עיכוב לצורך מעקב
הערב תארח הפועל ת"א את ולנסיה בבולגריה ומכבי מתארחת אצל אנדולו אפס בריגה. לדבר על יורוליג זה בסדר, אבל בשביל להגיע לשם הפועל צריכה לעבור את ולנסיה – קבוצה ברמת יורוליג. החלטתי לא לעכב את משלוח המגזין.
ניתוח משחק מספר 2 ואולי 3 של הפועל והמפגש בינה לוולנסיה יעברו לגיליון הבא.
פערים
היו בישראל ציפיות גבוהות מהנבחרת לפני המשחק נגד נורבגיה, אבל חטפנו רביעייה והמפגש עם המציאות היה כואב. לפני המשחק פרשנים ומומחים נתנו לנו סיכויים כי נורבגיה לא הגיעה ליורו או למונדיאל ב-25 השנים האחרונות. מה זה קשור אלינו?
נבחרת היא תבנית נוף מולדתה, וכשכולם מתלהבים מ-3:3 במשחק העונה הם מתרגשים מדרמה ושישה שערים שהובקעו, אבל שוכחים ששתי הקבוצות הטובות בישראל ספגו שלישייה כל אחת.
כמעט כל השחקנים הישראלים שיצאו לאירופה הם שחקני קישור והתקפה, כי אין בישראל שחקני הגנה ברמה גבוהה, ומליגה שלא משחקים בה הגנה אי אפשר לבנות נבחרת שמשחקת הגנה.
שמתם לב שהלגיונרים שיוצאים לאירופה הם שחקני קישור והתקפה? כשאין בלמים, פחות חשוב אם משחקים עם שניים או שלושה בלמים.
למרות שאני לא מאמן כדורגל, קצת מוזר בעיניי להחליף כמעט חצי קבוצה לפני משחק קובע. אבל למעשה הבעיה היא בבסיס של הבסיס, כי נבחרות ישראל ונורבגיה לא צריכות לשחק באותה ליגה.
כישראלי אני שמח שפיפ"א מאפשרת לנבחרות פחות טובות להגיע למונדיאל וליורו, אבל אנחנו פשוט לא מספיק טובים. הנבחרת של אלי גוטמן צברה בזמנו 9 נקודות בשלושת המשחקים הראשונים, ובסוף הקמפיין לא עלינו ליורו.
על פי ההיגיון הנבחרות היו צריכות להתחרות לפי רמתן. בדרג א' היו משחקות איטליה, ספרד, אנגליה, צרפת וכו'. בדרג ב' היו משחקות בלגיה, הולנד, נורבגיה ושווייץ, וישראל הייתה משחקת בבית עם נבחרות ברמה של אסטוניה, בוסניה וקפריסין. שתי הנבחרות הראשונות בכל בית היו עולות לדרג הבא.
אי אפשר לקפוץ ארבע כיתות בבת אחת. מה פתאום נורבגיה, איטליה, ישראל ואסטוניה משחקות באותו בית, ואחר כך מתפלאים שחטפנו רביעייה?
גבורות
בקיץ 1966 ביקרה בארץ קבוצת מכללת קנטאקי – מהמכללות המובילות בארה"ב, מסגרת טורניר בינלאומי שאירגנה אוניברסיטת ת"א. המשחקים התקיימו באצטדיון יד אליהו הפתוח, עוד לפני שנסגר בתקרה והפך להיכל הספורט שאתם מכירים היום.
קנטאקי היא מדינת כדורסל. לא במקרה הקימו יזמים בסביבה שלה ב-1967 ליגה מתחרה לנ.ב.א – ליגת האיי.בי.איי. שטלטלה את הכדורסל השמרני עם חוקים מתקדמים וכוכבים חדשים. הקבוצות החדשות הוקמו בטריטוריית כדורסל הקולג'ים ב-וירג'יניה, צפון קרוליינה, קנטאקי וניו ג'רזי.
את מכללת קנטאקי הוביל בשנות ה-60 המאמן האגדי אדולף ראפ, ושני הכוכבים שלה היו הצלף לואי דמפייר ופט ריילי. אם היה אז קו שלוש נקודות ושעון זריקות, לואי דמפייר היה קולע 50 נקודות בכל משחק. רק רשת זה עליו כי הזריקות שלו לא נגעו בטבעת.
פט ריילי, ששיחק בעמדות 3-4, היה פורוורד אדיר, ומכללת קנטאקי זכתה בטורניר האוניברסיטאי בישראל בלי מאמץ אחרי שהביסה בגמר את פולין. נבחרת אס"א, שהופיעה עם מרבית שחקני הנבחרת שנרשמו לצורך העניין כסטודנטים לחוגים לריתמיקה וסידור פרחים, לא הגיעה לגמר.
אחרי שלואי דמפייר סיים את לימודיו, הוא חתם בקבוצת קנטאקי אשר המאמן שלה היה יובי בראון. כעבור שנה שתי הליגות התאחדו, שחקנים עברו לנ.ב.א כמו ד"ר ג'יי שנמכר לפילדלפיה 76', ארטיס גילמור שכיכב בסן אנטוניו – והכדורסל המקצועני שינה פניו.
בתחילת שנות ה-80 החלו להגיע לישראל קלטות משחקים מהנ.ב.א. בארי לייבוביץ' ושימי ריגר היו מקרינים את המשחקים בחדר ההלבשה באוסישקין, ובהדרגה הגיעו לישראל גם השידורים המוקלטים והישירים בטלוויזיה.
פט ריילי התמנה למאמן הלייקרס והוביל את ג'אבר, מג'יק והלהקה לארבעה תארי אליפות, והשבוע חגג 80. ריילי, עם שיער משוח לאחור וגוף של דוגמן, עדיין מנהל ביד רמה את מיאמי היט כנשיא, חבר בהיכל התהילה, מחזיק בתשעה תארי אליפות כשחקן, מאמן וג'נרל מנג'ר, ועוד מספר כפול מזה הופעות במשחקי גמר.
מאחר שהייתי הפרשן במשחקי נ.ב.א והוצאתי ספרים בנושא, ביקשו ממני מהוצאת מטר שאכתוב את המבוא לספרו של פט ריילי "הצוות המנצח". בחגיגות האליפות השנייה ברציפות של הלייקרס, ריילי התחייב בפני האוהדים לזכות באליפות שלישית ברצף. כשהאשימו אותו ביהירות, ענה כך למבקרים:
אתה לא יכול לשים את האגו בצד, אם אין לך אגו.
MARCH MADNESS
הלילה יתקיימו משחקי רבע גמר אליפות המכללות בארה"ב. למי שלא חווה את הטורניר קשה להסביר כמה הוא גדול ודרמטי. הטורניר הזה הוא ההזדמנות הגדולה של שחקני המכללות להיחשף. יש כבר כאלה שמסומנים לבחירה בדראפט, ויהיו שחקנים מצויינים שלא ייבחרו, ויגיעו ליורוליג ולליגה הישראלית.
ב-1982 נסעתי להשתלמות מאמנים שהתקיימה ליד טורניר הפיינל פור של המכללות בסופרדום בניו אורלינס. רק כשהגעתי לשם הבנתי שנקלעתי למזלי לאחד מאירועי הכדורסל הגדולים אי פעם.
מכללות יוסטון, ג'ורג'טאון, צפון קרוליינה ולואיוויל, 80,000 אוהדים בטריבונות, ארבעה מאמנים דגולים, בכל יום מצעדים של האוהדים בברבון סטריט, ועל הפרקט מייקל ג'ורדן, סם פרקינס, בראד דוארטי וג'יימס וורת'י, נגד פטריק יואינג, קלייד דרקסלר והאקים אולאג'ואן. עולם שלא הכרתי נפתח בפניי.
פיינל פור 2025 ומשחק הגמר של ליגת המכללות בסוף השבוע הבא. דרמה מובטחת.
כמעט שחזור
שבע שנים לאחר פיינל פור 82' נסעתי שוב לראות כדורסל מכללות מקרוב. שכרתי רכב בניו יורק ודהרתי להרטפורד קונטיקט כדי להספיק לראות את נדב הנפלד במשחק של מכללת קונטיקט במסגרת ליגת הביג איסט.
בדרך עצר אותי שוטר תנועה, אמר לי לצאת בזהירות מהרכב ולהניח את הידיים על גג המכונית, ואחרי שבדק שאיני נושא נשק הסביר שבמהירות בה נסעתי החוק מחייב אותו להביא אותי לחקירה בתחנת המשטרה הקרובה.
הבנתי שבקצב הזה אין סיכוי שאגיע בזמן, והסברתי לשוטר שאני ממהר להגיע למשחק של ההאסקיז לראות את נדב הנפלד. תחילה חשב שאני מסתלבט עליו, אבל אחרי ששמע שהייתי המאמן שלו, השוטר – שהיה אוהד של ההאסקיז – שיחרר אותי לדרכי.
המשחק היה דרבי ישראלי, מפגש מרגש בין שני שחקנים שאימנתי ארבע שנים קודם לכן בנבחרת הנוער – נדב הנפלד, וליאור ארדיטי ששיחק בבוסטון קולג'. המשכתי עם קונטיקט לטורניר הביג איסט במדיסון סקוור גארדן ולטורניר הארצי.
במשך שבועיים וחצי הייתי צמוד למכללת קונטיקט. חייתי בחלום, ובסופי השבוע נדב וקונטיקט דרסו את כל מי שעמדו מולם. במהלך השבוע הייתי מבלה עם ידידי גדעון עמיחי, שלמד באותו זמן בניו יורק. היה כיף גדול. מצד שני, הייתי צריך לחזור לארץ כי יש גבול לכל טיול.
היו לי שיחות מקסימות עם ג'ים קלהון, מאמן ההאסקיז. למדתי ממנו המון על המשחק ועל כדורסל מכללות. הוא היה איש קפדן ומצחיק. בפגישה הראשונה אמר שלא פגש בחייו שחקן מהיר כמו נדב. אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו שחקן, שאלתי. הכי מהיר שפגשתי, הסביר המאמן – כשאני שורק לסוף האימון אף שחקן לא מגיע לפניו למקלחות.
קונטיקט הגיעה באותה עונה למרחק שתי שניות מהפיינל פור, והפסידה ברבע הגמר לאוניברסיטת דיוק מסל של כריסטיאן לייטנר שנבחר גבוה בדראפט. הדרך של הנפלד לנ.ב.א. הייתה סלולה, ולדעתי די היה שיחזור לעוד עונה בקונטיקט כדי שבוסטון סלטיקס תבחר אותו כמעט בוודאות בדראפט. לצערי מכבי ת"א הצליחה לשכנע אותו לחזור לישראל. חבל.
מוזר, אבל עד לאותה עונה מכללת קונטיקט לא הייתה מהבולטות. היא שיחקה בביג איסט, שהיא ליגה מאוד קשה, ולא הוציאה שחקנים לנ.ב.א פרט לקליף ליווינגסטון לפורטלנד. מהקבוצה של הנפלד יצאו שלושה לדראפט. במחזור של דורון שפר שיחקו ריי אלן ועוד רבים.
מעבר לעניין האישי הבנתי כמה גדול הוא טירוף חודש מרץ בכדורסל המכללות. בוגרי מכללות ממשיכים להחזיק במנוי למשחקי קבוצת הכדורסל שלהם כל ימי חייהם. אלה שמתגרשים מגיעים להסדר על חלוקת הרכוש, הילדים והכסף, אבל על המנוי לקבוצת הכדורסל של המכללה מגיעים לבית המשפט.
לא כל טורניר של ארבע קבוצות הוא פיינל פור. יש מקור ויש חיקויים.
פרידה מאריק
השבוע הלך לעולמו ידידי אריק מנקין, שחקן מכבי ת"א והפועל גליל עליון. יש שחקנים שגובהם 2.15 מ' ומשחקים כאילו הם 2.02 מ'. מנקין היה 2.02 מ' ששיחק כמו 2.15. חזק, רחב, פייטר.
אריק לא רק ידע לשחק עם הגב לסל, אלא שיחק באמת עם הגב לסל. שליטה בשתי הידיים חופשי, כדורסל של פעם במיטבו. במכבי ת"א הוא השתלב במעמד של יהודי למרות שלא בטוח שהיה כזה. שחקן עם חיוך תמידי שפירק ליריבים שלו את העצמות. מין שילוב מוזר של מענטש וקילר.
בתקופת הקטיושות העברתי קורסים למדריכים בכפר גלעדי. בערב היינו נפגשים בפאב צמוד לבריכת השחייה. עזרא (ברבוניה) מרמלשטיין היה מביא ארגז דגים מהבריכות, פורק חלק באולמי פאר בקרית שמונה, ולוקח כמה בקבוקי ויסקי ובירה לחאפלה לילית.
לא שתיתי, כי מישהו היה צריך לקום למחרת לאימון בוקר. אחרי כמה שנים מוניתי למאמן הפועל גליל עליון. שיחקנו עדיין באולם צר המידות בכפר גלעדי – שבזריקה מהפינה שלו השחקן היה דורך על קו החוץ. כמעט לא הפסדנו במבצר הביתי, וכאשר שחקן היה נפצע באימון, אריק מנקין – שהיה העוזר שלי – היה משלים שחקן לעשירייה.
אריק הלך השבוע לעולמו בפלורידה. רוב תושבי קריית שמונה והקיבוצים עדיין גולים במרכז הארץ. עצוב.
שבת שקטה לכולם
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר