ונעבור לווירטון גרסת בולגריה
זה היה משחק יורוליג לכל דבר. ולנסיה כבר שיחקה בעבר ביורוליג וגם חלק משחקני שתי הקבוצות ושני המאמנים. התקציבים גם הם כבר מותאמים ליורוליג.
ולנסיה בנתה קבוצה שהייתה בדרך הבטוחה להגיע לשם – משחקת כדורסל ספרדי במיטבו ופייבוריטית ברורה. הפועל ת"א הגיעה לחצי גמר היורוקאפ עם קבוצה טובה ומאמן צמרת, אבל כאנדרדוג ברור.
המשחק בין ולנסיה להפועל ת"א היה על הרבה יותר ממאבק על כבוד, כסף וכוח. זה קשור גם לשבירת המונופול של מכבי ת"א כקבוצה מספר 1 בישראל, שעופר ינאי שם לעצמו למטרה לנפץ.
השחקן הטוב ביותר של מכבי ת"א העונה הוא ג'יילן הורד, שעבר בקיץ מהפועל ת"א. למה הוא עבר למרות שהשכר שהציעו לו בהפועל היה גבוה יותר? מאותה סיבה ששחקנים ישראלים וזרים מעדיפים את מכבי: היא היחידה בישראל שמסוגלת להציע לשחקן לשחק על הבמה המרכזית של הכדורסל האירופי – היורוליג.
תומר גינת, שמילא תפקיד חשוב מאוד בניצחון על ולנסיה, היה מהבודדים – אם לא היחיד – שסירב להצעה של מכבי ת"א. כל שחקן שהפועל ת"א פונה אליו דורש שכר כפול רק על הירידה ליורוקאפ. בטח מאמן ברמה של איטודיס, או מוטלי, בברלי והיתר.
אם הפועל ת"א תעבור את גראן קנריה ותעלה ליורוליג, יישבר המונופול של מכבי ת"א.
אבל לעונה אחת בסך הכל
ניהול בדרכי נועם
למאמנים יש הרבה כלים לשלוט במשחק ולהשפיע עליו: חילופי שחקנים, פסקי זמן, צ'אלנג'ים. לפעמים מאמנים מחליפים שחקן או צועקים עליו רק בשביל להזכיר לכולם שהם שם.
הכדורסל הכי מטריף מתחיל בנקודה שהמאמנים מאבדים שליטה. פדרו מרטינס, המאמן של ולנסיה, בנה קבוצה מאומנת. שחקנים יודעים מה הם עושים, משחקים מהר, משנים קצב. שחקנים גבוהים קולעים שלשות, גארדים חודרים עד לטבעת. אבל בהפוך על הפוך, כשהמשחק יצא משליטה לאחר ההפסקה – דווקא אז היתרון עבר להפועל שהמשחק שלה מבוסס על אילתורים. הסבר בהמשך.
סימנים מעידים לניצחון היו דווקא במחצית הראשונה, הגרועה של הפועל, שפיגרה רק בנקודה אחת (45:44) למרות שהחטיאה עד אז ב-9 מ-10 מחוץ לקשת, ומדר בקושי זרק לסל.
זה מעביר אותנו לחילוף כמעט זניח של איטודיס, ששלח לפארקט את נועם יעקב. עד שוולנסיה הבינה שצריך לספור אותו, היה לה כבר מאוחר. נועם לא שיחק הרבה, אבל באותן דקות הוא שיחרר את ים מדר מהובלת הכדור, ובעמדה מספר 2 ים השתחרר ואסף נקודות קריטיות.
כשהפועל עברה להוביל, אפשר היה לראות את חוסר האונים של מרטינס מאמן ולנסיה על פניו בכל פסק זמן. הספרדים עשו כל מה שהיו צריכים לעשות וקלעו 92 נקודות, אבל זה לא הספיק כי על כל סל רגיל של ולנסיה – הפועל החזירה בשלשה ושמרה על פער של שני פוזשנים.
בדקות האחרונות לא נשארו לאיטודיס שחקנים, אז הוא שם את הכדור בידיים של אנתוני בלייקני ומרכוס פוסטר, והיתר פינו להם את המגרש. אני מתגלגל מצחוק כאשר במשחקי קט-סל קוראים לזה OPEN. זה כדורסל של חוסר ברירה, ולא הייתי משחק בשיטה הזאת לאורך זמן, אבל עם ההצלחה לא מתווכחים.
הפועל עברה משוכה מאוד גבוהה והגיעה למעמד שלא הייתה בו עד היום. גמר יורוקאפ עם יתרון ביתיות על גראן קנריה, אותה כבר ניצחה הפועל פעמיים. לארח קבוצה ספרדית מצוינת בעיירה בבולגריה ובאולם שנראה כמו הדר יוסף – אם לזה קוראים יתרון ביתיות אז קדימה.
עכשיו הלחץ על הפועל
הולכים לים
ים מדר שווה סרט בנטפליקס, והפציעה שלו הפכה לסיפור של המשחק. אף אחד בעולם לא היה שומע על עיירה בלגית בשם וירטון אלמלא מכבי ת"א הייתה מנצחת שם את צסק"א מוסקבה. ואף אחד לא היה זוכר בעוד כמה שנים את ולנסיה, אם הפועל ת"א הייתה מפסידה לה בכבוד, סטייל אנחנו-את-שלנו-עשינו.
ים הוא הברומטר של הפועל ת"א, והיתרון שלו על השומרים שלו הוא בצעד הראשון. קח ממנו את היתרון הזה, והכנסת אותו – ואת יתר השחקנים שהוא מסדר להם מצבי קליעה – לבעיה.
פציעה ברגל יוצרת מגבלות מנטאליות. במוח מתחוללת שיחה בין החלק שמזהיר מחשש של השבתה לטווח ארוך ומגביל את התנועות, לבין החלק במוח שמטרטר: אם תפסיד במשחק הזה תגמור להפועל את העונה האירופית וזו הזדמנות שלא בטוח תחזור.
היה מרתק לראות מה ייגמר קודם – אדי הדלק של הפועל או השעון. בדרך כלל השעון מנצח את מי שנלחם בו. הפעם איטודיס הצליח להוציא מים מהסלע. את אחד הצ'אלנג'ים הוא ביקש רק בשביל שהשחקנים ינוחו ולא יפלו מהרגליים.
צעד וחצי מהיורוליג
השחקן המשתפר
אחרי משחק בלתי נשכח עם 33 נקודות במדיסון סקוור גארדן בהפסד של פורטלנד לניקס, בא ניצחון עם טריפל דאבל מטורף לדני אבדיה (32 נקודות, 15 ריבאונד ו-10 אסיסטים) באטלנטה.
מי שדחק קצת את ההישג של אבדיה הצידה היה ניקולה יוקיץ' עם 61 נק', 10 ריב' ו-10 אס'. שאלה יהיו הצרות שלנו. אבדיה הפך לספורטאי הישראלי הבולט ביותר בשנה האחרונה, והמספרים שהוא משיג לא נתפסים. משחק חמישי של 30 פלוס נקודות. כמה שחקנים עושים את זה?
משחקים כאלה מביאים שחקנים לתודעה הציבורית, ונראה כאילו משהו השתחרר אצלו. הכישרון היה שם קודם, אבל להביא אותו לידי ביטוי זה דבר אחר לגמרי.
דני עושה החודש ב-אנ.בי.איי דברים שהיה עושה בנבחרת הנוער. מה שהקפיץ אותו קדימה זה כדורסל פיזי, ובאופן פרדוכסלי מה שמאפשר לו לחדור לסל זה השיפור בקליעה מבחוץ, כי זה מחייב את השומרים שלו להיצמד אליו.
בכדורסל מודדים נקודות, מסירות, איבודים, אחוזי קליעה, כדורים חוזרים בתוך ומחוץ לצבע, ומה התוצאה בכל דקה ששחקן מסוים נמצא במשחק. פעם הייתי אוכל סטטיסטיקות לארוחת בוקר, עד שהבנתי שאפשר לנתח את אותם מספרים באלף צורות ולהגיע למסקנות שונות.
אבדיה נהיה שחקן שלם, והמאמן צ'ונסי בילאפס, שיודע להעריך הגנה, נותן לו עוד דקות משחק ומקבל בחזרה עוד ועוד תפוקה.
דני נמצא בשלב כזה בקריירה שהוא משלב את הכישרון וההתלהבות של שחקן מתחיל, עם ניסיון של חמש שנים בליגה, והגנה שרוב הסקוררים הגדולים פטורים ממנה במהלך העונה הרגילה.
מי שמתלונן על וושינגטון וויזארדס שעשתה לדני נזק – טועה, היא עשתה לו טוב. בחרה בו בעשיריה הראשונה בסיבוב הראשון בדראפט, ושלחה אותו לבלייזרס בעסקה שהייתה גרועה מבחינתה. מה רע?
אבדיה משיג במשחקים האחרונים מספרים דימיוניים – 30 פלוס נקודות, 10 פלוס ריבאונדים וקרוב ל-8 אסיסטים במשחקים רצופים. איך יתכן שזה לא מספיק לו בשביל לזכות בתואר השחקן המשתפר של עונת 2025?
לפי עמית ניר מאתר ערוץ 5, פעם היו מודדים את השחקן המשתפר של העונה לפי הסטטיסטיקה בלבד. מ-2016 כתבי ה-NBA הם שבוחרים את משתפר העונה על סמך הפרודוקטיביות, האפקטיביות וכמובן המספרים.
הבעיה של דני היא שהממוצעים שלו בכל העונה הם "רק" 15.6 נקודות, 6.8 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים. אמנם שיפור ביחס ל-14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים בממוצע למשחק בעונה שעברה, אבל בבחירת השחקן המשתפר לוקחים בחשבון את כ ל העונה כולל משחקים חלשים בתחילת העונה.
אם קשה לשחקן להשתפר- אולי זה סימן שהוא בטופ
תרגילי התחזות
10 שניות לסיום משחקה של מכבי ת"א נגד אנדולו אפס (88:88) פגע וויל ריימן (מי אם לא הוא) ברולנדס סמיטס ושלח אותו לשתי זריקות עונשין. ריימן פגע במקרה באיש הנכון, כי סמיטס הוא קלע עונשין גרוע.
סמיטס התחזה לפצוע (טריק ישן), המאמן באנקי החליף אותו ושלח במקומו את בובואה – קלע של 90 אחוז מהקו – לזרוק את כדורי העונשין. בובואה החטיא אחת משתיים. כשהייתי ילד היו אומרים: השקר צף. אבל למרות שהבומרנג חזר לבאנקי לפרצוף, מכבי לא ניצלה את זה והפסידה.
לאחר המשחק התפתחו מריבה וקטטה בין הטורקים לאנשי מכבי, שטענו שההתחזות של סמיטס היא לא ספורטיבית. זה נכון, אבל בכדורסל, כמו בחיים, אפשר לעשות המון דברים לא ספורטיביים במסגרת החוק.
את תרגילי ההתחזות אני מכיר כבר 50 שנה. התחילו להשתמש בהם מיום שמשחקים כדורסל. בכדורגל כל שחקן יכול לבעוט פנדל, אז קבוצות שיש להן מאמן-שכונה משאירות את השחקנים לריב ביניהם מי יבעט.
בכדורסל רק השחקן שעליו בוצעה העבירה חייב לזרוק, ואם מדברים על חוסר ספורטיביות – החוקה מאפשרת לנצל את זה. למשל, קבוצות ששיחקו נגד שאקיל אוניל לא היו מסוגלות לעצור אותו, היו עושות לו האק-דה-שאק, וכולם חגגו את החטאות העונשין שלו. מכבי ת"א עשתה את זה למתיאס לסור מפנאתינייקוס, שהחטיא 9 מ-10, וזה נחשב למהלך גאוני של קטש.
למכבי ת"א עצמה אין על מה להתלונן, כי בגמר גביע אירופה 1981 בשטרסבורג, בוצעה עבירה על שוקי שוורץ, ומיקי ברקוביץ' נשלח לזרוק עונשין במקומו. השופט, וזה פרט חשוב, היה חסיד אומות העולם פיטר ואן דר ויליגה.
בשנות ה-60 נבחרת ישראל שיחקה משחק צמוד במסגרת אליפות אירופה, לא זוכר איפה ונגד מי. כמה שניות לסיום בוצעה עבירה על אילן זייגר ששכב על הפארקט. המאמן שמעון צ'ינגה שלח ניגש אליו כדי לברר אם הוא מסוגל להמשיך לשחק, ולחש לו בעברית שאף אחד לא מבין: תמשיך לשכב, אל תקום.
השופט ביקש שזייגר יוחלף, ובמקומו נכנס גרשי דקל, קלע אבסולוטי מכל טווח, שדייק פעמיים. ויליאם ג'ונס, מזכ"ל פיב"א שישב בתא הכבוד, ירד לפארקט וצרח על צ'ינגה שביים את הפציעה, אבל נבחרת ישראל ניצחה וזה מה שחשוב.
החלפת זורק זה טריק קצת מביש, אבל אם שחקן טוען שהוא לא יכול להמשיך לשחק, לשופט אין הרבה ברירות. אי אפשר להכריח אותו לזרוק. כמעט בכל משחק שחקנים מביימים עבירות תוקף, נופלים בכל נגיעה ומתחזים, וגם הם מנסים להכשיל את השופטים.
עד להמצאת ה-VAR בכדורגל והצ'אלנג' בכדורסל, היינו מגלים את ההתחזויות רק בחדשות הספורט במוצאי שבת. כיום מתלוננים על שופטי ה-VAR בזמן אמת.
עודד קטש צודק. מרגיז להפסיד ככה
שבת שלום מאריה מליניאק
עורך: אבי מלר