מגזין 32 (5.9.24) עוסק בקשר שבין מירוצי ג'וקים לשיווק הליגה בכדורגל, האם ישראל הפכה למדינה נורמאלית בלי ששמנו לב (רמז: לא!), וגם: למה ועדת המשמעת ממשיכה להעניש קבוצות על ביזוי "התקווה" בידיעה שאין להן יכולת למנוע את הפיצוץ הבא.
בטוטו, הבנק של הספורט, יש כל מה שפוליטיקאים אוהבים: כבוד, כוח וכסף. הכסף זורם ומי שידו על השיבר מרומם מלכים ומוריד אביונים ומקבל את מחיאות הכפיים. מושלם.
מועצת ההימורים מקימה מתקנים ומממנת פעילויות ספורט ונבחרות, אבל יש גם צד שני שנוטים להעלים ממנו עין: ההתמכרות להימורים גורמת לקריסת משפחות ולפעמים אפילו להתאבדויות.
רוב הכנסות הטוטו באות מהימורים על משחקי כדורגל, אבל לא בארץ אלא בחו"ל. לכל קבוצת כדורגל וגם להתאחדות לכדורגל מגיעה הקצבה כספית, אבל יש תקציב נוסף, נפרד, לשיווק ופירסום במגרשים ובתקשורת, שאליו אני רוצה להתייחס כאן.
מי שרוצה לתת חסות או להשקיע בקבוצת כדורגל בישראל יבורך, אבל במקרה הזה מדובר בצד פיננסי עסקי של כספי ציבור שמחייב הסבר כמה ולמה.
ב-2014 החליטה מועצת ההימורים להגדיל את ההכנסות על ידי הוספה של הימורים על מירוצי סוסים. כ-7 מיליון שקלים הושקעו בפירסום מדי שנה, בעיקר בכתבות שיווקיות בקבוצת ידיעות אחרונות, כדי לחנך את הציבור להמר על מירוצי סוסים. השיקו אתר ואפליקציה בשם רייסר (RACER) ובפני המהמרים נפתחה אופציה חדשה: הימורים מהמחשב הביתי ומהסלולרי ובזמן אמת(!). זה הקפיץ את ההכנסות בכ-50 אחוז.
השמיים נראו הגבול עד ששר האוצר דאז, משה כחלון, החליט לטפל בצידה השני של המטבע, נזקי ההתמכרויות. הוא הגיע להסכמה עם שרת הספורט מירי רגב לבטל את הימורי הסוסים ולהלאים למעשה את הטוטו. כדי להבטיח שהספורט לא ייפגע מהירידה הצפויה בהכנסות, משרד האוצר נתן סוג של תעודת ביטוח להשלים את התמיכה והיה נדמה שתם הטקס.
מה שקרה בפועל הוא שמועצת ההימורים הולאמה, ומגוף עסקי שעבד מצוין, גבה וחילק כספים על פי קריטריונים בהוצאה תפעולית נמוכה, הטוטו הפך לגוף שנשלט פוליטית. כמובן שהשינוי גרם לעיכובים ובלגן בהעברת תקציבים לקבוצות ולאיגודים. מה יצא מזה לשרי האוצר והספורט? האוצר נהנה מעוד מיליארד שקלים שעברו בתקציבו, ושרת הספורט שלטה בחלוקת הכספים שנקבעה במועצה הלאומית לספורט.
למעשה ההכנסות לא רק שלא ירדו אלא המשיכו לעלות ואיתם גם נזקי ההימורים. מי שמיהרו להבטיח לעצמם הקצבה לעתיד למקרה של ירידה בהכנסות היו מרכזי הספורט הפועל, מכבי, אליצור ובית"ר, שנהנים מהבוחטה עד היום.
ולמה נזכרתי בסיפור הזה? כי השבוע נחתם הסכם בין מנהלת ליגת העל בכדורגל לבין הטוטו, לפיו הטוטו ישלם בשלוש העונות הקרובות 40 מיליון שקלים בכל עונה בנוסף ובנפרד להקצבות שמגיעות לכל קבוצה ולהתאחדות לכדורגל על הפעילות. הליגה תיקרא "ליגת ווינר" ותפרסם את המותג על חולצות השחקנים בטקסים לפני המשחקים, בשילוט במגרש וכו'.
איך מעריכים את השווי האמיתי שהטוטו יקבל תמורת ההשקעה שלו בליגת הכדורגל? קנה מידה אפשרי הוא להשוות 40 מיליון לסכום שהטוטו שילם לליגה תמורת החסות עד לפני שנתיים – 29 מיליון. לדעתי גם הסכום הזה הוא סוג של קומבינה, כי מדובר בהעברה מכיס לכיס של כספים שמיועדים ממילא לספורט. כשמגדילים את תקציב השיווק לליגת הכדורגל, לוקחים את זה מהקמה של בריכת שחייה בבאר שבע או מהתמיכה בענפים האולימפיים. המדד הנכון לבדוק שווי אמיתי של השקעה בשיווק הוא 11 מיליון ש"ח לעונה, שבנק one zero שילם בשנתיים האחרונות!
במשך שנים היה לי ויכוח עם ראשי מועצת ההימורים לגבי גובה התשלומים שהם מעבירים לקבוצות ולהתאחדות לכדורגל עבור השימוש במשחקי הליגות בהימורי הטוטו. ראשי הטוטו היו טוענים שרוב הכסף צריך ללכת לכדורגל כי רוב ההכנסות באות מהימורים על משחקי כדורגל. ואני שואל:
אם היו מהמרים על מירוצי ג'וקים, האם הם היו משלמים תמלוגים לג'וקים?
העולם זורם בכיוון ההפוך
בסוף השבוע למדתי מעוזי דן בהארץ, שבעוד שנתיים יהיה איסור לפרסם הימורים על חולצות השחקנים בפרמייר ליג. חצי מהקבוצות עדיין מפרסמות אתרי הימורים, אבל קבוצות צמרת כמו מנצ'סטר סיטי, ליברפול וטוטנהאם, שהן מספיק עשירות, מוותרות על ההכנסות שלהן מפירסום הימורים.
אז באנגליה יפסיקו לפרסם אתרי הימורים במגרש, ואצלנו ישלמו יותר בשביל לפרסם הימורים במגרש. בשביל לקשט את ההסכם בין הטוטו למנהלת ליגת העל, הכניסו סעיף פעילות בקהילה.
עם או בלי קשר להסכם החדש עם הטוטו, התקיים השבוע משחק מרגש בין מכבי חיפה לנבחרת קטועי הרגליים, כן ירבו משחקים כאלה. על התרומה של יענקל'ה שחר לחסויות לספורטאים ולנבחרת הזאת במיוחד מיותר לדבר. האיש צדיק.
מצד אחד הפעילות בקהילה חשובה, בלי ציניות. השאלה האם זה מכבס 40 מיליון שקלים לצורך שיווק הימורים – שעלולים למוטט הורים מתמכרים של ילדים שמשתתפים בפעילות היפה.
אז הטוטו ייתן חסות לליגת הכדורגל, ואני אמשיך לתת חסות לילדים ולנכדים שלי.
כל עוד בלבב
מהומה רבתי פרצה באצטדיון טרנר לפני פתיחת המשחק מול בני סכנין. חלק מאוהדי סכנין, כצפוי, ביזו את "התקווה". זה קורה במשחקים של בני סכנין וכנראה יקרה גם בעתיד, וכולם במלכוד.
מצד אחד, זו אולי הדרך הכי פחות אלימה של אוהדי סכנין להביע את מחאתם כלפי כל מה שמייצגת מדינת ישראל. מצד שני, ביציע ממול יושבים יהודים שביזוי ההמנון מדליק אותם, והפיצוץ הוא כמעט בלתי נמנע.
אפשר להאשים את המשטרה, את הפועל באר שבע שאחראית לסדר במגרש, את בני סכנין שלא הסכימו לעלות לשחק למרות שהשופט החליט לחדש את המשחק, אבל עובדה שהמשחק פוצץ עוד לפני שנפתח והמשך יבוא בדיוני ועדת המשמעת של ההתאחדות לכדורגל שלא יפתרו את הבעיה האמיתית.
# לאלונה ברקת אין שליטה על התפרצות רגשות של אוהדי הפועל באר שבע.
# לאבו יונס אין שליטה על התפרצות רגשות של אוהדי בני סכנין.
# ברקע יש עניין לאומני ומלחמה בין יהודים לערבים בעזה ובלבנון תורמת, אבל יש גם דוגמאות הפוכות. בני ריינה, קבוצה ערבית, לא מבזים את "התקווה". אוהדי הפועל ירושלים לא פורצים לכר הדשא עם מקלות כשאוהדי סכנין מפריעים לנגינת ההמנון.
# פעם נהגו להשמיע את ההמנון רק לפני משחקים בינלאומיים, כיום השמעת ההמנון לפני משחק ליגה זו אופציה שחלק מהקבוצות מממשות וחלק לא.
# יש ערבים שהשמעת "התקווה" לפני משחקי ליגה מתפרשת באוזניהם כפרובוקציה, ויש יהודים שביטול השמעת ההימנון לפני משחקים הוא בעיניהם כניעה לפרובוקציה.
# ערבי לא יכול לשיר שנפשו נפש יהודי הומייה, וזכותו של יהודי לשיר את ההמנון מתי ואיפה שיבחר, אבל במקום לטפל בבעיה האמיתית שהיא הרבה יותר גדולה מכדורגל, מענישים בוועדת המשמעת את הקבוצות בהפחתת נקודות וקנסות, בזמן שהממשלה עיוורת או מתעלמת והלבה תפרוץ בעתיד הקרוב.
כבר היו דברים מעולם. בשנות ה-80 הפועל רמת גן שיחקה בליגה השנייה ואירחה את בני סכנין במכתש. אנשים חכמים החליטו למנוע פיצוץ ולהפריד בין הקהלים ביציעים נפרדים. בימים ההם זה היה חידוש מרעיש, ובכדי שמישהו לא ייקלע בטעות ליציע האויב, הדפיסו את כרטיסי הכניסה בצבעים שונים.
צדקנים קפצו וטענו שמדובר באפרטהייד, הנהלת הפועל ר"ג נבהלה, ביטלה את הכרטיסים הצבעוניים והדפיסה מחדש את כל הכרטיסים באותו צבע. המשחק עבר בשלום כי בין הפועל ר"ג לסכנין אין יריבות, כמו שגם בין באר שבע לסכנין אין יריבות מיוחדת, וברור שבאחד המשחקים הבאים שוב ישמיעו את "התקווה", שוב אוהדי בני סכנין יפריעו ותפרוץ מהומה.
הפתרון: משחקים שיוכרזו כרגישים יתקיימו בלי קהל אורח וסוף לפרשה.
הבונוס הכי צודק בעולם
1.75 מיליון שקלים נטו יקבל השחיין הפראלימפי עמי דדאון על זכייה בשלוש מדליות במשחקים הפראלימפיים בפאריז. מיליון תקבל מורן סמואל (וכל מדליסט זהב), חצי מיליון יוענקו עבור מדליית כסף, פטורים ממס!
נראה כאילו מדינת ישראל הפכה למדינה נורמלית ויצאה מחשיכה לאור גדול, ממדינה בה נהגים בריאים תופסים מקומות חנייה של נכים, לאחת שנותנת בונוסים לספורטאים נכים כמו לבריאים, והמשחקים הפראלימפיים משודרים ביג טיים.
לפני הכל זה סיפורם של הספורטאים הפראלימפיים עצמם, שהפכו את הנכות שניחתה עליהם למקפצה והפכו לספורטאי על. בשנות ה-50 "אולימפיאדת הנכים" הייתה מתקיימת בעיירה באנגליה בשם סטוק מנדוויל, שם היה בית חולים שיקומי לפגועי מלחמת העולם השנייה.
התחרויות נקראו "המשחקים העולמיים לקטועי אברים ומשתמשים בכיסאות גלגלים", והם נכנסו לתודעה העולמית החל מ-1960 כאשר הם נדדו באתרים שונים בעולם. מי שהחליט להצמיד את המשחקים הפראלימפיים למשחקים האולימפיים הוא גאון וגם בישראל הפעילות מתרחבת. ניצולי מסיבת הנובה הקימו עמותה, ופז עמר, מנהל תחום ספורט בעמותה, סיפר בריאיון שהם מקימים קבוצת כדורגל ושואפים לפתוח בקרוב ליגה.
הכל בראש. נבחרת הנשים בכדורשער זכתה במדליית הכסף במשחקים הפראלימפיים וריגשה במיוחד. נבחרת הכדורשער מתאמנת בבית חינוך לעיוורים בירושלים, שזכיתי להכיר לפני שלוש שנים בהרצאה.
הגעתי למקום, חיברתי את המחשב למקרן, עליתי לבמה ורציתי להתחיל במצגת, פתאום נזכרתי שבאולם יושבים 150 עיוורים. להראות להם מצגת? החלטתי להמשיך בהרצאה כמו מול קהל רגיל ולראות מה יקרה.
המצגת נפתחת בסרטון באורך חצי דקה ממשחק כדורסל, אחריו אני נוהג לשאול את הקהל מה הוא ראה בסרטון? איך אפשר לשאול עיוורים שאלה כזאת?
שאלתי, ולהפתעתי קבלתי עשרים תשובות שונות, מהסוג שעונים לי בדרך כלל. זו הייתה בשבילי הוכחה למה שלמדתי בהשתלמויות בכל העולם ותרגלתי במאות הרצאות וסדנאות – שלבני אדם יש במוח מין מסך דמיוני עליו הם מקרינים את התחושות, המחשבות והמטרות – לפעמים בסרט לפעמים בתמונות.
משחק הכדורשער מבוסס על הרעיון שהשחקניות שומעות את הפעמונים שנמצאים בתוך הכדור שמתגלגל במגרש, ומסוגלות לדמיין את מעופו. מדהים.
בשיחה עם אורן גנור לפני ההרצאה למדתי שקבוצת עיוורים מבית חינוך משתתפת במרתון ירושלים, וגביע מיוחד מוענק למי שסיים את המרתון במקום… האחרון בפחות משש שעות.
חושבים מחוץ לקופסה.
ושיחזרו החטופים הביתה מיד!
שבת שלום
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר