מגזין 76 מנתח את הדרך של מכבי ת"א לפיינל פור, מנסה להבין את בעיות נבחרת הכדורגל, וגם: על הגרסה האינדונזית של ג'ק רובינזון, על אגדה בעיני עצמו ואיך חוסכים בהוצאות בפינלנד

מחלקת עסקים מול מחלקה גריאטרית

אני מקווה בשביל קייל היינס, ברנדון דייויס, קווין פנגוס, ניקולו מלי ובעיקר אטורה מסינה, שהם שומרים קלטות וידיאו מהשנים הטובות שלהם, כי מה שנשאר זה כלום ושום דבר.

נכון שמשחק נגד מכבי ת"א ביד אליהו הוא אחד הקשים, אבל בלי להמעיט כלום מההצגה של מכבי הם שיחקו אתמול מול חבורת שודדים בטרנינג, שהשד יודע איך הסוכנים שלהם הצליחו לסדר להם סיבוב על חשבונו של סניור ג'ורג'יו ארמאני לפני שהם תולים את הנעליים.

אני לא מבין את אטורה מסינה, איזו קבוצה הוא בנה במילאנו על שחקנים שגילם הממוצע 33 שמשחקים בהליכה בלי אף שחקן גבוה סביר.

כשקבוצה אחת (מילאנו) מחזיקה בכדור כמדיניות ולוקחת זריקות בסוף שעון, וקבוצה שנייה (מכבי ת"א) רצה וזורקת אחרי חמש שניות ממצבים חופשיים באחוזים גבוהים, כשמכבי ת"א פותחת פער של עשר נקודות אין למילאנו כלים לחזור מהפיגור והמשחק נגמר כבר ברבע הראשון.

השיפור הגדול במכבי ת"א במשחקים האחרונים הוא במשחק הקבוצתי. זה מתחיל ברוטציה ההגנתית ונמשך בכמות האסיסטים בהתקפה.

מה נשתנה? כשהשחקן המוביל היה סקוטי וילבקין שזרק כל כדור לסל כולם זרקו ללא הבחנה, וכשהשחקן המוביל הוא לורנזו בראון שאוהב למסור ומחפש מסירה, כולם מוסרים.

קווין פנגוס, שהיה נחשב פעם לאחד הרכזים המובילים באירופה, לא מסוגל לשמור על בקבוק קולה משפחתי. כשלורנזו פשוט עשה ממנו פורפרה הנזק התגלגל ל"גבוהים" קייל היינס וברנדון דייויס, שעזבו את סורקין בשביל לעזור לפנגוס והשאירו את רומן חופשי להטביע בשרשרת.

סורקין ממשיך בקו שיפור אבל 16 נקודות ללא החטאה במחצית אחת לא עושים אפילו באימון. סורקין נהנה באופן טבעי משתי תכונות שקשה ללמד: מיקום לריבאונד התקפה ותנועה ללא כדור שמשאירה אותו פנוי אחרי שהוא מתגלגל פנימה בפיק-אנד-רול.

אפשר למדוד הגנה על פי מספר איבודי הכדור ואחוזי הקליעה שהיא כופה על היריב, מילאנו לא הצליחה לגרום למכבי אפילו איבוד כדור אחד במחצית הראשונה, שבעה בסך הכל במשחק כולו.

בצידה השני של אותה מטבע למכבי היו אתמול רק שלושה כדורים חוזרים בהתקפה מהסיבה הפשוטה שלא היה ריבאונד כי מכבי לא החטיאו.

האתגר של עודד קטש, לשמור על התנופה עוד שלושה שבועות.

האם מכבי בשיא או שהיורוליג נחלשה?

"תהליך" נשמע במקומותינו כמו מילה נרדפת לתירוץ כישלון. משהו כמו: נכון שאנחנו מפסידים אבל אם תהיה לכם סבלנות תראו בעוד כמה חודשים את השיפור.

הבעיה שלאף אחד אין סבלנות לחכות לשיפור, והסיכוי של מאמנים בישראל להישאר בעבודה עד אחרי החגים הוא נמוך כי אצלנו יש המון חגים. עברת בשלום את סוכות, תפוטר עד חנוכה, או עד פורים, ובכל מקרה רוב הסיכויים שבחול המועד פסח תצא לחופשה עם המשפחה כי עבודה לא תהיה לך.

מכבי ת"א באמת עברה "תהליך". כשג'ייק כהן בחמישייה מי זוכר שהיה פעם אחד אלכס פויתרס? עודד קטש למד מטעויות ושם מאחוריו את ההודעה על הדחתו הקרובה, כמה דקות לאחר סיום הפסד החוץ השישי הרצוף לבאיירן מינכן.

אז אחרי שמונה שנים בהן מכבי ת"א לא הצליחה להתברג לשמינייה, היא לא פיטרה העונה מאמן והצליחה להבטיח את הכרטיס לרבע הגמר שלושה מחזורים לפני סיום העונה הרגילה.

מאזן ניצחונות-הפסדים כללי לא בדיוק משקף את הסיכויים להצליח ברבע הגמר, כי מה שחשוב הן התוצאות במשחקים האחרונים ולא מאזן שכולל משחקים מלפני ארבעה חודשים. מה הסיכויים של מכבי לעבור את שלב ההצלבה? קשה להעריך לפני שהיא תתמודד עם הגנה רצינית ונדע מי היריבה.

ההצלחה של מכבי ת"א בולטת במיוחד על רקע היחלשות של רוב קבוצות היורוליג. אולימפיאקוס השתפרה. ריאל מדריד, ברצלונה ומונאקו עדיין ברביעייה אבל פחות טובות. מכבי ת"א בגרף שיפור גדול, אבל מה לגבי היתר?

פנאתיניקוס התרסקה, בסקוניה נחלשה, וילרבאן ובולוניה לא דומות לכלום. את מילאנו ראיתם אתמול, המשחק נגד ירושלים ביום ראשון יהיה יותר קשה. ז'לגיריס נחלשה, הגרמניות על הפנים, פנר פחות טובה מהעונה שעברה, אלופת אירופה אנדולו מיצתה את ההרכב שזכה בשתי אליפויות רצופות ותעבור בקיץ פירוק והרכבה מחדש. ואל תשכחו שצסק"א מוסקבה, זניט סנט פטרסבורג ואוניקס קאזאן מושעות.

בקיצור, מכבי ת"א מועמדת לפיינל פור.

הפיל שבחדר

אחרי תיקו ביתי מאכזב נגד קוסובו ותבוסה 3:0 לשוויץ בז'נבה, היה ברור שהתקשורת תעסוק במי שלא שיחק.

תמיד השחקנים שחסרים חשובים יותר מאלה שמשחקים, אבל באמת חסרו חלוצים שינצלו את ההזדמנויות המעטות אליהן הצלחנו להגיע.

גם אם נשים בצד את הפיל שבחדר – שדרש לישון בחדר פרטי, עדיין חסרים מואנס דאבור ועומר אצילי, שני סקוררים מצוינים שהעדיפו לוותר על נבחרת ישראל.

למה הם צריכים לשמוע שריקות בוז בכל נגיעה שלהם בכדור? לא רוצים אותנו,  לא נבוא. דיא סבע למד מניסיונם של אחרים ונמלט לפני שישרקו לו בוז. אגב, גם ערן זהבי פרש עוד לפני פרשת החדר אחרי שחטף שריקות בוז ב"סמי עופר" וזרק את סרט הקפטן.

ארץ אוכלת יושביה. תאכלו מה שבישלתם.      

למה לא כל יום פולהאם?

עם ההצלחה של מנור סולומון באנגליה אי אפשר להתווכח. ארבעה שערים בחמישה משחקים הם לא פטה מורגנה מואנס דאבור משחק לא רע בהופנהיים בבונדס ליגה ושון וייסמן מצליח בספרד. אז למה הם נראים רע בנבחרת?

ההופעה של מכבי חיפה בצ'מפיונס ליג הייתה מצוינת. ניצחונות על הכוכב האדום ואוליפיאקוס והופעה מכובדת בשלב הבתים במיוחד ניצחון על יובנטוס. אז למה דולב חזיזה ונטע לביא נראים רע בנבחרת?

נכון שדולב חזיזה של הנבחרת הוא אותו חזיזה מחיפה, אבל בחיפה הוא לא משחק ליד דור פרץ ורז שלמה אלא עם עלי מוחמד, צ'ירון שרי, סונדגרן, עבדולאי סק ופיירו. אם שניים-שלושה מהם היו משחקים בנבחרת אין ספק שדולב היה ניראה טוב יותר.

שחקנים זרים עושים הבדל.

שומר נפשו

המונדיאליטו, אליפות העולם לנוער בכדורגל, הייתה אמורה להתקיים באינדונזיה, אבל הפגנת מחאה קטנה של כמה עשרות מפגינים (אני ספרתי 28 פלוס מגאפון, במדינה של 280 מיליון!) שספק אם יודעים בכלל איפה זה ישראל, קראה לא להכניס את הנבחרת שלנו לאינדונזיה, ופיפ"א הגיבה מהר.

בשנות ה-60 ישראל שיחקה באסיה אבל מדינות רבות, בעיקר הערביות, החרימו אותנו והעדיפו הפסדים טכניים על הופעה. ומה הייתה התגובה של פיפ"א? לא רק ששום טורניר לא הועתק למדינה אחרת, אחרי שנמאס לנו לנצח טכני, ישראל היא זו שעפה לאירופה, וטוב שכך.

אני לא יודע איך אומרים ג'ק רובינזון באינדונזית, אבל עוד לפני שנשיא אינדונזיה הספיק להרגיע ולהבטיח שנבחרת ישראל מוזמנת ותהיה מאובטחת, ג'יאני אינפנטינו כבר העביר את הטורניר לארגנטינה.

נדמה לי שיש סיבות נוספות שגרמו להעברת הטורניר ואני לא מאמין שנבחרת ישראל הייתה מאוימת באינדונזיה. עובדה שאלפי ישראלים שנכנסו לצפות במונדיאל בקטאר, חזרו בשלום מהפשיטה מעבר לקווי האויב.

תגידו אתם, איפה יותר מסוכן להסתובב, בג'קרטה, דוחה או ירושלים?

עוד מועמד לפרס שלא יחולק

את סיפור פרס ישראל לספורט אתם כבר מכירים. הוא לא יוענק השנה לענת דרייגור, לא ללי קורזיץ ולא לאריק זאבי, כי ה-ועדה לא הצליחה להגיע להחלטה פה אחד.

מסתבר שתם ולא נשלם. מי שלקח קשה את המחדל היה אורן סמדג'ה שהעלה פוסט זועם בזו הלשון:

"אני משפשף את עיניי כלא מאמין עד להיכן הגענו. חברי הוועדה פסחו באחת על דור מייסדי הספורט וביקשו לעשות לעצמם חיים קלים. מדובר בפארסה לאומית המשקפת את תפיסת מחשבתם של ספורטאים צעירים יחסית אשר מונעים משיקולים זרים שאינם מקצועיים ואינם ענייניים.

רק בג׳ודו ישנם מועמדים ראויים שה-ועדה פספסה ומחקה אותם, בעוד אנשים שאיבדו את בריאותם על הגנת מדינת ישראל והמשיכו לעסוק בספורט למרות המגבלות הגופניות (פראלימפיים א.מ.) ראויים לא פחותה-ועדה הבאה צריכה להביא מועמד ראוי על פי הישגיו, אישיותו ותרומתו לספורט".

לאורן סמדג'ה זכויות רבות כספורטאי וכמאמן, אבל לפני שמעניקים את פרס ישראל לספורט "רק לג'ודו" שווה לבדוק אם שניים שמושכים זה לזה בחלוק זה בכלל ספורט.

מותר לחשוב שמדליה אולימפית באיפון חשובה יותר ממדליית זהב באליפות העולם במרתון של לונה צ'מטאי סלפטר, אבל עם כל הכבוד להתקדמות המדהימה שעשה הג'ודו, אני כבר מבולבל ממבול המדליות בגרנד פרי קזחסטן וגרנד סלאם אֹוזבקיסטן.

לא הבנתי, על מי אורן סמדג'ה ממליץ לפרס ישראל?

ומעניין לעניין באותו עניין

נבחרת פינלנד בכדורסל הגיעה בשנות ה-70 לישראל כאורחת כינוס הפועל. כדי לחסוך בהוצאות ההתאחדות הפינית שלחה משלחת מצומצמת עד כדי כך, שהמאמן נאלץ להעביר את ניהול המשחק לעוזרו, לקח משרוקית ושפט.

מאחר שטורניר כינוס הפועל לא מעניין אף אחד אפילו בישראל, גם העיתונים בפינלנד לא שלחו כתב והמאמן העביר בסוף הטורניר דיווח קצר בזו הלשון:

בשיחה עם המאמן הנפלא הוא ציין לשבח את השיפוט המצוין.

פתחתי פרויקט ב-Headstart לגיוס מימון הגנה משפטית ותשלום תביעה ע"ס 80,000 ש"ח שהוגשה נגדי בשל צירוף שתי תמונות למגזינים קודמים למרות שהם נשלחים אליכם בחינם! אני מתכוון לפתוח בהמשך במאבק להקטין את הפיצוי שנקבע בחוק על 100,000 ללא הוכחת נזק לסכום הגיוני.

הגיוס נקבע ל-50,000 ש"ח בלבד כי Headstart מחייבים להגיע לסכום המטרה אחרת כל התרומות נמחקות. לתורמים מעל ל-150 ש"ח יישלח ספרי "לנצח זה מקצוע" שמומלץ בלי קשר למגזין. 

לינק להשתתפות במימון נשלח בהודעה קודמת 

תודה ופסח משח וכשר לכולם