מגזין 31
מתן אדלסון, לשם שינוי
בהפועל ירושלים עושים דברים בשקט, לפעמים מתחת לרדאר, בטח בהשוואה להפועל ולמכבי ת"א. לכן ראיון של עומרי מנהיים עם מתן אדלסון שממעט לדבר, סיקרן אותי. קבלו היילייטס:
לא נחתים כוכבים בשביל למכור מנויים
אני מודה שהתקציב שלנו, למרות שהוא גדל, לא איפשר להחתים שחקנים יותר סקסיים. אני בא מארצות הברית ויודע שכוכבים מוכרים מנויים, אבל לא נחתים כוכב בשביל למכור מנויים. נעשה הכל להחזיר אוהדים שעזבו, כי היו זמנים שהארנה הייתה מלאה, ועל זה הפוקוס שלנו – האוהדים.
יש לנו תקציב מכובד אבל לא נחתים שחקן במיליון וחצי יורו. צ'לסי החתימה שחקנים בשני מיליארד פאונד וסיימה במרכז טבלת הפרמייר ליג. לא ניסינו למשוך את תמיר בלאט, רומן סורקין וים מדר אלינו, ולא היה בכלל משא ומתן איתם כי יש לנו שחקנים ישראלים טובים.
מינוי יונתן אלון למאמן, סיכון מחושב
אני לא כועס על אלכסנדר דז'יקיץ' שפחד להישאר בארץ ועזב. בחרנו להשאיר את יונתן אלון כמאמן לעונה הבאה. הוא היה חלק מצוות בחירת המאמן הבא. הגענו למסקנה שיש בזה ניגוד עניינים, והוצאנו אותו מהעניין ובסוף בחרנו אותו כמאמן הבא. הוא 20 שנה בענף, ואני יודע שיש סיכון מחושב במינוי שלו, כמו בכל מינוי.
למרות שמכבי ת"א מונעת את צירופנו ליורוליג, נגיע לשם
המטרה החשובה שלנו העונה היא לזכות בתואר היורוקאפ. זה יקפיץ אותנו ליורוליג בדרך קצרה. אני יודע שמכבי ת"א מנסים ומצליחים למנוע את הצירוף שלנו, והסברתי להם שההצטרפות שלנו רק תועיל להם, אבל הם סירבו ואנחנו ממשיכים בכיוון ליעד. מנסים בדרכים אחרות.
המעצורים שמכבי ת"א שמים לנו רק מדרבנים אותי. תואר אליפות חשוב מאוד, אבל לא יקדם את הפועל ירושלים ליורוליג. אם לא יצרפו אותנו ליורוליג, נצטרף למסגרת אחרת ונהפוך אותה לטופ של הכדורסל האירופי. יש שיחות בין ה-NBA ליורוליג על שיתוף פעולה, אולי הקמה של בית אירופי (אימו של מתן, מרים אדלסון, היא אחת הבעלים של דאלאס מאבריקס). הפועל ירושלים היא תחנה שלי בדרך ל-'NBA רק שכאן זה יותר מדליק.
אני יודע איך מרגיש אוהד
לא מזמן הסתבך לברון ג'יימס בתקרית ודחף הצידה ילד שביקש לצלם איתו סלפי. מתן אדלסון הגיב ברשת והסביר שכאשר הוא היה ילד, הוא ניגש בלובי של אחד המלונות בלאס וגאס לכוכב NBA וביקש סלפי. המאבטחים הרחיקו אותו בגסות וזו הייתה חוויה טראומטית שהקפיצה אותו כשלברון הרחיק את הילד. הבנתי, אומר אדלסון, שכדאי לשים את הפוקוס ולהשקיע באוהדים.
כסף
כולם יודעים שיש לי הרבה כסף, ואני יודע ומרגיש מתי מנסים ליצור איתי יחסים ומתי מנסים להתחבר אליי בגלל הכסף. היו גם כאלה שהצליחו, אבל עכשיו יש תקציב מאוזן ויפה. מי שמגיע לו מקבל מה שמגיע לו, ומי שלא, לא.
אין דין אבל יש ידין
השבוע עצר אותי מישהו ברחוב ואמר שהוא שמע אותי ברדיו ויודע שאני שמאלן. מה הבעיה עם זה? שאלתי. אתם נגד הכל, נגד הממשלה, ניצחנו אתכם 56:64 וזו דמוקרטיה, אבל אתם לא מכבדים את התוצאה. אתה צודק, עניתי לו, ניצחתם 56:64, אבל הבעיה היא שאתם מתנהגים כאילו ניצחתם 0:100.
השיחה התנהלה ברוח טובה והזכירה לי את מערכת הספורט, שעד שנות ה-90 התנהלה בשיטה שנקראה פיפטי-פיפטי. הפועל היה ועדיין מרכז הספורט הגדול, גם מרכז מכבי גדול אבל פחות, והם היו מחוברים למערכת הפוליטית וכיסחו זה את זה, עד שהבינו שכאשר הם רבים כל הקונסטרוקציה עלולה להתפרק, והגיעו להסכם.
במוסד ספורט בו יש למרכז הפועל יותר קבוצות, היו"ר יהיה מהפועל והסגן יהיה ממכבי, ולהיפך. כך אותם שני עסקנים חילקו ביניהם את מינוי בעלי התפקידים ואת חלוקת הכספים שהוזרמו לקבוצות.
כל הכספים שמיועדים לקבוצות הפועל היו עוברים דרך קופת מרכז הפועל, שם החליטו מי יקבל, מתי וכמה. והיה גם תנאי לקבלת הכסף, וזהו עצם העניין – קבוצה שרוצה לקבל את ההקצבות שלה מהטוטו (שגם הוא היה בשליטת המרכזים) חייבת לחתום על ייפוי כוח שמעניק למרכז הפועל את זכויות ההצבעה באסיפה הכללית של איגוד הכדורסל / ההתאחדות לכדורגל וכו'. כך גם במכבי, בית"ר ואליצור.
אם לאסיפה הכללית של ההתאחדות לכדורגל היו צריכים להגיע ולהצביע מאות נציגי קבוצות, בפועל הגיעו ארבעה: יו"ר מרכז הפועל יצחק אופק, שהחזיק בידיו מאות ייפויי כוח, יו"ר מכבי יצחק כספי שגם הוא החזיק מאות ייפויי כוח, ויושבי ראש בית"ר ואליצור, אריה קרמר וזאב ברוורמן.
מאחר שהיה מדובר בקרקס מבויים, הרי שמחוץ לחדר כבר המתינו חברי ההנהלה שהיו אמורים להיבחר באסיפה הכללית (שעוד לא התקיימה), ואת הקומבינה ניהלו בשלט קרוב שני אנשים וחצי.
עו"ד ידין מכנס, שהזכרתי במגזין שעבר, העיד בפני ועדת מליניאק ב-1993 וסיפר סיפור מדהים שהביא לתפנית בניהול הספורט בישראל. הוא ייצג מועדון רוכבי אופניים מרעננה ופנה לטוטו לקבל את ההקצבה שמגיעה להם. היפנו אותו להנהלת מועצת ההימורים, שם פגש בשני אנשים נחמדים: יצחק אופק מהפועל ויצחק כספי ממכבי. הם הסבירו לו ש"דוושני רעננה" יכולים לקבל את הכסף אם יצטרפו לאחד ממרכזי הספורט. מכנס סירב ופנה לוועדת האופניים בהתאחדות לספורט, ואת מי הוא פוגש שם? את אופק וכספי. פנה לוועד האולימפי – שלחו אותו לפגישה עם היו"ר אופק וסגנו כספי.
בקיצור, שני אנשים ניהלו את כל הספורט במדינה והכל שימש בערבוביה. ואם אתם דואגים למרכזים הקטנים, אזי סוכן הביטוח של מרכז הפועל היה אבנר קופל ממרכז בית"ר, ושאול אייזנברג, דובר מרכז הפועל, היה גם דובר ההתאחדות לכדורגל וגם הבעלים של הפועל ת"א בכדורסל.
אופק וכספי העבירו את המקל לדור ההמשך – יורם אוברקוביץ' מהפועל וצבי ורשביאק ממכבי, שחילקו ביניהם את מינויי בעלי התפקידים ואת הקצבות הכסף, ומימנו ספינות דגל כמו הפועל ת"א בכדורסל (אייזנברג), הפועל פ"ת בכדוריד (הבן של אוברקוביץ'), ואת ההתאחדות לכדורגל נתנו לידיד המחלקה גברי לוי. יום אחד נחשף שיורם, שאול וגברי שותפים בהפועל ת"א בכדורסל, ומרכז הפועל ערב לחוזים של ליאור ארדיטי, עופר פליישר והמאמן צביקה שרף. אגב, כולם גבו את החובות בבית המשפט.
ובשביל לקצר סיפור ארוך: ידין מכנס סירב להיכנע, הגיע לאסיפה הכללית של ההתאחדות לכדורגל ודרש מנציגי מרכזי הספורט שיציגו בפניו את ייפויי הכוח החתומים שקיבלו מהקבוצות. התברר שהמשחק היה כל כך מכור, שמרכזי הספורט אפילו לא טרחו להחתים את הקבוצות על ניירות, אלא חילקו ביניהם את העוגה והציגו הצגה.
מכנס לא פראייר. הוא הבין שאם התנאי לקבל כסף מהטוטו הוא שהכסף יעבור דרך קופת מרכז ספורט, עליו להקים בעצמו מרכז ספורט, וזה מה שעשה. הוא הקים את עוצמה, מרכז לענפי ספורט קטנים ולא אולימפיים, ולקבוצות שלא היו מוכנות לשלם עמלה של 25 אחוזים (ר ב ע!) להפועל, מכבי ושות'. מכנס לקח רק 5 אחוז והשאיר לקבוצות ולאיגודים 95 אחוז.
אז איך הגענו משיחת רחוב לספורט? שיטת הפיפטי-פיפטי: במקום לריב, נחלק את השלל, כי אחרת יקחו מאיתנו הכל. אבל איך מבטיחים שמאמן לאומי לא יבחר להרכב הנבחרת רק שחקני הפועל או מכבי? חילקו גם את השחקנים פיפטי-פיפטי.
לקראת המשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל נגד ברית המועצות בבית המוקדם לקראת אולימפיאדת מלבורן 1956 – למרות שהזיזו את המאמן ג'רי בית הלוי (מכביסט מוצהר) ומינו במקומו את המאמן האנגלי הנרי גיבונס – יצא במקרה שההרכב התחלק פיפטי-פיפטי:
השוער יענקל'ה חודורוב, הקיצוני הימני רחביה רוזנבאום והבלם אמציה לבקוביץ' מהפועל ת"א. דוד קרמר, הקשר ג'רי חלדי והחלוץ נחום סטלמך מהפועל פ"ת. סה"כ 6 מהפועל. הבלם שאול מתניה (שהיה מורה להתעמלות בתיכון בליך), יצחק שניאור (קפטן), החלוץ שייע גלזר[ הקשר יוסלה מרימוביץ', יצחק נחמיאס ובני רבינוביץ' – סה"כ 6 ממכבי ת"א.
ובמונדיאל מכסיקו 70' : איציק ויסוקר ושמוליק רוזנטל (הפועל פ"ת), דוד פרימו ושייע פייגנבוים (הפועל ת"א), יוחנן וולך (הפועל חיפה) – סה"כ 5 מהפועל. צביקה רוזן, גיורא שפיגל (מכבי ת"א), ישעיהו שווגר ודני רום שמילוביץ' (מכבי חיפה), מוטלה שפיגלר ושרגא בר (מכבי נתניה) – סה"כ 6 ממכבי. 5-6 למכבי. נו טוב, עוד לא נולד האיש שיכול לחלק 11 פיפטי-פיפטי. אגב, גם החלוקה של שחקני הספסל הייתה חצי-חצי.
וסליחה אם שכחתי את ג'ורג' בורבה, יצחק שום, רחמים טלבי ומיקו בלו.
מה אתם קופצים
שתי כותרות תפסו את עיניי השבוע: הראשונה – אנתוני אדוארדס ממינסוטה טימברוולבס ונבחרת החלומות האולימפית, התייחס בביטול ליכולת של שחקני שנות ה-80 (חוץ ממייקל ג'ורדן). אדוארדס, שחקן גדול, מצא עם מי להתחיל. למחרת ענה לו מג'יק ג'ונסון, שהוא לא נוהג להתייחס לשחקנים שלא זכו אפילו באליפות אחת.
הכותרת השנייה קשורה להישג יוצא הדופן של האלוף האולימפי בקפיצה במוט, השבדי מונדו דופלנטיס, ששבר את שיא העולם בקפיצה במוט בפעם העשירית ושיפר אותו בסנטימטר – 6.26 מ' בתחרות במסגרת ליגת היהלום.
דופלנטיס שובר את השיא העולמי בכל פעם בסנטימטר, וכולם מרוצים. הוא מקבל מהספונסרים מענק על כל שבירת שיא (50,000 דולר), הקהל מבסוט כי הוא רואה במו עיניו שיא עולם נשבר, ומארגני התחרות ממלאים את האצטדיון ומספקים את הסחורה.
התקשורת יוצאת מגדרה, וזה מובן. ל'אקיפ הצרפתי: לא ייאמן מה שהשבדי עשה, אחד הגדולים אי פעם. על זה אין ויכוח. אבל מ-1985 עד 2001 היה אחד, סרגיי בובקה שמו, שהיה הראשון בעולם שקפץ מעל ל-6 מטרים, ושבר את שיא העולם 35 (שלושים וחמש!) פעמים, 17 באצטדיון פתוח ו-18 באולם סגור.
עברתי על מדורי ואתרי הספורט, האזנתי לתוכניות ספורט ברדיו, צפיתי בשידור תחרות הקפיצה במוט מאולימפיאדת פאריס, כולם התפעלו בצדק משיאיו של דופלנטיס, אבל אף אחד לא הזכיר במילה את סרגיי בובקה – הגדול בכל הזמנים, שפרש רק לפני 24 שנים.
כל כך מהר חולפת תהילת עולם?
שבת שלום
תודה לצה"ל ושב"כ על חילוץ פרחאן מוחמד אל קאדי, ועכשיו קדימה לעסקה לשחרור היתר. עכשיו!
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר