שבת שלום ומבורך.
עוד פרק מכובד במסורת המפוארת של הכדורסל הישראלי באירופה נרשם הערב בפראג. מעבר לניצחון החשוב שפותח אופציה לפתיחה של 0:2 באליפות אירופה, סוף-סוף יש נבחרת שאפשר להתגאות בה.
רבים שאלו אותי מה תהיה תוצאת המשחק בין ישראל לפינלנד. מאחר שאני פרשן של מה שהיה ולא נביא למה שיהיה ופטור בלא כלום אי אפשר, עניתי: יהיה תיקו. מסתבר שצדקתי.
מרקנן הוא באמת רמה בפני עצמה, אבל פינלנד משחקת בלעדיו לא פחות טוב. לא ניצחנו שחקן גדול, אלא נבחרת טובה בערך ברמה שלנו. הפינים הגיעו אחרי ניצחון, אנחנו אחרי הפסד, ואם תוסיפו בור של 15 הפרש שנפלנו לתוכו ברבע הראשון, באמת מהפך הירואי.
כדורסל זה לא הנדסת טילים. ירידה להגנה, כמו עלייה להתקפה, שווה סל אחד. שתיים-שלוש נקודות, זה מה ששווה ספרינט של 25 מטר. אפשר להבין יום קליעה חלש, לירידה גרועה להגנה אין הסבר.
הפינים עיכבו את המסירה הראשונה לגל מקל ותמיר בלאט, וכך מנעו את היציאה שלנו למתפרצות. נודה על האמת, יצאנו מהמפולת בנס (40:40 בהפסקה) ומשם המשחק התהפך. נבחרת ישראל התחילה לרדת מסודר להגנה, וזה איפשר לשפר גם את הגנת אחד-על-אחד על חצי מגרש שניצחה בשבילנו את המשחק.
גרם מזל עדיף על קילוגרם שכל. פציעה קטנה של נימרוד לוי שלחה לפרקט את גיא פניני, שהמטיר חמש נקודות בדקה ו-10 בסך ה כל, כשכל סל שלו כמו כידון בלב של הפינים. ניסיון!
בפיגור שש נקודות (70:64) עוד נקודת מיפנה. גודס החליט לחזור למקורות, הוריד את ג'ייק כהן ורומן סורקין לספסל, וחזרנו לסמול-בול המזרח תיכוני, עם מי שעושה את זה הכי טוב – ה-ותיקים.
שילוב של גל מקל ותמיר בלאט זו בעיה בהגנה ובהתקפה, אבל כשהם מתאימים את המשחק שלהם למגבלות, הן הופכות ליתרונות. כי למרקנן קשה לשמור על שחקנים נמוכים, כמו שלבלאט ומקל קשה לשמור על מרקנן.
נימרוד לוי בהופעה ראשונה מצוינת באליפות אירופה, השלים עם תומר גינת ודני אבדיה חמישייה נמוכה ואפקטיבית. כששלשות לא נכנסות וחודרים פנימה, קורים דברים טובים. שחקנים מתפנים לסלים קלים ולוקחים ריבאונד התקפה. מתי ישראל בהרכב נמוך לקחה 19 אופנסיב ריבאונד מעל לשחקנים שגבוהים מהם בראש?
אני לא יודע איך תומר גינת וגל מקל היו ישנים הלילה, אם היינו מפסידים חלילה בגלל החטאות עונשין וליי-אפ, אבל צדק נעשה כשהם הביאו את הניצחון במהלכי הגנה נהדרים. שאפו.
ואיך אפשר בלי הסיפור של דני אבדיה. לילד הזה צפויה קריירה ארוכה ויפה, אבל את הניצחון הראשון שלו בנבחרת הבוגרת הוא לא ישכח. 23 נקודות ו-15 ריבאונד באחד-על-אחד מול מרקנן נתנו חומר למחשבה למנהלים שלו ב-וושינגטון וויזרדז.
אפשר לומר שדני אבדיה עלה היום מהנוער לבוגרים.
המגיפה מתפשטת
בכל יום חמישי אחה"צ אני מגיש עם ליאת רון את "איפה הכסף" ב-FM103. לפני מספר שבועות ראיינו את תומר מוסקוביץ', מנכ"ל רשות האוכלוסין במשרד הפנים, בנושא הנפקת הדרכונים.
בתום הריאיון הייתה לי בקשה קטנה ממנו: אל תהפכו את האזרחות (או תושבות הקבע או איך שתקראו לזה) של מדינת ישראל לזבל. תפסיקו לחלק אזרחות לכל מי שנועל נעלי ספורט.
הבטיח מה שהבטיח, אבל השבוע נפתח במבול של "התאזרחויות". מצד אחד, נחמד שמדינה שמתייחסת לעובדים זרים כמו לזבל אנושי, מגרשת אותם ומטילה מיסים על מי שמעסיק אותם, הופכת למסבירת פנים.
מצד שני, השרות המהיר והאדיב של מנהל האוכלוסין לא ניתן לעובדים זרים שקמים בשלוש בבוקר לשטוף כלים במסעדות תמורת שכר מינימום, אלא לשחקני כדורגל וכדורסל שמשחקים בקבוצות גדולות, מרוויחים מיליונים ומשלמים מס מופחת. את הפועל חדרה ובני ריינה הפקיד יעיף לכל הרוחות.
עשרות שנים אני מנהל, כמעט לבד, מאבק נגד חלוקת אזרחות לכדורסל זרים. סנדי כהן (לא יהודי) קיבל אזרחות על תרומתו לכדורסל בישראל לפני שקלע סל אחד, והועף ממכבי ת"א בתום עונה אחת.
לא השחקנים הם הפושעים אלא המועדונים, כי הם בסופו של דבר אלה שמשלמים משכורות נטו ונהנים מהפטור החלקי ממס הכנסה.
השחקנים הישראלים נדפקים פעמיים: גם משלמים מס מלא וגם מקומות העבודה שלהם נתפסים בידי זרים.
השבחת הגזע
אפשר לתמוך בחלוקת אזרחות לזרים ואפשר להתנגד, אבל אתמול שמעתי את הטיעון הכי הזוי. שי האוזמן מערוץ הספורט, הציע לתת אזרחויות לכל דורש כי הילדים של המתאזרחים הם שחקנים טובים.
מה זה, השבחת הגזע? שחקני כדורסל הם סוסי מרוץ גזעיים? שון דאוסן, טי ג'יי ליף ותמיר בלאט הם הוכחה שהגנטיקה מצדיקה אזרחות, ואני אומר: אללה ירחמו.
עומרי כספי עשה קריירה לא רעה למרות שאביו לא שיחק כדורסל, ליאור אליהו, נדב הנפלד ומיקי ברקוביץ' כנ"ל, ואילו הילדים של טל ברודי וסטיב קפלן לא היו שחקנים למרות הגנטיקה המשובחת.
הכי חמור שתופעת האזרוח מדביקה תווית שלילית ליהודים טובים, אזרחים כמוני וכמוכם.
דיויד בלאט הוא "מתאזרח"? הבנת דה ג'ואיש פיפל ספרד אינף?
במחשבה שנייה, האוזמן צודק.
כשהיינו ילדים לא היה לנו כסף לקנות כרטיסים למשחקים, לכן האיש הכי חשוב באצטדיון לא היה השוער ולא החלוץ המרכזי, אלא חבר-סדרן.
אני מתכוון לחבר-חבר, שלא רק היה מכניס אותי בלי כרטיס, אלא גם את כל החברים שלי. אם היה בהיכל התרבות סדרן שהיה מכניס את כולם משער צדדי, מישהו היה קונה כרטיס?
לקבוצות הגדולות בכדורגל יש סדרנית-חברה, איילת שקד, שמכניסה למרשם האוכלוסין זרים בלי כרטיס. הפנייה של יתר הקבוצות לבתי משפט בדרישה להכיר גם בזרים שלהם כמתאזרחים היא רק עניין של זמן, לכן מהר מאוד כולם יהיו זרים. חלקם עם תעודות זהות, חלקם בלי.
אז אולי האוזמן צודק, וצריך לחלק אזרחות לכל זר שרוצה לשחק כדורגל בישראל. ממילא נותרו בהרכב הפותח של מכבי חיפה שלושה ישראלים. אם בכל הקבוצות משחקים 11 על 11, וכולם משחקים אותו מספר משחקים, למה לקפח את הקבוצות הקטנות?
פתחו את השער, פתחוהו רחב. שיהיו לכולם אותו מספר מתאזרחים.
ובתפקיד שמעון מזרחי, יענקלה שחר
את אזרוח שחקני הכדורסל המציאו כאן, בסטרט-אפ ניישן. הבעיה שאי אפשר היה לרשום על זה פטנט, אז משרד הפנים חילק אזרחות לנוכלים שהביאו פתק מאשתו של הרב של השכן, והגויים פשוט אימצו את הרעיון ושיכללו אותו.
כך הגענו למצב שלפחות עשר נבחרות הגיעו לאליפות אירופה בכדורסל מחוזקות במתאזרחים, ונבחרת ישראל, שמשוועת לחיזוק בעמדות אחת וחמש, בלי מתאזרח.
בעיניי מביש שמדינות שמייצאות עשרות שחקנים ל-NBA, צריכות חיזוק אמריקני, אבל אותי מדאיג מה שקורה כאן, בישראל, וכמו בכל מגיפה מתפתחת למתאזרחי הכדורסל מוטציה גם בכדורגל.
הבת שלי קרן, ילדה חכמה, הייתה נותנת לאחיה הגדול לצרוח ולבכות. כשהיה מקבל מה שרצה הייתה אומרת רק שתי מילים: גם אני.
מיגל ויטור מהפועל באר שבע קיבל אזרחות בשביל לשחק בנבחרת. יופי טופי. הבעיה שהוא פרץ את הסכר, ועכשיו גם מכבי ת"א ומכבי חיפה רוצות. גמאני.
שרת הפנים מ"הרוח הציונית", זו שסגרה את השמיים בפני אלפי פליטים מאוקראינה, מחלקת עכשיו אזרחות ציונית, למועדונים ציוניים, שיהפכו שחקני כדורגל לציוניים, כדי לפנות מקום לעוד זרים.
לעלי מוחמד והנריק סבוריט ממש לא איכפת אם הם אזרחי ישראל, או סין, הם רוצים להתפרנס ולשחק. תושבות הקבע חשובה ליענקלה שחר, מיץ' גולדהר ואלונה ברקת, כדי שיוכלו לרשום עוד ועוד זרים (פטורים ממס).
אבל הסיפור היא איילת שקד, שבייאושה מאמינה שסחר בתעודות זהות, יקושש בשבילה קולות של אוהדי כדורגל, ויעביר אותה מעבר לאחוז החסימה. אני מציע שתדבר עם ארקדי גאידמק, שגם הוא האמין שאוהדי בית"ר ירושלים יבחרו בו לראשות העיר.
איך זה ייגמר כולם יודעים: הנריק סבוריט, עלי מוחמד, יוג'ין אנסה ובעצם כל מי ששחר, ברקת וגולדהר ירצו, ישחקו כישראלים.
אוסקר גלוך וליידנר ישחקו באירופה.
האסון של המדינה
ברגע של התרוממות נפש, הכריז ברק בכר לאחר משחק ההעפלה בבלגרד, שמכבי חיפה הפכה ל"קבוצה של המדינה". אני מבין את התרוממות הנפש, אבל אצלי זה הדליק נורה אדומה.
יש קווי דמיון בין מכבי חיפה בכדורגל למכבי ת"א בכדורסל: אצטדיון מלא, אלפי מנויים, קופה שמנה, הצלחה באירופה. הבעיה שקבוצות שתקציבן מתנפח לפי חמש או עשר מיתר הקבוצות, הופכות את הליגה לבדיחה,
כמובן שיש הבדלים בין מכבי חיפה, שעשתה קופה חד פעמית ותצטרך בכל שנה לעבור מסע קשה כדי לחזור לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, לעומת מכבי ת"א שנבנתה על כספי אגרת הטלוויזיה והבטיחה את עתידה כמשתתפת ישראלית יחידה ביורוליג.
זה לא היה אמור להטריד אלמלא הקבוצה של המדינה בכדורגל, כמו אחותה מהכדורסל, הפכו לאחרונה לקבלניות לאזרוח שחקנים זרים.
מכבי חיפה לא השיגה אזרחות לעלי מוחמד מתוך דאגה לנבחרת ישראל, כי מי שאמור לקבוע איזה שחקן מתאים לנבחרת זה יוסי בניון, וההתאחדות היא זו שצריכה להגיש את בקשת האזרחות ולא הקבוצה.
נכון שמיגל ויטור משחק בנבחרת ישראל, אבל הפועל באר שבע, מכבי חיפה ומכבי ת"א רוצות לאזרח שחקנים כדי לרשום ולהציף את הליגה בעוד זרים. זר שישי זה פחות ישראלי במגרש.
למה בקשת ההתאזרחות של עלי מוחמד הוסתרה כמו גנבים בלילה ונחשפה רק לאחר שהעניין היה סגור?