ההבדל הקטן
עונה קשה עוברת על יענקל'ה שחר, טרגדיה של טעויות. חלק מהטעויות היו מעשי ידיו, חלקן של אחרים, אבל בסוף זה הביזנס שלו והוא נושא בנזקים.
מכבי חיפה מועדון ענק שעושה רעש גדול. לפעמים לטוב, לפעמים לרע. השנה לרע. כשמשווים את התוצאות שהביא מסאי דגו בעונה שעברה לתוצאות שהשיג ברק בכר העונה, אני לא בטוח שדגו השיג תוצאות כל כך גרועות. זה ההבדל בין מאמן שעלה מקבוצת הנוער, לבין מאמן גדול שברקורד שלו רשומות שש אליפויות.
כאשר יעקב שחר מינה את מסאי דגו, הוא לקח את סיכון הכישלון על עצמו. וכששחר מינה את ברק בכר, הוא הוריד את האחריות מעצמו והעביר אותה לבכר.
וככה זה גם נראה
פוטר או התפוטר?
קשה להסביר באיזה לחץ עומד מאמן שמאבד שליטה על קבוצה שיש לה 30,000 אוהדים, שיושבים לו על הראש ושרים במקהלה שיתפטר.
במילה אחת: סיוט. מתפללים בכל יום שתסתיים כבר העונה. מאמן שלא עומד בלחץ הקהל ומתפטר, מוותר על הרבה כסף. במקרה של ברק בכר שכרו מוערך ב-450,000 יורו לעונה, לשנתיים.
הכסף חשוב אבל הוא לא הכל. יש מאמנים שמסרבים להתפטר כי הם מאמינים באמת שהם יכולים לתקן את מה שהם, או אחרים, קלקלו. שיא החוצפה הוא קבוצות שמוכרות שחקנים, שמות את הכסף בכיס, ואחר כך דורשות מהמאמן שייקח אחריות ויתפטר כדי לחסוך מעצמן את תשלום הפיצויים.
מאמן שעומד מול קהל אוהדים מוסת ובעל בית שיורד לחייו, משלם בבריאותו, ועל זה אין פיצוי. וכמו שדוד מנחם ייעץ לי:
אל תחליף בריאות בכסף כי אי אפשר להחליף בחזרה
איפון
לפיטורים של מאמן כדורגל או כדורסל קודמת בדרך כלל מהומה תקשורתית, ואז יוצאת הודעה סטייל שמעון מזרחי: הגענו להבנה עם המאמן שהוא מסיים את תפקידו. אנחנו מאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו.
הג'ודו הוא ענף קטן ומצליח והכותרות בהתאם. אבל יודעי דבר מספרים שיחסי אורן סמדג'ה ויו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, ידעו עליות וירידות, בעיקר ירידות.
פונטי טיפוס מאוד אימפולסיבי ודורש להיכנס לפרטי פרטים. סמדג'ה אוהב שלא יתערבו לו אבל ידע לתמרן. פונטי, לשעבר מאמנו של סמדג'ה, חושב כבר הרבה זמן שנבחרת הגברים לא טובה וחשב על מחליף לאורן. התכנון היה כנראה אחרי אליפות העולם בג'ודו בעוד חודש וחצי. אבל סמדג'ה החליט להקדים תרופה למכה, וההתפטרות שלו מאימון נבחרת הגברים בג'ודו באה לרבים בהפתעה.
נבחרת הגברים בג'ודו במגמת ירידה, והאסון שנחת על אורן סמדג'ה כשבנו עומר נהרג בעזה, בטח לא הוסיף למוטיבציה שלו, אבל ניראה לי שהוא חיכה שיעבור טקס הדלקת המשואות.
מדליסט אולימפי ומאמן נבחרת ישראל 15 שנים, שאיבד את בנו במלחמה, ראוי בלי ספק להדליק משואה. מאמן שהתפטר מאימון נבחרת ברעש גדול – זה כתם.
הודעת ההתפטרות של אורן, ובמיוחד הודעת התגובה הביזיונית של איגוד הג'ודו, היו לא לעניין. מי שניסח את התגובה "קיבלנו בצער את התפטרותו של אורן. למרות אי הדיוקים בדבריו – אין לנו כוונה להיכנס לוויכוח עם אב שכול", פישל בגדול.
באוזניי זה נשמע בערך כמו: שמחנו לשמוע שאורן סמדג'ה נשבר והתפטר סוף-סוף, ולא נעשה לו הנחות על השקרים שהוא מפיץ רק כי איבד את בנו עומר במלחמה.
מכתב תגובה מעורך הדין של סמדג'ה נשלח תוך כמה שעות, וזה מעלה חשד סביר שהודעת ההתפטרות הייתה חלק ממהלך שהוכן מראש. כי כבר לפני חודשיים התריע עורך הדין לפונטי שיפסיק להתעלל באורן.
ממקורות המקורבים לאיגוד הג'ודו נמסר שמאז אולימפיאדת פאריס אורן לא מגיע לאמן את הנבחרת שמתרסקת. פונטי ציפה לקבל מסמדג'ה תשובות, אבל הוא לקח חופשת מחלה ובאותו זמן המשיך בהרצאות, בתוכניות ריאליטי ובקמפיינים מסחריים.
זה היה כנראה הקש ששבר את משה פונטי
אלה שמות
יש אנשים שתמיד ימצאו משהו להיעלב ממנו. אחרי מונדיאל 1990 כתבו עלי מוהר ויוני רכטר לאריק איינשטיין את השיר הנפלא "אלה שמות". הרעיון לכנס תחת אותה קורת גג כמה שחקנים גדולים בעולם – דונאדוני, בארזי, בורוצ'אגה ומראדונה – עם שחקני הפועל ת"א גדעון טיש, גוגו מורדכוביץ' וקיקו רחמינוביץ' – הוא כל כך משעשע, שאת השיר הזה שרים כבר 35 שנים.
עופר ינאי החליט שהדרך הנכונה להנציח את הזכייה של הפועל ת"א בגביע היורוקאפ ואת העלייה ליורוליג, היא לכתוב גרסה מעודכנת של "אלה שמות".
אביעד פוהורילס ואמיר דורון כתבו, והצליחו לחבר בין אורי שלף ורמי כהן לבין "שחור" ומתן נאור. בשוליים הם גם השחילו את שאול אייזנברג.
פרצה מהומה. איך יתכן שהאיש שחירב את הפועל ת"א נכלל ברשימת הגדולים. הכותבים אביעד ואמיר (גילוי נאות, ידידי המחלקה) מיהרו להסביר שזו דאחקה, והם אפילו שתלו את הצחוק הידוע של אריק איינשטיין מהשיר המקורי, כדי להבהיר למיטיבי אולטראס שזה נעשה בחיוך.
ולטובת אלה שפספסו את עלילות שאול אייזנברג, אנצל את ההזדמנות לחשוף פרק בהיסטוריה של הפועל ת"א. ב-1992 קרו שני דברים: מוניתי לעמוד בראש ועדה ממלכתית שעשתה רפורמה בספורט, ובאותו זמן הפועל ת"א של שאול אייזנברג התדרדרה פיננסית.
היה קשר בין שני האירועים כי הנפגעים העיקריים ממסקנות ועדת מליניאק היו מרכז הפועל – שהזרים כסף להפועל ת"א – ושאול אייזנברג עצמו, שהתפרנס מדברור ההתאחדות לכדורגל ומרכז הפועל, שם שלטו החברים שלו יורם אוברקוביץ' וגברי לוי.
הפועל ת"א נתבעה על ידי שחקנים, מאמנים וספקים שהיא הייתה חייבת להם כסף, ואייזנברג ניסה לקבל מהעירייה פיצוי תמורת פינוי אוסישקין (למרות שהמגרש לא היה שלו). לאנשי מרכז הפועל נמאס ממני. הם משכו עשרות אלפי שקלים מהטוטו שהיה בשליטתם, שכרו חוקרים פרטיים שעקבו אחריי והטרידו אותי, נתפסו, נשפטו והורשעו.
יום אחד הייתי בדרכי למשחק של הפועל ת"א, כשאיתן עמית, עורך מדור הספורט בידיעות אחרונות, התקשר והזהיר אותי לא להגיע לאוסישקין. על כל המושבים באולם הונחו פלאיירים שכתב שאול אייזנברג בזו הלשון: "אני מבקש לא לנקוט באלימות כלפי שונאי הפועל ת"א, ובמיוחד כלפי אריה מליניאק".
הגשתי תביעה, הבורר פסק לטובתי 75,000 ₪ פיצוי, ובינתיים הפועל ת"א קרסה והתמוטטה. אייזנברג לא נתן לאוהדים רשות להשתמש בשם הפועל ת"א, וכך הוקמה עמותת האוהדים הפועל אוסישקין ת"א בראשות אורי שלף ורמי כהן שעלו מליגה ב' עד לליגת העל. אבל מאז שעופר ינאי רכש את הקבוצה, חזר הבלאגן עם האוהדים והקצין עד כדי מכות לאנשי הנהלה אחרי המשחק בגן נר.
ועל מה רבים עכשיו? שהקדישו לשאול אייזנברג חצי שורה בשיר. ביג דיל
VAR
מפגש חצי גמר הצ'מפיונס ליג בין אינטר מילאנו לברצלונה מדורג גבוה בטבלת המשחקים לתפארת הכדורגל. 3:3 במשחק הראשון, 3:4 בגומלין, דרמה מטורפת, 80,000 צופים בסן סירו.
נדב יעקובי ושגיא כהן שידרו 90 דקות מהמגרש, אבל בהארכה עברו לשדר מהאולפן עם עמיחי שפיגלר ואלי גוטמן. ההסבר פשוט – השידור במגרש עבד על רשת האינטרנט, והרשת נפלה. בדקות האחרונות הקשר חודש, אבל זה הזכיר לי את שנות ה-80.
משחקים מאירופה ומארה"ב היו מועברים אז, כמו היום, באמצעות הלוויין. אבל לפעמים רשות השידור, אולי מטעמי חיסכון, הייתה מזמינה לוויין רק ל-90 דקות ומתפללת שלא תהיה הארכה.
חדשות טובות
בלי קשר לשידור, מהעונה הבאה תיפסק כנראה ההתעללות בשחקנים. התיכנון הוא שלא יהיו עוד הארכות של 30 דקות, אלא 90 דקות ופנדלים במקרה של שיוויון.
עוד שיפורים שאני מציע: הגיע הזמן להתאים את החוקה למציאות. אם יש אמצעים טכנולוגיים, זה לא אומר שחייבים להשתמש בהם כדי לקבוע שקצה האף של החלוץ הקדים בסנטימטר את הבלם.
ה-VAR גורם לשופט לסמוך עליו שיתקן את הטעויות שלו, כי אפשר לבדוק אירוע מ-8 זוויות. אבל מה שאי אפשר לראות בעין בלתי מזויינת – לא צריך לבדוק. השופט לא יכול לראות כל דבר וזה חלק מהמשחק.
בכדורסל המצב גרוע עוד יותר כי המשחק נעצר, ומאמנים לא תמיד מחפשים צדק אלא מבקשים לפעמים צ'אלנג' רק בשביל שהקבוצה תיקח אוויר.
אין צדק בספורט וגם לא צריך להיות. אי הוודאות עושה את המשחק מעניין. המשחק צריך לשטוף והשופט צריך לשרוק מה שהוא רואה. במקרים בהם אירועים לא ספורטיביים נעלמים מעיני השופט, ה-VAR צריך לעצור את המשחק. אבל לחזור שלושה מהלכים לאחור בשביל לפסול שער, זה לא רציני.
חשוב להעניש קבוצות שמבזבזות זמן. צריך להקציב זמן להכנסת כדור חוץ. השחקן שנוגע ראשון בכדור חייב להכניס אותו למגרש (ולא להעביר את הכדור לשחקן אחר שגונב עשרה מטרים לאחור כדי שהשופט יחזיר אותו ויבזבז עוד דקה).
נמאס מטקסי החלפת השחקנים. השחקן שמוחלף הוא תמיד זה שרחוק מנקודת ההחלפה, צולע, מוחא כפיים לקהל, לוחץ ידיים לשופט. שייצא מהמגרש במקום הקרוב לקו החוץ, והשחקן שנכנס ייכנס מיד. כל תפיסה בחולצה או ביד מחייבת כרטיס צהוב. ובשביל מה מזמנים את השופט למסך טלוויזיה בדשא? שופטי ה-VAR יחליטו, וזהו זה. VAR ונגמר.
יאללה מספיק קיטורים להיום.
שתהיה לכולם שבת שקטה ומספיק עם ההתעללות במשפחות החטופים.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר