הנשר נחת
אם לא שיחקתם משחק מחשב נגד הילד או הנכד אז ככה זה נראה – הילד אומר: תתחיל אתה. זה נראה חשוד כי בדרך כלל הוא דורש שהוא יתחיל לשחק ראשון (אחרי שסידר מראש את חבילת הקלפים או את סדר הכרטיסים), אבל אני משתף פעולה לוקח לידיי את הסטיק ומריץ את הארנב שלי קדימה.
לפתע יוצא ממערה נמר ענק ובולע אותי. END GAME. הנכד מלא התפעלות שהחזקתי מעמד 25 שניות, נוטל את הסטיק ומשחק עד שנמאס לו, שורף את עצמו בכוונה ואומר: תורך.
הפעם אני מחזיק מעמד 45 שניות עד שיוצאת מאחורי סלע מפלצת ומרסקת אותי. הסטיק עובר אליו, הוא משחק עד שנמאס לו, שורף את עצמו בכוונה, וחוזר חלילה.
אם חשבתם שהבן או הנכד שלכם בדרך הבטוחה ל-8200, יתכן שאתם צודקים אבל יותר סביר שהוא מקדיש שעות ביום לאימונים ומכיר את המשחק לפרטיו. אם המפלצת תצוץ מצד שמאל במקום בימין, לא בטוח שהגאון שלכם יתמודד עם השינוי. עוד אפשרות, שהנכד שלכם הוא יפני.
חזרתי משבועיים טיול ביפן. מדינה מסודרת, הכל מתנהל בדיוק בזמן, והיפנים הם אלופי העולם בלקיחת אחריות. מנקים את השירותים המפורסמים או מנגבים את השולחן במסעדה לאחר שסיימו את הארוחה, בשביל להשאיר למשתמש הבא מקום נקי.
היפנים אינם גאונים, לפעמים אפילו ההיפך, אבל דורי דורות 125 מיליון יפנים מאמנים את הילדים שלהם להיות אדיבים, לכבד את האחר, לקחת אחריות גם אם זה לא מסתיים כיום בחרקירי. זה חלק מה-DNA שלהם.
ביפן אין פחי זבל ברחוב כי אין זבל. היפנים לוקחים איתם את הלכלוך, האריזות והבקבוקים עד שיגיעו לפח האשפה בבית או במשרד. קצת מוזר שאיש לא עוקף את התור ולמרות זאת כולם מגיעים מהר יותר.
נהג המונית שלקח אותנו מנתב"ג הביתה סיפר שהבן שלו מנהל סניף של חברה יפנית בישראל, והיפנים טעו והפילו את הטעות על החברה בישראל. אחרי שהבינו שהם אלה שטעו, הם שלחו לישראל משלחת של 7 מנהלים כדי להתנצל.
ליעילות היפנית יש גם פנים נוספות שגובלות בטמטום. המקובעות שתוקעת אותם בעולם שדורש להיות בשינוי מתמיד, מוציאה אותנו משיווי משקל כשאנחנו פוגשים ביפנים שלא מקצרים פינות ולא מקמבנים כללים.
קניתי משהו לנשנש בפיצוציית 7/11 וניגשתי לשלם בקופה. הקופאית סימנה לי שאקח את הפריטים שהנחתי על הדלפק שלה ואזוז לסוף התור. אני מביט סביבי ולא רואה איש והיא בשלה, שולחת אותי שלושה מטרים לאחור. הנחתי את הרגליים על הסימן שעל הריצפה, ואז היא הזמינה אותי להתקדם לקופה ולשלם.
הזמנתי כוס מיץ תפוזים והגדשתי למלצר כוס מיץ בלי קרח! הביא לי כוס מיץ תפוזים עם קרח. הזכרתי לו שביקשתי כוס מיץ בלי קרח. התנצל והביא לי רבע כוס מיץ תפוזים. התעקשתי שביקשתי כוס מיץ, ענה הנה כוס מיץ. זה רבע כוס מיץ, התעקשתי. ביקשת בלי קרח, הוצאתי לך את הקרח. זו הכמות של מיץ שאנחנו מגישים בכוס.
מאות רכבות מהירות נעות ברחבי יפן בכל יום במהירות ממוצעת של 400 קמ"ש. כל רכבת שוהה בתחנה 120 שניות בדיוק. העולים לרכבת ממתינים שהיורדים יפנו את הקרון, נהגי הקטר יורדים לרציף ובודקים בכל חצי דקה את השעון ואת לוח הזמנים, מוודאים שאיש מהנוסעים לא חוצה את הקו הצהוב שעל הרציף, וזזים בדיוק בזמן. האיחור השנתי הממוצע של אלפי הרכבות הוא 20 שניות!
כשהרכבת בישראל עוצרת בתחנה העולים לקרון נדחפים פנימה ומפריעים ליורדים לצאת ממנו, וכשהדלתות נסגרות מישהו דוחף רגל ומפריע לדלת להיסגר כדי שחבר שלו שמאחר יספיק לעלות לקרון בקפיצה. למה-מה קרה? אז הרכבת תגיע לתחנה הבאה באיחור דקה וחצי.
לפני שנסעתי צחקו עליי שאני לוקח כסף מזומן, הרי הכל ממוחשב. ביפן נתקלתי בלא מעט קופאים שעשו לי חשבון באייפד, אבל לא מוכנים לקחת כרטיס אשראי. CASH ONLY.
בשעה 14:43, שלוש שעות לפני העלייה למטוס, מתייצב צוות דיילי הקרקע לפני הדלפקים בשדה התעופה נריטה. ב-14:45 בדיוק הם קדים קידה עמוקה לנוסעים שעומדים בתור, פותחים את הדלפקים ועובדים על ספידים.
אם לבחור בין הגסות והברדק שלנו לקפדנות והאדיבות שלהם, אני מעדיף את יפן. ביפנית אין מילה שמקבילה לפראייר, ואצלנו אחריות היא מילה גסה. אף אחד לא אחראי לכלום. יפן הובילה את העולם באלקטרוניקה (סוני) וייצור כלי רכב (10 אחוז מכלי הרכב בעולם היו מסוג טויוטה), אבל פספסו את ה-AI, ייצור השבבים, רכב חשמלי ועוד.
גם מכבי ת"א הייתה פעם אלופת אירופה.
זה שעולה וזה שיורד
מכבי ת"א כבר ידעה עונות גרועות בהן החליפה חמישה מאמנים ואפילו 11 מתוך 12 השחקנים שלה בקיץ אחד, אבל תחנת רכבת של שחקנים כמו זו שיש במכבי העונה, לא זכורה לי. רק במחזור מספר 13 אפשר להגיד שההרכב מלא אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
מי שרוצה לקנות מכונית קונה מכונית. לקנות בנפרד ארבעה גלגלים, גיר, הגה ומנוע, ולנסות לחבר אותם למכונית זה רעיון רע. שחקנים באו והלכו, חלקם שחקנים לא רעים בכלל, אבל קטש לא מצליח לחבר מהם מכונית שנוסעת.
השחקנים המיותרים נמכרים כחלקי חילוף לקבוצות אחרות, וההכנסות ממכירת שחקנים הפכו לסעיף הכנסה עיקרי של מכבי ת"א, והוא כולל גם את השכר הגבוה שמכבי חסכו.
גם להפועל ת"א יש שחקנים טובים העונה, אבל גם הקבוצה של סטפאנוס דדאס לא התחברה לסכום שגדול מסך חלקיו, וזו בעצם תמצית עבודתו של מאמן.
עופר ינאי חולם לבנות אימפריה אבל למטבע שני צדדים. מצד אחד, המועדון זכה במשהו שהאוהדים חלמו עליו, מצד שני, בסגל הקבוצה עברו כבר 19 שחקנים. אפשרויות הבחירה של האוהדים בין תקציב מוגבל והישארות בדרייב-אין, לבין כסף ענק שיישפך בבניית דרייב-אין חדש ומעבר ליד אליהו, היא מתסכלת.
דימיטרי איטודיס הוא אחד המאמנים הגדולים באירופה אבל באמצע העונה הוא נותר בלי עבודה. ההחתמה שלו לשלוש שנים כמאמן הפועל ת"א זו הצהרה, ובלי קשר לניצחון הגדול על חובנטוד בדלונה, זה הצעד המשמעותי ביותר שעשה עופר ינאי.
ההתעקשות של ינאי לא לוותר לג'ונתן מוטלי ולא להיכנע לו, היה מהלך משמעותי לכל הכדורסל בישראל, והמאבק באוהדים היה עלול לפרק את הפועל ת"א. האוהדים הם פקטור לא פחות חשוב מהשחקנים והמאמן, והפשרה שהגיע אליה העמותה בבוררות עם עופר ינאי היא סולם שיאפשר לכולם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו. שתי אופציות – קבוצת אוהדים בלי כסף או קבוצה עם כסף ובלי אוהדים – שתיהן היו מובילות למקום רע,
כי אימפריות נופלות מבפנים.
עוד שבוע כפול
שבועות של שני משחקים ביורוליג מסתיימים רובם ב-1:1. מכבי ת"א הפסידה בשני המשחקים לפאריס בסקט וגם לברצלונה, נגד פאריס לא היה למכבי סיכוי לאורך כל המשחק, מול ברצלונה היה משחק לא רע אבל גם אותו מכבי הצליחה להפסיד.
אין טעם לנתח כל חילוף, אבל השחקנים שהובילו את מכבי ליתרון 16 הפרש – בלאט, רנדולף, הורד, ריברו ירדו לספסל ובסוף הרבע השלישי ההפרש ירד כבר לשתי נקודות. אם זה לא מקולקל, למה לתקן?
עם הגנה שסופגת 90 פלוס נקודות למשחק אפשר לנצח רק קבוצות ברמה של אלבה ברלין, לא את מובילת היורוליג. הניצחון על אלבה היה משקר או משכר, ולא נתן נקודת התייחסות אמיתית ליכולתה של מכבי ת"א, ומאזן 9:4 אחרי 13 מחזורים לא משאיר אפשרויות רבות להיכנס לפלייאוף.
לפני העונה במכבי סימנו כנראה ניצחון בטוח על פאריס בסקט, אבל בניגוד להערכות המוקדמות פאריס מובילה את טבלת היורוליג ומכבי סוגרת אותה.
הרעיון להקים קבוצת יורוליג בפאריס הוא נכון עסקית, אבל ההצלחה הספורטיבית, שעולה על כל הציפיות, עדיין לא מוכיחה שאפשר להקים אימפריה בלי מסורת ובלי קהל. מכבי מלקטים שחקנים מן הגורן ומן היקב, חלקם לא רעים בכלל, ואילו פאריס החתימו שישה שחקנים שמשחקים ביחד כבר ארבע שנים, וזה נותן להם יתרון גדול בבנייה של קבוצת יורוליג.
מטיאגו ספליטר לא תשמעו דיבורים על שחקן שלא מתאמן עם הקבוצה ועדיין לא יודע את התרגילים. הם משחקים מהר, שומרים אגרסיבית, מתחלקים ביניהם בריבאונד, ואם זה עובד גם בלי גבוה משמעותי, אין בעיה לשחק עם ארבעה גארדים ולרוץ.
אני לא נגד שחקנים גבוהים אבל שחקנים גבוהים הם לא הכרחיים לשליטה בריבאונד. לידיעתכם, רוב הכדורים החוזרים נקלטים מתחת לגובה הטבעת, ואם כל הקבוצה משתתפת במאמץ לשלוט בכדורים החוזרים, אז אין בעיה לשחק בהרכב נמוך.
הגארדים הם שמקבלים את ההחלטות החשובות במשחק, ובמהלכים קריטיים מאמנים משחקים עם ארבעה ואפילו חמישה גארדים.
ביום ראשון סוף-סוף יד אליהו מלא. תמיר בלאט מול ים מדר בדרבי.
שחקן מספר 1 בליגה
בעונה שעברה הפועל ירושלים הייתה בנויה סביב ספידי סמית. הוא שקבע את המהלכים, שלט בקצב המשחק והכריע משחקים חשובים. להביא שחקן על הראש של ספידי היה הימור והחלטה קשה שהצליחה. בינתיים.
יונתן אלון עשה בחוכמה כשהשאיר לשחקנים עצמם לקבוע מי ינצח במאבק בין שני מובילי הכדור ג'ראד הרפר וספידי סמית. הרפר השתלט על הקבוצה ועל המשחק ואילץ את ספידי סמית לעזוב לקבוצה אחרת.
כמו רוב מובילי הכדור, הרפר מחזיק יותר מדי בכדור אבל יודע מה לעשות בו. חודר כל הגנה, מושך עבירות ולא מחטיא את זריקות העונשין, שיפר את הקליעה לשלוש, ושחקנים סביבו נהיו טובים יותר.
למשל, גבי צ'צ'שווילי שכישרון וגובה תמיד היו לו, אבל העונה פרץ קדימה. הרפר גם משאיר את נועם דוברת ויובל זוסמן לזריקות פנויות, וקדין קרינגטון יודע לסדר מצבי קליעה בעצמו, וטוב שאריאל בית הלחמי בחר בו כמתאזרח בנבחרת.
הרפר הוא כרגע השחקן הטוב בליגה הבעיה של הפועל ירושלים שהיא תלויה בו.
שיא הקריירה
אחרי התיקו עם צרפת והניצחון על בלגיה, רן בן שמעון אמר שאלה שלושת הימים הגדולים בקריירה שלו.
מורי ורבי רלף קליין, שזכה באינספור הישגים גדולים, נהג לומר:
מי שזוכר את שיא הקריירה שלו, כנראה שקריירה גדולה לא הייתה לו.
הגיע הזמן שהחטופים יוחזרו.
אל-אל ישראל ושבת שקטה לכולם.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר