כיף לעלות לשחק משחק אחרון בבית המוקדם, כשהכרטיס לשמינית גמר כבר בכיס. ממחר יעסיקו אותנו חישובים אחרים ועשר נקודות משקפות את הפער בין סלובניה לישראל.
אפשר להפסיד לסלובניה בפחות מ-10 הפרש, ובערב נתון אפשר אפילו לנצח אותם, אבל לא בצורה בה שיחקנו. למשחק צריך לעלות עם אנרגיות, להתחיל לשחק מהג'מפ בול ולא רק לאחר ההפסקה ולשחק חכם.
הגנה סבירה לא יכולה לספוג 100 נקודות ב-40 דקות, ולא חשוב כמה תקלע בהתקפה. הנקודות המיותרות שספגנו נבעו מרשלנות בריבאונדים שנפלו רחוק מהסל, פעמיים לא הצלחנו להכניס את הכדור למשחק מתחת לסל שלנו! והתעקשות לזרוק מחוץ לקשת, למרות שאין לנו קלעים.
הנקודות המיותרות מצטרפות להפרש שקשה לחזור ממנו, ועוד לא הגענו ללוקה דונצ'יץ'. אנחנו מוגבלים בהתקפה כי בכל חמשת המשחקים קלענו רק 31 אחוז ל-3 ומול סלובניה בדיוק אותו אחוז דיוק 10 מ-29. בקיצור, יש לנו אקדח קפצונים.
אם זה מה שיש ואין לנו ביג מן שמצופף סביבו את ההגנה (סורקין מצוין בתנועה, פחות כשהוא סטטי) בהתקפות מסודרות, לכן חייבים לרוץ. בשביל לרוץ צריך כדור ואת הכדור אפשר להשיג בעיקר בריבאונד או בחטיפות, חזרנו להגנה.
דני אבדיה ולוקה דונצ'יץ' הם באמת קטגוריה נפרדת, השאלה מי הצוות המסייע שלהם ואיך הם משתלבים במשחק הקבוצתי.
אבדיה קלע בבית המוקדם 24.4 נק', לקח 7.6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. מצוין שיש לנו שחקן כזה, אבל הדומיננטיות שלו מוגזמת (לא באשמתו כמובן), הוא צריך לקבל יותר עזרה מהיתר.
לוקה דונצ'יץ' בגרסה החדשה שלו (מינוס 20 ק"ג) מסוגל להחזיק מעמד גם במאמץ של חמישה משחקים כמעט רצופים. אתמול שיחק בדיוק בממוצע הדקות שלו בבית המוקדם – 33:40 דקות. חוויה לשחק מולו, חוויה לראות אותו משחק. אתמול היה חסר לו אסיסט לטריפל-דאבל.
שחקנים שהיו משחקים בזמנו נגד מייקל ג'ורדן ב-NBA, היו מספרים שקשה לשמור על שחקן, שאתה מחכה כל המשחק שייגמר כבר ואוכל לבקש ממנו חתימה או להחליף חולצה.
הבחירה שהייתה בפני אריאל בית הלחמי הייתה האם להתמקד בכוכב ולהשאיר אחרים חופשיים, או לשמור רגיל. האמת, זה חסר משמעות כי לוקה ביום טוב מסוגל לקלוע 45-50 נקודות וביום רע 25-30. את ההפרש הוא סוגר בראיית משחק לומסירות וירטואוזיות ליתר השחקנים.
כשהבאנו על דונצ'יץ' שמירות כפולות (חלקן לא חכמות) הוא מצא את השחקנים הפנויים. גם שמירה מעורבת אישית ואזורית לא עושה עליו רושם, כי הוא פשוט לוקח שני צעדים לאחור וקולע מ-10 מטרים.
אבל אפשר היה לחסוך נקודות על שטויות, כמו למשל כאשר דונצ'יץ' קלע ונשאר לשכב על הפרקט מחכה לשריקת פאול, ואנחנו יוצאים להתקפה 5 מול 4 ובמקום להגיע לליי-אפ קל סורקין זרק שלשה וחטפנו עוד 2 נקודות מאותו דונצ'יץ' שלא ירד להגנה.
סלובניה מאחורינו, יוון או איטליה לפנינו. דני אבדיה מספק את הסחורה בגדול, תומר גינת משחק חכם ומקריב את הגוף, ים מדר נותן באמת הכל, ותודה לאל עומד על הרגליים.
מחכה לנו משחק על כל הקופה ובלי תרומה מהספסל נתקשה מול יוון או איטליה, שהם נבחרות ברמה של סלובניה פלוס. אתמול נראו סימני חיים מהספסל שלנו. גיא פלטין החזיר אותנו מפיגור דו ספרתי בשתי שלשות והגנה אופיינית, קדין קרינגטון ניראה יותר מחובר וקלע 3 זריקות מתוך 4, ים מדר צריך לשחק ליד מוביל כדור נוסף כדי להתרכז בקליעה (רק 4 מ-12) אבל אי אפשר להשאיר במגרש הרכב של מחליפים.
מיום המשחקים השלישי כל השחקנים נופלים מהרגליים ברבע האחרון, וזה הופך את ניהול הרוטציה של המאמן לקריטית. מצד אחד, זה הזמן לתת לים מדר ודני אבדיה דקות מנוחה, מצד שני המשחק בורח.
מחר כולם מטיילים לריגה. זה מעייף ולנבחרות שמשחקות בבית המוקדם בריגה יהיה יתרון במשחקי שמינית הגמר – יום מנוחה נוסף בזמן שפליטי קפריסין, פינלנד ופולין מטלטלים בדרכים.
הסיכום, קונה בית מוקדם כזה בכל אליפות אירופה.
אריה מליניאק