הו, הסלע האדום
מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא מתחם וולפסון.
מילים ולחן:
מושיק תאומים
מוטי אורנשטיין
רפי עגיב
סמי סגול
מוני הראל
שמעון ציטרון
שחר בן עמי
אלי טביב
חיים רמון
אמיר כבירי
שרון ואיציק ניסנוב
זאב גרינברג
מאיר ובועז תושב
בהצלחה לקבוצת מינצברג!
הכתובת על הקיר
פעם היו משחקים בבלומפילד שני משחקים בכרטיס אחד. במשחק המוקדם היו משחקות בדרך כלל שמשון או בני יהודה, במשחק המרכזי הפועל או מכבי ת"א.
גם כיום יש שני משחקים בכרטיס אחד: משחק כדורגל בתוך האצטדיון, ומשחק מוקדם מחוץ לאצטדיון. במגרשי החנייה.
בריונים משני מחנות ה"האוהדים" קובעים מפגש ל"פייר פייט", ומגיעים מצוידים במקלות, סכינים, אבנים וגרזנים.
בשבת האחרונה אוהד נדקר, שניים נדרסו, ועשרה נעצרו לאחר קרב סכינים בין אוהדי מכבי חיפה לבית"ר ירושלים. 18 "עוכבו לחקירה", לא שמעתי שמישהו נעצר ובכל מקרה גם אם מישהו יובא בפני שופט ויורחק לשנה מהמגרשים, בשבת הבאה הוא ייכנס לאצטדיון.
איך אני יודע? כי האוהד שנדקר כבר התפרע בעבר, נעצר, הובא בפני שופט והורחק ממגרשי הכדורגל לשנה. מישהו מאמין שאוהדים שהורחקו לא חזרו לאצטדיון? איך אפשר לאכוף את זה? ואם החוליגן ייתפס, מה יעשו, ירחיקו אותו לעוד שנה מהמגרשים?
עד מתי ימשיכו בתי המשפט להטיל את העונשים המטופשים? שופטים שפשוט מנותקים מהחיים עצמם לא הפנימו כנראה שחזרנו מהקורונה למדינה אלימה שנשלטת בידי בריונים וכנופיות, והמשטרה שנחלשה צריכה להילחם בהם בידיים קשורות.
כמה מהשופטים שדנים בבריונות מגרשים היו במגרש כדורגל? למה ששוטר שבקושי מפרנס את משפחתו, יסכן את גופו בשביל להביא בפני שופט, עבריין שישוחרר בדלת מסתובבת?
משחק כדורגל הוא רק סיפור כיסוי, מדובר בבריונות נטו. למה בריונים שהיו יכולים להכות זה את זה בכל יום בשבוע בפרדס נטוש, מעדיפים לקבוע מפגש במגרש כדורגל בשבת? כי במגרשי הכדורגל שהפכו לשטח הפקר, הבריון מוגן.
זה קרה מאז שמטומטמים הרחיקו את המשטרה מהטריבונות, כי נוכחותה מהווה פרובוקציה.
העצורים בשבת היו בני 17, מה שאומר שהעתיד כבר כאן, רק שהפעם אי אפשר להאשים את אלימות המשטרה בהתפרעות שהייתה לפני המשחק מחוץ לאצטדיון.
כשניסיתי לברר מה באמת קרה, מצאתי באתר ערוץ הספורט סרטון ערוך באורך… ארבע שניות, שמראה שוטר שמפיל אוהד של בית"ר ירושלים.
אין בסרטון זכר למה שקדם לדחיפה ולא למה שקרה אחר כך, רק ארבע שניות ערוכות שמסכמות אירוע בו עשרות אוהדים היכו, דקרו ודרסו, מבלי שהיה שוטר אחד לרפואה בסביבה, והמשטרה אשמה.
אל תתפלאו אם אותם עיתונאים שדורשים להרחיק את השוטרים מהיציעים, יאשימו אותם כי "הכתובת הייתה על הקיר".
עוד הפסד חוץ
# שניים משלושת הפליימייקרים המובילים באירופה נפגשו אתמול במונאקו. מייק ג'יימס ולורנזו בראון (השלישי הוא שיין לארקין) היו הגרועים במגרש. כל דקה שלהם על הפרקט הסתכמה בנזק. על היכולות שלהם אין ויכוח, אבל אתמול הם החטיאו ואיבדו כדורים והרסו לקבוצות שלהם את המשחק. שחקן מנוסה צריך לדעת לפעמים לוותר כשהוא מרגיש ביום רע.
# מונאקו רצה 2:14 בחמש הדקות האחרונות ו-8:28 בעשר האחרונות. איך אפשר לנצח כשאתה מפסיד 30 הפרש ב-15 דקות? את 14 הנקודות הראשונות מונאקו השיגה כתוצאה מחילופים אוטומטים בהגנה של מכבי ת"א שהשאירו את מייק ג'יימס אחד-על-אחד מול שחקנים גבוהים ואיטיים.
חילוף צריך להיות האופציה האחרונה של ההגנה רק אחרי שניסית לעבור בכוח דרך החסימה או תקפת את הכדור ביציאה תוקפנית וחזרת לשחקן שלך. חילוף אוטומטי זה מיס-מאץ' אוטומטי, ואיזה מסכנים רומן סורקין וג'וש ניבו שמשמשים, לא באשמתם, כוונת לקלעים.
# אני אוהב שמירות כפולות, לחץ ויוזמה, אבל סתם התנפלות עם שני שחקנים על הכדור זה חור בהגנה. שמירה כפולה עושים בפינות המגרש, והכי טוב אחרי ששחקן עובר בכידרור את קו האמצע. הכי חשוב להתנפל על השחקן עם הכדור כשהוא מפנה את הגב ולא רואה שמתקיפים אותו.
# ג'ון דיברתולומיאו הוא שומר מצוין אבל לא חכם. הוא יודע רק ללחוץ ולדחוף ידיים אבל אי אפשר לנסוע כל הזמן בפול גז בהילוך חמישי. בדרך כלל הלחץ שלו עובד ומחולל מהפך במשחק, אבל לפעמים צריך גם לדעת לתת מרחק, מושג שלא קיים אצלו בלקסיקון, אתמול הוא אסף שלוש עבירות בדקה וחצי! והשאיר את מכבי ת"א לשחק את 8:12 הדקות שנותרו לסוף הרבע בבעיית פאולים.
בחמש הדקות הראשונות של הרבע הרביעי מונאקו רצה 0:15 בלי לבצע אפילו עבירה אחת, מה שמוכיח שהגנה טובה לא קשורה בהכרח לברוטאליות.
# מה עובר בראש של מאמן שמתחיל להחליף שחקנים בשרשרת, למרות שהקבוצה שלו דוהרת קדימה. בפרפרזה על המשפט האלמותי של מירי רגב: מה שווה תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו, גם סאשה אוברדוביץ' ראה שהמשחק מוכרע בדקות הראשונות (2:14 למונאקו) ואמר לעצמו: מה שווה ניצחון אם אני לא מעורב, והתחיל בשרשרת חילופים. התוצאה: ב-4:51 הדקות הראשונות של הרבע השני מונאקו לא קלעה סל שדה.
# לכל מאמן יש צ'לנג' אחד במשחק, בו הוא יכול לערער ולבדוק החלטת שיפוט. עודד קטש הפסיד פעמיים כשבזבז צ'לנג' על כדור חוץ בדקה ה-31 והחלטת השופטים לא שונתה. לא יתכן ששחקן שבטוח שהשופט טעה בשריקה זניחה, ירוץ למאמן שיבקש צ'לנג'. את הצ'לנג' מאמן צריך להשאיר לקראת סיום המשחק על החלטות ששוות נקודות, כמו זריקה לשלוש נקודות או חסימה לא חוקית.
# גם אם עודד קטש צדק בחלק מהטענות שהיו לו נגד השופטים, אי אפשר לטרטר לשופטים במוח מהדקה הראשונה. במקום להשיג צדק המאמן מדביק גם את השחקנים בתחושת הקיפוח, מוציא אותם מפוקוס, מעצבן את השופטים וחוטף פאול טכני שני והחוצה.
מאמן לא צריך לישון בעמידה, אבל גם לא לרדת על שופטים מהג'מפ-בול.
סדרת חינוך זה לא חינוך
ביום חמישי שעבר פרטיזן בלגרד הפסידה בבית לפנרבחצ'ה. הסרבים לא היו מעניינים אותי אלמלא שיחק שם ים מדר.
אחד השחקנים המוכשרים בישראל הפתיע כאשר מכל הקבוצות בחר דווקא בפרטיזן בלגרד. קשה לסרב להצעה של מאמן גדול כז'ליקו אוברדוביץ', והיה ברור שזה לא יהיה קל, אבל מול פנרבחצ'ה ים הציג את משחקו הטוב ביותר, קלע 15 נקודות ומסר 4 אסיסטים.
אחרי ההפסד 97:94 אוברדוביץ' הסביר שמדר לא שותף ברבע השלישי בשל בעיית עבירות. זה קשקוש, כי גם במשחקים בהם לא היו למדר עבירות הוא שותף מעט דקות, והשיא היה מול מכבי ת"א ביד אליהו כשאוברדוביץ' עשה למדר זובור במשך 37 דקות לעיני הוריו ו-11,000 אוהדים.
אפשר לעשות לשחקן סדרות חינוך, אבל תראו איזו קפיצה עשה נועם יעקב שמקבל דקות משחק בהפועל ירושלים מדז'יקיץ'.
אין תחליף לדקות משחק
מיהו יהודי?
נועם יעקב נולד לפני 18 וחצי שנים בדנמרק לאב ישראלי ואם דנית. לפי אבי מעוז ואלמוג כהן נועם אינו יהודי, אבל הלא יהודי הזה הולך להיות מעמודי התווך של נבחרת ישראל בכדורסל.
נועם יעקב בן 18, גדל בקיבוץ העוגן, שיחק בהפועל עמק חפר ונבחר לחמישיית אליפות אירופה לנוער. נועם משחק באומץ, ולמרות שהוא רק 1.85 מ' ויש לו קליעה טובה מחוץ לקשת, הוא לא חושש לחדור לסל, למשוך עבירות ולדייק ב-90 אחוז מהקו גם בדקות הכרעה.
נכון שהמשחקים בין נבחרות המשנה של ישראל מול פינלנד וסלובניה היו לפרוטוקול ולא קבעו כלום. הלוואי שהיו עוד הרבה משחקים כאלה, בהם שחקנים צעירים יקבלו הזדמנות.
עם תמיר בלאט, ים מדר, יובל זוסמן, בר טימור, נועם יעקב ואיתי מושקוביץ, יהיה לנבחרת ישראל קו אחורי סביר פלוס. דני אבדיה מתקדם, רומן סורקין משתפר, יחד עם נימרוד לוי, רפי מנקו ותומר גינת, יש עם מי לצאת לקרב.
נדב זילברשטיין ודרור כהן עשו עבודה מצוינת בימים המעטים שעמדו לרשותם והם חייבים להיות בצוות האימון הבא. אני לא נכנס להיבטים הכספיים, ובכל מקרה מאמני עירנו קודמים.
מינוי מאמן זר הוא בעייתי כי הוא לא יגור פה ויתקשה לעקוב אחר השחקנים במהלך העונה. אריאל בית הלחמי הוא לא הכי כריזמטי אבל נהנה מתמיכת השחקנים שזכו איתו באליפויות אירופה עד גיל 20.
הפרויקט הבא: שילוב גלעד לוי 2.20 מ'
פרצופה של המדינה
מירנה סאייח, שחקנית אס"א ירושלים, עשתה השבוע היסטוריה כשהפכה לפלישתינאית הראשונה שמשחקת בליגת על לנשים בכדורסל.
אס"א התארחה אצל אליצור רמלה ושניים מאוהדי רמלה קיללו אותה. השחקנית פרצה בבכי ונרגעה רק אחרי שקיבלה חיבוק מחברותיה לקבוצה, מהמאמן אוהד גל ומעוזרו גיל זלצבוך.
כל הכבוד לעדי הרשליקוביץ על כתבה מצוינת ב"חדשות הספורט", וגם לנשיא אליצור רמלה שגינה את התנהגות האוהדים.
אגב, נשיא אליצור רמלה הוא מוסא סאבא.
למי הכדורסל הישראלי שייך, לכל הרוחות?
ארגון השחקנים חתום על הסכם עם מנהלת הליגה עד לסוף עונת 2024/5. כשההסכם נחתם הקבוצות החתימו שמונה זרים, וזה היה כל-כך מובן מאליו שהשחקנים אפילו לא טרחו לקבע את זה בהסכם.
בתקופת הקורונה מנהלת הליגה העלתה, בצעד חד צדדי, את מספר הזרים לעשרה וארגון השחקנים לא התנגד, כי היה ברור שמדובר בתקופת חירום זמנית.
הקורונה חלפה עברה, החיים חזרו למסלולם אבל מספר הזרים לא חזר לקדמותו. שטח משוחרר לא הוחזר, והקבוצות עדיין מחתימות עשרה זרים.
ארגון השחקנים תובע להקטין את מספר הזרים לשבעה ולהבטיח שני ישראלים במגרש. מנהלת הליגה רוצה להמשיך עם עשרה זרים וישראלי אחד במגרש. אלה מאיימים בשביתה, אלה מסרבים לדון בשינוי הסטטוס קוו הזמני באמצע תקופת ההסכם.
הפתרון פשוט: לבטל את ההקלות במס הכנסה כדי להשוות בין הישראלים לזרים, ושהטובים ישחקו.
זה לא יקרה כי מיקי זוהר לא רק שלא ידאג לבטל את הפטור ממס, אלא מתכוון להגדיל אותו ולתת לכל קבוצה עוד מיליון שקל למטרה אחת: להחתים זרים.
האמנתי שהכדורסל הישראלי כחול-לבן לא יהיה חלק מהפיגוע המשטרי, טעיתי.
משבר? רק משברון, משברונצ'יק… קטסטרופצ'יק. בצ'יק!
איל ברקוביץ' ודודו אווט כבר הכתירו את מכבי חיפה לאלופת ישראל עוד לפני תחילת עונת 2022/23. לא צריך להיות גאון בשביל להמר על מכבי חיפה, והקמפיין האירופי המדהים רק חיזק את ההנחה שההופעה למשחקי הליגה תהיה לפרוטוקול בלבד.
מה לעשות, המציאות לא מסתדרת בחודשיים האחרונים לפנטזיה. כוח ההרתעה אבד, קבוצות לא מרימות ידיים אפילו ב"סמי עופר", ואחרי התבוסה למכבי ת"א 3:0 בבלומפילד הגיעו שלוש תוצאות תיקו עם חדרה, בני ריינה ומכבי נתניה בגביע.
היה ברור שמשהו חורק אבל האולפן בשלו: האלופה לא במשבר, מקסימום במשברון קטן וזה יחלוף. אבל הגיע עוד הפסד מביך 3:1 לאשדוד, וגם זה לא שכנע את המומחים שיש בעיה.
בניצחון על בית"ר ירושלים מכבי חיפה הציגה יכולת משופרת, אבל למרות שהיה מדובר בסנונית אחת, האולפן מיהר להכריז על בוא האביב.
המשברון מאחורינו, הכריז אחד. איזה משברון, מיהר המנחה לתקן, מקסימום משברונצ'יק. רק שני ניצחונות בשמונה משחקים חלשים, והמומחים-אוהדים שבויים בקונספציה.
מי שלא מסוגל להביט לבעיות בעיניים לא יוכל לפתור אותן, והמפגש בין המציאות למשאלות הלב היה כואב.
הלך גביע המדינה.
נהנים מהמגזין? שתפו וצרפו חברים.
שבת שלום