ואם לא נרצה?
תנועת הימין "אם תרצו" דרשה מההתאחדות לכדורגל שנבחרת ישראל לא תופיע למשחק נגד נבחרת נורבגיה, זאת במחאה על כך שהנורבגים הודיעו שיתרמו את כל הכנסות המשחק נגד ישראל לרצועת עזה.
עצה קטנה: התלהמות זו לא אסטרטגיה. אנחנו הישראלים, שמתלוננים באופ"א שמניפים ביציעים שלטים אנטי ישראלים ומערבבים פוליטיקה בספורט – אנחנו לא יכולים להחרים משחק בינלאומי.
אם ממשלת נורבגיה מעצבנת אתכם, תפגינו מול השגרירות שלהם. חבר הסביר לי פעם למה אין לו בת זוג: כל הבחורות שהוא יוצא איתן הן מטומטמות, מכוערות, אנטיפטיות וכו'. אם זה מה שמשותף לכולן, הסברתי לו, כנראה שהבעיה היא אתה.
אם הנורבגים הם אנטישמים, הצרפתים אנטישמים, האנגלים מנוולים, מאות אלפי אוסטרלים מפגינים נגד ישראל והעולם כולו נגדנו, אולי זה מחייב אותנו לבדוק את עצמנו?
ולעניין עצמו: ההכנסות מהמשחק הן בסך הכל כמה עשרות אלפי קרונות. זה הסכום שהנורבגים יתרמו לרצועת עזה. זה מה שמכעיס את "אם תרצו"? מוזר, כי ממשלת ישראל מעבירה שני מיליארד שקלים (2,000,000,000) לרצועת עזה מתקציבה (מכיסינו), וזה לא מעצבן את אם תרצו.
קרן העושר של נורבגיה, שמשקיעה בכל העולם מיליארדים מרווחי ההכנסות של נורבגיה משדות הנפט והגז, פיטרה השבוע את מנהלי הקרן בישראל, ביטלה את ההשקעות ומשכה מיליארדים מסך ההשקעות שלה בחברות ישראליות.
נבחרות ישראל בכל ענפי הספורט לא מורשות כבר שנתיים לארח את משחקיהן הביתיים בארץ, ואם תרצו ממליצים שאנחנו נחרים אותם. ההתאחדויות האירופיות תשמחנה לא לשחק נגד ישראל. אנחנו כפסע מהרחקה מהספורט העולמי.
אם נפסיד לנורבגיה מקווה ש"אם תרצו" לא יאשימו את השחקנים שלא רצו.
חג גדול ליהודים
נניח שפתחתם במקרה טלוויזיה ונפלתם על משחק בין שתי קבוצות שאתם לא מכירים. תוך מקסימום עשר דקות תתחילו לאהוד אחת מהן.
ההורים שלי לא עלו מקזחסטן ולא מסקוטלנד, לא השקעתי בנדל"ן בגלזגו ואין לי חברים באסטנה (אין לי מושג מיהי בירת קזחסטן, עשיתי גוגל). איך הפכתי לאוהד קאיירט? פשוט, העולם מתחלק לאוהבי ושונאי ישראל. סלטיק באויבים, מה נשאר?
לחצי מאזרחי ישראל מותר לתמוך בהפסקת המלחמה בעזה, לסקוטים אסור. זו אנטישמיות. הסימפטיה הולכת אוטומטית לכיוון קאיירט משתי סיבות: דן גלזר ועופרי ארד.
הנציגים הישראלים הם שלנו, אהאואה, אהאואה!
שיקולים גלובאליים
לא מזמן העלתה חברת התעופה הבולגרית את מחירי הכרטיסים בקו תל אביב – סופיה, בין היתר עקב הביקוש הרב שצפוי לטיסות לבולגריה, בעיקר של אוהדי הפועל ת"א שקבעה את סופיה ארנה לאולם משחקי הבית שלה ביורוליג.
למה סופיה? כי היא במרחק טיסה סביר מישראל ודי קרובה לסלוניקי – עיר מגוריו של המאמן דימיטרי איטודיס. קל"ב.
הקבוצה תשהה רוב הזמן בסופיה ותגיע לביקורים בישראל למשחקי ליגה, גביע וגביע ווינר. כשמדובר בהפועל ת"א, שהיא קבוצת אוהדים שחלקם עדיין נלחמים בבעלים עופר ינאי נגד המעבר להיכל הספורט ביד אליהו, זו בעיה מיוחדת.
יש הבדל בין קבוצה שחיה בסופיה ומגיעה למשחקים בישראל, לבין קבוצה שחיה בישראל ויוצאת למשחקים בסופיה.
יש אוהדים שקנו מנוי בשביל לראות את מיצ'יץ', אוטורו וג'ונתן מוטלי LIVE במגרש, מה שהופך כל משחק נגד נתניה ונס ציונה לאטרקציה. היורוליג כבר הבהירה שהסיכוי שהמשחקים יחזרו לישראל במהלך העונה הם קלושים, למרות שאנחנו התרגלנו לאזעקות כשגרה. בשביל זרים מה שקורה כאן זו מלחמה.
לא כל בעיה ניתן לפתור בכסף, וחשוב ללמוד לפחות מניסיונם של אחרים. סייבן לי חתם במכבי ת"א ולא הגיע לישראל אפילו לאימונים. זה אחד הגורמים שפירקו את מכבי לשני מחנות – אלה שהגיעו לישראל ואלה שנשארו בחו"ל.
אני מדגיש שוב שאין לי שום טענה נגד שחקנים שדרשו להישאר בחו"ל – יש בעיה עם מנהלים ובעלי קבוצות שהירשו את זה. שחקנים זרים מתחלחלים כשהם שומעים מרכבות גדעון ג', ד' ו-ה'.
בואו נודה, עתיד הספורט הישראלי נמצא בידיים של איש אחד – עבד אל מלכ חות'י.
השכל ישר, המציאות לא ממש
אני לא משפטן ואין לי מושג מה כתוב בתקנון איגוד הכדורסל, אבל על עובדה אחת אין ויכוח: האיחודים בין הפועל עפולה להפועל אילת (ובין כרמיאל לרמת השרון נשים), הם מושחתים, גם אם נעשו בהתאם לכתוב בתקנון ובהצבעה פה אחד.
שאפו לבית הדין שפסק שהחלטה מושחתת תהיה בטלה ומבוטלת גם היא בהתאם לתקנון. הסיבה בגללה נכתב בעשר הדיברות "לא תרצח" היא פשוטה – מישהו כבר רצח קודם.
העבריינים תמיד מקדימים את החוק ואי אפשר לצפות מהתקנון שיפתור בעיה שעדיין לא נוצרה. למקרים כאלה יש בית דין, ויפה עשה שביטל את איחוד אילת – עפולה.
הצבעות פה אחד לא מכשירות אלא רק מחשידות. התקנון לא ניתן במעמד הר סיני אלא נכתב בידי נציגי הפועל ומכבי. ובניגוד לכותרות באתרי הספורט, בית הדין לא קבע שנתניה – שסיימה אחרונה – תישאר בליגת העל.
הגיע הזמן לקבוע איך יש לנהוג במקרה שקבוצה נמחקת או מתפרקת. לדעתי מי שצריך לעלות יעלה, ומי שצריך לרדת יירד. אם קבוצה מוותרת על זכות העלייה לליגת העל, הבאה בתור צריכה לעלות. אסור שקבוצה שצריכה לרדת תיהנה מההפקר.
אם מדובר בקבוצה שמתפרקת בשל מכירת משחקים, ניחא. אפשר להבין שקבוצה שיורדת תישאר בליגת העל, אבל הדברים חייבים להיות קבועים בתקנון לפני תחילת העונה ובטח לא אחרי שנקבעה זהותן של העולות והיורדות.
זה מה שחסר לנו, עוד קומבינות?
אישית או אזורית?
עוד קצת כדורסל לשם שינוי. ידיד המחלקה אבי חכם שואל: באופן מסורתי יש בישראל מחסור בשחקנים גבוהים, לכן מאמני נבחרות צעירות משחקים הגנות אזוריות בשביל לצופף את הרחבה. זה עוזר אולי למנוע תבוסות מול נבחרות גדולות, אבל חוטא למטרה שלשמה קיימות נבחרות צעירות – לקדם שחקנים לנבחרת הבוגרת.
הוויכוח הזה הוא לגיטימי אבל זקנו ארוך עד הברכיים. מה עדיף לשמור, אישית או אזורית? מה חשוב יותר בנבחרות הצעירות, לנצח או לייצר שחקנים לנבחרת הבוגרת? ואני שואל: למה או-או? גם וגם!
שחקנים לומדים כדורסל בקבוצות ואצל המאמנים האישיים, לא בנבחרת. ווינריות אמיתית נוצרת במשחקים, לא באימונים. אי אפשר לייצר ווינר כשמפסידים בשרשרת, וגם ווינר מפסיד במשחקים.
מקובל לחשוב שאזורית היא שמירה חצי בלוף – כל שחקן הגנה אחראי לכאורה על שטח, ואף אחד לא אחראי לכלום. הסגירה לריבאונד היא מראש בעייתית באזורית, כי לשומר אין אחריות על שחקן ספציפי.
נכון שהאזורית של פעם הייתה בונקר. המאמן שמוליק יעקובסון היה קורא להגנה אזורית 2:1:2 "אמא אזורית". בפסק זמן היה מוציא מכיסו חמש מטבעות, מניח אותן על הבלטות, ומראה לכל שחקן איפה הוא שומר.
הכדורסל של היום הפך לעאלק מתוחכם, ומאמנים פחות מתרכזים בלימוד היסודות. אז שחקנים מביאים לנבחרות את הטעויות שלימדו אותם בקבוצות, וקשה לתקן בנבחרות את המחלות של הכדורסל בישראל.
הגנה אזורית טובה עובדת על עקרונות של שמירה אישית – לחץ על הכדור, סגירת קווי מסירה, עזרה מהצד החלש. כיום שומרים אזורית אפילו ב-NBA, אחרי ששנים ניסו להחביא אותה ואפילו שילמו בעבירות טכניות.
בהגנה אזורית (וגם באישית) יש חסרונות ויש יתרונות והיא משתנה עם הזמן, בעיקר מאז שנכנסה קשת שלוש הנקודות ששינתה את המשחק. ועדיין יש שחקנים שמחטיאים ממצב פנוי, ויש שקולעים גם כשיש להם יד על הפרצוף.
כשיש שחקנים שיודעים לשמור גם וגם, זה נותן למאמן אפשרות להחליף הגנות תוך כדי המהלך.
אין בהכרח קשר בין סוג הגנה לבניית שחקנים.
בזבוז זמן
ליברפול ניצחה את ניוקאסל 2:3 במשחק דרמטי משער בדקה ה-99. איך משחק כל כך דרמטי יכול להיות בזבוז זמן? לא אני אומר את זה אלא מנג'ר ליברפול, ארנה סלוט, שמסביר: "זה לא היה משחק כדורגל, מצב נייח אחרי מצב נייח".
44 דקות נטו בלבד שיחקו כדורגל, 109 דקות ברוטו. 40 אחוז מזמן המשחק בוזבזו בשיטות המוכרות – טקסים לפני קרנות ובעיטות חופשיות, מצעדי החלפות שחקנים, התחזויות, ויכוחים – וכל זה במשחק מרתק בפרמייר ליג!
שנים אני מציע לשנות את חוקת הכדורגל כדי למנוע את החרפה. למדוד זמן נטו כדי להקטין את הרווחים שיש לקבוצות מבזבוזי הזמן, לקצר את טקסי החלפת השחקנים, לאפשר יותר חילופי שחקנים כדי שלאלו על המגרש לא יהיה תירוץ לשחק בהליכה, לעודד שמירות לחץ, להעניש על התחזויות.
חוק 8 שניות הוא צעד בכיוון הנכון. שוער לא יוכל להחזיק כדור ולבזבז זמן יותר מ-8 שניות. העונש: בעיטת קרן. אחרי כמה בעיטות קרן כולם יבינו.
נ.ב. יורובאסקט
ממבט חטוף במפגש בין סלובניה לפולין, אפשר כבר להסיק שהמשחק הקרוב של ישראל נגד פולין לא יהיה דומה לאיסלנד. ג'ורדן לויד כוכב, הפולנים מכים, מתחזים, 40 דקות אקשן, גובה, כוח, לא נתנו גרם כבוד ללוקה דונצ'יץ'.
הבהרה
הטור שנשלח מיד לאחר משחקים של נבחרת ישראל בכדורסל, להבדיל ממגזין יום שישי, לא עובר עריכה בשל הדחיפות. תודה למי שתיקנו טעויות.
שבת שלום ותפילה להשבת החטופים.
אריה מליניאק
עורך המגזין השבועי: אבי מלר