הפקרות והפקרה
מי שראה את הכתבות של צביקה יחזקאלי בערוץ 13, לא היה צריך להיות מופתע מהפוגרום באוהדי מכבי ת"א אתמול אחרי המשחק באמסטרדם. אירועים כאלה מתבשלים ומאורגנים במשך שבועות ואולי יותר, ושירותי הביטחון באירופה לא ערוכים בסטנדרטים שאנחנו רגילים לסיכול פיגועים בישראל.
אתמול אחר הצהריים ראיינתי יחד עם משה פרימו וצביקה שרף ב-103FM אוהד של מכבי ת"א שדיווח לפני המשחק על סדר מופתי, חגיגות בכיכר דאם, המשטרה הרחיקה כל פרובוקטור, שום רמז לבלגן. עכשיו מתברר שרשויות הביטחון בישראל שלחו התרעות להולנדים, אבל המשטרה ההולנדית דאגה לביטחון אוהדי מכבי עד שיצאו מהאצטדיון לתחנת הרכבת. שם הם מצאו את עצמם לבד.
ישראלים יוצאים באלפיהם לעודד קבוצות ישראליות באירופה, ילדים, משפחות. אם פוגרום כזה קורה בעיר כל כך מרכזית בהולנד, מי יגן על ישראלים בעיירת מחוז בבוסניה או באסיה התיכונה? מהומות ליד משחקי כדורגל או כדורסל הן תופעה מוכרת, כאן מדובר בפוגרום לאומני שאין לו קשר למשחק.
בשנות ה-80 שידרתי עם רמי ווייץ את המשחק של מכבי ת"א כדורסל מ-וארזה. התמקמנו בעמדת השידור שעה וחצי לפני המשחק, ועוד לפני שהקבוצות עלו לחימום נזרקו תרנגולות שחוטות לפרקט. שלט ענק הונף במשחק של פאריס סן ז'רמן ולא זכה לתגובה מאופ"א. אירופה מוצפת במוסלמים, טורקים ואיראנים בכמויות שהשפיעו על תוצאות הבחירות בכל המדינות.
המשטרה באירופה לא מורגלת לאירועים ביטחוניים כמו בישראל, ומגבילה את עצמה בחקירות כדי לא לפגוע בזכויות הפרט. יום אחד הטרור יתפוצץ להם בפרצוף, ואי אפשר לצפות שהמשטרה המקומית תיערך לכל משחק כדורגל כמו לאולימפיאדה או מונדיאל.
אתמול זו הייתה ממש הפקרות והפקרה.
ג'ונתן הקטן
הסיפור של ג'ונתן מוטלי התחיל כעימות בין הפועל ת"א לשחקן שברח מישראל בלי רשות, נמשך כתביעה אפשרית של הפועל ת"א נגד הכוכב האדום בלגרד שכנראה הציעה למוטלי שדרוג כספי, וכרגע החשש הוא שהאש עלולה להתפשט ולפגוע בכל הספורט המקצועני בישראל.
מוטלי ניתק מגע ונמלט לטקסס, אבל הנזק להפועל ת"א הוא לא רק כספי. גם אם הפועל תקבל פיצוי, כמעט בלתי אפשרי למצוא שחקן ברמה כזאת, במיוחד בתפקיד סנטר, שיסכים לרדת מהיורוליג ליורוקאפ ולשחק בישראל בזמן מלחמה.
אם פחד מהמצב הבטחוני יתקבל בפיב"א כעילה להתרת הסכם מצד שחקים זרים, לכולם תהיה אופציה לעזוב ולא תהיה יותר משמעות להסכמים ולכללים בינלאומיים ופרשת מוטלי היא רק קצה קרחון, כי כל קבוצות ליגת העל בכדורסל יהיו בבעיה ושחקנים זרים משחקים גם בליגות לכדורגל, כדוריד וכדורעף, ויש מאמנים זרים.
ג'ונתן מוטלי הוא לא השחקן הראשון שעוזב באמצע החוזה. ג'ורדן לויד, לורנזו בראון, ווייד בולדווין ובונזי קולסון עזבו את מכבי ת"א בשל המצב הבטחוני, אבל להבדיל ממוטלי הם הודיעו מראש, ניהלו מו"מ, ועזבו תמורת פיצוי מוסכם.
המדיניות של רוב הקבוצות בישראל היא לא לעמוד בדרכו של שחקן, ויש גם מצב הפוך – קבוצות מודיעות לשחקן שהוא לא בתוכניות, או במלים אחרות – חפש לך קבוצה אחרת. אז אם לקבוצות מותר לפטר שחקן או מאמן, למה הוא לא יכול להתפטר?
אם מוטלי היה פונה לעופר ינאי ומבקש לעזוב בגלל המלחמה, יתכן שהפועל ת"א הייתה משחררת אותו תמורת פיצוי מוסכם אחרי שימצאו מחליף ברמתו. אבל מוטלי פשוט ברח.
ויש עוד הבדלים: קולסון, בולדווין ולורנזו בראון לא ידעו שתפרוץ מלחמה בישראל כשהם חתמו על החוזים עם מכבי ת"א. מוטלי חתם בהפועל ת"א כשהוא יודע שישראל במצב מלחמה וחי כאן כמה חודשים. הפחדים שלו צפו ועלו כשקיבל הצעה כספית גבוהה מהכוכב האדום.
ברור ששחקנים שחיים ומשחקים בתל אביב בקושי מרגישים את המלחמה, המשכורות נכנסות לחשבונות הבנק בזמן, ומי שפוחד לחזור לישראל, כמו סייבן לי, נשאר בבלגרד. אז מה הקטע? כסף!
הליגה הישראלית היא מקום נהדר לחפש בו שחקנים זרים וזולים יחסית, כי שחקנים זרים רבים עשו מכאן את הקפיצה ליורוליג ול-NBA.
אנתוני פארקר עבר ממכבי ת"א לטורונטו ראפטורס, ג'ורדן לויד מהפועל אילת לראפטורס, בריאנט דנסטון מהפועל חולון לאולימפיאקוס, פי.ג'יי. טאקר מחולון ובני השרון לפיניקס סאנס, קורי וולדן מחולון לפרטיזן בלגרד, וויל קלייבורן מחולון לצסק"א, והרשימה ארוכה.
אקדח טעון מכוון לראשן של כל הקבוצות בישראל. מדאיג.
כסף, כבוד וכוח
כל קיצוץ בתקציב משרד הספורט יפגע בספורט, זה ברור, אבל האיומים שהספורט יחטוף מכת מוות ויקרוס אם תקציב הספורט יקוצץ ב-116 מיליון ש"ח הם מוגזמים.
כשבוחנים לאן מוזרם הכסף מגלים שיש במה לקצץ. למשל, כ-40 מיליון ₪ ניתנו לקבוצות כדי לעודד אותן לייבא זרים יקרים. שמעתם טוב? המדינה לא מתמרצת קבוצות על טיפוח מחלקות נוער אלא על יבוא שחקנים זרים. אשמח אם הכסף הזה יקוצץ, אבל את הפרטים יקבע בסוף משרד הספורט.
מי שזרעו את זרעי הפורענות הם משרדי הספורט והאוצר עצמם, ושוב הוכח שקומבינות חוזרות כבומרנג. ב-2019 הלאימו למעשה שר האוצר משה כחלון ושרת הספורט מירי רגב את הטוטו, שהיה הבנק של הספורט. מאז רווחי הטוטו לא עברו ישירות לקבוצות ולאיגודים, אלא דרך קופת האוצר ובשליטת משרד הספורט.
כדי להצדיק את האמבוש שעשו לספורט, המציאו השרים סיפור: מאחר שהטוטו ביטל את הימורי הסוסים שהיוו סעיף נכבד בהכנסותיו, היה חשש שהכנסות הספורט ייפגעו, אז העבירו את הכנסות הטוטו לאוצר, שכאילו נתן לקבוצות ולאיגודי הספורט סוג של פוליסת ביטוח למקרה של ירידה בהכנסות.
נכון שעד שנות ה-90 המצב היה בעייתי, כי הכסף היה עובר דרך מרכזי הפועל, מכבי, אליצור ובית"ר שהיו גוזרים לעצמם קופון בגובה רבע מהכסף (!) ומעבירים את היתרה לקבוצות. שינוי היה מחויב המציאות ועשתה אותו השרה לימור לבנת ששינתה את חוק הספורט כך שכסף יעבור ישירות מהטוטו לקבוצות ללא תנאי.
מיקי זוהר אוכל עכשיו את מה שמירי רגב בישלה, ותודה לח"כ ששון גואטה (אני מודה שלא שמעתי עליו עד היום) שעומד להגיש חוק לפיו רווחי הטוטו יוחזרו לספורט. לא ברור לי על פי אלו קריטריונים יחולק הכסף, וטוב שחלק ממנו יוקדש לטיפול במהמרים כבדים. זה מצוין, אבל למה נוצרה הקומבינה מלכתחילה,
בשביל להחזיר את המצב לקדמותו אחרי שבע שנים?
מקרה ראש
אי אפשר לחשוד בי שאני אוהד מכבי ת"א או מעריץ של ערן זהבי, אבל מה שעושה המאמן הסרבי ז'רקו לאזטיץ' לסקורר מספר 1 בישראל גובל בהתעללות. על מה ולמה?
לאזטיץ' יכול להעלות את זהבי בהרכב או לא לתת לו לשחק אפילו דקה. אבל לחמם את מלך השערים שהוביל לפני כמה חודשים את מכבי ת"א לאליפות, ואז לשתף אותו כמה דקות כמו שחקן נוער, זו בעיה.
אני לא פסיכולוג, אבל לאזטיץ' סובל כנראה מרגשי נחיתות, כי מאז שהוא הגיע למכבי הוא מנסה להוכיח לכולם מי הבוס. זו אולי העונה האחרונה של זהבי, האם זה הזמן לעשות לו סדרת חינוך?
אם המאמן הסרבי חושב שהוא בא ללמד את הנייטיבס לשחק כדורגל הוא אולי צודק, כי כדורגל גדול אין בישראל. אבל כשהוא משפיל ללא סיבה את הפרנצ'ייז פלייר של מכבי ת"א, זו כבר סיבה למיץ' גולדהאר לדרוש מהמאמן הסבר.
הסביר אפשרי: אם המאמן הסרבי היה נותן לזהבי לשחק ומכבי ת"א הייתה זוכה באליפות, ערן היה יוצא שוב גדול. אבל כאשר לאזטיץ' מייבש את זהבי, תואר אליפות בלעדיו יהיה רשום על שם המאמן.
התיאוריה הזאת הומחשה במשחק נגד קריית שמונה – לאזטיץ', בניגוד לכל היגיון, העלה את ערן זהבי מהספסל לבעוט פנדל בדקה ה-79. החמצת פנדל היא לא סוף העולם, אבל על פי ההיגיון שהוסבר כאן, אם זהבי היה מבקיע ומשווה ל-1:1 זה היה נותן למאמן הזדמנות לפתוח איתו דף חדש. ומאחר שזהבי החטיא, זו עוד הוכחה שמקומו על הספסל.
Win-Win
הרהורים של כותב למרחקים ארוכים
את המגזין אני מתחיל לכתוב כבר ביום ראשון. במהלך השבוע דברים מתהפכים, חדשות מתיישנות והופכות ללא רלוונטיות, או שאירועים אקטואליים של הרגע האחרון לא נכנסים למגזין שכבר סגור וערוך. כמו שאתם רואים התייחסתי לפוגרום באוהדי מכבי ת"א באמסטרדם כי במקרה התעכבתי בשליחת המגזין.
ביום שלישי פתחתי את ידיעות ספורט וראיתי טור דעה של ניר צדוק, שהעלה רעיון דומה למה שקראתם בפיסקה האחרונה – על ההיגיון בהחלטת מאמן מכבי ת"א לייבש את זהבי. מה הייתם עושים במקומי? האם הייתם מוחקים את הקטע שכתבתם או מפרסמים אותו? הרי כל קורא סביר שיקרא את המגזין ביום שישי יגיד שהעתקתי מהטור שנכתב כבר ביום שלישי. החלטתי כמובן לפרסם ולתת מחמאות לניר צדוק על טור יפה.
אם לא הבנתם, כך נתתי בעצם מחמאה לעצמי.
חזק חזק ונתחזק
בבחינת סיום לקורס חובלים שואל הבוחן את הצוער מה היה עושה אילו נקלע לסערה. אין בעיה, עונה הצוער, הייתי זורק עוגן. ואם תיקלע לסערה גדולה יותר? אין בעיה, אזרוק עוד עוגן. ואם תגיע סופת טורנדו? אזרוק עוד עוגן. רגע, מתרגז הבוחן, מאיפה אתה מביא כל כך הרבה עוגנים? מאיפה שאתה מביא כל כך הרבה סערות.
רוב מאמני הליגה בכדורגל מודיעים שיחזקו את הקבוצות בינואר. חלקם דורשים בלם, אחרים יחתימו מגינים, שחקני קישור, ומכבי חיפה מחפשת שוער מחליף לשריף כיוף. ואני שואל, מאיפה הם יביאו כל כך הרבה שחקני חיזוק?
סוד הקסם: שחקן עובר מבאר שבע לטבריה תמורת שחקן שעובר מטבריה לבאר שבע. כך שתי הקבוצות מתחזקות.
לנצח זה מקצוע
מה ההבדל בין לוזר לווינר? ההבדל הוא לא בכך שווינר רק מנצח ולוזר רק מפסיד, אלא שלוזר מצליח להפסיד במשחקים שכבר מונחים בכיס, ואילו ווינר מצליח לנצח גם משחקים אבודים.
ריאל מדריד של קרלו אנצ'לוטי ומנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה לא הפכו ללוזריות אחרי ההפסדים שלהן השבוע, אלא בעיקר נתנו סיבה לחובבי האנדרדוג לחגוג.
רבים תוהים איך זה שאלופת ספרד ואירופה שמתחזקת בקיליאן אמבפה נראית רע. מדובר בשיעור ראשון במבוא לכלכלה – חוק התפוקה השולית הפוחתת.
קבוצות גדולות מצליחות, עושות כסף, קונות עוד שחקנים, מנצחות, עושות עוד כסף וחוזר חלילה, עד שהשחקנים הנוספים כבר מפריעים ליתר השחקנים והקבוצה נחלשת.
יוצאת דופן הפועל רמת גן: מקום שלישי בליגה ובסכנת עלייה.
שבת שקטה לכולם ושיבה מהירה של החטופים.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר