מגזין 47 מנסה להבין את ה-אין הגנה של מכבי ת"א בכדורסל, הורדת הפרופיל של עופר ינאי, הדמיון בין הקבוצה של איטודיס לקבוצה של דדאס, וגם: ה-NBA לוטשת עין לאירופה, השישייה של שגיא דרור ולמה מנויים לא מורחקים לשנה מתיאטרון הבימה.

 שחרור משמירות

אם הבעיה של שחקני מכבי ת"א הייתה, כפי שעודד קטש טוען, שפת הגוף, אז מול ריאל מדריד היה שיפור, אבל רק בצד אחד של המגרש. מכבי עשתה את המקסימום שאפשר לצפות מקבוצה – יותר מ-60 אחוזים מחוץ לקשת וגם 100 אחוז בזריקות עונשין. הצד השלילי הוא שאם מטווח כזה לא מספיק בשביל לנצח, אז אולי הגיע הזמן לשחק קצת הגנה.

אם אפילו 113 נקודות לא מספיקות בשביל לנצח, המסקנה היא שכדורסל זה הרבה יותר מתחרות קליעה. שאיוק, שחקן שרובכם לא שמעתם עליו, פתח בחמישייה. גוד ניוז? לא ברור, כי  לחמישייה הפותחת אין הרבה משמעות מעבר לסיפוק אגו וייצוב רוטציה, כי בחלוף דקה מאמן כדורסל יכול להחליף את כל החמישייה. 

לחמישייה המסיימת, לעומת זאת, יש המון משמעות, ומכבי כושלת כמעט בכל משחק צמוד. תמיר בלאט פתח את העונה בחמישיית המחזור של היורוליג! מול ריאל מדריד הוא פתח על הספסל וזה ניכר בשפת הגוף שלו. כששחקן מעיף לסל כמעט בהפגנתיות את הכדור הראשון שקיבל, זהו סוג של הפגנה. אבל לכל מטבע יש גם צד שני: יוקובייטיס  מילא את הוואקום מצוין והיה מעולה עד לרגעי ההכרעה.

מקובל לחשוב שהגנה טובה מחייבת משחק אגרסיבי וכרוכה בהמון פאולים. אמש נגד פאריס מכבי לא שיחקה הגנה בכלל והגיעה לדקה האחרונה בלי ג'יילן הורד ורומן סורקין. לגבי סורקין הערתי לא פעם שהוא לא מפסיק להעיר לשופטים אחרי כל שריקה.

במדריד זה עלה לסורקין בעבירה רביעית פלוס חמישית טכנית. בפאריס קטש העלה את הסנטר שלו רק בדקה ה-15 כשהצרפתים הובילו כבר ב-18 הפרש. סדרת חינוך? כך זה נראה, אבל למכבי היה חסר גבוה בפאריס, שלקחה 11 ריבאונדים התקפה רק במחצית הראשונה.

קטש יודע שיש לו בעיה בהגנה ולצורך זה בדיוק יש את וויל ריימן. התפקיד הרשמי של ריימן הוא בלם אחורי. כשהוא עולה לשתק את הקלע הבולט של היריב, המאמן יודע שלא יקבל ממנו נקודות וגם מאזן העבירות הקבוצתי יזנק תוך 4-5 דקות. 

נגד ריאל ריימן אפילו לא נרשם בטופס המשחק, אבל זו לא הסיבה שהספרדים קלעו 116 נקודות. שומר אחד, טוב ככל שיהיה, לא מספיק בשביל לסתום את כל החורים כשהסכר קורס. לא צריך להיות מומחה בשביל להבין שכאשר היריב כמעט לא מאבד כדורים וקולע 60 נקודות במחצית (!),  זה מדד להגנה גרועה. 

אני חוזר ומדגיש שלמכבי ת"א יש נסיבות מקלות – מלחמה, טיסות, מלונות, מחסור באימונים, תקציב קצר, בעיות ניהול, פיטורי המנהל המקצועי (שכחתי משהו?),  אבל אין בעל בית בתוך ומחוץ למגרש. קבוצה ומאמן בהלם.

25 שניות להפסקה בפאריס, קטש לקח פסק זמן ובהה דקה וחצי בלי לדבר. גיא פניני ונועם לוי (הבן של המפכ"ל רב ניצב דני לוי)  ניסו לעורר אותו וסימנו שפסק הזמן עומד להסתיים ואין הוראות לשחקנים. ואז כשהשחקנים בדרך לפארקט, קטש סינן משהו כמו תרגיל 55, והכדור הלך לאיבוד. מוזר.  

למכבי ת"א נשאר להעביר עונת יורוליג לפרוטוקול, אז לפחות שייבנו קבוצה לעונה הבאה. אני לא מאמין שעומר מאייר יתחיל בקרוב לעלות בחמישייה, אבל כמה דקות פה, כמה דקות שם. 

כמה משחקני הסגל הזה יישארו בעונה הבאה?     

פוסט מורטם

מגידי עתידות אומרים שגרם מזל עדיף על קילו שכל. יום אחרי שהפועל ת"א בעטה לעצמה בדלי והפסידה לבודוצ'נוסט 83:84 אחרי שהובילה בדו-ספרתי ברבע הרביעי, היא הצליחה למרות ההפסד לשמור קירבה למקום השני בבית שלה ביורוקאפ, בעקבות ניצחונה של גראן קנאריה.

הידיעה החמה בעניין הפועל ת"א השבוע לא עוסקת בכדורסל, אלא במחיקת חשבון הטוויטר של עופר ינאי. כנראה ששני הפסדים כואבים – להפועל ירושלים ולאלופת מונטנגרו – היו יותר מדי ומחייבים את ינאי להנמיך פרופיל. 

אני לא מתכתב עם עופר ינאי ורק פעם אחת הוא שאל בעצתי. כנראה התכוון לעצה מקצועית בכדורסל, אבל העצה שנתתי לו הייתה להפסיק להעלות פוסטים ולא להתכתב יותר עם אוהדים ברשתות. זה קמפיין שאי אפשר לנצח בו, כי גם אם יסביר ויתווכח תמיד יימצאו אוהדים שימשיכו לטנף וללכלך. 

תן למעשים לדבר בשבילך. 

 

ונעבור להפועל ת"א

סיכום ההופעות של הפועל ת"א השבוע:  .Bad coaching ובעברית: קבוצה לא מאומנת וניהול משחק רשלני. דימיטריס איטודיס נחשב ומתוגמל כאחד המאמנים המצליחים באירופה, אבל מול ירושלים הפועל ת"א הלכה כמה צעדים לאחור. 

המספרים לפעמים משקרים, אך לא במקרה של הפועל ת"א. המאזן של איטודיס אחרי 15 משחקים בכל המסגרות כמעט זהה למאזן של דדאס, 4:11 לעומת 5:10.  אבל מה שמאכזב זה שהקבוצה של איטודיס נראית במשחקים מכריעים בערך כמו הקבוצה של דדאס. בשביל זה היה שווה להחליף ביניהם? 

ג'ו רגלנד היה שחקן גמור מבחינת דדאס, אבל בחודש האחרון חיבר את הפועל ת"א לקבוצה. ההחלטה (של איטודיס?) לתת את השליטה בקבוצה לפטריק בברלי שרק חזר מפציעה, פירקה להפועל ת"א את הדבק והדגישה את החולשה של איטודיס מול שחקן דומיננטי.

מאמן שמעלה למגרש את בברלי חושב בטעות שהוא מוריד מעצמו את האחריות. הבאתם שחקן ב-2.5 מיליון דולר, אתם רוצים שאושיב אותו על הספסל? מאמן שמעלה שחקן שהיה מיובש על הספסל לוקח את האחריות על עצמו.  

לבברלי יש עבר מפואר אבל ההווה לא משהו. מאז שהגיע הוא זוכה ליחס מועדף על פני יתר השחקנים, גר בחו"ל במלון נפרד, וילה בהרצליה פיתוח, חוזר מפציעה של חודש ומיד לחמישייה של קבוצה שרצה מצוין בלעדיו. 

אם זה לא מקולקל, למה לתקן?

 

Never foul a jump shooter

אפילו השחקנים הטובים בעולם עושים טעויות, אבל יש טעויות שאסור לעשות. אני חוזר שוב ושוב על מנטרה שלמדתי מיובי בראון – אסור לעשות פאול על קלע שלשות. לשמור קרוב מותר, להרים יד מומלץ, אבל כמעט כל ניסיון חסימה של שחקן שזורק מרחוק, במיוחד מחוץ לקשת, הוא אוטומטית פאול, כי החוסם קופץ קדימה ולא יכול למנוע את ההתנגשות. 

זה בדיוק מה שעשה פטריק בברלי כשהפועל הובילה בשתי נקודות: נתן שלוש זריקות עונשין במתנה לבודוצ'נוסט במשחק על המקום השני בבית. למאמנים קשה לשנות הרגלים של שחקנים, במיוחד הרגלים גרועים. 

יתרה מזאת, המשחק מבוסס על שטויות שעושים שחקנים.

 

עץ האלון

כשהפועל או מכבי ת"א מנצחות, הן הסיפור. כשמכבי או הפועל ת"א מפסידות, שוב הן הסיפור. אז מגיע שאפו ליונתן אלון, מאמן הפועל ירושלים,  שניצח גם את הפועל וגם את מכבי ת"א. 

מדי כמה שנים מגיע לישראל מאמן כדורסל זר, כי חושבים שאת הכדורסל המציאו בקרואטיה או באיטליה. למאמנים ישראלים יש יתרון גדול: הם מבינים את הכדורסל הישראלי, השטיקים והטריקים. ובישראל יש גם מאמנים מצוינים. 

המשחק של הפועל ת"א וירושלים אינו מייצג, אבל במקרה זה היה מפגש בין מאמן ישראלי, יונתן אלון, למאמן זר, איטודיס, והיתרון של ירושלים היה בעמדת המאמן. 

יונתן אלון סימן מטרות ופגע בהן בול. למשל, שיתוק של ג'ונתן מוטלי (5 נק' ו-3 ריבאונדים) וים מדר (4 נק', 2 אסיסטים 5 איבודים) ששיחק רק 12 דקות. מצד שני אלון החליט לוותר על הזריקה של בר טימור והצליח (2-7 מהשדה).   

פטריק בברלי יעשה 10 נקודות ביום רע ו-15 ביום טוב.  אלה לא נקודות שיכריעו משחק, כי הפועל ת"א כקבוצה נראית לא טוב כשהוא מנהיג אותה. בברלי מגביל את צורת המשחק, והפועל ת"א משחקת בהתקפה אחד מול חמישה. פעם זה בברלי, פעם זה מדר, אבל מול ההגנה הקבוצתית של ירושלים זה התנגשות בקיר.

זה לא אומר שהפועל ירושלים עדיפה, אלא שהיא מגיעה מוכנה וממצה את רוב הפוטנציאל, גם כי רוב השחקנים שלה חושבים קבוצתי. קבוצה בלי אגו. שחקנים מוותרים על זריקות, משתפים את הכדור, משחקים הגנה, והשחרור של ספידי סמית היה חלק מהתהליך, למרות שהעזיבה שלו השאירה את ירושלים על חבל דק. 

יובל זוסמן ישחק תמיד הגנה והגובה שלו מאפשר להגנת ירושלים לבצע חילופים כמעט אוטומטיים. כשמגיעים למצב שצריך לתת את הכדור ל"גו טו גאי", יש להפועל ירושלים את האופציה הכי טובה בליגה,  ג'ראד הארפר, שחודר כל הגנה, שמסירה היא האופציה הראשונה שלו, ושכמעט לא מחטיא מהקו.

המאבק על תואר האליפות באמת פתוח.  

 

עוד כותרות

 & אוהד מכבי ת"א בכדורגל שפרץ לכר הדשא בבלומפילד וניסה לתקוף את שוער בני ריינה גד עמוס, הובא בפני שופט והורחק לשנה ממגרשי הכדורגל. איזה עונש מגוחך: הרחקה ממגרשי הכדורגל על ניסיון תקיפה. אם הבריון היה פורץ לבמה ותוקף שחקן תיאטרון, הוא היה מורחק מהבימה?

& מתי יתחילו לספור את בני ריינה?

& כל יום שעובר בלי טיל חותי נחשב אצלנו לסיום המלחמה. האם הפסקת האש / הלחימה / המלחמה תחזיר את מכבי ת"א, הפועל ת"א, חולון, הפועל ירושלים ומכבי ר"ג לארח את משחקי הבית שלהן ביורוליג, יורוקאפ וליגת האלופות, בארץ? רמז: זה לא יקרה.

& שגיא דרור, חלוצה של הפועל ר"ג, הבקיע שישייה לרשת רמת השרון בשמינית גמר גביע המדינה. מבקיע שלושער לוקח את הכדור הביתה. דרור לקח שני כדורים. בגביע מספיק 0:1 קטן כדי לעבור שלב, אבל הגיע הזמן לשנות את התקנון כך ששביעייה (0:7) תקפיץ את המנצחת ישירות לגמר.

 

אמריקה המתרחבת 

הייתם רוצים לראות משחקי NBA באירופה? את רעיון הבית האירופי של ה-NBA שמעתי לראשונה מדייויד סטרן בשנות ה-80. ברור שכיהודי הוא ראה במכבי ת"א קבוצה פוטנציאלית לבית אירופי, אבל שום צעד מעשי לא נעשה. 

ה-NBA מחפשת כל הזמן הזדמנויות להתרחבות. עוד קבוצות, עוד קהל, עוד משחקים, עוד כסף. אבל מסתבר שזה לא פשוט. בשנות ה-90 כשב-NBA הבינו שהם קרובים למיצוי שוק הכדורסל בארצות הברית, והם צירפו ב-1995 שתי קבוצות נוספות מקנדה: טורונטו ראפטורס וגם ונקובר גריזליס (שעברה אחר כך לממפיס). 

כדי להקל על כניסתן של קבוצות חדשות לליגה יש דראפט הרחבה מעניין. כל קבוצה מגינה על שמונה השחקנים הכי חשובים לה, וכל יתר השחקנים חופשיים לבחירה של הקבוצות החדשות. 

ב-NBA לא ויתרו מעולם על הקמת בית אירופי, והדרך המהירה לעשות את זה היא להתבסס על תשתית היורוליג, שקיימת רק משנת 2000. ה-NBA מתכננת לבנות את הליגה שלה באירופה על קבוצות בערים גדולות כמו רומא, לונדון וברלין, וחלק מקבוצות היורוליג חששו שאם יקום בית אירופי הן תישארנה בחוץ. 

כדי להקדים תרופה למכה, היורוליג מיהרה להאריך את חוזה זכויות השידור עם חברת IMG עד לשנת 2036, ובכך כבלה בעצם את 13 מייסדות היורוליג, ומכבי ת"א ביניהן, לעוד עשר שנים.

האלטרנטיבה של ה-NBA היא להתחרות ביורוליג ולהקים ליגה מתחרה עם בעלי קבוצות שעתידן ביורוליג לא ברור. בישראל סימנו את הפועל ירושלים של מתן אדלסון, שמשפחתו היא בעלת דאלאס מאבריקס, ועופר ינאי שמשקיע הרבה כסף והבין שהפועל ת"א חייבת לעבור לאולם של 10,000 מקומות ישיבה.

היורוליג לא יכולה להתחרות ב-NBA בכסף וגם היא מחפשת התרחבות, למשל על ידי צירוף קבוצה מדובאי. כנראה שזה לא יעלה את רמת הכדורסל באירופה אלא רק את שכר השחקנים ואת שווי הליגה והקבוצות.

בכל הנוגע לכדורסל אירופה לא נופלת מארצות הברית. תראו כמה שחקנים אירופיים משחקים בליגה האמריקנית.  

דמיינו את אנטטקומפו, דונצ'יץ' ויוקיץ' משחקים בליגה אירופית.

 

שבת שקטה ואינשאללה מתחילה החזרה הביתה מהשבי.

אריה מליניאק

עורך: אבי מלר