע ביקשה מבית המשפט להורות על ניצחון טכני 0:3, אבל אריאל צימרמן, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רמז בהחלטתו שבית המשפט לא יתערב בהחלטות מוסדות השיפוט של ההתאחדות.
אגב, לפני 40 שנים שאול אלוני היה נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ואחר כך גם נשיא בית הדין של ההתאחדות. לכל הקבוצות והשחקנים היה ברור שפנייה לבית המשפט היא בזבוז זמן, כי אלוני לא יתערב בהחלטות בית הדין של ההתאחדות. מי שהתעקש לערער לבית המשפט העליון, נופנף על ידי השופט דב לוין. ענייני כדורגל רק בהתאחדות.
אז למה אלונה ברקת התעקשה להגיש ערעור ועוד ערעור? ברור שהיא מאמינה שמגיעות להפועל באר שבע 3 נקודות. לא פחות חשוב, ברקת מעבירה לכולם מסר:
אני לא מוותרת!
מסר 3: עופר ינאי
ג'ונתן מוטלי מהפועל ת"א קיבל הצעה מהכוכב האדום בלגרד, ארז את המזוודות ונמלט מהארץ. עופר ינאי לא ויתר, תבע את השחקן בפיב"א ומנע אפשרות שמוטלי ישחק בקבוצה אחרת פרט להפועל ת"א.
ינאי ויתר על כמה מאות אלפי יורו שהיה יכול לקבל מהכוכב האדום, והמשיך במאבק שלו עד שמוטלי נכנע וחזר. למה?
לינאי היו סיבות טובות לתבוע את מוטלי. ראשית, הוא השחקן הכי חשוב בהפועל ת"א. שנית, אם מוטלי היה מצליח לקבל שחרור בטענה שהוא פוחד לחיות בישראל בזמן המלחמה, כל השחקנים הזרים בישראל היו משוחררים וכל החוזים למעשה היו הופכים לחסרי תוקף.
אבל בעיקר זו הייתה אמירה, מסר לשחקנים שחתמו ויחתמו בעתיד בהפועל ת"א: אני משלם הרבה ובזמן, אבל לא הכל זה כסף.
בהפועל ת"א שחקן יקבל עד הסנט האחרון וישחק עד המשחק האחרון.
בקרה אמיתית
לא ייאמן לאיזו קרקעית התדרדרה בארסה הגדולה. בימים האחרונים ניסה נשיא המועדון ז'ואן לאפורטה לגייס כסף כדי לספק להתאחדות הספרדית ערובה לחוזה של דני אולמו, אחד השחקנים הטובים באירופה.
אולמו היה מהבולטים ביורו האחרון וכקטאלוני חלם לשחק בברצלונה, אבל נרשם בתחילת העונה רק על תנאי. ג'וזפ מאריה ברתומיאו, הנשיא הקודם של בארסה, השאיר ללאפורטה בור ענק בתקציב, והבקרה התקציבית בספרד קצת יותר רצינית ממה שאנחנו רגילים בישראל: לא מקבלת יצירות אמנות מזויפים כבטחונות לחוזים.
כשקבוצה בצרות פיננסיות, ההתאחדויות באירופה מגבילות את ההוצאות לגובה ההכנסות. לכל חוזה חייב להיות כיסוי, ומי שמגיע לתקרה התקציבית ורוצה להחתים שחקן נוסף, חייב למכור שחקן.
אז ז'ואן לאפורטה יצא לסיבוב במדינות המפרץ והצליח לגייס כספים בדובאי. בנוסף מכר מראש תאי כבוד בקמפ-נואו, למרות שחנוכת האצטדיון נדחתה כי בחרו בחברת בנייה טורקית זולה שמאחרת במסירת הפרויקט. ואחרי כל זה, לאפורטה לא הצליח לתת ערבות מלאה לחוזה של דני אולמו, והחל מ-1 בינואר 2025 אחד השחקנים הטובים באירופה הוא שחקן חופשי.
יש ספק אם אולמו יוכל לשחק העונה גם אם יגוייס הכסף, כי לפי התקנון שחקן לא יכול להירשם פעמיים לאותה קבוצה, וההתאחדות הספרדית כבר מחקה אותו מרשימת השחקנים.
הלו, זה קבוצת ליגה ב' בישראל או בארסה?
בסוף שבת יש מוצאי שבת
אני צופה לעתים בתוכניות סיכום משחקי השבת, והן חוזרות על עצמן בכל מוצאי שבת. אני יודע מה זו תוכנית טלוויזיה. יש לה תבנית וליין-אפ, אבל מה עם התוכן.
גם אני השתתפתי פעם בתוכנית סיכום משחקי השבת שנקראה אז הדקה ה-91, יחד עם יורם ארבל, ושודרה מאולפני טלעד בבירה. את המעברונים שבין הכתבות כתב לנו מודי בראון ז"ל שאף אחד לא מתקרב לקרסוליו, אבל הזמנים השתנו.
למרות שפאנל משחק השבת לא שונה מהפאנלים הפוליטיים והצבאיים, קשה להבין איך לא נמאס לאותם מראיינים לשאול אחרי משחק את אותם מאמנים אותן שאלות.
אחרי כל משחק המאמנים גאים בשחקנים. אחרי משחק גרוע הם יודו ששיחקו רע אבל לוקחים מהמשחק רק את התוצאה. אחרי הפסד הם שיחקו טוב אבל מאוכזבים מהתוצאה. איש מהם לא רוצה למתוח ביקורת על השיפוט, אבל הם מאשימים את השופט. בעלי הקבוצות דורשים לא לשלוח למשחקים שלהם את השופט, לפסול את שופט ה-VAR, וכולם חייבים חיזוק בינואר.
אז אנחנו בינואר וכולם עומדים להתחזק, ושערוריית השבוע היא שער השיוויון של הפועל באר שבע נגד מכבי ת"א (2:2). אוהדי ושחקני מכבי ת"א צפו בהילוך החוזר עשרות פעמים, וראו פאול ברור על השוער משפתי. ואוהדי ושחקני באר שבע גם צפו בריפליי עשרות פעמים – ולא ראו כלום. נשמע מוכר?
ראיתם פעם את המנצחים מאשימים את השופט?
היו זמנים
הודעה נחמדה שקיבלתי מאפי בירנבוים:
גדל פה דור שאין לו מושג על מה מדובר. אלה חוקי הכדורגל ששלטו בילדותנו:
השמן הוא תמיד השוער.
המשחק מסתיים רק אם כל השחקנים עייפים
לא משנה התוצאה, הקבוצה שמבקיעה אחרונה – מנצחת.
אין שופט במשחק.
יש פנדל רק אם העבירה ממש חמורה.
האיש הכי חשוב הוא לא השחקן הכי טוב אלא הילד בעל הכדור.
אם בעל הכדור לא נבחר ראשון, הוא לוקח את הכדור והולך הביתה. אין משחק.
שני השחקנים המובילים לא יכולים לשחק ביחד אז הם עושים כוחות ובוחרים את הקבוצות.
אם אתה נבחר אחרון זו השפלה.
אם יש פנדל השחקן הכי טוב בקבוצה מחליף את השוער.
כשהכדור יוצא הרחק מגבולות המגרש ליעד רחוק, הבועט הולך להביא את הכדור.
חולמים בהקיץ
ההחתמה של עומר אצילי הפעילה עוד לחץ על בית"ר ירושלים, עוד לפני שהשחקן נחת בישראל. אפשר היה לראות במשחק הגביע מול קריית ים מליגה א' (2:2 בתום 120 דקות) ובתבוסה למכבי נתניה 3:0, ששחקני בית"ר משחקים עם משקולות על הרגליים ועל הראש.
זו סיטואציה הכי לא מתאימה למאמן מתחיל כמו ברק יצחקי, והאוהדים, שקיללו את אצילי והתהפכו למחרת כשהוא שינה כיוון ממכבי חיפה לירושלים, עלולים להתהפך שוב על המאמן. ככה זה בכל העולם. השחקנים אחראים לניצחונות והמאמנים אשמים בהפסדים.
ועוד בשורה לאוהדי בית"ר ירושלים:
אשתו של עומר אצילי חלמה שהוא לא מסתדר עם ירדן שועה.
ותודה לעמיקם רוטמן
בחירת ספורטאי השנה 2024
גם השנה אני לא בוחר את ספורטאי השנה 2024, כמו שלא בחרתי את ספורטאי השנה התשפ"ד. אתם מוזמנים לבחור בעצמכם את ספורטאי השנה שלכם,
ותזכו בפרס מתנת….
מחר שבת 11:00 אני מופיע בשבתרבות במרכז מגיד שדרות נורדאו 33 בתל אביב. הכניסה למנויי המגזין בחינם!
אתמול הלך לעולמו חבר יקר איש נדיר ומאמן נפלא, שמעון סלל רודריגז ז"ל, אחרי מאבק ארוך בסרטן. זכיתי להיות לידו ברגעים קשים וראיתי גיבור אמיתי ומשפחה נהדרת. תנחומיי לרומי ולכל המשפחה. הלב נקרע.
יש שמועות על התקדמות בעסקת החטופים, נחכה בסבלנות.
שבת שקטה לכולם.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר