מגזין 77 מפרגן לכדורסל של פעם, מסביר איך מתרגמים הגנה חזקה לנקודות קלות, וגם: על ההבדל בין חוכמה למשמעת, ואיך אומרים ניסנוב באנגלית?

נס חסר משמעות

למכבי ת"א הספיק אתמול הפסד בהפרש נקודה אחת כדי להבטיח מעשית את מקומה בשמינייה הראשונה של היורוליג, לכן בפיגור 68:67 ויתרה על ניצחון ובולדווין החזיק בכדור ב-24 השניות האחרונות.

מאחר שגם לז'לגיריס הספיק ניצחון בנקודה אחת, לא היה להם עניין לחטוף את הכדור וכולם יצאו מרוצים.

סל בדקה הראשונה שווה אותן שתיים או שלוש נקודות כמו סל בשנייה האחרונה, אבל את הניצחון מייחסים כמובן לסל האחרון.

מה שרובכם שכחתם, שמכבי השיגה את ההפסד בנקודה בזכות סל של ווייד בולדווין בזריקת התאבדות משלושת רבעי מגרש בסוף הרבע השלישי.

עוד נס ז'לגיריס, בקטנה. 

משמעת זה לא חוכמה

בניגוד למה שמקובל לחשוב, ז'לגיריס היא לא קבוצה חכמה אלא ממושמעת, וזה לא אותו דבר. קבוצה שמניעה כדור, יותר שחקנים נוגעים בכדור ומגיעה לזריקות טובות בסבלנות, זה מצוין.

קבוצה שרצה ורצה במעגלים, וכאשר היא מגיעה לליי-אפ מוציאה את הכדור החוצה וממשיכה לרוץ במעגלים, היא קבוצה ממושמעת עד כדי טמטום.

יש מצבים שהחזקת כדור באמת חשובה יותר מסל, אבל במשחק עם שעון זריקות של 24 שניות אי אפשר לשחק על זמן, וז'לגיריס הגיעה כמה פעמים לזריקות התאבדות מעשרה מטר בסוף שעון בלי לאיים על הסל.

החזקת כדור סתם לא משתלמת אפילו בכדורגל.  

הקבוצה של המדינה

ז'לגיריס היא קבוצה של פעם, במובן הטוב של המילה. לא קולקציה של זרים שלובשים במקרה את אותה גופיה, אלא "הקבוצה של המדינה" באמת. במילאנו האוהדים כבר מזמן לא צועקים "פורצה איטליה", במדריד לא שואגים "אספניה", באולם השלום והאחווה לא צועקים "הלאס" וביד אליהו לא תשמעו "אל-אל ישראל".

"ז'לגיריו ארנה" בקובנה הוא האולם היחיד באירופה שהאוהדים שרים במקהלה "לייטובה". ליטא! הכדורסל הוא הספורט מספר 1 בליטא, אין פלא שרוב שחקני ז'לגיריס הם ליטאים, פה ושם מסתנן לטבי או אסטוני, ושלושה-ארבעה אמריקנים.

נגד מכבי ת"א שמונה ליטאים שיחקו 138 מתוך 200 הדקות וקלעו 46 מתוך 68 הנקודות. שחקני "החיזוק" האמריקנים שיחקו 62 דקות ובעיקר הפריעו לשטף המשחק.

בכל העולם מאמנים מקומיים מעדיפים זרים, גם כשהם לא יותר טובים משחקני הבית. אם המאמן הליטאי מקסיויטיס היה מעביר עשר דקות מאייזאה טיילור שמחזיק כדור 20 שניות בניוטרל ללקאוויצ'וס, ז'לגיריס היו קולעים לדעתי עוד עשר נקודות.

מכבי ת"א, כמו רוב הקבוצות באירופה, היא אמריקנית. הישראלים רומן סורקין (הסתבך בעבירות), ג'ייק כהן (בכושר פנטסטי, שינה את מכבי מאז שהוא עולה  בחמישייה) וג'ון דיברתולומיאו (אתמול במקרה תפס יום חלש) קלעו יחד 14 נקודות. יפתח זיו ורפי מנקו לא שותפו כלל.

עולם הולך ונעלם

דיפנס

בקצב בו משתנים דברים בישראל, מי זוכר שביום ראשון הפועל ירושלים אירחה את מכבי ת"א בארנה. מכבי רצתה להבטיח את המקום הראשון ירושלים הייתה מסיימת בכל מקרה במקום השלישי, אבל הטיימינג היה גרוע לשתי הקבוצות.

מכבי רצתה לשחק ביום ראשון כדי להרוויח עוד יום מנוחה, וירושלים דרשה להקדים למוצאי שבת שיהיה לה עוד יום מנוחה והכנה לפני משחק עונה ברבע גמר ליגת האלופות נגד א.א.ק. אתונה.

יש מצבים בהם צריך לבחור בין היותר גרוע לפחות גרוע. מצד אחד, אי אפשר לעלות למשחק נגד מכבי ת"א עם שחקני ספסל ונוער כי זה עלול להיגמר ב-50 הפרש לעיני 7,000 אוהדים שרכשו כרטיסים למשחק. מצד שני, ניצחון ברבע גמר ליגת האלופות יכול לפתוח אפשרות לאירוח פיינל פור.

הפועל ירושלים לא עלתה להפסיד למכבי ת"א בכוונה, אבל אייל חומסקי ואלכסנדר דז'יקיץ' עשו מה שהיו חייבים לעשות, קבעו סדרי עדיפות ונתנו לספידי סמית וליוואי רנדולף מנוחה. אבל הפערים בין מכבי ת"א להפועל ירושלים בהרכב חסר היו כל כך גדולים, שלמרות שקטש ניסה לא לנצח בהפרש גדול ושיחק עם יפתח זיו, גיא פניני ורפי מנקו, זה נגמר ב-14 הפרש.

כך נקלעו פתאום לפרקט בארנה עשרה ישראלים: נועם יעקב, אור קורנליוס, עוז בלייזר, איתי שגב וטי.ג'יי. קליין, מול רפי מנקו, יפתח זיו, גיא פניני, רומן סורקין וג'ייק כהן. הם היו כל כך נרגשים מהמעמד ההיסטורי שמרוב התרגשות איבדו ביחד שישה כדורים בשלוש דקות.

המנוחה לספידי ורנדולף הוכיחה את עצמה ברבע ראשון דמיוני (6:26)  לירושלים על א.א.ק. אתונה. נכון שאי אפשר להמשיך בקצב כזה לאורך זמן, כי משחק כדורסל לא יסתיים ב-24:104. מצד שני, להפסיד עשרים נקודות פור ברבעים שני ושלישי, מביא אותך לרבע הרביעי בשוויון, אבל במצב יותר גרוע כי המומנטום אצל היוונים.

במהלך משחק יש לכל קבוצה עליות וירידות, השאלה איזה הפרש אתה פותח  בעלייה וכמה אתה מצמצם את הנזקים בירידה. ההגנה של ירושלים מסוגלת להוריד יריבות למספר נקודות חד ספרתי ברבע, אבל הגנה טובה חובה לנצל גם להתקפות מהירות בצד השני.

ירושלים חייבת לפתח קילר אינסטיקט כדי להשיג נקודות קלות בהתקפות מעבר ובמתפרצות. המתפרצות הבודדות של ירושלים באות מחטיפות, וגם הן לא מסודרות.

התקפה מתפרצת זה לא מרוץ סוסים על הבאב אללה, שמי שתופס כדור מכדרר קדימה. למתפרצת יש כללים ברורים כמו בהתקפה מסודרת. צריך לקבוע למי מוציאים את המסירה הראשונה אחרי ריבאונד ואיפה, האם מובילים את הכדור באמצע המגרש או לאורך הקו, מתי הולכים לסלים של שתי נקודות או שלוש, מתי ואיך מגיע הטריילר, איך ממשיכים יתרון מספרי להתקפת מעבר.

הפועל ירושלים שחקנים גבוהים מובילים (ומאבדים) כדורים, לפעמים מצטרף שחקן שלישי שרק מפריע ביתרון מספרי של 2 על 1, כשמאבדים כדור במתפרצת אין מי שיירד להגנה, הכדור תמיד עף מהר יותר מהריצה של השחקנים. לפעמים מגיעים לליי-אפ אבל במקום לסיים את ההתקפה מסדרים אותה.

זה דורש תרגול באימונים כי אי אפשר לבנות רק על הגנה.

איך אומרים ניסנוב באנגלית? מינצברג.

שוב הפועל ת"א בכותרות, שוב מאבק הישרדות, שוב חובות. וכמו בהגדה של פסח גם החובות עוברים מדור לדור – מחיים רמון לאמיר כבירי, מכבירי לאחים ניסנוב, ומהניסנובים למינצברגים.

כמו שזה ניראה כרגע גם העברת המקל הבאה קרובה, כי בסך הכל מדובר בשלושה-ארבעה מיליון דולר, סכום לא בשמיים. בשביל סכום כזה צריך לארגן "קבוצה"?

הפועל ת"א זה לא ג'נרל מוטורס. מי שאין לו 100 מיליון חופשי לבזבוזים, שלא ייכנס לעסק הזה. כי בכדורגל תמיד מגלים בינואר שחסר מגן שמאלי, וצריך לפטר מאמן ולשלם שכר לשניים, ואז מתגלים חובות נסתרים. חד גדיא.

למיץ' גולדהר, יענקלה שחר ואלונה ברקת אין שותפים. גם אייל סגל הוא הבעלים היחיד של מכבי נתניה, אברמוב היה זהיר בכניסה לבית"ר ירושלים אחרי הטירונות שעבר בבני יהודה, ואיזי שרצקי מחזיק לבד לא רק את הפועל קריית שמונה אלא את כל העיר.

מי שצריך לארגן קבוצת משקיעים בשביל לקנות רק חלק מקבוצת כדורגל, כסף גדול אין לו, ספק גם לגבי כסף קטן. אבל עוד לפני שמביאים כסף  בשביל לסגור עסקה נדרשים קונה ומוכר, ובעסקת מכירת הפועל ת"א המוכרים כנראה לא באמת מוכרים, והקונים כנראה לא ממש קונים.

למה האחים ניסנוב, גרינברג ותושב, שכל כך סבלו וחיפשו נואשות קונה, מוכרים רק חלק? למה הם משאירים לעצמם כמה אחוזים? אפשרות אחת, קשה להם להיפרד מהמועדון. אפשרות שנייה, הם צופים שכאשר המינצברגים יבינו לאן הם נפלו, הם יכסו את החובות שהשאירו להם הניסנובים, ימלטו כל עוד נפשם ויוותרו על חלקם.

אני נוטה יותר לאפשרות ב', כי קבוצה שנאלצת למכור את הצעירים המוכשרים שלה ולא משקיעה את התמורה ברכש אלא בסגירת חלק מהחובות, לא תגיע רחוק בכסף קטן. ניהול טוב חשוב מאוד, אבל הוא לא תחליף לכסף.

עוד תמיהות: בזמן שהמינצברגים בדקו מה באמת היקף החובות וההתחייבויות של הפועל ת"א, הם ראו שהקבוצה בסכנת ירידה לליגה לאומית, למה לא הנשימו אותה וחיכו לסוף העונה? הרי על כל שקל שהם היו משקיעים כדי להשאיר את הפועל בליגה, הם היו צריכים להשקיע שלושה שקלים בשביל להעלות אותה בחזרה מליגה לאומית.

עוד קושיה – איך יתכן שאחרי שישה חודשים של "בדיקת נאותות" בספרי החשבונות של הפועל ת"א, מינצברג עדיין לא יודע מהו היקף החובות? ואם הוא יודע מה היקף החובות, למה לא דרש שניסנוב ישאיר שולחן נקי?

איך יתכן שבאפריל עדיין מתווכחים מי ישלם את המשכורות, מי יממן את הקנסות לפיפ"א ויסגור את החוב למאור בוזגלו? לא צריך להיות גאון בשביל להבין שההכנסות של הפועל ת"א יקטנו אם הקבוצה לא תעלה לפלייאוף.

לא כל יהודי שמדבר אנגלית הוא מיץ' גולדהר, ולא כל "משקיע" בקבוצת כדורגל הוא יענקלה שחר, ואם חשבתם שהתקדמנו משנות ה-70 אתם טועים.

פעם היה סדר. היו לפחות משלמים, למרות שהצ'קים היו דחויים (וחוזרים), השחקנים היו מחכים שלושה חודשים כי הייתה חסרה "חתימה שנייה" על הצ'ק, כולם ידעו שמנהל הקבוצה סתם מחרטט כשהוא מבטיח שהכסף ממרכז הפועל ייכנס בעוד כמה ימים.

כשהשחקנים היו מאיימים בשביתה "האיש החזק" היה נשבע שמשכורת פברואר תיכנס במאי-מקסימום ביוני, לאלי "קוקוס" כהן היה קופץ הסעיף, נכנס לבית ברנר, הופך שולחן על מזכיר הפועל אדוארד סגל, שהיה רץ מיד לקבל חתימה שנייה מ"מחזיק תיק הפועל" יהושע כצמן, ויהי אור.

געגועיי לבית ברנר

מצרף שוב לינק להשתתפות בקמפיין. תודה מראש.

https://beactive.co.il/project/40722

 חג שמח לנופשים וגם לאלה שנהגו בתבונה ונשארו בבית.