אנרכיה מובילה לדיקטטורה
איך הייתה מתנהלת קמעונאות המזון אילו היו מאפשרים לשופרסל, יוחננוף, ויקטורי, ביתן, חצי חינם, רבע חינם ושליש חינם, לקבוע לעצמם את כללי המשחק? הם היו מונעים כנראה פתיחת רשתות חדשות, מתאמים ומעלים מחירים, סוגרים חנויות בפריפריה, מבטלים סימון מחירים על גבי המוצרים.
אם תחליפו סופרמרקטים בקבוצות ליגת-על בכדורסל, לא תמצאו הבדל גדול. מאז שראשי הקבוצות התחילו לקבוע לעצמם כללי משחק, הליגה הפכה למועדון חברים כמעט סגור, הם לא נותנים להגדיל את מספר הקבוצות, מקשים על הצטרפות קבוצות מליגה לאומית, מנסים למנוע ירידת קבוצות ליגת-על ללאומית, וכשבא להם לדחות משחקים ממציאים סעיפים הזויים בתקנון.
המנהלת הוקמה לשתי מטרות: שיווקית ופיננסית. האמת שכספי השיווק והחסויות היו מגיעים ממועצת ההימורים בכל מקרה, ספונסרים גדולים נוספים לא הצטרפו, וההכנסות ממכירת זכויות שידור תלויות בעיקר בתחרות בין גופי השידור תקופת המשא ומתן.
הבעיה שמנהלת הליגה גלשה מעבר למעטפת שהוגדרה לה, לא שילמה את מלוא דמי הזיכיון לאיגוד הכדורסל, קבעה לעצמה כללים שלא בסמכותה ובעיקר פגעה בכדורסל כחול-לבן. איגוד הכדורסל איפשר את המצב הזה כי חלק מראשי הקבוצות הם סוכנים כפולים שמכהנים במקביל בדירקטוריון המנהלת וגם בהנהלת איגוד הכדורסל. זה בערך כמו שרמי לוי יתמנה גם לשר הכלכלה והראל ויזל בעל רשת פוקס יהיה גם שר האוצר, והם יקבעו את גובה הפיצוי לעסקים.
לפני כמה שנים ההנהלה הפכה את עצמה ל"דירקטוריון" מנהלת ליגת על. דירקטוריון הוא מועצת מנהלים או חבר נאמנים, השאלה למי חברי הדירקטוריון נאמנים? בראש ובראשונה לאינטרסים של הקבוצות שלהם. אחר כך הם מגינים על האינטרסים של המנהלת מפני אויביה, שזה כל מי שדורש מנהל תקין, שקיפות, דואג לעתיד הכדורסל כחול-לבן. דוגמאות: איגוד הכדורסל, ארגון שחקני הכדורסל, התקשורת החטטנית.
כדי לפקח על הדירקטוריון צורפו שלושה דירקטורים חיצוניים. דח"צים אמורים להיות שומרי הסף וכלבי השמירה, אבל הם לא משמיעים אפילו נביחונת מול שיטפון הזרים והמתאזרחים, או ביקורת על הניסיונות למנוע מקבוצות נוספות לעלות מלאומית בעזרת קריטריונים שקבוצות ליגת-על עצמן לא עומדות בהם, או הערה כלשהי על התדרדרות מעמדם של השחקנים והמאמנים הישראלים.
לאחרונה מתקיימת הפסקת אש במלחמה בין הליגה לאיגוד הכדורסל, וזה הדליק את המלחמה האמיתית, בין הקבוצות לבין עצמן. הפועל חיפה ביקשה לדחות משחק בשל ארבעה שחקנים חולים, ראשל"צ שלחה חוקר לבדוק אם יש באמת ארבעה חולים. חולון הפעילה סעיף הזוי בתקנון שמאפשר לדחות משחק בגלל חולה אחד, למרות שהחולה הוא שחקן זניח שלא שיחק אפילו דקה. אחר כך הם ייללו למשרד הספורט שדחיית מחזור משחקים זה סוף העולם וידרשו פיצוי.
יפה עושה איגוד הכדורסל שמחזיר את דירקטוריון הסושי מרחוב הברזל לבורקס בשדרות יהודית.
עברית קשה שפה.
בהסכם בין ערוץ הספורט למנהלות הליגה בכדורגל ובכדורסל יש סעיף שמחייב את המאמנים להתראיין לאחר המשחקים. כך יוצאים כולם מפסידים: צופי הטלוויזיה נאלצים לצפות בראיונות משמימים עם אנשים משעממים, הערוץ שסונדל לפורמט משעמם נפל קורבן לגולם שקם על יוצרו, והמאמנים נאלצים לענות שוב ושוב על אותן שאלות של מראיינים, שהצלחתם נמדדת בתלונה על השיפוט שיצליחו לחלץ מהמאמן המפסיד.
במבחן בגרות באנגלית בעל פה, ניסיתי לעבוד על הבוחנת אווה סורביץ'. בחרתי לדבר על כדורסל והפצצתי אותה במגוון מונחים מקצועיים. אחרי שנתנה לי לטחון לה את המוח במשך עשרים דקות היא חייכה ואמרה:
It was a terrible translation from bad Hebrew to even worse English.
חלק ממאמני הכדורסל הם זרים ורמת האנגלית שלהם היא שתי יחידות. זה מצוין כי לפחות את התשובות שלהם, בסגנון יווני-רומי, אפשר להבין. הבעיה היא בעיקר עם המראיינות, שאמריקאית היא כנראה שפת האם שלהן, וכדי להוכיח את הצטיינותן הן מפגיזות את המאמנים במילים מסובכות בקצב מכונת ירייה. אין פלא שהמרואיינים מתקשים להבין את השאלה ברעש הגדול, ומבקשים שוב ושוב לחזור עליה פעם נוספת.
אבל הראיונות עם ספרופולוס, בוסקאליה וליבדיוטיס הם למתחילים. לאחרונה עלה למסכינו מופע מרהיב: ראיונות עם מאמן מכבי ת"א בכדורגל מלאדן קרסטאיץ'. נשגב מבינתי איך קרסטאיץ' מעביר אימונים עם מתורגמן, אבל הראיונות שלו לאחר המשחקים הפכו לקאלט כמו מערכון "העולה המיליון" של הגשש. אלה שואלים אותן שאלות, אלה עונים אותן תשובות, ולמרות פערי הכדורגל בין ישראל לעולם, נעים להיווכח שלפחות קלישאות המאמנים נשמעות אותו דבר בכל השפות.
מאחר שאיש אינו שולט בסרבית, לוקח בערך שלוש דקות לשאול שאלה באנגלית, לתרגם אותה לסרבית, לתרגם את התשובה מסרבית לאנגלית ומשם לעברית, אבל היו דברים מעולם.
ב-1988 ההתאחדות לכדורגל גייסה את נינו קריו לתרגם את מאמן הנבחרת מיליינקו מיחיץ' לעברית. קריו נאלץ להתפטר לאחר שעמנואל שפר הגיע לאימון הנבחרת וראה אותו מתרגם את ההוראות של מיחיץ' כשהוא לבוש בטרנינג. זה ניראה לשפר כמו השתלטות עוינת של המתורגמן, שממציא הוראות משלו ובמקום לתרגם את מיחיץ' מתדרך את השחקנים בעצמו.
זה שמאמנים מחויבים להתראיין, לא אומר שחייבים לראיין אותם.
בית"ר מכורה לעד
ברכות לסטפן מלול, הרוכש של בית"ר ירושלים, ובעיקר למושיקו חוגג שהצליח להיפטר מהסחורה. בואו נחכה לסיום בדיקת הנאותות ונקווה שעומק הבור לא ירתיע, כי מסייה מלול עומד לגלות שהוא קנה מועדון שיש לו הכי הרבה אוהדים שקונים הכי מעט מנויים, שכבר נמכר על הקרח ב-150 מיליון ₪ לשייח מדובאי שלא היה מסוגל להמציא תעודת יושר, לבית"ר אין כסף לתשלום משכורת פברואר והקבוצה בסכנת ירידה ללאומית. חוץ מזה מרקיז הכל בסדר.
בעוד כמה ימים חבורת ילדים תתנפל על המשיח בנתב"ג ותעטוף אותו בצעיפים צהובים-שחורים כדי להיכנס לעשר שניות במהדורת "חדשות הספורט". את שאלת מיליארד הדולר כבר שאלו את הרוכש: האם ישחק בבית"ר ירושלים שחקן ערבי?
גם ההמשך ידוע: סטפן מלול "יעמיד תקציב" וישפוך בשנה הראשונה מיליונים על שחקנים שלא יודעים לתת פס. את רוב שכרם הם יראו רק בעוד שנתיים בבוררות, כי הרוכש יבין שנפל למלכודת ויסגור את הברז. "לה פמיליה" יפגינו ליד ביתו והוא יהיה מוכן לשחרר את המועדון לכל מי שיחזיר לו את ה-50 מיליון שנקברו ב"בית וגן", אלי טביב יציע לקנות ממנו את בית"ר בחינם, ואם יהיה למסכן מזל הוא ימכור בסוף את הקבוצה בחמישה מיליון לפראייר הבא.
געגועיי למפיות של משה דדש. סינמה פרדיסו.
ועכשיו, עוד כותרות:
1. האידיוטים ממשיכים למדוד את זמן משחק הכדורגל ברוטו בשעונו של השופט, אז המשחק בין מאלי לתוניסיה הסתיים לאחר 85 דקות. כנראה הודיעו לשופט שיגיע מיד לבית הספר להוציא את הילד שנמצא מאומת, או שהיו לו כרטיסים לסרט.
2. שמישהו יגלה מה סוד ההצלחה של יותם הלפרין בהפועל ירושלים, או שיסגרו את בית הספר למאמנים במכון וינגייט. מיותר.
3. נובאק ג'וקוביץ' הופך עולמות בשביל לזכות בתואר גרנד-סלאם מספר 21, אבל גם אם ייקח 30 גרנד-סלאמס הוא לעולם לא יגיע לקרסולו של רוג'ר פדרר.
4. צדק השופט דניאל בר נתן כשהחליט לערוך את דו-קרב הפנדלים בין הפועל חיפה לאום-אל-פאחם בשער שאין מאחוריו קהל. התגובות המטופשות מתחלקות לכמה סוגים: היו שטענו שחובה לקיים הגרלה כי זה מה שכתוב בתקנון (למרות שהוא נכתב בידי אידיוטים). אחרים גרסו שלשופט כדורגל אסור להישמע להוראה של שוטר (כאילו שאת אצטדיון "דוחא" סגר מנתח מוח). והיה מי שהתלונן שגזלו מאום-אל-פאחם את זכותם להשליט טרור ביציע שמאחורי השער.
5. בהרצאות אני מראה לפעמים קליפ קצר שממחיש לאיזו רמת חרדה יכול להגיע שחקן לפני שהוא אמור לבעוט פנדל קריטי. מוזמנים ללחוץ על התמונה כאן למטה ולצפות בדו-קרב פנדלים במשחק גביע המדינה בין אום-אל-פאחם לבני יהודה ב-2009 בבלומפילד. שוויון מוחלט, בעיטה מספר 21! הבועט האחרון נביל נאסר א-דין.
תבלו!