באנו לבקר
בחודשים האחרונים המצאנו, עמיר פלג ואני, פודקאסט בשם "באים לבקר". לבקר מלשון ביקורת, לא ביקור. ביקרנו את השחקנים, המאמנים, את ניהול הספורט, את תקשורת הספורט וגם זה את זה.
הקלטנו 27 פרקים שנשלחו גם אליכם. התגובות היו מצוינות, המבוקרים אהבו פחות מן הסתם. אין ביקורת בונה. אף אחד לא נהנה מהביקורת עליו.
פודקאסט, כמו כל דבר, נמדד בתוצאות. אתה שווה בדיוק מה שמוכנים לשלם עבור השירותים והמוצרים שלך. מאחר שבמשך כארבעה חודשים לא נמצאו נותני חסות – לקחנו פסק זמן עד 1 בספטמבר.
נשוב אם וכאשר יימצא מממן ל"באים לבקר".
סיפורים במקום תוצאות
אולי בכוונת מכוון, אולי כתוצאה מרשלנות לא מכוונת, לא נהוג בישראל להגדיר מטרות. כשאין מטרות ספציפיות (למשל, סיוע הומניטארי), מדידות (ניצחון מוחלט) מוגדרות בזמן (את שדה דב פינו לפני שנים ועדיין לא בנו בניין אחד). זו דרך קלה לחמוק מאחריות.
שנים סוללים את המסילה הרביעית בנתיבי אילון כי חשבו ששלוש יספיקו, אז תחנות תל אביב הפכו לצוואר בקבוק. את פרויקט נתב"ג 2000 מסרו לרשות שדות התעופה ב-2004. מה זה ארבע שנים ביני לבינכם, העיקר שנזכה יום אחד לנסוע בקו הסגול או הירוק ברכבת הקלה.
במלחמה, שאת שמה החליפו כבר עשר פעמים, אנחנו אוטוטו מנצחים. רוב רצועת עזה כבר הרוסה ואנחנו ממשיכים להילחם נגד אויב שאיש אינו יודע איפה הוא נמצא, ומנהלים משא ומתן עם מתווכים שמדברים עם שליחים, שמעבירים את עמדתנו למישהו ששולח פתק למישהו, שאיש אינו יודע איפה הוא נמצא וספק אם הוא בכלל קיים.
אז לפני ששערי הגהינום נפתחים, בואו נחזור לספורט. הפוליטיקה היא רק משל, והציפיות הן שהספורט יהיה קצת שונה. סופרים שערים, סלים, יש שעון זמן, לוח תוצאות, טבלה – עובדות שקשה לערער עליהן.
יש דרך עוקפת ניצחון – מקווים לתוצאה טובה. תחילה תוצאה טובה היא תיקו, בהמשך גם הפסד 1:0 הפך לתוצאה טובה, ובשורה התחתונה מכבי ת"א שוב כשלה במוקדמות ליגת האלופות מול פאפוס מקפריסין, ואנחנו רק בסוף יולי!
קבוצות ישראליות מגיעות לא מוכנות למשחקים הראשונים של העונה האירופית, ולפעמים העונה מסתיימת עוד לפני שהחלה. כמובן שהמאמן מואשם בניהול משחק גרוע, ובאתרי הספורט אירופה עדיין מוכנה לשלם מיליוני יורו עבור כוכבים ישראלים.
אנחנו כלואים בבועה, וכשאנחנו יוצאים ממנה ופוגשים במציאות, המפגש כואב. לא רק שקבוצות ונבחרות אירופיות לא מגיעות לכאן (תודה לאל שלא זרקו אותנו מאירופה), אנחנו פשוט מפליצים באמבטיה וחושבים שאנחנו בספיד-בוט.
לא הגיע הזמן להבין שצריך לשנות משהו? הכדורגל שלנו לא יותר טוב מקפריסין, לא מבלארוס ולא מקזחסטן. שלב ראשון בשינוי הוא ההכרה במציאות. מכבי ת"א לא הפסידה לפאפוס בגלל טעות של שוער צעיר (מקווה שאופק מליקה לא יסחוב על גבו את הטראומה), אבל מיץ' גולדהר צריך אולי להבין שאליפות בישראל זו אשליה.
מכבי ת"א, הפועל ב"ש, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים משחקות ביניהן כל שבועיים משחק עונה. לא משחק ולא עונה. קשה לנו להוציא מהפה את המילה הפסד או כישלון, אז המציאו תוצאה טובה, שתכליתה לנתק אותנו מהמציאות הקשה.
סיפורים במקום תוצאות. נתחיל בניצחון מוחלט. מי שהמציא את השטות הזאת הבטיח לנו בעצם מלחמה שאין לה סוף. לצערי הוא גם מקיים.
שמתם לב שהמלחמה נהייתה לאחרונה יותר עצימה? כמה זה עצימה? כשבניינים רועדים בתל אביב מהפצצה בעזה, זו מלחמה לא מספיק עצימה?
אנחנו כפסע מניצחון, הבעיה שחסרה לנו רגל מסיימת. איפה ערן זהבי כשצריכים אותו? ואל תשכחו, העיניים על הכדור, כך לא ננרמל את הפייק. מה זה לנרמל, להביא למצב נורמלי? מאז שנוסדה לא הייתה מדינת ישראל יום אחד במצב נורמלי.
טוב, נצא לפרסומות. אל תלכו לשום מקום.
מי רוצה להתאחד עם הניקס?
מכירים את כנרת צדף? אין סיבה שתכירו, סתם התעניינתי כי הגברת מנהלת את הספורט בישראל מאחורי הקלעים. לא פחות. עסקנית הסתדרות שמונתה למנכ"לית מרכז הפועל הגדול במדינה, ויחד עם נאור גלילי, מנכ"ל מרכז מכבי, הם סוגרים מאחורי הקלעים את הדילים הכי מלוכלכים.
כשצדף נבחרה היא אמרה בריאיון ל-one שהיא תשנה את התדמית הדהויה של עסקני ההסתדרות. אבל הבעיה של מרכזי הפועל ומכבי היא לא התדמית אלא המציאות.
השבוע עסקני הפועל ומכבי שילבו ידיים כדי להעביר בהנהלת איגוד הכדורסל החלטה מושחתת במיוחד: מרכז הפועל דרש וקיבל איחוד מושחת בין הפועל אילת מהליגה השנייה לבין הפועל עפולה מהליגה הראשונה, שקרסה כלכלית והייתה צריכה לרדת ללאומית. בתמורה מרכז מכבי קיבל איחוד מושחת אחר – בין מכבי כרמיאל נשים לרמת השרון.
לקדם כדורסל בכרמיאל ובאילת זה חשוב, אבל במגרשים, לא במשרדים. אילת נמצאת במרחק 400 קילומטר מעפולה, ורמת השרון 250 קילומטרים מכרמיאל. שנאמר, כפסע.
אין ספק שהמוני אוהדי רמת השרון ייסעו למשחקי הבית של הקבוצה המאוחדת בכרמיאל, שלא לדבר על העפולאים שיטוסו למשחקי הבית באילת.
תמצית הטינופת: הפועל אילת – שלא הצליחה לעלות לליגת העל – תעלה. עפולה, שהייתה צריכה לרדת, לא תרד. בתמורה כרמיאל מהליגה השנייה תקפוץ לליגת העל במקום רמת השרון.
למה לשחק 30 משחקים? ייפגשו מר גלילי וגברת צדף בבית קפה בתל אביב, ויקבעו מי ישחק ובאיזו ליגה. פרט קטן: על פי תקנון איגוד הכדורסל הסירחון מותר. הבעיה שאת התקנון כתבו… נציגי מרכז הפועל ומרכז מכבי.
לא פלא שמי שעורר את המהומה זו קבוצה ששייכת לא להפועל ולא למכבי – אליצור נתניה שסיימה אחרונה בתום העונה, ירדה לליגה הלאומית, ודורשת קומבינה משלה.
איך לא חשבו להתאחד עם הניקס ולשחק ב-NBA?
יש היגיון בשיגעון?
מאז שעופר ינאי הגיע להפועל ת"א, האדמה בכדורסל בישראל רועדת. יד אליהו נצבע אדום, לא עובר יום בלי כותרת, חוזים דימיוניים עם שחקנים דימיוניים, ורעשי משנה שמגיעים כמובן עד למכבי ת"א.
הפועל ת"א זכתה ביורוקאפ וקנתה ביושר כרטיס לעונה אחת ביורוליג, אבל עופר ינאי לא הסתפק בעונה אחת. ניסה לקנות כרטיס השתתפות ביורוליג לכמה שנים נוספות וקיבל סירוב, אז הוא מחתים שמות גדולים בסכומים חסרי תקדים.
הסכום המקסימלי ששולם עד היום לשחקן בישראל היה 2.5 מיליון דולר (מכבי ת"א לפורטוריקני קרלוס ארויו). המקסימום ששולם עד היום באירופה היה כ-5 מיליון יורו לניקולה מירוטיץ', בעיניי השחקן הכי אובר-פייד בתולדות היורוליג.
האם וסילי מיצ'יץ' שווה 6 מיליון יורו לעונה? לא יודע, מי שיש לו שישלם. בראייה עתידית, בשנים הקרובות תיפתחנה לקבוצות אפשרויות חדשות כמו בית אירופי של הנ.ב.א. לברון ג'יימס מדבר על ליגה גלובאלית, אולי איחוד של היורוקאפ עם ליגת האלופות של פיב"א. עד שזה יקרה צריך להישאר על הקרוסלה.
אם אי אפשר לקנות כרטיסי השתתפות ביורוליג בכסף, עופר ינאי בונה קבוצה שתבטיח (עד כמה שבספורט אפשר להבטיח) שהפועל ת"א תגיע העונה לשלב הפלייאוף ותבטיח עונה נוספת ביורוליג. הגעה לפיינל פור תבטיח שתי עונות!
במקום לשלם מיליוני יורו ליורוליג, עופר ינאי ישלם את הכסף הזה לווסילי מיצ'יץ'. הגיוני או לא?
גאווה לאומית
ב-1979 נסעתי עם רמי ווייץ לשדר משחק של מכבי ת"א בווארזה. כשהתארגנו בעמדת השידור, עוד לפני שהקבוצות עלו לחימום, נזרקו לפארקט פגרי תרנגולות ודגל פלסטין הונף ביציע. בקיצור, האנטישמיות לא התחילה היום.
זה לא אומר שאנחנו לא עושים הכל כדי שכל העולם ישנא אותנו. אנחנו מצטיינים בזה, אבל לא כל צרחה ברחוב זו אנטישמיות. רוב המפגינים לא יודעים על איזה נהר ואיזה ים מדובר. פשוט שונאים יהודים.
קבוצות ישראלים, בספורט בפרט, הן מטרה נוחה במיוחד. קל לדעת לאן הן מגיעות ומתי, מחכים לבואן ועושים בלגן. הייתי בסיטואציות מהסוג הזה. לא נעים, לא נורא.
מאמני נבחרות הם לא מפקדי סיירות וצריך קצת פרופורציות, אבל אין לי בעיה עם נאום ציוני אחרי ניצחון באליפות אירופה לנוער. אירופה לא הייתה מעולם צהובה, אדומה או ירוקה. ספק אם שמעו על גמר גביע אירופה ברחוב בו התקיים המשחק.
לפני שבועיים טסו המאמן הלאומי רן בן שמעון ועוזרו גל כהן לאתונה, לראות את משחקה של הפועל ב"ש מול א.א.ק. באחד הרחובות נטפל אליהם מישהו שכנראה שמע אותם מדברים עברית, קילל ואפילו ניסה לדחוף אותם. הרוחות נרגעו בהתערבות כמה מקומיים, אבל התקרית הגיעה לתקשורת שלנו שהתנפלה על הסיפור כמוצאת שלל רב.
הבן שלי מטייל בימים אלה באתונה ומדווח שלא נעים ולא נורא. תגובתו של רב"ש: אני גאה לייצג את המדינה, זה לא ירתיע. בואו נעשה קצת סדר – התוקף לא ידע כנראה שהוא נכנס לעימות עם מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, אלא עם חשוד כישראלי שמדבר עברית.
הגאווה הלאומית חשובה, אבל המאמן הלאומי לא מייצג את ישראל כשהוא הולך לסופר או מטייל ברחובות אתונה. בהצלחה במשחקים הבאים.
הנציג הישראלי הוא שלנו
שלושה חודשים מורטי עצבים הגיעו השבוע לסיומם. אוסקר גלוך חתם באייאקס. תהליך שהחל בעאלק-מרדף של ברצלונה ורומא אחרי הטאלנט הישראלי, הסתיים בחוזה של גלוך באייאקס תמורת 14 מיליון יורו לזלצבורג ומיליון יורו לעונה לשחקן.
ברכות לשחקן ולסוכן שלו, עבודה יפה. אייאקס קבוצה עם עבר מפואר והווה קצת פחות, אבל שם גדול וחוזה מכובד. מה שמעניין זה התהליך.
עקבתי אחרי אתרי הספורט שניפחו ומרחו את הסיפור של גלוך. הכל בלעדי כמובן אצל כולם. בעידן הרשתות מי זוכר מי פירסם ראשון ולמה זה חשוב? בלית ברירה מפרסמים רבע ידיעה, מושכים, מחרטטים וממלאים אוויר, והעולם עוקב בדריכות.
תקציר: ברצלונה הייתה במרדף אחרי גלוך, רומא הצטרפה למירוץ, אייאקס מתעניינת אבל לקבוצה ההולנדית יש בעיות פיננסיות. גלוך ואייאקס מתקרבות, עדיין יש פערים, גלוך קרוב מאי פעם, אוסקר וההולנדים הגיעו להסכמות, זלצבורג עדיין מתלבטת, נותרו פרטים קטנים, גלוך סיכם, יחתום בשבת, ועכשיו זה רשמי: גלוך יעבור בדיקות רפואיות.
יששש.
שבת שקטה
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר