נחמד וחשוב לפתוח כל טורניר בניצחון, במיוחד בעיר בה נערך הקונגרס של חובבי ציון ב-1884. מהיום (חמישי) אפשר לצרף גם את האיסלנדים לחובבי ציון, המנון יפה יש להם, ובזאת מסתכמת בערך ההתרשמות שלי מהופעת נבחרת איסלנד במשחקה הראשון ביורובסקט מול ישראל.
יש להם שחקן יורוליג אחד, גבוה אחד מוגבל (הלינסון 2.16 מ') שמטביע בעמידה, נבחרת חלשה שעצם ההגעה ליורובסקט הוא הישג גדול בשבילם.
הפער האמיתי בין שתי הנבחרות הוא מינימום 20 הפרש, אבל במשחק ראשון בו הפסד יכול לגמור לישראל את הטורניר לפני שהחל, צריך לסמן וי ולהמשיך הלאה.
מה אפשר וכדאי לקחת להמשך? את היכולת הפנטסטית של רומן סורקין. צפיתי באחד האימונים שהתקיימו בארץ לפני הנסיעה לפולין, בסיומו ניגשתי לסורקין לחצתי לו את היד ואמרתי שההתקדמות שלו העונה ממש מרגשת.
אריאל בית הלחמי יכול לשלוח פרחים לעודד קטש על פריצת הדרך שעשה סורקין העונה. נכון שאבדיה משך אליו שניים-שלושה שחקני הגנה והשאיר לסורקין הרבה חופש ברחבה, אבל זה לא תחליף לבעיית הקליעה שיש לנו מחוץ לקשת.
הגארדים שלנו לא קולעים מחוץ לקשת, (רק 3 מ-24 ל-3 נקודות). 4 שלשות של סורקין מ-7 זריקות הן בונוס, לא תחליף. מה שמעביר אותי לשאלת המתאזרח. אפשר לאזרח רק זר אחד והבחירה בגארד שישחק בעמדות 1 ו-2 היא נכונה. האם הבחירה בקרינגטון היא נכונה?
כרגע ממש לא. שחקן מצוין שנמצא בתקופה האחרונה בשפל ואת חוסר הביטחון שלו אפשר להרגיש מהאולם בקטוביץ' עד הסלון שלי ברמת גן. הבעיה שסקורר כזה מחטיא ליי-אפים (1 מ-8 ממצבים פנויים) זה מכניס חוסר ביטחון גם ליתר. טוב עשה בית הלחמי שנתן לשחק כדי לנסות להכניס אותו למשחק אבל מה יהיה במשחק הבא?
אחרי זריקת ליי-אפ שחקנים בטוחים שיהיה סל ויורדים להגנה בהליכה. להחטיא ליי-אפ ולקבל תוך שנייה וחצי ליי-אפ בצד שני, זו מכה מוראלית ומצטרף לפציעה של ים מדר.
פציעה בגוף היא תמיד גם מגבלה במוח, שמזהיר את הפצוע מפעולות חזקות ומהירות. גם כשהרגליים מסוגלות לרוץ המוח עדיין שולח להן התראות זהירות. אני מאמין ל-ים שהוא מרגיש מצוין, אבל המבחן האמיתי הוא בצעד הראשון, בכוח המתפרץ, ולא בהתקפה אלא בהגנה.
הגנת האחד-על-אחד בנויה על הצעד הראשון, והתגובה המאוחרת לשחקן התוקף היא קריטית. לצערי, מדר הפסיד בכל ההתמודדויות ההגנתיות מול מובילי כדור בינוניים שעברו אותו בקלות והגיעו לטבעת.
יש לזה פתרון גרוע, הגנה שבנויה על עזרה קבוצתית, שמשאירה שחקנים פנויים לקליעה מבחוץ או מתחת לסל. מול איסלנד שדייקה רק ב-5 מ-29 ל-3 זה הספיק, כשנשחק מול קלעים רציניים או מול גבוהים שינועו בלי כדור כמו הצרפתים, תהיה בעיה.
יש לנו דור שחקנים טוב, שחלקם השתתפו בזכייה בשני תוארי אליפות אירופה עד גיל 20 עם אותו מאמן. זה יתרון גדול אבל אותם שחקנים גוררים את אותן בעיות גם לנבחרת הבוגרת.
בקבוצה אפשר להסתדר עם סקורר או שניים, בהגנה צריך חמישה. שני מגינים, בר טימור וגיא פלטין, לא מספיקים כדי לייצר הגנה מושלמת. אין לנו חוסם מרתיע מתחת לסל, זה בלט במצבים שהמאמן האיסלנדי הבין שאנחנו חשופים וכיוון את המשחק שלהם פנימה.
אל תקפצו, נכון שסורקין חסם שלוש פעמים, אבל סורקין חוסם רק כשהוא מגיע בתנופה ומנתר על רגל שמאל. סורקין לא יכול לנתר גבוה ממצב עמידה מול סנטר שנצמד אליו פיזית.
ונסיים בסופר סטאר שלנו – דני אבדיה, שלמרות 20 נק' ו-9 ריבאונד עדיין סובל מבעיה בקליעה מבחוץ ( 0 מ-5 ל-3 ו-2 מ-26 שלשות במשחקי ההכנה). קשה להסביר איך שחקן שמפציץ 25 נקודות למשחק ב-NBA מתקשה מול איסלנד.
הכדורסל האירופי והכדורסל ב-NBA שונים לגמרי. זה לא מקרה שצ'ונסי בילפס, המאמן של דני בפורטלנד בא לאליפות אירופה ולא בשביל לראות שחקן שכבר משחק אצלו. יש מה ללמוד באירופה וגם לגלות שחקנים.
הכישרון של דני לא הלך לאיבוד, וכשהוא יקבל ביטחון וישחק חופשי בנבחרת זה יקרין גם ליתר השחקנים. רק שלא ייקח על עצמו יותר מדי אחריות, כי ההגנות יתנו לו תשומת לב בכל מקרה. המכות שהוא חטף משחקני איסלנד הם אפילו לא המבוא למה שמחכה לו במשחקים הבאים. שלא יסתבך בחפירות מיותרות.
התחנה הבאה: מוצאי שבת 30.8 שעה 21:30. משחק קשה מול המארחת פולין. שני הוריי נולדו ב-ורשה.
שתי גדות ל-ויסלה.