איש השנה התשפ"ו
בשישי הבא תשודר ברדיו 103FM תוכנית לבחירת איש השנה בהנחיית נסים משעל. הבחירה שלי קצת מפתיעה – מוצ'תבה חמינאי ומיד תבינו למה. מעולם לא נבחר לאיש השנה אדם שספק אם הוא קיים בכלל.
מוצ'תבה זה רעיון, לדעתי מבריק. הדרישה מהאיראנים שיוכיחו שהוא קיים באמת, שיראו אותו או ישמיעו את קולו, רק ממחישה את עומק הטמטום ודרך החשיבה המערביים והפער שלנו בהבנת התרבות והמנטליות הפרסית.
למה שהאיראנים יחשפו את המנהיג העליון, כדי שנחסל אותו? אם לדונלד טראמפ אין מושג אם מוצ'תבה בכלל קיים, אולי גם דבריו ודעותיו הם מומצאים. אנחנו יוצרים את המוצ'תבה במוחנו כשאנחנו משתפים פעולה עם הרעיון ומאמינים בשטויות.
כמאמר הגשש החיוור: יש אחד חבל שהוא איננו, אבל הוא שקובע אם מיצרי הורמוז ייסגרו או ייפתחו, מתי יירו טילים ועל מי, מעלה ומוריד את מחירי הבנזין בעולם, מעכב את המשא ומתן עד שייתן את התשובה שלו, ומותר לו גם לשנות את דעתו למרות שספק אם הוא באמת קיים.
כל ההנהגה האיראנית חוסלה בתקיפה הראשונה והמשטר עדיין קיים, כי חייבים להישמע להוראותיו של מי שלא צריך לתת הסבר לאף אחד. המצאה גאונית.
בשגרירות ברית המועצות השגריר היה זה שנהג במכונית השרד, ובמושב האחורי ישב גנן השגרירות. סיכום של מקורות המודיעין הטובים בעולם הוא חד משמעי: מוצ'תבה חוסל או שהוא עדיין בחיים, לא ברור אם הוא פצוע בצד שמאל או בימין, ואפשר לקבוע ב-ודאות שהוא לא הגיע להלוויה של אביו כי יש לו פתק מהרופא.
כמה אנחנו מטומטמים.
אי אפשר לחזור שוב ושוב על אותן פעולות ולצפות לתוצאות שונות.
נבחרת ישראל בכדורסל במצב לא טוב ואין צורך ב-ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין למה. פעם שחקנים נעלבו כשלא הזמינו אותם לאימון נבחרת והיו מגיעים לאימונים פצועים ויושבים בצד. כיום שחקנים ישראלים שמשתכרים מאות אלפי שקלים (ועיני לא צרה בהם) השביתו את הליגה, ושחקן שמרוויח 100,000 יורו בחודש! נעלב מההצעה שהוא לא קיבל לשדרוג שכרו.
יש נסיבות מקלות: המדינה כבר שלוש שנים במלחמה, התרגלנו למצב לא נורמאלי בו מילואימניקים משרתים 500 ימים, משחקי הבית של הנבחרות והקבוצות הישראליות מתקיימים באירופה, חלקם ללא קהל, משודרים בשעות מוזרות והאוהדים מתנתקים. אפשר להבין אותם וזה משפיע גם על המחויבות של השחקנים להתייצב לאימונים ולמשחקים.
שיטת חלונות המשחקים לא טובה לנו והיא תוצאה של מריבה בין פיב"א ליורוליג. לנו היה עדיף לרכז את השחקנים כמו פעם לטורניר גדול ולמאמץ של כמה ימים. כאשר יש שחקנים שלא מגיעים וחלק שמגיעים לסירוגין, אלה שמתייצבים קבוע מרגישים שהם פראיירים. ובואו נודה על האמת, גם ועדות המשמעת מיצו את עצמן וכבר לא אפקטיביות. שחקן לא יכול להוכיח שכואב לו והרופא לא יכול להוכיח שלא כואב לו, וכשהשחקן נענש גם הקבוצה נענשת. איך תענישו את ברוקלין "נטס"?
פעם רוב שחקני הנבחרת הגיעו מ-2-3 קבוצות, כיום יש שחקני יורוליג, שחקני יורוקאפ, ליגת האלופות, שני שחקני NBA, היתר מפוזרים בליגה ולוח המשחקים שונה.
אי אפשר להחזיק את צה"ל לאורך זמן על צווי 8, ואי אפשר להחזיק את נבחרת ישראל לאורך זמן על צווי 8. בכל מקרה, גם אם אפשר היה לחייב שחקנים לשחק, אי אפשר לאלץ אותם לשחק עם כל הלב. אסור לעשות הכללות כי ים מדר שיחק בנבחרת כשהוא פצוע אחרי שחתם חוזה גדול במכבי ת"א, וישנם כאלה שהבריזו.
ההשוואות לדניס שרודר, דירק נוביצקי, ניקולה יוקיץ' ו-ויקטור וומביניאמה, שהגיעו למשחקי נבחרות גרמניה, סרביה וצרפת, לא עושה רושם על דני אבדיה והבלייזרס כי אין לנו שחקנים כאלה בכל המובנים. הם היוצאים מהכלל. מוזר שדנבר נאגטס וסן אנטוניו ספרס לוקחים על עצמם סיכון כזה, אלא אם השחקנים הציבו את השחרור לנבחרות כתנאי בחוזה שלהם.
ויש גם צד שני – של איגוד הכדוסל.
צריך להפסיק לזמן את כל השחקנים למשחקים חסרי משמעות. למה שפורטלנד טרייל בלייזרס, ברוקלין נטס או פרטיזן בלגרד, יסכימו לסכן שחקן ששווה מיליונים למשחקי הנבחרת שלו? למה שהשחקן עצמו יסכן את העתיד שלו בשביל משחק נגד לטביה שהיה נותן אולי סיכוי תיאורטי להגיע לאליפות העולם.
כל זמן שההזמנה לנבחרת תהיה אוטומטית גם הסירוב של הקבוצות לשחרר אותם יהיה אוטומטי.
הגיע הזמן להעביר את האחריות לשחקנים.
לדעתי כל שחקן צריך להחליט אם הוא מחויב לנבחרת, יופיע להתאמן ולשחק כשיוזמן לנבחרת, או לבחור לא לשחק יותר בנבחרת אבל לצמיתות!!! במקום שתהיה לו חובה להגיע לכל פעילות שיקראו לו, תהיה לו זכות לשחק בנבחרת שהוא יוכל לוותר עליה, אבל זה יהיה כרטיס לכיוון אחד.
ONE WAY. אין second opinion, אין ועדת ערר, לא מדברים עם סוכנים, עורכי דין, אימהות, סבתות, כלום. לא יהיו עונשים, לא יהיו סנקציות כלפי מי שיבחר לפרוש מהנבחרת ושום טענות. תודה על מה שתרמת, מאחלים הצלחה מכל הלב אבל אין חזרה.
לגבי עומר מאייר שקיבל מעמד של שחקן עילוי בצה"ל, נסע לשחק בקולג', פרש מהנבחרת ועכשיו מבקש לחזור, זה כמו להתנדב למילואים אחרי שהמלחמה נגמרה, אבל אני לא בטוח שצריך להחיל נוהל חדש רטרואקטיבית.
אם שחקן נבחרת מועד בבית המלון ושובר רגל, לא במשחק ולא באימון, מי אחראי? וכשמנור סלומון מתייצב למשחק של נבחרת ישראל בכדורגל, הביטוח אולי מכסה משהו אבל מה לגבי הקריירה והחוזה ב-ווסטהאם? מי ייקח אחריות?
מתי יחזירו את המשחקים לישראל
אנחנו קמים בבוקר, לוקחים את הילדים לבית הספר, יושבים בבתי קפה, רואים סרטים והצגות, עומדים בפקקים, משפחה, עבודה, מילואים, בסך הכל חזרנו לחיים כמעט נורמאליים, בעיני עצמנו אבל מתי יחזרו משחקי הכדורגל והכדורסל לישראל?
לפני יומיים דחתה פיב"א את בקשת איגוד הכדורסל להחזיר את משחקי הבית של הנבחרות והקבוצות לישראל. יודעים למה? כי גם האירופאים, כמונו, קמים בבוקר, עבודה, משפחה וכו', אבל מה שהם רואים ושומעים זה חדשות שנפתחות בהשתוללות פלנגות הגבעות ביו"ש, קרבות בלבנון, חטיפת ראש השב"כ של חמאס בעזה, ושומעים את האיומים של ישראל כץ על האיראנים שנביא עליהם חורבן אם הם רק יעזו וכו'.
בעינינו אלה חיים נורמאליים אבל בעיניהם זה ניראה כמו מלחמה שאין לה סוף. זה המחיר שהספורט בישראל משלם בשביל קשקושי הפריימריז, ובלי להחזיר את משחקי הקבוצות והנבחרות לישראל לא יהיה ספורט בישראל. לוגיסטית אפשר לשרוד ולארח בהונגריה, בגיאורגיה ובסופיה, אבל אי אפשר לשחק את כל המשחקים רק בחוץ. איבדנו את הבית.
שניים אוחזין ושניהם צודקים
דולב חזיזה נעלב וכבר שבוע הסיפור ממוחזר. מכבי חיפה, קרי: ליאור רפאלוב וברק בכר מינוס חזיזה ממשיכים בנפילה, ונתניה פלוס חזיזה נראית מצוין, והסיפור קיבל תאוצה עם שובו של דני ענבר, איש מכבי חיפה, לערוץ הספורט.
חזיזה פרץ בבני יהודה, עבר למכבי חיפה ב-2019 ובקיץ שוחרר. שחקן מצוין ושמח, היה שותף לשלוש אליפויות עד שהצוות המקצועי החליט שהוא מיצה, הודיעו לו שהוא לא בתוכניות ושלחו אותו למצוא לעצמו קבוצה.
שוב ושוב שולחים מישהו להודיע לשחקן שהוא לא בתוכניות, והוא מבואס. המאמן והמנהל המקצועי פשוט בורחים מהאחריות, כי קשה לעמוד בפני שחקן ולפעמים לחטוף בוץ. למי חזיזה אמור לבוא בטענות, לתוכניות?
זכותה של קבוצה לשחרר שחקן אבל להודיע לשחקן שיחפש קבוצה בסוף אוגוסט כשהסגלים של רוב הקבוצות מלאים, זה חוקי אבל מסריח. רצו טוב, יצא רע. אחרי שהודיעו לו באמצעות גורם שלישי שיחפש קבוצה, הזמינו אותו לאימונים כדי שישמור על כושר, עד שהבינו שנוכחותו פוגעת ומעצבנת והתעלמו ממנו.
הוא ראה ששחקני נוער מתרגלים במגרש בזמן שהוא צופה מהצד והתרגז, אבל למאמן חשוב יותר לתרגל מחליפים שנמצאים בסגל לפני שחקן שלמעשה נמצא כבר בחוץ.
אני מבין את הבאסה של דולב חזיזה אבל מציע שיבדוק איך מתנהגות קבוצות NBA עם השחקנים הטובים בעולם בכדורסל שיש להם חוזי מיליונים. כשקבוצה מדאלאס יוצאת לסיבוב משחקים ארוך במזרח, שחקן יכול לקבל הודעה שבמקום לחזור הביתה שימשיך לבוסטון כי הוא הועבר לסלטיקס.
סיפור מהחיים
ההחלטה הכי קשה למאמן היא לא האם לקחת פסק זמן או להחליף שחקן במשחק כי החלטות כאלה אפשר לתקן כעבור חצי דקה. ניפוי שחקן מנבחרת הוא סופי ולתמיד כי את הטורניר הזה הוא כבר לא יחווה לעולם.
רלף קליין היה מאמן של שחקנים. ב-1968 היו בסגל נבחרת הנוער שלנו 13 שחקנים שהתאמנו והוא לא היה מסוגל להחליט את מי לנפות – דורון אוליפנט או שייקה בלומנר. שניהם ממכבי ת"א, שייקה היה מדריך ספורט ושירת אצל רלף בפה"ד, והוא לא היה מסוגל להחליט את מי ינפה אחרון.
אתה לא רוצה לפגוע בשחקן שנתן את הנשמה באימונים ובמשחקים במשך שנתיים, אתה מכיר את ההורים והאישה ויום לפני הנסיעה לחו"ל או המשחק הראשון באליפות לעמוד מולו ולראות אותו בוכה זה קשה.
רלף דחה ודחה את הניפוי עד לסוף האימון האחרון, השאיר את שני המועמדים לניפוי באולם בשפיים, והוציא את היתר החוצה. עברנו להצצה מהחלונות ומשם ראינו את דורון ושייקה מוציאים את הנשמה בתחרויות קליעה וכדרור. את ההחלטה רלף העביר לעוזר שלו אריה דוידסקו, בלומנר ניצח ונסע עם הנבחרת לאליפות אירופה ב-ויגו ספרד.
כך הכוונות הכי טובות הופכות לפעמים לזובור הכי מביש.
מאחל שנה טובה ומוצלחת לכולם
אני והמגזין יוצאים לנופש בבילינסון, אחזור אחרי החגים.
אל אל ישראל
אריה מליניאק
עורך: אין