טובע בים
ים מדר נחשב בישראל לאחד הרכזים המוכשרים באירופה. הקריירה שלו התחילה גבוה כאלוף אירופה עד גיל 20 לצד דני אבדיה. בוסטון סלטיקס בחרה אותו בבחירה ה-47 בדרפט 2020 ובעונת 2022 הוא נבחר לכוכב העולה של היורוליג.
לא הוגן להשוות את ים לדני אבדיה, שכיום הוא כבר שחקן לגיטימי ב-NBA עם חוזה של 55 מיליון דולר בפורטלנד טרייל בלייזרס. נכון ששחקן מקצועני צריך לעשות כסף. זו העבודה שלו והקריירה די קצרה, אבל בתחילתה הוא צריך לדאוג להתקדמות המקצועית שלו ואחר כך לעשות כסף.
רוב הישראלים ממשיכים להאמין שים מדר מחמם את הספסל של באיירן מינכן כי המאמן גורדון הרברט לא מעריך אותו, אבל מי שיבדוק את הרקורד של ים יגלה שמאז שנבחר בדרפט הוא לא עמד עדיין בציפיות של אף מאמן, חוץ מז'ליקו אוברדוביץ' שנתן לו 13.3 דקות למשחק בפרטיזן וקיבל ממנו 5.8 נקודות ו-6 אסיסטים.
לשחקן בעונה הראשונה שלו ביורוליג זה בסדר גמור, אבל בתום אותה עונה מדר הבריז לאוברדוביץ' ובעונת 2023/24 עבר לפנרבחצ'ה. ז'ליקו רתח מכעס ואני מניח שמדר עשה גם את חשבון הכיס, אבל אצל איטודיס בפנרבחצ'ה הוא שיחק עדיין 13.5 דק', קלע 4.3 נק' ומסר 2 אס'.
כששאראס החליף את איטודיס באמצע העונה המצב רק החמיר, והעונה ים מקבל 11.6 דק', בהן הוא קולע 4 נקודות, ומוסר 2.3 אסיסטים בבאיירן מינכן. במשחק נגד וירטוס בולוניה הוא לא שיחק אפילו דקה.
הרברט גורדון, שאראס, איטודיס ואוברדוביץ' לא קשרו קשר נגד ים מדר, אבל כולם רואים ומדברים עם כולם, ומאמן שרוצה להחתים שחקן מרים לפעמים טלפון למאמן הקודם שלו כדי לשמוע חוות דעת. יכול להיות שבישראל מעריכים את ים מדר הערכת יתר, לדעתי הוא טעה כשלא נשאר עוד עונה אצל אוברדוביץ',
מאמן שגם מלמד כדורסל.
הפוסל במומו פוסל
פלורנטינו פרס נשיא ריאל מדריד מאמין שהשמש זורחת לו מהתחת, ויש לו כל הסיבות להאמין בזה. ריאל היא המועדון המעוטר בעולם, בעונה שעברה זכה באליפות ספרד ובצ'מפיונס ליג, ומשלחת מהמועדון כבר הייתה ערוכה לצאת לפאריס לטקס בחירתו של ויניסיוס בכדור הזהב.
כשנודע שרודריג הוא הזוכה פלורנטינו פרס ביטל את הטיסה. פרס הוא האחרון שיכול לבוא בטענות על מזימה שנרקמה בבחירת כדורגלן השנה, כי הוא עצמו אלוף הקומבינות. ברור שלחצים וקומבינות הם חלק מהסיפור ונטפליקס עוד תפיק סדרה על מאחורי הקלעים של כדור הזהב, אבל אף אחד לא יכול לומר שזוכה השנה רודריגו הרננדס, קשר מנצ'סטר סיטי ונבחרת ספרד, לא ראוי לפרס.
יש יותר מדי אגו ובעלי אינטרסים בשביל שהבחירה בכדורגלני השנה תהיה נקייה. העיתון הצרפתי פרנס פוטבול שמארגן את הבחירה ואת הטקס, מועדונים בעלי השפעה, ספונסרים בוחשים, ובאמת שלפעמים קשה לבחור. כי איך ניתן להשוות בין זכייה בקופה אמריקה לבין זכייה ביורו, או בין שוער שעצר חמישה פנדלים מתוך עשרה לבין שוער שעצר רק שניים אבל בגמר המונדיאל.
סקורר נמדד בשערים שהבקיע, זה ברור, אבל לא כל שחקן שנבחר בכדור הזהב הוא בהכרח השחקן הטוב בעולם (פאביו קנאברו ב-2006). הפער בין הזוכה רודריגו לבין ויניסיוס הוא גשר צר מאוד, אבל אנשי ריאל שהיו בטוחים ש-וינסיוס יזכה ותכננו חגיגה גדולה בפאריס, חטפו באותו שבוע רביעייה מברצלונה באצטדיון הביתי סנטיאגו ברנבאו, זה היה בשבילם יותר מדי.
בקיצור, הסיפור התהפך ממי שנבחר למי שלא נבחר, ואי ההופעה של המועדון הגדול בעולם לטקס חשוב כזה, הפך לסיפור הגדול. ברור שמי שמתרגל לנצח ולספור תארים, התבוסות והאכזבות כואבות לו יותר, אבל לרדת לתת-רמה כזאת ולא להופיע לטקס כי כבודם נפגע, זו שכונה. אמנם שכונת צמרת, אבל עדיין שכונה.
אפשר להבין את כריסטיאנו רונלדו שנעדר מהטקס בשנה שעברה כי לא היה אפילו מועמד, אבל החרמת טקסים מראה בדרך כלל על לוזריות. הבאד בויס של דטריוט פיסטונס זכו בשני תוארי NBA, אבל לעד תידבק בקבוצה בראשות אייזאה תומאס הירידה מהפרקט כמה דקות לפני סיום משחק גמר המזרח 1991, כדי לא ללחוץ את היד למייקל ג'ורדן ושיקאגו בולס.
סליחה על ההשוואה, אבל שחקני מכבי ת"א ירדו לחדרי ההלבשה ולא התייצבו לטקס הענקת גביע המדינה להפועל חולון ב-2018. 45 פעמים מכבי ת"א זכתה בגביע המדינה, מתוכן שמונה ברציפות לפני 2018, ותמיד הקבוצות המפסידות התייצבו לכבד אותם ואת הטקס. חשוב לנצח אבל צריך לדעת גם להפסיד. דטרויט פיסטונס פירקו לג'ורדן את הצורה באלימות, הפכו את הבריונות לתפיסת עולם וזכו בשתי טבעות אליפות NBA שנתיים ברציפות וקיבלו מהיריבות את הכבוד המגיע להם.
כמאמר הקוף: הסריחו את הפרקט.
המספרים מדברים.
בית"ר ירושלים ניצחה את מכבי ת"א 1:3 למרות ששיחקה מחצית שלימה בעשרה שחקנים מול 11. לפני הכל שאפו לברק יצחקי על שני ניצחונות גדולים על מכבי חיפה ומכבי ת"א, אבל בעיקר על ניהול משחק התקפי למרות שבית"ר שיחקה בשחקן אחד פחות.
חסרון מספרי של 10 מול 11 הוא משמעותי אבל לא כמו 4 נגד 5 בכדורסל, ועדיין עושים מהרחקת שחקן בכדורגל עניין גדול מדי. אני לא אומר את זה בשביל להקטין את הניצחון של בית"ר שכבשה פעמיים בעשרה שחקנים, חיסרון של שחקן בכדורגל הוא לא סוף המשחק כי גם בלי קשר להרחקה יש לדעתי יותר מדי שחקנים במגרש.
השחקנים כיום הרבה יותר אתלטיים ופיזיים מהשחקנים ששיחקו לפני עשרות שנים ומספר השחקנים ומידות המגרש לא השתנו. המגרשים צפופים מדי, המערכים טקטיים מדי, המון מגע פיזי, שחקנים נפצעים יותר, ולכן התגובה של רוב המאמנים להרחקת שחקן שלהם היא מוגזמת – ויתור על שחקני התקפה וחיזוק מערך ההגנה במגינים ובלמים.
במקום להתלונן על מאמנים בונקריסטים הגיע הזמן להקטין את מספר השחקנים מ-11 ל-10.
שחקן גדול
ביום שלישי מכבי ת"א הפסידה לפנרבחצ'ה למרות ששלטה ברוב שלבי המשחק. הטענות של עודד קטש על לוח זמנים צפוף, עייפות וספסל קצר הן נכונות, אבל נכונות לגבי כל הקבוצות. כולן שיחקו משחק ליגה ביום ראשון אבל אי אפשר להשוות את הליגה שלנו לליגה הספרדית או הצרפתית, ואי אפשר להתלונן על ספסל קצר כאשר רפי מנקו וג'ייק כהן לא שיחקו כמעט.
שאראס ניהל את המשחק של פנר רע מאוד ולדעתי הוא מוערך הרבה יותר ממה שהוא באמת שווה. שאראס היה שחקן גדול ונשאר שחקן גדול, אבל שחקן תיאטרון. הוא יודע שברוב מהלכי המשחק יש עליו מצלמה שמתרכזת במחאות שלו נגד השופטים, כעס על השחקנים, וסתם פוזות.
השופטים כבר לא מתרגשים מהמחאות שלו, להיפך. השופטים הם גם בני אדם, וכשמנסים לעשות עליהם סיבוב הפנקס פתוח והיד רושמת. גם עודד קטש לא מפסיק להתלונן על השיפוט מהג'מפ בול, זה מפריע לו להתרכז במשחק. רומן סורקין מעולם לא עשה פאול, הוא מוחה באופן אוטומטי על כל שריקה גם כאשר הילוכים חוזרים מוכיחים שוב ושוב שהוא עשה פאול.
ג'ון דיברתולומיאו הוא שחקן הגנה מצוין, אבל משחק ההגנה שלו מבוסס על אגרסיביות ומגע בלתי פוסק. ג'ון לא יחשוב פעמיים לפני שיקריב פאול בשביל לעצור מתפרצת, אבל הוא חייב לקחת בחשבון שהשופטים כנראה סימנו אותו. בשנים הראשונות שלו ביורוליג עדיין לא הכירו אותו, אבל השופטים צופים ומנתחים משחקים וכנראה גילו שדיברתולומיאו עובד עליהם בשלל התחזויות ופלופים, השיא היה במשחק של מכבי ת"א נגד ז'לגיריס כשנשרקו נגד ג'ון שתי עבירות לא ספורטיביות והוא הורחק מהמשחק לחדר ההלבשה.
אני לא זוכר שחקן שהורחק בשתי עבירות בלתי ספורטיביות.
הבדל של ניצחון אחד
מאזן של 4:3 אחרי שבעה מחזורי יורוליג הוא סביר. ניצחון על ריאל מדריד מסל של סייבן לי על הבאזר, השאיר את מכבי ת"א עם תקווה להיצמד לחלק העליון של הטבלה. נכון שריאל בהרכב החלש ביותר בשנים האחרונות ומכבי באמת עוברת עוד עונה מסובכת, אבל מה שמחזיק את מכבי בעניינים זו התקווה לרוץ קדימה. כשאתה מוצא את עצמך כבר בפתיחת העונה בסביבת אלבה פינת וילרבאן, זה מוציא את החשק לשחק.
את הרוח המכביסטית מגלם בתחילת העונה דווקא שחקן אפור, וויל ריימן, שלקח מול ריאל 14 כדורים חוזרים 6 מהם בהתקפה (סורקין לקח ריבאונד אחד!) ותצוגת הגנה למופת. ברור שאתה צריך גם שחקנים שיעשו נקודות, אבל לא צריך שחקן בגובה 2.20 מ' בשביל לתת פייט לאדי טבארס.
פנרבחצ'ה לא עשתה את עסקת חייה כשרכשה את ווייד בולדווין ובונזי קולסון והם לא עזבו את מכבי בגלל כסף אלא בלחץ המשפחות שלהם בעקבות המלחמה בארץ אבל השכר שלהם קפץ והתפוקה ירדה.
בולדווין וקולסון שאנחנו מכירים היוו איום מתמיד על הסל, בולדווין היה הגארד הטוב באירופה, תקף את הסל בכל מצב, ולא הייתה לו בעיה להעלות את הכדור להתקפה ולזרוק לסל לפני שיתר השחקנים נגעו בכדור. מול מכבי ת"א בולדווין פשוט עמד ולא זז, קיבל כדור מימין ומסר לשמאל, קיבל כדור משמאל ומסר לימין ולא חיפש בכלל את הסל.
הניצחון על ריאל יכול לשנות למכבי ת"א את העונה ול-וויל ריימן את הקריירה.
לפני הכל יוחזרו החטופים לביתם מיד!
שבת שקטה לכולם
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר