מה זה פיל?
קבוצת עיוורים שביקרה בגן חיות, התבקשה לתאר את הפיל. אחד תפס בזנב ואמר שהפיל הוא מטאטא, מי שתפס בחדק אמר שהפיל הוא צינור, זה שנגע ברגל קבע שהפיל זה עמוד.
אם הייתם שואלים אחרי המשחק נגד אלבה ברלין מי זו מכבי ת"א, מי שראה את המחצית הראשונה היה אומר שהיא קבוצה מבולבלת ולא מאומנת שמשתעבדת בהדרגה ללורנזו בראון – שהפך לאחרונה לסוג של סקוטי וילבקין שמחזיק בכדור 15 שניות ותוקע את המשחק, יש לה הגנה מחוררת שסופגת 47 נקודות במחצית, וזאת מול הקבוצה האחרונה ביורוליג שהפסידה ב-11 משחקים ברציפות.
מי שפתח טלוויזיה ברבע האחרון היה אומר שמכבי ת"א היא קבוצת פיינל פור, עם הגנת ברזל, ספסל עמוק וסוללת קלעים פנטסטיים וכוכב הקבוצה הוא ג'רל מרטין.
ומה אומר מי שמכיר את מכבי ת"א? שזה היה משחק בין הקבוצה החלשה ביורוליג – שמשחקת כדורסל נכון, מניעה את הכדור ואת השחקנים ויוזמת שמירות כפולות, הבעיה שלה הוא מאמן שמכין אותה מצוין אבל אין לו מושג בניהול משחק.
חבל שיש רק שני משחקים בעונה נגד אלבה, ועכשיו מגיעות הקבוצות הגדולות.
מהפך?
קצת רקע חשוב להבנת הנקרא – כשעמדתי ב-1992בראש ועדה לרפורמה בספורט, הופיע בפנינו עו"ד ידין מכנס, שסיפר איך מתנהלות "בחירות" להנהלת ההתאחדות לכדורגל.
לאסיפה הכללית, שאמורה להיות חגיגת דמוקרטיה בהשתתפות מאות נציגי קבוצות, היו מגיעים שלושה: אחד נציג הפועל שהחזיק 350 ייפויי כוח, שני נציג מכבי שייצג 250 קבוצות, ונציג בית"ר עם 50 ייפויי כוח. השלושה היו מצביעים כאילו בשם הקבוצות, ואחרי חמש דקות היו מתכנסים חברי ההנהלה ש"נבחרו" ב"אסיפה הכללית" לישיבה ראשונה.
את ייפויי הכוח קיבלו מרכזי הספורט מהקבוצות, כתנאי להעברת ההקצבות שלהן מהטוטו (שגם הוא נשלט ע"י המרכזים) מינוס עמלה של 25 אחוז שהיו מורידים מהקצבת הקבוצות שעברה כמובן דרך קופות מרכזי הספורט.
לאחת מהאסיפות הכלליות של ההתאחדות הגיע גם מכנס שייצג כמה קבוצות, עצר את הקומבינה וביקש שיראו לו את ייפויי הכוח. התברר שהמנוולים כל כך סמכו על הקומבינה שאפילו לא טרחו להחתים את הקבוצות.
הועדה שלנו ביטלה את ההצבעות באמצעות ייפויי כוח, שינתה את הזרמת ההקצבות ישירות לקבוצות, והמליצה להפריד את הליגה המקצוענית מניהול הכדורגל החובבני – הליגות הנמוכות, קבוצות הילדים והנוער והנבחרות.
אם יש משחקי כדורגל מכורים או שלפחות נראים ככה, הבחירות להנהלת ההתאחדות הן משחק מכור חד משמעית, לכן כל הכדורגל רקוב.
הגענו לפואנטה: ביום שלישי תתקיים האסיפה הכללית שתבחר את הנהלת ההתאחדות והיו"ר. יושב הראש הנוכחי אורן חסון מול שינו זוארץ, איש עסקים שתמך בחלק מהקבוצות שעכשיו תומכות בבחירתו.
אורן חסון שדואג לליגות הנמוכות, נתמך כמובן ע"י רוב הקבוצות הקטנות, זוארץ נתמך ע"י רוב הגדולות. חסון פנה לערכאות שיפסלו את זוארץ, בטענה שהוא פסול למרות ש-ועדת הכשירות אישרה את מועמדותו כי שיחד כביכול את הקבוצות שתומכות בו.
ביום ראשון יתכנס בית הדין של ההתאחדות להכריע אם זוארץ כשיר להתמודד, ובכל מקרה יש הסכמה כללית שאת ההתאחדות לכדורגל חובה לשנות. הבעיה שמאחורי הקלעים מסתתרת כוונה של יענקלה שחר, מכבי ת"א, מכבי נתניה ועוד קבוצות ליגת על, להשתלט על ההתאחדות.
אם מנהלת ליגת על בכדורסל דרשה מאיגוד הכדורסל ניהול עצמאי, הקבוצות החזקות בכדורגל רוצות בדיוק הפוך – להשתלט על הרגולטור, ההתאחדות לכדורגל, כדי ששינו זוארץ יעזור להן לצמצם את ליגת על לעשירים בלבד.
יעקב שחר, שתמך לפני ארבע שנים באורן חסון, תומך עכשיו בשינו זוארץ. לטענתו לא רק שהוא לא נגד הקבוצות "הקטנות", אלא שהוא תמך ועזר להן. אז זוארץ עזר לקבוצות ושחר עזר לקבוצות, והכל מתוך כוונות טובות עוד הרבה לפני שהיו בחירות להנהלת ההתאחדות, אבל הם לא מבינים שכאשר מתרגמים את ה"עזרה" לקבוצות לתמיכה במועמד שלהם בבחירות, זו שחיתות.
נציגי קבוצות מכהנים כדירקטורים במנהלת ליגת על ובמקביל גם בהנהלת ההתאחדות. זה ניגוד עניינים חמור, ועכשיו הם מנסים להשתלט על ההתאחדות.
אם זה יקרה אפשר לסגור את הכדורגל בפריפריה, ובמקרה הטוב יהיה רע.
סיפור קטן שממחיש ברדק גדול
מה הייתם אומרים אם אחד שהתגרש מאשתו היה עובר למחרת לחיות עם השכנה ממול, וטוען שהתאהב בה במהלך הלילה? מזכיר קצת את המעבר של לבן מרסר מהפועל ת"א למכבי ת"א למחרת הדרבי.
אבל הסיפורים האלה מתגמדים נוכח בשיא שנשבר ביום רביעי. ניר ברקוביץ', מאמן נס ציונה, הודיע שהוא עוזב את הקבוצה "בהסכמת המועדון" שלא עמד בלחצים של אחיו איל, ו-19 דקות אחר כך הודיע איזי שרצקי שברקוביץ' חתם בקרית שמונה.
מנהלת הליגה שתקה, יו"ר המנהלת ארז כלפון בלע את הלשון, בדיוק כמו שלא היה לו מה לומר בשערוריית "הצלת בית"ר ירושלים" שהייתה צריכה להיחקר ביחב"ל.
מנהלת שמאפשרת לקבוצות לחטוף שחקנים ומאמנים זו מזו, ולאנשים מפוקפקים להיות בעלי קבוצות, רוצה עכשיו לשלוט גם בהתאחדות.
אם הייתי הקומישנר של ליגת על, בעל קבוצה שפנה למאמן בלי ידיעת הקבוצה שלו, היה חוטף קנס של חצי מיליון שקל והורדה של חמש נקודות ליגה, והמאמן היה מורחק מפעילות לעונה וחצי.
ועוד מתפלאים שאין בישראל כדורגל
מסי נגד אמבפה. מבוסס על סיפור דמיוני
לפני 55 שנים כתב שרגא גפני, תחת שם העט אבנר כרמלי, סדרת ספרי ילדים בשם "הספורטאים הצעירים". את ההשראה לסיפורים על אלון החלוץ ורפי השוער, שאב כרמלי מניצחונה האדיר של נבחרת ישראל בבלגרד במסגרת הטורניר הקדם אולימפי לקראת רומא 1960.
מאחר שטלוויזיה לא הייתה עדיין, המונים נצמדו למקלטי הרדיו ושמעו את נחמיה בן אברהם מתאר איך יענקלה חודורוב מעיף את הכדור בבעיטת שוער עד לרחבת היריב, הכדור מקפץ מעל לבלם היוגוסלבי ורפי לוי קובע 1:2 מדהים.
אם לעתים נדירות המציאות עולה על כל דמיון, אז גמר מונדיאל 2022 הוא הדבר הכי קרוב ל"ספורטאים הצעירים",
כי רק אבנר כרמלי היה מסוגל לכתוב סיפור על השחקן הטוב בעולם שמכריע את היורש שלו בכדור האחרון שנותר לו בקנה במשחק ההזדמנות האחרונה.
יש עדיין דברים טובים בחינם
רבים הגיעו אחרי המונדיאל למסקנה שהכסף הגדול ניצח בקטאר. אני בדעה הפוכה לגמרי – לא הכסף ניצח במונדיאל כי אי אפשר לקנות או לשלם לשחקנים, אלא הלאומיות.
מדינות שלמות נכנסו להיסטריה או לדיכאון במשחקי הנבחרות, וזה שהחליטו לקיים את הצ'מפיונס ליג בכל שנה ואת המונדיאל רק פעם בארבע שנים, זה העיוות. כי גם אם פ.ס.ז'. תזכה באליפות הצ'מפיונס ליג, האהדה לקבוצה לא תתקרב לטירוף סביב נבחרת צרפת.
בעולם שמפולג ומסוכסך בין ימין לשמאל, שמרנים ודמוקרטים, דתיים מול חילונים ומוסלמים נגד כולם, נבחרת לאומית נותנת לאנשים שמוכנים ביומיום לרצוח זה את זה, לעצור ולהרגיש במשך חודש שהם ביחד.
הפטריוטיות הביסה את הכסף.
השריף של גבעת רמב"ם
השבוע נפרדנו, האורדונים, ממנהל קבוצת הכדורסל המיתולוגי בני שופר, ומראובן כהן, חלוץ קבוצת הפלא שזכתה באליפות המדינה בכדורגל ב-1964.
בני שופר, אוהד ושחקן שהפך למנהל וחבר, רק תרם ותרם ונתן ומעולם לא ביקש למרות שהחיים לא פינקו אותו ויש לו גם זכויות יוצרים.
בסוף שנות ה-70, ימי טרום הפלייאוף, האליפות הייתה מוכרעת במפגשי בית וחוץ בין שתי המובילות שהיו אז מכבי ת"א והפועל ר"ג. הייתה לנו קבוצה נפלאה וקהל מטורף שהטיל חיתתו על היכל הספורט, אבל גם כשהיינו מרחק נגיעה מניצחון, תמיד היה קורה איזה נס. שריקה תמוהה של שופט, בלגן במזכירות, ובעיקר מיקי ברקוביץ'.
לפני אחד ממפגשי הפסגה הזהיר אותי בני שופר: מכבי ת"א היא קבוצה מכושפת. גם אם תכניס אותם לשק, תוסיף אבנים כבדות, תקשור את השק ותזרוק לירקון, אל תעזוב את המקום כל זמן שעדיין יוצאות בועות.
לקראת סוף משחקים צמודים "הקוף" מסמס לי: נו, יהיו בועות?
המהנדס
למזלי נולדתי בשכונת בורוכוב ליד ה"מכתש", וזכיתי לראות את אחת הקבוצות הגדולות, שקיבץ דוביד שווייצר, העלה אותה ליגה והפך אותה לאלופה ב-1964.
עד היום חקוקה בזכרוני תמונה מ"מעריב ספורט" של מערך ההתקפה הקטלני: הקיצונים צביקה היימן וכתב ששון, שמואל נחמיאס, קורע הרשתות שלמה לוי, והמוח ראובן "קובינה" כהן. 51 שערים בליגה של 12 קבוצות בלי פלייאוף!
ארבע שנים אחר-כך במקסיקו 70', נבחרת ברזיל העתיקה את שיטת המשחק של הפועל ר"ג,
ובתפקיד ראובן כהן – טוסטאו.
טעות קטנה גדולה
הרגע הגדול חקוק אצלי בזיכרון: ניצחנו את מכבי חיפה 0:1 ואת שער האליפות כבש מוישה פרל בדקה ה-64 לרשת של יחזקאל גרשוני.
יום אחד התקשר אליי אדם שלא הכרתי, וטען שאני חוזר שוב ושוב על אותה טעות. אמנם הייתי רק בן 15, הסברתי לו, אבל זוכר כל מהלך. נשבע לך שפרל הבקיע בדקה ה-64 מ-12 מטר לשער המזרחי.
נכון, הסביר לי, גרשוני היה באמת השוער של מכבי חיפה, אבל באותו משחק הוא היה פצוע. החליף אותו אברהם מורנו.
מאיפה הבקיאות, אתה היסטוריון ספורט?
לא, מורנו זה אני.
אני מנסה להגיע לעוד קוראים. אם אתם נהנים שתפו וצרפו חברים.
שבת שלום.