נולדתי בשמחת תורה 25.10.49. פעם ב-19 שנים התאריך העברי והלועזי מתאחדים, והשנה זה יוצא יום אחרי שמחת תורה. כש-101 חטופים נמקים בעזה אין על מה לשמוח, אבל בכת זאת 75 זה לא עוד יומולדת.
בשנה האחרונה הייתי למטה, הייתי למעלה העיקר שבסוף הצלחתי להישאר על הגלגל. מרגיש טוב, ממשיך לכתוב, להרצות ולשדר, ומודה לכל מי שמחזקים אותי. עצה אישית: הקשיבו לגוף שלכם, הוא לעולם לא משקר. הקיפו את עצמכם במשפחה ובחברים, והפנים תמיד קדימה.
קבוצה בהזדמנות, רק היום
לחבר שלי יש מכונית מצוינת. קילומטראז' נמוך, אמנם שנה חמישית על הכביש אבל יד ראשונה, בכל שנה הוא מסביר לי שמי שיקנה את המכונית יעשה את עסקת חייו. המכונית באמת כייפית ובמצב מעולה, אני עונה לו, אבל אם מי שיקנה אותה יעשה את עסקת חייו, מכור לעצמך!
מכבי נתניה אחלה מועדון, עבר מפואר, אלפי אוהדים, אצטדיון מצוין, אבל ההווה לא משהו. הבעלים איל סגל נפגע מאחד האוהדים ומאיים, לא בפעם הראשונה, שיעזוב את המועדון בסוף העונה. לבעל קבוצה, שהוא בעצם הבעלים של זכויות הניהול, אין התחייבות להישאר. ברצותו יישאר וברצותו יעזוב.
הוא יכול למכור את מכבי נתניה השאלה האם יש קונים, כי מעסקאות קודמות למדתי שרוב המוכרים התקשו למכור ורוב הקונים הצטערו על הקנייה. אוהדים שוכחים את הניצחונות ולא שוכחים את ההפסדים. התרופה לכישלון במקומותינו היא זעזוע. בשלב הראשון מפטרים את המאמן, ואם זה לא עוזר מגיעות המחאות לביתו של בעל הבית.
בשביל לקנות קבוצה צריך הרבה כסף וסבלנות, בשביל למכור צריך עוד יותר כסף וסבלנות. איל סגל איים לא פעם לפרוש ולמכור את מכבי נתניה, הפעם אחד האוהדים עלה לו על העצבים. הבעיה שקונים לא עומדים בתור ובעל הבית צריך לשלם את החוזים שהוא חתם.
ומה עומד בעצם למכירה? האצטדיון הוא עירוני ולא של מכבי נתניה, התמורה ממכירה של שחקנים תיכנס לקופת המועדון ולא לכיסו הפרטי של בעל הבית, והכי חשוב שכאשר בעל הבית מחליט לפרוש ואין קונה הקבוצה נופלת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ככל שהאיגרא רמא הנפילה כואבת יותר.
בין אם בעל הבית השקיע מיליון או 100 מיליון, הקונה צריך להתניע מחדש מאפס והדוגמא הכי טובה היא הפועל ת"א בכדורגל. אדמונד ספרא קנה את הפועל ת"א מקבוצת מינצברג והעסק לא מתרומם.
אני לא רוצה לחשוב על עזיבה של עופר ינאי את הפועל ת"א בכדורסל. האם יש בישראל מישהו שישקיע סכומים כאלה בהפועל ת"א?
בקיצור, איל סגל ימכור כנראה את מכבי נתניה לעצמו.
שקט, מרגלים!
השבוע ישבתי באולם המתנה לבדיקות בבית חולים בילינסון, עשרות חיכו בסבלנות לתורם, דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, שתו קפה וחפרו בסלולאריים. אחד הממתינים ניגש אליי, אמר שהוא אוהב לקרוא ולשמוע אותי, והציג את עצמו כמנהל בתעשייה האווירית בפרויקט החץ. לפני שהוא סיים משפט שלם ניגש אליו אחד הממתינים וביקש שנפסיק את השיחה כי אין לנו מושג מי יושב בחדר.
האיש צודק. 15 אזרחים ותושבים ישראלים נעצרו לאחרונה בחשד לריגול לטובת איראן בעת מלחמה, ואחר כך מתפלאים שהכתב"מ ידע בדיוק מתי ואיך לפגוע בבא"ח גולני. כשהייתי חייל היו עדיין ביטחון שדה וצנזורה, ולפני נסיעה למשחקים בחו"ל היו מתדרכים את השחקנים ומסבירים איך להתנהג, להתלבש, לא לקחת מוניות שממתינות בפתח המלון, דברים כאלה.
כיום הכל גלוי ופתוח ומלחמות, כמו משחקים, מועברות בשידור ישיר, ופרשנים צבאיים מתחרים ביניהם מי יחשוף יותר אינפורמציה מדויקת ומפטפטים עצמם לדעת. למה כל העולם צריך לדעת שסא"ל יוסי כהן הוא מפקד גדוד 123 מחטיבה 456 באוגדה 77 שעלתה מרפיח לצפון?
ריגול ספורטיבי זה סיפור אחר. בשבוע שעבר אוהד מנצ'סטר יונייטד הצליח לחדור לחדר ההלבשה באולד טרפורד להסתיר מכשיר הקלטה ולהאזין לתדריך של המאמן טן האח, אחר כך חזר ולקח את המכשיר. האוהד לא פירסם את ההקלטה ולא התכוון לפגוע, אבל הנהלת המועדון מודאגת מהכשל הבטחוני.
יש מאמנים ששולחים מישהו לסרוק את חדר ההלבשה לפני אימון במשחק חוץ, ולוודא שעובד הניקיון שמטאטא את הטריבונה הוא לא עוזר המאמן היריב שמנסה לראות מה האויב מכין למשחק מחר, ובכל מועדון שמכבד את עצמו יש צוות סקאוטינג.
אחרי שעורכים את החומר ומציגים למאמן ולשחקנים קטעי וידיאו, אפשר להראות להם את תרגילי ההתקפה ושיטות ההגנה של היריב, נקודות חולשה וחוזקה, לעקוב אחר שחקנים שהמאמן מחפש. השאלה, מה עושים עם המידע?
לקבוצות מקצועניות אין כמעט אימונים במהלך העונה. קבוצות שמשתתפות בליגה ובמפעלים אירופיים במקביל משחקות שני משחקים בשבוע, לפעמים שלושה משחקים פלוס יומיים בטיסות. מתי יציגו לשחקנים את ה-וידיאו? ונניח שימצאו זמן להראות לשחקנים את התרגילים של היריבות, האם שחקנים שעדיין לא מבצעים את התרגילים שלהם עצמם, מסוגלים לקלוט בנוסף תרגילים של היריבות בכל יומיים?
מה עושים? מאמנים טובים מנתחים את החולשות של היריב, מציגים ומתרגלים רק שניים-שלושה מצבים או שחקני מפתח שצריך לשבש, ומתפללים שזה יצליח.
כמה מהקשקושים של המאמנים על לוח בפסקי זמן מתבצעים במגרש? בערך כמו חיסול של מדעני גרעין ישראלים בידי אירן.
מזרח תיכון ישן
הפועל חדרה הובילה 1:2 על מכבי נתניה, החטיאה פנדל ובזמן הפציעות ספגה שער שוויון. למה אני מטריד אתכם במפגש בין שתי נועלות הטבלה? כי מאמן חדרה חיים סילבס הודה שמחטיא הפנדל לא היה אמור לבעוט אותו, וזה קורה בפעם השנייה ברציפות.
יש מאמנים שמפילים תיקים על שחקנים, ויש שחקנים שמפילים תיקים על מאמנים, אבל שחקן שבועט פנדל בניגוד הוראה של המאמן צריך להיות מוחלף מיד, לספוג עונש כבד ובמועדונים המחמירים היו מעלים אותו לטיסה הביתה.
מעמדו של סילבס היה לא יציב עוד לפני המשחק, ויכול להיות שהחמצת הפנדל תעלה למאמן ביוקר, אבל לא שמעתי שהשחקן נענש.
מאחר שלא שיחקתי ולא אימנתי כדורגל, שאלתי את עצמי לא פעם מי בועט את הפנדלים? האם יש פנדליסט קבוע או שהמאמן מחליט בכל משחק על הבועט. לבעוט פנדל זה מקצוע, ואין מצב שהשחקנים יחליטו בעצמם מי בועט את הפנדל, או מי זורק פאול טכני בכדורסל.
אצלנו בשכונה השחקן שעליו בוצעה העבירה היה בועט את הפנדל, אבל
בדרך כלל הבועט היה הבריון השכונתי שהיה תופס את הכדור ומעיף את כולם הצידה.
מה מיוחד במצב נייח?
מאמן נתניה מרקו בלבול כועס שהם ספגו שער בדקה ה-90 ממצב נייח. בלבול הוא לא היחיד שמשתמש בסיפור של ספיגה ממצב נייח. מה ההבדל בין שער ממצב נייח לשער ממצב נייד.
אני מבין שבמצב נייח ההגנה מאורגנת ומוכנה יותר, אבל יש גם צד שני למטבע – לא רק ההגנה מאורגנת במצב נייח, גם להתקפה יש זמן להתארגן ולהעלות שחקנים לרחבה.
מה עדיף, שמונה מגינים מול שמונה מתקיפים או ארבעה מגינים מול ארבעה מגינים?
עצת זהב
ההתאחדות לכדורגל מינתה את אלי קמיר ליועץ אסטרטגי. אני מכיר את קמיר מאז שכתבנו במעריב ספורט. אחלה איש, מצליח, למרות שאין לי מושג מה עושה יועץ אסטרטגי.
אם הייתי יודע מה זה יועץ אסטרטגי, אולי הייתי בעצמי יועץ אסטרטגי. מה הבעיה למכור סיפורים על סבלנות ותהליכים, להאשים את כולם, לקחת אחריות רק על הצלחות, ואם הייתי נכשל בתפקידי הייתי שוכר את שרותיו של יועץ אסטרטגי.
באולפני הטלוויזיה יושבים פאנלים של אלופים במיל, ראשי מל"ל ויועצים אסטרטגיים, שמקשקשים נון סטופ על טקטיקה ואסטרטגיה. שיעור מספר 1: אם אתם רוצים להקטין מישהו תגידו שהוא חושב בקטן, טקטי. ואם רוצים להאדיר ולנפח מישהו תגידו שהוא חושב בגדול, אסטרטגי.
כשנבחרת ישראל הבקיעה מול איטליה שער מקרי מבעיטת קרן ישירה של אבו פאני והקטינה ל-2:1 – זה היה מהלך גאוני שמחייב שינוי טקטי – מערך זהיר, סגור, ממושמע, בקיצור בונקר. כשהאיטלקים הבקיעו שני גולים בזמן פציעות והפסדנו 4:1 זה היה כבר הפסד אסטרטגי, האצבעות מופנות להתאחדות.
אז מינו יועץ אסטרטגי.
וכמה מילים על מכבי ת"א.
ז'לגיריס היא קבוצה בינונית, וניראה שגם הליטאים לא האמינו שהם מובילים ב-20 הפרש ברבע הראשון. אם יש משהו לקנא בז'לגיריס שהליטאים שלהם הם ליטאים: בירוטיס, גידרייטיס, אולאנובאס, בוטקביצ'יוס, ברזדייקיס, סמיילג'יס, סירווידיס, יוזנאס, לקאביצ'יוס.
ההערה הזאת נכתבת לתשומת ליבן של כל הקבוצות הישראליות, אצל מכבי ת"א זה בולט במיוחד כי חלק מהזרים לא חוזרים לישראל למשחקי הליגה, ובלתי אפשרי לאמן קבוצה מפוצלת.
אם מדברים על זרים, שווה להדגיש שהשחקן הכי חשוב במכבי ת"א העונה הוא תמיר בלאט, והחסרון שלו מחדד עוד יותר את התרומה שלו, כי הוא אחראי הכמעט בלעדי לנקודות הקלות שקולעים ריברו וסורקין. כששניהם צריכים לחפור כל נקודה עם הגב לסל מכבי כמעט לא רצה למתפרצות, אין אסיסטים מפיק אנד רול וחסרות מסירות מ-25 מטר לליי-אפ.
מצד שני, מה החסרון של בלאט קשור להגנה? כשז'לגיריס מגיעים בכל התקפה לליי-אפ או שלשה פנויה, מכבי עדיין מעמידה מולם חמישה מגינים, בהגנה אין יום חלש!
אני מבין את התסכול והכעס של עודד קטש. פתאום מכבי ת"א, שהייתה חוטפת מכל הבא ליד, הימים האלה חלפו. קטש מרגיש עכשיו מה שרוב המאמנים הישראלים (כולל הוא עצמו) חשו במשך עשרות שנים – היו בונים קבוצה ואז באה מכבי ת"א, מציעה סכומים דמיוניים, מושיבה שחקנים על הספסל רק בשביל שלא ישחקו נגדה (לורנזו בראון משחק העונה 15 דקות וקולע 7 נקודות בפנאתינייקוס).
שחקני מכבי ת"א שמביטים לספסל ברגעי משבר, רואים את קטש מתוסכל ועצוב, ובצדק, וככה הם משחקים.
ולמה שבאמת חשוב – החגים מאחורינו והגיע הזמן להחזיר את החטופים לביתם!
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר