אקטואליה
בקצב האירועים אצלנו קשה למגזין שבועי להיות אקטואלי, כי בחמשת הימים שחלפו מאז מפגש הענקים בין הפועל ת"א להפועל ירושלים ביום ראשון, שתי הקבוצות ניצחו במסגרת היורוקאפ, מכבי ת"א ניצחה את אנדולו אפס והפסידה לפרטיזן בלגרד, ונבחרת הכדורגל חטפה מאיטליה רביעייה.
אז נתחיל מהסוף, מההפסד של מכבי לפרטיזן. אם הייתי כותב את המגזין ביום שלישי אחרי הניצחון על אנדולו, הייתי המום מהופעת הבכורה של סייבן לי שהגיע מקבוצה קטנה בליגה הטורקית בשם מניסה. לי נחת במכבי ת"א כברירת מחדל אחרי שמכבי איבדה את ג'ורדן לויד שחזר למונאקו, וקלע 23 נקודות במשחק הראשון שלו.
לא כל שחקן שקולע 40 נקודות בליגת האלופות מסוגל לקלוע עשר ביורוליג, ואחרי הופעת הבכורה חשבתי שסייבן לי הוא היוצא מהכלל, אבל במשחק השני שלו קבלנו קצת פרופורציות – 5 נקודות ב-21 דקות. מוזר שדווקא אנדולו, שהיו אמורים להכיר את סייבן לי מהליגה הטורקית, לא הסתדרו איתו ופרטיזן באו מוכנים.
זרים הולכים וזרים באים ומכבי ת"א תלויה העונה בתמיר בלאט, שקלע 10 נק', מסר 9 אסיסטים ולקח, למרות חסרון הגובה שלו 9 ריבאונדים! מכבי ת"א הייתה בעונה שעברה מספר 1 ביורוליג בריבאונד התקפה, והעונה היא נחלשה בפרמטר הזה. 14 כדורים חוזרים בהתקפה מול פרטיזן סגרו את הפער האיכותי בין הקבוצות, ורק שני כדורים חוזרים בהתקפה במחצית השנייה סגרו את הסיפור.
מכבי עדיין צוברת את הנקודות הקלות בהתקפות מתפרצות שמבוססות על מסירה ארוכה של תמיר בלאט לריברו או סורקין, שרצים את המגרש מהר יותר מרוב הגבוהים ביורוליג.
סייבן לי לא חזר לארץ בשל המצב, מה שמקטין את הסיכויים שהוא ילמד באימונים הקרובים את תרגילי ההתקפה של עודד קטש. אגב, הטענות של קטש שההפסד נבע מעייפות הן לא רציניות, כי מדובר במשחק יורוליג רביעי בסך הכל, כל הקבוצות שישחקו השבוע משחק ליגה פלוס שני משחקי יורוליג ובליגות קצת יותר חזרות מהליגה הישראלית, אם לוח המשחקים צפוף וקשה צריך להרחיב את הרוטציה ולשתף יותר שחקנים.
כי בסוף שחקנים מנצחים משחקים ולא תרגילים.
קצת כדורגל
למרות ההפסד 4:1 לאיטליה אין לי טענות לשחקני נבחרת ישראל בכדורגל. הם עשו מה שהם יכולים, רצו, התאמצו, אבל מול איטליה זה ניראה כאילו הם רצים במקום. הפערים בין הנבחרות הם כל כך גדולים, שגם שער מפתיע מבעיטת קרן של אבו פאני, החזיק מעמד רק כמה דקות.
הפער בין השחקנים הישראלים לאיטלקים בלט בעיקר בכנפיים. שחקני התקפה פשוט נתנו לעצמם מקדמה ועברו בקלות את המגינים שלנו, משם מסרו ללא הפרעה מבול של כדורים לרחבה. מהירות נמדדת לאו דווקא בריצה, אלא במחשבה. שחקן ישראלי שרגיל לשחק בקצב איטי, צריך שנייה וחצי לחשוב מה הוא הולך לעשות, ולכן מכדרר ומאבד את הכדור.
אי אפשר ללמד שחקנים לרוץ מהר יותר, אבל יש מה ללמוד מהניהול של האיטלקים. רק כמה חודשים חלפו מפדיחת יורו 2024 של איטליה, ולוצ'יאנו ספאלטי, שעדיין עומד על הקווים, העמיד נבחרת נהדרת.
בישראל אין סבלנות לכלום. כולם רוצים הכל ואתמול. צריך לתת למאמן לעבוד, ולמזלו של רן בן שמעון הסיכויים שלנו בבית עם צרפת, איטליה ובלגיה היו אפסיים, לכן הוא קיבל שתי קדנציות. אני גם בעד ההחתמה של וילי רוטנשטיינר כיועץ מקצועי ליו"ר ההתאחדות.
היה מעניין לקרוא בידיעות אחרונות מה אלון חזן באמת חושב על שחקני הנבחרת וההתאחדות בכלל. מי כמוני מבין ששום מאמן לא ייצא נגד השחקנים שלו כשהוא בתפקיד ועתידו תלוי בהם, אבל גם כמה חודשים אחרי שהוא פוטר, מעניין לדעת שהמאמן הלאומי חושב שאוסקר גלוך הפך לכוכב מהר מדי, שערן זהבי לא הסכים להצעת פשרה של חזן בסוגיית החדר הנפרד במלון, ושבהתאחדות לכדורגל יושבים אנשים שלא מבינים כדורגל.
מחר משחק עונה. איך משחק עונה במחזור 7?
הולכים סחור סחור
תקציר הפרקים הקודמים: עמותת אוהדי הפועל ת"א חתמה הסכם עם עופר ינאי לפני שרכש את הקבוצה, בו ניתנה לאוהדים זכות וטו בנושא צבע הגופיות, שם הקבוצה והמגרש הביתי. ינאי מוכן להשקיע כסף גדול בהרחבת הדרייב-אין ל-10,000 מקומות ישיבה, ובתקופת הביניים מתחייב מן הסתם מעבר לכמה שנים ליד אליהו וחלק מהאוהדים מתנגדים.
ליו"ר עמותת האוהדים, רמי כהן, אמנם נשבר מהניהול הכוחני של עופר ינאי שלא ממש סופר אותו, אבל הוא לא מסוגל להשתלט על 200 אולטראס שלא מוכנים לעבור להיכל הטמא ביד אליהו, למרות שחלופה אחרת אין והישארות בדרייב-אין משאירה 5000 אוהדי הפועל ת"א בחוץ.
אבי קליינמן, חבר בעמותת האוהדים שמחזיק בשני מנויים, כתב לי שישיבת העמותה האחרונה הייתה ביזיון. "עזבתי אחרי שהאולטראס התחילו לצעוק ועשו בלגן בחדר. 70-80 אחוזים תמכו בעופר ובמעבר ליד אליהו. אכבד כל החלטה שתתקבל, כותב קליינמן, אבל אם לא יעברו ליד אליהו לא אבוא יותר לדרייב אין".
על פי פרסומים זרים האוהדים מנסים לרשום לעמותה עוד מאות אנשים שיצביעו באסיפה הכללית נגד המעבר ליד אליהו, מה שמזכיר את "הליכודניקים הצעירים" שרצו להתפקד לפני הפריימריז בליכוד ולהצביע נגד ההנהגה.
אם הרעיון כזה מגניב, למה שמכבי ת"א לא תשלח מאות סוסים טרוייאנים להירשם לעמותת הפועל ת"א, והם יתנגדו לכל מה שעופר ינאי עושה – עד שהוא יישבר ויילך הביתה.
אימפריות נופלות מבפנים.
בעזרת השם
הדוד פישל מאמריקה החליט יום אחד לתרום מממונו לטובת הקהילה בארץ הקודש, וביקש שנמצא לו פרויקט בפריפריה. אני לא זוכר אם זה היה קן של הנוער העובד או מתנ"ס. מה שבטוח, זה היה בלוד.
המשפחה נכחה בטקס, היה שלט יפה, ראש העיר אמר כמה מילים. נחמד. כשהדוד הלך לעולמו בניו יורק, הדודה אלזה ביקשה שאקפוץ לראות מה קורה בלוד, אולי צריך שיפוץ או תרומה. לאכזבתי מצאתי שהמקום קרוי על שם מישהו אחר. אבל בשביל לא להעציב אותה, סיפרתי שהכל מתוחזק יפה. ולעצמי חשבתי – סלאח שבתי עדיין חי ובועט.
אנשי הפועל ת"א מאמינים שאחרי הרחבת הדרייב-אין יהיה להם סוף-סוף אולם בבעלותם. זה לא יקרה, כי אצטדיון כדורגל או אולם כדורסל בעיר גדולה זה לא מתנ"ס בפריפריה שאפשר להחליף בו את השלט.
משפחת בלומפילד לא הייתה פראיירית כשבנתה את האצטדיון על חורבות מגרש באסה ודאגה שבלומפילד יישאר לעולם בלומפילד, כמו ששום סכום לא יספיק כדי לשנות את שמו של אצטדיון הכדורגל בחיפה מסמי עופר לשם אחר. אצטדיון טדי בירושלים ימשיך להיקרא על שם ראש העיר המיתולוגי ט. קולק, ולפני שעיריית תל אביב שינתה את שמו של היכל הספורט ע"ש יוסף בורשטיין (אביו של העיתונאי נחום ברנע) להיכל נוקיה, היא ביקשה את רשות משפחת בורשטיין לשנות את השם.
ב-2004 חברת נוקיה שילמה 6.6 מיליון דולר ל-10 שנים כדי לממן חלק משיפוץ ההיכל, ומנורה מבטחים שילמה כבר 20 מיליון ב-2015 לעשר השנים הבאות.
ומשהו לנפש: אני מקווה שהדרייב-אין המורחב ייקרא סוף-סוף ע"ש אריק איינשטיין.
טיפשות ההמונים
באחד השידורים ממשחקה של ריאל מדריד, הפרשנים ניסו להסביר למה ריאל נחלשה מהעונה שעברה, למרות שהתחזקה בקיליאן אמבפה. אכן סוגיה מעניינת ששווה לדון בה, אבל לצוות השידור לקח בסך הכל דקה כדי להגיע למסקנה שריאל נחלשה בגלל עזיבתו של טוני קרוס.
לא צריך להבין כלום בשביל לדעת שריאל בלי טוני קרוס פחות טובה מריאל עם טוני קרוס, אבל האם זו הסיבה שריאל נחלשה?
תמיד השחקן החסר / פצוע / פרש הוא השחקן הכי משמעותי בקבוצה. האם ויניסיוס, אמבפה, רודריגו, לוקה מודריץ', ג'וד בלינגהאם, והמאמן הטוב בעולם קרלו אנצ'לוטי, לא מספיקים בשביל שריאל מדריד תשחק טוב?
וטוני קרוס, מה הוא אומר? פרשתי אבל צריך להמשיך הלאה. למה להמשיך להזכיר אותי, במה זה תורם? ריאל הסתדרה כשכריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס עזבו, הם יסתדרו גם עכשיו.
אם חסרונו של טוני קרוס הוא הבעיה של ריאל מדריד, כנראה שמכבי נתניה בסכנת ירידה בגלל פרישתו של מוטל'ה שפיגלר.
מישקה לפרדון
לפני כמה ימים הלך לעולמו גדול כדורגלני הפועל חולון, מישקה לפרדון. אימנתי את הפועל חולון בימים יפים מאוד, כשמישקה לפרדון היה מנהל מחלקת הכדורסל, וזו הייתה הצלחה גדולה. למרות שהחיבור בין כדורגל לכדורסל ובין הסתדרות לספורט מקצועני נשמע כמו שמן ומים, יש לא מעט דוגמאות לשחקני כדורגל שהצליחו כמנהלים טובים בקבוצות כדורסל (למשל, אלי דריקס במכבי ת"א).
הגישה של מישקה הייתה מעניינת: אם תתייחס אליהם כמו למקצוענים – הם יהפכו למקצוענים. אמר ועשה. ישיבות ההנהלה הועברו מהמשרד הישן במועצת הפועלים ללאונג' של מלון בזל ברחוב הירקון בתל אביב, מישקה היה מגיע למשחקים בז'קט ועניבה, חדרי ההלבשה שופצו, מושבים הותקנו בטריבונות ומקומות כבוד על הפארקט. אימפריה.
יום אחד לפרדון הגיע לאימון עם סט תלבושות של הלייקרס ששלח לו חברו רוני מן מלוס אנג'לס, עם שמות השחקנים בעברית על גב החולצות. מאז נפרדה חולון מהצבע האדום, שזה כמו להחליף את התקווה בהמנון אחר.
המעבר מהסתדרות למקצוענות היה לא קל, והנה סיפור יפה להמחשה. בקיץ שלחו אותי לארה"ב לחפש שחקן זר והתקציב היה 15,000 דולר כולל טיסות, מלונות, אוכל, טלפונים. הכל כלול.
הסתובבתי בליגות קיץ במזרח, דיברתי עם סוכני שחקנים, ולא ניראה שחקן מתאים באופק. התקשרתי למישקה והסברתי שאין חיה כזאת שחקן זר ב-15,000 דולר, והוא נשאר צמוד להוראות ההפעלה – התקציב לשחקן זר הוא 15,000 כ ו ל ל הוצאות!!
בצר לי טסתי לליגת הקיץ בלויולה מרימאונט קולג' בלוס אנג'לס. הלכו עוד כמה מאות דולרים ועדיין לא מצאתי שם שחקן, אבל במקרה פגשתי סוכן בשם וובר שנזכר בכדורסלן שמשחק בליגה שכונתית שכוחת אל.
נסענו לסוף העולם שמאלה, נכנסנו לאולם של בית ספר וחטפנו הלם. כמה מאות צופים, רובם מסטולים, רקדו בטריבונות. ענן עשן ריחף מעל למגרש, קשה היה לראות מסל אחד את הסל השני, והלבן היחיד באולם רץ וצרח על כולם.
המשחק נגמר. אני יוצא עם וובר לנשום אוויר בחוץ, ומייקל קרטר מצטרף ומספר שהוא שיחק בפורטוגל והיה קצת פצוע במהלך העונה. תבוא לישראל ב-13,000?, אני שואל בחוצפתי. הוא עושה את עצמו שוקל את ההצעה, ויכוח קצר, הסוכן מוותר על העמלה שלו כסיוע לארצות מתפתחות, ואני חוזר לארץ עמוס בשחקן זר וקבלות מבתי מלון ומסעדות.
בישיבת ההנהלה כולם מברכים, חוץ משלמה ארז – מחזיק תיק הפועל במועצת פועלי חולון – שבולע עוד בורקס, לוקח שלוק מהאורנג'דה, ומזמין אותי לוועדת משמעת כי חרגתי מהתקציב.
אחרי שטסתי שלושה שבועות מחוף לחוף, גרתי שבוע אצל הדודה בניו יורק, עשיתי אינסוף שיחות מטלפונים ציבוריים, הבאתי להפועל חולון את מייקל קרטר שהיה שווה 100,000 דולר לפחות, אני עומד לוועדת משמעת?
בלגן בחדר, חברי ההנהלה מתקוממים. רק מישקה לוחש לי שאירגע. אתה תדבר עם ארז שיהיה מבסוט, אני אחזיר לך את הקנס.
סייג לחוכמה: קצת גמישות והכל מסתדר.
יהא זכרו של מישקה לפרדון מבורך. השתתפותי גם בצערה של משפחת יוסי לז'ה ז"ל, סנטר מכבי ת"א ונבחרת ישראל שנפטר בשבוע שעבר.
ולא נשכח את החטופים שעדיין סובלים בשבי בעזה.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר