הערה דיגיטלית
התקופה הגדולה של הלייקרס הייתה בשנות ה-80. מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר, פט ריילי ושלוש טבעות אליפות – זה בעיקר מה שנותר בזיכרון. אבל דברים גדולים קורים גם מאחורי הקלעים.
הודות לניהול המבריק של ג'רי ווסט, הייתה ללייקרס בדראפט 1983 הבחירה הראשונה, והם השתמשו בה כדי לצרף את ג'יימס וורת'י – שזכה כמה חודשים לפני כן באליפות המכללות עם מייקל ג'ורדן ונורת' קרוליינה.
במשחק הראשון של וורת'י בלייקרס, הפרשן (נדמה לי שזה היה יובי בראון) אמר משפט שנותר חרוט אצלי בזכרון: "הבחור הזה (וורת'י) הולך להיות מהגדולים בכל הזמנים. המזל של כולם הוא שהוא עדיין לא יודע את זה".
וורת'י (2.06 מ') היה אתלט אדיר. היה לו צעד ראשון הכי מהיר בליגה, כף יד שהחזיקה בכדורסל כמו בכדור טניס, ותנועה פנטסטית ללא כדור. עם שני מוסרים כמו מג'יק וג'אבר זה הפך אותו למסיים המתפרצות מספר 1, אבל מה שזכור מג'יימס וורת'י זה שהוא היה… שתקן. את הדיבורים הוא השאיר למג'יק ולפט ריילי.
כלל חשוב בחיים – כשאתה פורח ומצליח תן לכישרון ולהישגים לדבר עבורך.
ההבדל בין ג'יימס לג'יימס
רוב חיי הסתדרתי בלי מחשב, בלי סלולרי ובלי רשתות אינטרנט, אז מי אני שאתן עצות לבחור צעיר שגדל בסביבה דיגיטלית, כמו דני אבדיה למשל. בן 23 אמור כבר להבין שלפוסט יש לפעמים יותר השפעה (לטוב ולרע) מסל מחצי מגרש.
לפני שבועיים קלע אבדיה 28 נקודות מול הלייקרס – חוויה שרוב השחקנים לא חווים בכל הקריירה. אבל מה שיזכרו מהמשחק ההוא זה ציוץ שדני העלה (ומחק) ובו הוא הסתלבט על לברון ג'יימס. אגב, לברון קלע 40 נקודות והלייקרס ניצחו.
מצד אחד, מצאת עם מי להתקוטט? מצד שני, אם אתה כבר מסתבך, עדיף שזה יהיה עם שחקן גדול. עיתונאי במקומון תל אביבי הסביר לי פעם שאם היה עושה תחקיר עומק על מנהל מחלקת הביוב בעירייה, הוא היה מוצא עצמו שקוע בביוב. אם אתה מתעקש לריב עם מישהו – בחר בראש העיר ותשחק בליגה בכירה.
אבדיה וג'יימס וורת'י לא משחקים באותו תפקיד ולא באותה רמה, אבל דני קפץ העונה כיתה. בוושינגטון וויזארדס הוא היה עומד בפינה ומחכה שברדלי ביל ימסור לו כדור בסוף שעון. בפורטלנד הוא הפך לאחת הסיבות שהקבוצה נמצאת במגמת עלייה, והוא בוגר בחמש שנים מהדני אבדיה שהגיע ל-NBA חסר ניסיון.
כמאמן הייתי מעדיף את דני אבדיה מככב במגרש. כעיתונאי הייתי מעדיף אותו נכנס באמ-אמא של קינג ג'יימס בטוויטר.
נסגר החלון
נבחרת ישראל ניצחה את פורטוגל וסלובניה בטורניר קדם אליפות אירופה שתיערך בקיץ. מאחר שהנבחרת כבר הבטיחה את מקומה בטורניר ושישה משחקני ההרכב לא הופיעו או שוחררו מהנבחרת, היתר קפצו על ההזדמנות לשריין לעצמם מקום בקיץ.
אפרופו מכת ההברזות: אם תמיר בלאט, במקום להביא צילום MRI של הגב שלו, היה מופיע לאימון הראשון ויושב בצד, אין ספק שאריאל בית הלחמי היה משחרר אותו.
במוקדמות היורובאסקט שיחקה בעצם נבחרת העתודה. ראשית, צל"ש לעידן זלמנסון, רפי מנקו ובר טימור, שהתייצבו למרות שהיו לא פחות עייפים ומותשים מחלק מהמבריזים.
מניסיוני אני לומד שכאשר כדאי לשחקנים לשחק, הם עומדים בתור להיכלל בהרכב ונעלבים כשהם לא מוזמנים. אבל המבחן האמיתי הוא בקמפיינים כמו האחרון. אין ספק שאלה שהופיעו יקבלו אצל בית הלחמי נקודות זכות בקיץ.
כשהייתי עוזר-מאמן של רלף קליין בנבחרת ישראל, התקבלה באיגוד הכדורסל הזמנה לטורניר חג המולד בשטוקהולם. הוחלט לנצל את ההזדמנות לאסוף את ילידי 1961-64, ונסעתי איתם לשבדיה כנבחרת עתודה על מנת לקדם שחקנים צעירים.
להפתעתי פנה אליי לו סילבר, שהיה אז בן 30, וביקש להצטרף לעתודה. זה נשמע לי קצת מוזר שסילבר, שהיה נוסע עם מכבי ת"א בכל שבוע לכל רחבי אירופה, מבקש לנסוע לשבדיה בחורף – מה גם שהוא לא אהב להתאמן – ועוד עם נבחרת שצעירה ממנו ב-8-9 שנים.
התברר שסילבר, שהשלים באותה תקופה שירות צבאי מקוצר, העדיף נסיעה לשטוקהולם והבטיח להיות אחד מהנבחרת – סוג של מנטור. למיטב זכרוני הוא עמד בהבטחה ובמיוחד נקשר לדורון שפע, שחקן שאני פספסתי בנבחרת הנוער.
הפרויקט הלאומי הבא יהיה בן שרף (19). בוגר מאוד לגילו, רואה את עצמו כבר כיום נבחר גבוה בדראפט ומגיע רחוק בקבוצה גדולה.
על ניהול הקריירה של שרף מגיע לו ציון 10. הוא לא התפתה לכסף גדול שהוצע לו מקבוצות ישראליות. הוא בחר בקבוצה קטנה (קריית אתא) אצל שרון אברהמי, שאימן אותו בנבחרת הקדטים וידוע כמקדם שחקנים. משם עבר לקבוצה הגרמנית אולם, שידועה כמקפצה של שחקנים אירופיים ל-NBA, ובמשחקים נגד פורטוגל וסלובניה ניצל את ההזדמנות להוכיח קצת מהכישרון שטמון בו.
בשביל לראות שני שחקני NBA משחקים יחד במדי נבחרת ישראל, צריכים לקרות שלושה דברים: שבן שרף ייבחר בדראפט, ושהקבוצה שתבחר אותו וגם הבלייזרס של אבדיה – ישחררו את השניים לנבחרת ישראל.
משוואה עם שלושה נעלמים
שתי פנים למטבע
במבט ראשון זה ניראה כאילו כל ההתאחדות לכדורגל, מנהלת הליגה, עיריית חיפה והמשטרה, עשו יד אחת להעיף את בני סכנין מהגביע.
זה לא סוד שהמפגשים בין סכנין לבית"ר טעונים בחומרי נפץ – יהודים מול ערבים בעיצומה של מלחמה – מנוהלים כמו שכונה, והמשטרה מתייחסת אליהם בהתאם. גם בני ריינה קבוצה ערבית והיא נדרשת להביא למשחק בית שלה 150 מאבטחים וסדרני ספורט. סכנין נדרשת להביא למשחק בית 300 או 500.
בקיצור, בני סכנין הייתה אמורה לארח את בית"ר ירושלים במגרשה הביתי בעכו, אבל המשטרה פסלה אותו. הציעו לשחק אפילו בלי קהל, לא אישרו להם. ניסו את מזלם בסמי עופר, אבל ראש העיר יונה יהב סירב בטענה ש"יפגעו בציפור נפשו" – אצטדיון יפהפה וחדיש.
אגב, מי שהשתוללו עד היום בסמי עופר ופוצצו משחק היו אוהדי מכבי חיפה, שבפניהם יונה יהב לא יעז לסגור את האצטדיון. ומי שהחליט להפסיק את המשחק ההוא נגד מכבי ת"א במחצית היה מפכ"ל המשטרה, לבקשת שר הספורט.
אז יו"ר סכנין אבו יונס פנה לחברת היכלי הספורט בתל אביב וביקש לשכור את בלומפילד. רון חולדאי לא התנגד, אבל המשטרה דרשה 390 סדרני ספורט. פנה אבו יונס לבית"ר וביקש שיעזרו לו בארגון האירוע ובגיוס הסדרנים. אלון אבגין, מנהל האירועים של בית"ר, נרתם למשימה, אבל לטענתו מספר הסדרנים הדרושים קפץ ביום המשחק ל-545 פלוס 250 שוטרים. הוא גייס 150 מחברת האבטחה שאיתה הוא עובד ועדיין היו חסרים 80 סדרנים. האם זו סיבה לא לקיים משחק?
בשיחה עם אבגין הוא הסביר שאין בעיה לגייס אפילו 600 סדרנים, אבל אף חברה לא מוכנה לעבוד עם סכנין, שמוסר התשלומים שלה הוא גרוע. ההתאחדות הייתה מוכנה לערוב לתשלום האבטחה, אבל חברות האבטחה עמדו בסירובן. ההתאחדות עמדה לצד סכנין במכתב ששלחה ליונה יהב בו הודיעה שלא תקיים בשנים הבאות משחקי גביע ונבחרת ישראל בסמי עופר.
המשחק בוטל, ועדת המשמעת אמורה לקבוע אם בית"ר תזכה בניצחון טכני או שיהיה משחק חוזר. יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ עומד לקבל מושב בהנהלת אופ"א, ורק דבר אחד חסר לו בתקופה בה מונפות כרזות אנטי ישראליות במגרשי אירופה – כותרות שלקבוצה ערבית נפסק הפסד טכני בגביע הישראלי.
מי מנהל את הכדורגל בישראל, שר הספורט, ההתאחדות או המשטרה?
בלומפילד באופסייד
מנהל מקרקעי ישראל מציע לעיריית ת"א לבנות את איצטדיון בלומפילד ואת היכל הספורט ביד אליהו מתחת האדמה, ולבנות במקומם אלפי יחידות דיור ברבי קומות במיקום פנטסטי.
יש כיום בגוש דן מאות אלפי דירות בבתים ישנים שאפשר להפוך לדירות חדשות בתהליכי פינוי בינוי ותמ"א. הבעיה היא שהעיריות מעכבות.
ואיפה ישחקו הפועל ומכבי ת"א בזמן שיורידו את בלומפילד לבור? אוהדים ייכנסו למעלית, ילחצו כפתור קומה מינוס 48 ויגיעו ליציע של הפועל. מכבי ביציע מינוס 50. אבל בעיה אחת לא הצליחו לפתור: המשחקים נערכים בשבת.
אתם יודעים מה זה לרדת 50 קומות במעלית שבת?
תגובות:
ביום ראשון קבלתי עשרות הודעות מצופים ב"חדשות הספורט" בערוץ 5, שכעסו שלא השתתפתי במפגש מאמנים לאומיים שהתקיים בביתו של אברהם חמו. שאלו למה לא הוזמנתי, האם חמו כועס עליי כי לקחתי את מקומו כמאמן נבחרת, ועוד.
הלו, תרגיעו. הוזמנתי לאירוע כמה פעמים. חמו התקשר פעמיים, רני כהנא עשה פולו-אפ, וצביקה שרף ווידא שקיבלתי את ההזמנה. אני חבר של כולם, אנשים יקרים. לא החלפתי את חמו אלא את רלף קליין, ואני הוא זה שביקש להיעדר מהמפגש כי אני שומר על עצמי ועדיין לא מתכנס עם יותר מ-2-3 אנשים באותו חדר. שמעתי שהיה חמים וטעים. תודה על ההזמנה, אני מאחל לחמו ולכולם בריאות ואריכות ימים והכל בסדר.
זוכרים את הסיפור על נח קליגר שכתבתי במגזין הקודם? (שק לי בתחת וגו'). נח רם, מגדולי העמק, שחקן ומאמן עבר בליגת העל, הזכיר לי את ג'ים ולוואנו, מאמן גדול שהוביל ב-1985 את מכללת נורת' קרוליינה סטייט לאליפות NCAA.
ולוואנו היה לא רק מאמן יוצא דופן אלא גם המאמן המצחיק בעולם. כששופט שרק לו פעם פאול טכני, ג'ימי וי שאל את השופט אם הוא יכול לתת לו פאול טכני על מחשבות שהוא חושב? מה פתאום, נחרד השופט, ברור שלא.
אז אני חושב שאתה מסריח, ענה ולוואנו, וחטף עוד פאול טכני.
שלמה (קורא המגזין): כתבת שמי שמתלוננות על השיפוט הן תמיד הקבוצות המפסידות, אבל מי שהעבירו ביקורת על השיפוט בסוף השבוע הייתה הפועל באר שבע שניצחה את מכבי נתניה.
שלמה יקירי, באר שבע לא מתחה ביקורת על הניצחון אלא על הרחקת שני שחקנים שלה. לוח התוצאות באמת הראה בסיום: הפועל ב"ש 2 – מכבי נתניה 1. אבל כשקבוצה מסיימת משחק בתשעה שחקנים ומחלצת ניצחון בעור שיניה, אפשר להבין את התלונות נגד השופט.
הלאה לדחוף קדימה. את כולם עכשיו!
שבת שקטה.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר