והתחזית: נפרק אותם
בכל שישי בצהריים, אחרי שאני שולח את המגזין השבועי, עולים געגועים למקומון התל אביבי "העיר" שם עשיתי את צעדיי הראשונים בעיתונות הכתובה. כקורא למדתי ב"העיר" לקרוא עיתון מהסוף להתחלה, כי בעמוד הלפני אחרון היה מופיע טור הספורט של עלי מוהר.
את עלי הכרתי ב"תיכון חדש". הבן של יחיאל מוהר הפזמונאי, אייל, הבן של אהרן מגד הסופר, בוגרי "גורדון" בית חינוך לילדי עובדים, למדו בשכבה מעליי יחד עם בנים ובנות של אלופים, ח"כים, מפא"יניקים בכירים, שהתקבלו במסלול ירוק. אבי עבד בחברת החשמל, מה היה לי להציע, טרנספורמטור?
אמי הייתה בטוחה שהתקבלתי כי המנהלת טוני הלה התרשמה עמוקות מתחנוניה, אבל הסיבה האמיתית הייתה כנראה שגבהתי בכיתה ח' ב-15 סנטימטרים והפכתי לאחד משחקני הכדורסל הטובים לגילי, ואחד האנשים החזקים בהנהלת קואופרטיב המורים היה המורה לחינוך גופני אלי פביאן, אז אחד ועוד אחד נתן במקרה הזה הרבה יותר משתיים.
הסיבה שנזכרתי השבוע בעלי מוהר, ולא שחסרות תזכורות מבוקר ועד ערב בכל תחנות הרדיו, היא ספר חדש "והתחזית: נפרק אותם", אוסף טורי "בשער" של מוהר שהתפרסמו בסופי שבוע ב"העיר".
מוזר שבבית הספר עלי ואני התנהלנו במסלולים די מקבילים, ושלושים שנים קדימה הייתי פוגש אותו פעמיים-שלוש בשבוע בארוחת צהריים בקפה-מסעדה של חיים הבולגרי בפינת באזל-השל"ה.
סביב שולחן קטן היו מתכנסים מיקי גורביץ' (תיאטרון), איתן גרין (קולנוע), יהושע קנז וחיים לפיד (סופרים), ומבריכת גורדון היו מגיעים יוני רכטר ועלי מוהר. התפריט היה עשיר (קציצות ברוטב עם פירה, או עוף וגיבץ'), ואני הייתי מצטרף לספוג קצת תרבות על תקן אוויל מחריש לחכם ייחשב.
עלי מוהר הצליח במשימה בלתי אפשרית, ליצור תרכובת משמן ומים – כדורגל ותרבות. כך למשל הוא יצר את הקונפליקט המובנה הגאוני – עליונותו של הלוזר, ככל שתענונו כן נרבה וכן נפרוץ. המכביסטים, שעבורם הפסד הוא סוף העולם, לא מצליחים למצוא למלכוד פתרון. הם מביסים את הפועל כבר עשר שנים, אבל זה לא משנה את התחזית, שבמשחק הבא אנחנו נפרק אותכם 0:1.
פעם שאלתי את עלי אם לא מעיקה עליו המשימה לספק לקוראיו שני טורים בכל סוף שבוע, "בשער" ו"מהנעשה בעירנו". מה פתאום, חשף בפניי את הסוד, לא כל טור חייב להיות יצירת מופת ואפשר לסמוך על הפועל ת"א שיספקו מספיק חומרים.
אז לאוהדי הפועל ת"א, ולחובבי תרבות ספורט בכלל, שמאז לכתו של עלי מוהר לפני ח"י שנים אוכלים להם ת'לב, גוד ניוז,
הגיע עירוי מוח. "והתחזית: נפרק אותם". אוסף טורי הספורט "בשער"של עלי מוהר.
בעוד כמה ימים בכל החנויות. קריאה נעימה.
איך עלי היה מסכם את משחק העונה?
ניסיתי לדמיין איך עלי מוהר היה מסכם את משחק העונה בכדורגל, למרות שהעיר תל אביב הייתה מיוצגת ב"סמי עופר" על ידי הצד הלא נכון.
מה שבטוח, עלי לא היה שמח לאידה של מכבי ת"א ולא היה לועג לאף אחד, כי מי כמו הפועל ת"א מכיר גם את הצד הזה של הספורט.
אני מניח שעלי מוהר היה מסיט את הנושא לנימוסים והליכות, ומעיר לערן זהבי שלא מכובד לבוגר מחלקת הנוער הערכית של הפועל ת"א, להסתיר את הפה כשהוא מדבר עם דור פרץ בסיום המשחק ושמונה מצלמות טלוויזיה ו-15,000 צופים מתמקדים בו.
אפשר להבין את דור פרץ ושרן ייני, אבל גם אתה, ערן?
שר האנטי ספורט
מ"מ ראש מנהל הספורט במשרד הספורט חמוטל זוזוט-צדקה, הודיעה ליענקלה בן שושן מנכ"ל איגוד הכדורסל שהמגבלות שחלו על קבוצות שביקשו להחתים מאמני כדורסל זרים, בוטלו.
עם כל הכבוד לגברת, אין לה סמכות להטיל או לבטל מגבלות. מאחוריה מסתתר שר הספורט הפטריוט מיקי זוהר, שמתבייש כנראה בהקלות למאמני כדורסל זרים בעיצומה של מלחמה. כי אם היה מדובר בחלוקת עוד כמה מיליונים לקבוצות, זוהר היה מכנס מסיבת עיתונאים ודואג לכמה שיותר מצלמות ומיקרופונים.
המגבלות שהוטלו על מאמני כדורסל זרים שרוצים לאמן בישראל – כמה שנות אימון בליגה אירופית בכירה – היו מוצדקות. מה רוצים, להציף את הליגה במאמנים זרים זולים שיתפסו מקומם של מאמנים ישראלים? לעומת זאת הסיבות לביטולן של המגבלות הן עלבון לאינטליגנציה:
ביטול "האפליה" שקיימת בין מאמני הכדורסל הזרים לבין מאמנים זרים בענפים אחרים בהם לא נדרש סעיף מיוחד שכזה.
אם שר הספורט דואג לשוויוניות בין מאמני כדורסל לקריקט לבין מאמני קריקט, ג'ודו או גלישת רוח, שיסביר קודם מה בכלל הקשר ביניהם. וגם במה מאמני כדורסל זרים טובים יותר מאריאל בית הלחמי, או שרון דרוקר?
כל הכבוד לאיליאס קנדזוריס, מאמן יווני שקיבל אישור חריג לאמן את הפועל ירושלים, על הניצחון על טנריפה, הלוואי שיצליח לפחות כמו אלכסנדר דז'יקיץ'. אבל כל מי שניתלה על הצלחה של שניים-שלושה מאמנים זרים, רשימת הנכשלים והמפוטרים הזרים יכולה למלא את המגזין הזה, ומי מהם שרוצה שוויון הזדמנויות בישראל, בשמחה, שיוותר על ההקלות במס ויתנדב לשרת 60 יום ברצועת עזה, כמו ברק פלג מאמן הפועל גליל עליון.
הסיבה השנייה לביטול המגבלות שהוטלו על מאמנים זרים, כך משרד הספורט, היא שאיגוד הכדורסל פנה כמה פעמים למשרד הספורט בבקשות להחריג מאמנים זרים שלא עמדו בתנאי הסף. אז במקום לאשר בקשות חריגות מוצדקות, נתנו אישורים רק לקבוצות הגדולות ועכשיו ביטלו את ההחרגות לחלוטין לכולם.
המשמעות היא שמעתה יוכל לאמן בליגת הכדורסל בישראל כל זר שיש לו נעלי התעמלות ומשרוקית. במה הם יותר טובים מדני פרנקו, שמוליק ברנר, שרון אברהמי, עודד קטש, עמית שרף, דן שמיר, ברק פלג, גיא גודס, אלעד חסין, רועי פרל, או יואב שמיר שהחליף את ליאור ליובין ז"ל. למי היה כל כך דחוף לעודד החתמת מאמנים זרים בעיצומה של מלחמה?
אין לי טענה לשחקן או למאמן זר שבזמן מלחמה עזב את ישראל. במלחמת המפרץ אפילו קיימתי משחק הוקרה לשחקנים הזרים שנשארו בארץ, אבל כשאותה מדינה ששולחת שחקנים, מאמנים ואוהדים לסכן את חייהם ברצועת עזה, דואגת בעיצומה של מלחמה להקלות למאמני כדורסל זרים, משהו מסריח.
ואם שר האנטי ספורט מיקי זוהר מחפש לתת הקלות למישהו,
שידאג להפועל גליל עליון שמשחקת כל העונה בלי אולם ביתי.
חוכא ואיטלולא
אני נגד הפחתת נקודות לקבוצה בגלל התפרעות אוהדיה כי לקבוצה אין שליטה על כל מתפרע שמתחזה לאוהד שלה
וגם נגד עונש משחקי רדיוס ועונשים קולקטיביים בכלל. לאוהדים אין אחריות להתנהגות חברים שלהם, ואם אוהד קנה מנוי למשחקי הבית של הפועל פתח תקווה או מכבי נתניה, הוא לא צריך לנסוע למשחק בית בירושלים.
מצד שני לא יתכן שהפסקת משחק תעבור בלא כלום, כי כמה עשרות אלפי שקלים קנס הם עבור רוב בעלי הקבוצות פינאטס, זו פשוט הדרך הקלה לגבייה. עונשים קולקטיביים לא מרתיעים את המתפרעים ולא מזיזים לבעלי הקבוצות, אבל גם לא שמעתי עד היום פתרון הגיוני יותר.
שנים מוכרים לנו סיפורים על מצלמות במגרשים. הבטיחו שכל הצופים מצולמים, שמנויים יימכרו רק לאנשים שיזוהו ומקום מושבם במגרש ידוע ושיש יחידה משטרתית מיוחדת שתאכוף את הנ"ל.
אז או שהמצלמות לא קיימות, או שהן כן קיימות ולא מפרסמים מה הסיבה האמיתית שהן לא בשימוש. או שיש יחידה משטרתית לטיפול בבריונות ספורט או שאין. עבדו עלינו.
בקרוב יהיו דיונים בבתי הדין של ההתאחדות לכדורגל בערעור ועוד ערעור של מכבי ת"א על החלטת ועדת המשמעת להפחית מהם נקודה. אפשר לנחש שבית הדין יקל כהרגלו בעונש, ויעשה שוב חוכא ואיטלולא מהחלטות ועדת המשמעת. נכון שחייבת להיות אינסטנציית ערעור, אבל אם תוצאות ההחלטות שלה שהיא תמיד מקלה בעונשים שמטילה ועדת המשמעת, עדיף לבטל את ועדת המשמעת.
בריונות המגרשים היא לא כוח עליון, יש מה לעשות. אפשר לתת לאוהדים לחגוג על פי כללים קבועים וידועים, חובה לעצור את המתפרעים ביציאה מהאצטדיון, להביא אותם עוד באותו לילה בפני שופט ולהעניש מיד. צריך להפסיק להטיל עונשי הרחקה מהמגרשים, כי עונשים שאי אפשר לאכוף ואינם מרתיעים רק מעודדים התפרעות.
ולתקשורת, זו ש"רק מדווחת", יש תרומה נכבדה בעידוד הבריונות במגרשים. עוד לא הגענו לרמת צ'רלי צ'פלין הזגג שהיה שולח את הבן שלו לשבור חלונות, אבל מי שנותן חשיפה לכל חמישה פרחחים שמקללים את המאמן לאחר המשחק ביציאה מהמגרש, שלא יגלגל עיניים כשמפטרים את המאמן.
געגועיי למודי בראון
פטור משמירות
מכבי ת"א סופגת במשחקים האחרונים 100 נקודות למשחק, ובלי הגנה אל תצפו שיבוא שינוי. אי אפשר לנצח קבוצה רצינית כשאתה חוטף על הראש בכל פוזשן.
בהגנה אין יום חלש. בכל שיטת הגנה חובה ללחוץ על הכדור, לסגור קווי מסירה לשחקנים שנמצאים במרחק מסירה אחת, ועזרה משחקנים שרחוקים מהכדור.
למכבי יש שחקן אחד שתוקף את הטבעת בהתקפה וגם לוחץ על הכדור בהגנה – ווייד בולדווין. קליבלנד וג'ון די הם שומרים מעולים על הכדור, מוצמדים לסקורר או לפליימייקר של היריב, והם הקו הראשון והאחרון בהגנה של מכבי. עברו אותם, חטפת דאנק. וכשעודד קטש מגיע לרגע שהוא צריך לבחור אם להעדיף הגנה או התקפה, הוא משאיר במגרש בדקות הכרעה את לורנזו בראון ותמיר בלאט.
לבראון יש כנראה התנגדות עקרונית להזיז את הרגליים בהגנה, ובלאט משקיע מאמצים בהגנה, אבל הפתרון שלו לבעיית המגבלות הפיזיות הוא ביצוע עבירות כשהשחקן שלו מקבל את הכדור. עודד קטש אמר בראיון לאחר המשחק שלדעתו הסיבה להפסד לאנדולו היא שמכבי לא השתמשו בעבירות בחוכמה למרות שהוא דיבר על זה בחדר ההלבשה בהפסקה. זה מסביר למה הוא המאמן של קבוצת ההגנה הגרועה ביורוליג.
מכבי היא גם קבוצת ריבאונד ההתקפה מספר 1 ביורוליג! הבעיה שכאשר הולכים עם שלושה וארבעה שחקנים לריבאונד התקפה, זה מביא אמנם 13 הזדמנויות לסלים קלים, אבל חובה לתרגל ירידה להגנה. קבוצה שלא חוטפת מבול מתפרצות, לא יכולה לספוג יותר מ-80 נקודות בהתקפות מסודרות.
מעניין מה מכבי מתרגלים באימונים, כי בפסקי הזמן המצולמים מדברים רק התקפה.
אז שבת שקטה לכולם, חוץ ממי שמטפל בהחזרת כל החטופים מיד!
תמשיכו ללחוץ על כל המגרש 24/7, כי פיקוח נפש דוחה שבת.
אריה מליניאק