מגזין 86
מעולם לא קבלתי כל כך הרבה מחמאות וברכות על מגזין שלא כתבתי. אני בסדר, תודה לכולם.
לטוב מתרגלים מהר
אחרי שנתיים בלי משחקי בית, מתחילים להתרגל לארבעה משחקי יורוליג בשבוע כמו חלק מעסקים כרגיל. הפועל ומכבי ת"א אמנם אירחו בירושלים אבל אלפי אוהדים הגיעו, גם באדום וגם בצהוב. מכבי ת"א שיחקה את המשחק הראשון של קבוצה ישראלית במדינה ערבית (דובאי), אפשר להתקדם. מזרח תיכון חדש.
רצים למרחקים ארוכים מעדיפים לא להוביל ולהישאר צמודים לדבוקת הצמרת ברוב שלבי המרוץ. ההובלה במקום הראשון מלחיצה ובזמן האחרון אפשר היה להרגיש את זה בכל פעולה של הפועל ת"א במגרש, אבל במשחק חוץ באואקה אין מה להפסיד והפועל הייתה משוחררת מהלחץ עד שפערי היכולת צפו ועלו.
סגנון
יש מאמנים שנאלצים להתאים את סגנון המשחק לחומר השחקנים שנותנים להם ויש מאמנים שיש להם את הפריווילגיה לבחור שחקנים שמתאימים לפילוסופיית המשחק שלהם. מרטינז, המאמן של ולנסיה, הוא מהסוג השני.
למרות שהפסיד אתמול למכבי ת"א, אין סיכוי שמרטינז ישנה את סגנון המשחק של ולנסיה (מקום שני בליגה הספרדית אחרי ריאל מדריד). הם ירוצו בכל מצב, יזרקו שלשות בלי חשבון והתוצאות מוכיחות שבדרך כלל זה מצליח. לא תמיד.
אתמול היו להם 3 זריקות ממצב חופשי מחוץ לקשת כשמכבי מובילה 82:85, שלשה אחת מוצלחת הייתה מובילה להארכה ומכבי מתקשה במשחקים צמודים. אף אחת מהשלשות הפנויות לא נכנסה (10 מ-39 ל-3 בכל המשחק) אבל אלה החיים של מי שבונה את המשחק שלו על שלשות.
למרות ש-ולנסיה יורה בצרורות ממרחק, יש סדר בבלגן, יש כללים. עוברים את קו מחצית המגרש ב-4 שניות, מתארגנים מהר להתקפת מעבר, שחקן שמגיע לזריקה זורק ולא מחכה לכולם.
כדורסל חופשי לא אומר שכל שחקן לוקח כדור ומעיף על הבאב אללה. גם בכדורסל חופשי צריכים להיות כללים לתנועה בלי כדור, מתי הולכים לריבאונד ומי חוזר להגנה. מכבי שולחת שלושה שחקנים לריבאונד התקפה, זה משאיר רק שניים לחזור להגנה ומול קבוצה שרצה זה מסוכן. אני אוהב את ההימור הזה של קטש, למרות שלפעמים מתסכל לחטוף מתפרצת בשלוש שניות.
מכבי ניצחה כי היא שלטה בקצב המשחק גם בדקות שהספרדים צלפו, ואחד החידושים הוא שחקן חיזוק אמיתי – איפה לונדברג. לשחקן קבוצתי קל להשתלב במשחק קבוצתי, ולונדברג לא נדרש להשתלט על המשחק בכוח. כשהנקודות מתחלקות בין כמה שחקנים כולם שמחים, וקטש יודע למשוך את לוני ווקר לספסל לפני שהוא גורם לנזקים.
קשה להבין איזה נזקים גרם לונדברג בפרטיזן בלגרד, שהם מיהרו כל כך להיפטר ממנו. שחקן חיובי, סימפטי, קבוצתי, מייצר לעצמו ולחברים, משחק מגוון בהתקפה, מחפש מסירה ויודע למסור, בלי ספק ערך מוסף.
עוד חידוש, אולי עם קשר ללונדברג: מכבי (עם קצת מזל) מנצחת במשחקים צמודים. ביתרון שלוש נקודות מקובל לשלוח את הקבוצה היריבה לזרוק עונשין, אבל מכבי ניצלה מהארכה למרות שנתנה לספרדים לזרוק שלוש שלשות חופשיות.
נס גדול לא היה פה.
איש
לאחר הניצחון של הפועל ת"א בבולוניה התנהל בתקשורת קמפיין מגוחך. כולם ניסו למצוא הסברים לתופעת האיש שהמאמן נותן לו 34 דקות בלי לקלוע נקודה.
אפשרות א': זו הברקה כל כך מתוחכמת של איטודיס שאף אחד לא מסוגל להבין. אפשרות ב': יש בשחקן הזה תכונות כל כך נסתרות שעין אנושית לא מצליחה להבחין בהן, דברים שלא רואים בסטטיסטיקה.
אם הפועל ת"א לא הייתה מובילה את היורוליג ואת הליגה שלנו, וויינרייט היה הופך לגימיק שפג תוקפו. אבל הפועל ניצחה 12 מ-17 משחקים ואם זה לא מקולקל למה לתקן?
וויינרייט הוא שחקן הגנה טוב ובעיקר נטול אגו. כל שחקן רוצה באופן טבעי שהכדור יהיה אצלו, איש מסתפק במועט, מקבל את הכדור ומעביר הלאה, אבל מישהו צריך לעשות נקודות.
קבוצה שיש לה ארבעה שחקנים שמסוגלים להגיע לסביבות 90-100 נקודות, לא צריכה עוד שחקן שיקלע 20 נקודות למשחק.
עומק של קבוצה לא נבחן בטופס המשחק אלא על הפרקט ושחקנים שקיבלו אתמול הזדמנות הוכיחו שהם מקבלים אותה בזכות. מי שמחפש אקס פקטור בהפועל, כדאי שיתחיל לשים לב לקולין מלקולם שעולה קבוע בחמישייה, ובצדק.
כשצריך לעצור את הסקורר של היריב מלקולם הוא האיש, כשההתקפה תקועה יש לו גם יכולות התקפיות שהיו באות לביטוי אם הפועל הייתה משחקת כדורסל יותר קבוצתי בהתקפה.
שימו את מלקולם או אניס בחולון או בקריית אתא והם יתנו לכם 15 נקודות קל. כשאיטודיס עבר לשחק עם 3 גארדים, התברר שיש לו אוצר על הספסל ליד כריס ג'ונס ואנתוני בלייקני.
להיות שחקן משלים בקבוצה גדולה זה מקצוע. כולם זוכרים את הלייקרס של מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול ג'אבר, את הבולס של מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן,
מישהו זוכר את קורט רמביס? את דניס רודמן?
יותר ממשברון
אם היה למישהו ספק וסילי מיציץ' במשבר. תמיד ישנם סימנים מוקדמים שאפשר היה לראות אותם במשחקים הקודמים, ולא מדובר בכמה החטאות. מיציץ' מקבל החלטות גרועות, איבד את הביטחון, מכדרר לעצמו על הרגליים וזורק איירבולים. לא עניין של יום חלש.
ברור שחלק מהבעיה הוא תמיד נפשי, ולדעתי מיציץ' נפל לבור שהוא חפר לעצמו. אפשרות אחת לעזור לשחקן היא לתת לו לשחק עד שיחזור לעצמו, הבעיה שזה עולה בהפסדים. אפשרות שנייה היא לתת לו לנוח מכדורסל, וגם זה עלול לעלות בהפסדים. בקיצור, צריך לסכן משהו.
הכי חשוב לתקשר עם השחקן, כי קשה לשנות בגיל מבוגר הרגלים שהביאו לו הצלחות. כשמיקי ברקוביץ' היה בסביבות גיל 30 הייתה לו בכל שנה ירידה בפברואר (שזה במקרה יום ההולדת שלו), עד שהוא למד שאחרי פברואר באים תמיד מרץ ואפריל.
שתי שלשות מוצלחות לא יוציאו את מיציץ' מהמשבר. זו אשליה. בניגוד למה שרבים חושבים, שחקן לא מאבד את הביטחון כשהוא מחטיא אלא כשהוא לא זורק ממצב פנוי.
הוא מתעקש לכדרר לתוך יער הידיים, מאבד את הכדור (רוב האיבודים של הפועל באים מכדרור) ומאחר שהוא השחקן האחורי ביותר אין מי שיירד להגנה.
מיציץ' הוא לא שחקן בעייתי, לא נעלב לשבת על הספסל, לא שכח לשחק, שולט בכדור, רואה מגרש, יודע למסור ולקלוע, אבל מתעקש לקחת על עצמו את האחריות במובן הרע של המילה.
פרויקט הפועל ת"א נבנה סביבו, משלמים לו כמו לאלייז'ה, ג'ונס, וויינרייט, ומלקולם ביחד, וזה מלחיץ. כשהפועל מפסידים זה מבאס, וכשהפועל מנצחים בלעדיו זה גם מבאס. אוהד הפועל צעיר הסביר לי הבוקר איך הוא מרגיש כשהפועל מפסידה בלי שחקן ישראלי אחד במגרש:
כשהפועל מנצחים אני שמח, וכשהפועל מפסידה אני לא עצוב.
היידה קורסאו
לאוהד הכדורגל הישראלי יש בדרך כלל שתי קבוצות ונבחרות שהוא אוהד – אחת ישראלית ואחת זרה שהוא מאמץ, כי ישראל לא מגיעה לטורנירים גדולים כבר 56 שנים.
לפני שבועיים עלתה למונדיאל נבחרת קורסאו, אי נידח בים הקריבי שהיה פעם קולוניה הולנדית. 155,000 נפשות בסך הכל, הכי אנדרדוג שיש.
קורסאו נשמע לי מוכר. בשנה שעברה ביקרתי במסגרת טיול ביפן באתר הנצחה לחסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיארה, שהיה קונסול יפן בקובנה ליטא בתחילת מלחמת העולם, וסיכן את נפשו כשחתם לאלפי יהודים על אשרת מעבר מליטא ליפן שהייתה אז בת בריתה של גרמניה הנאצית.
ישראלים שמטיילים בחו"ל בימים אלה ונשאלים מאיפה הם, נוהגים לענות שהם ממלטה. אי קטן, אף אחד לא יודע באיזו שפה מדברים שם, ולמלטה אין אויבים.
בשביל לברוח מליטא דרך יפן היהודים היו צריכים לבחור ביעד סופי שאינו יפן ובחרו בקורסאו. מעטים ידעו איפה האי נמצא, איזו שפה מדברים שם, מין מלטה ליד חופי ונצואלה. חור.
אלפי יהודים נסעו 11 ימים ברכבת הטרנס סיבירית ל-ולדיווסטוק, שטו באוניה לקובה יפן, קיבלו בשגרירות ההולנדית אשרת כניסה לקורסאו ושטו משם לארצות הברית שלא הייתה עדיין מעורבת במלחמה.
אין לי מושג כמה מהם הגיעו לקורסאו ואולי חיים שם כיום, סוגיארה זכה לקבל עוד בחייו אות חסיד אומות העולם מראש הממשלה יצחק שמיר, ולי נשארה מזכרת מהביקור ביד הזיכרון בכפר יאוטסו – דרכון יפני חתום בחותמת הקונסוליה בקובנה.
מאז שעלו למונדיאל קורסאו בהיסטריה. ההגרלה זימנה להם בית קשה עם אקוודור, חוף השנהב, ומשחק פתיחה ב-14 ביוני נגד גרמניה. המטרה, להבקיע שער, שידברו עליו ב-56 השנים הבאות. ובקשה קטנה מהגרמנים:
Haven't Curacau suffered enough?
שבת שקטה
אריה מליניאק