השכונה הגרמנית
אי אפשר להגזים בהעברה של דניאל פרץ ממכבי ת"א לבאיירן מינכן. מוזר שאחד מחמשת המועדונים הגדולים בעולם לחוץ למצוא שוער שלישי! אבל זה לא ענייננו.
כשנפתחת הזדמנות צריך לתפוס אותה בשתי ידיים, כי בעוד חודשיים מנואל נויר יחזור והסיטואציה תשתנה. אני מאמין שבאיירן באמת רואה בפרץ פוטנציאל לשוער ראשון ויש לו גם את היכולת לממש אותו, אבל אני פרובינציאל מזרח תיכוני נתפס דווקא לפרטים הקטנים של המשא ומתן.
בסך הכל מדובר בעסקה קטנה עבור מועדון, שרק לפני כמה ימים רכש את הארי קיין מטוטנהאם ב-100 מיליון יורו. לכן מוזר שהמשא ומתן נמתח והתברבר.
להלן מקבץ כותרות: דניאל פרץ בדרך לבאיירן, העיסקה על סף סיכום, ובדרך לסגירה, פרץ קרוב לבאיירן, עדיין יש פערים, סוכמה ההעברה, נסגרה ההעברה, כן נחתמה, לא נחתמה.
השוער סגר את התנאים שלו, אז על מה התנהל המשא ומתן? אני לא מזלזל בכספים של אחרים, אבל מוזר שטייקון נדל"ן קנדי ומועדון פאר גרמני מתקשקשים שבוע על מיליון יורו.
בשבילנו זה אירוע בסדר גודל לאומי (כי מעורבת נועה קירל), אבל בשביל באיירן מדובר בשוער שלישי. מישהו יודע מי היה השוער השלישי של באיירן מינכן בעונה שעברה?
איך יתכן שקרל היינץ רומיניגה לא אומר לאולי הנס, ואס איס דאס? את עסקת הארי קיין סגרנו ב-100 מיליון יורו, ועם קבוצה מהמזרח התיכון אנחנו מתקשקשים על שוער שלישי שאמור להחליף את מנואל נויר חודשיים?
אז נכון שבאיירן בונה על דניאל פרץ לעתיד, ואצל הגרמנים כל פרט חשוב, אבל אם הם כל כך צריכים את דניאל פרץ, מועדון שתקציב שכר השחקנים שלו מאות מיליוני יורו היה צריך
לזרוק עוד מיליון יורו או שיעופו להם הנודניקים מישראל מהעיניים.
קצת היסטוריה
יש בהחלט סיבה להתפעל מהעברתו של דניאל פרץ לבאיירן מינכן, אבל ה-ותיקים שבינינו אולי זוכרים שבשנות ה-70 התבצעה מכירה הרבה יותר גדולה של שחקן ישראלי לאימפריה גרמנית.
בעשור שאחרי מונדיאל 70' בורוסיה מנשנגלדבך היא ששלטה בכדורגל הגרמני וזכתה בחמש אליפויות עם הרכב נפלא שכלל את גינטר נצר, ברטי ווגטס, יופ היינקס, ריינר בונהוף, בקיצור חצי מנבחרת גרמניה שזכתה במונדיאל בניצחון בגמר על הולנד של יוהאן קרויף, נסקנס, רודי קרול.
עד כמה שידוע לי מאמן נבחרת ישראל עמנואל שפר, שהיה מקושר מאוד בכדורגל הגרמני, הציע לידידו מאמן בורוסיה מנשנגלדבך הנס ווייסוויילר את… הקשר הדפנסיבי שמוליק רוזנטל מהפועל פתח תקווה.
אחרי שנה בהסגר היה רוזנטל הישראלי הראשון שחתם על חוזה מקצועני ושיחק במנשנגלדבאך בעונת 1972/3. בקיץ 1972 נרצחו י"א ספורטאינו האולימפיים, לרוזנטל הוצמדו מאבטחים שליוו אותו לכל מקום, עלו לשחקני בורוסיה על העצבים ובזאת הסתיימה הקריירה המקצוענית של שמוליק רוזנטל שחזר להפועל פ"ת.
מבלי להקטין, שחקן הרכב ליד גינטר נצר זה קצת יותר משוער שלישי בבאיירן.
כללים ברורים ויד חזקה
מעיסקת דניאל פרץ לא הבנתי אם לקבוצה מותר לפנות לשחקן גם בלי רשות מהקבוצה שלו, ומה הכללים.
ב-NBA הכל ברור. דמיאן ליליארד הכוכב של פורטלנד טרייל בלייזרס מוביל את הקבוצה כבר 11 עונות ומפוצה יפה מאוד – פרנצ'ייז פלייר מרוויח 42,290,000 דולר לעונה!
אפשר להבין את ליליארד שהחליט שהגיע הזמן לזוז לקבוצה אחרת, ופורטלנד "לא עומדת בדרכו" רק רוצה למצות את מלוא התמורה שהיא יכולה להפיק מהטרייד.
ב-NBA השחקן הוא רכוש הקבוצה מרגע שנבחר בדרפט ועד שהחוזה מסתיים או שהקבוצה מחליטה להעביר את הזכויות עליו לקבוצה אחרת.
ליליארד, ובעיקר הסוכן שלו, לא רק השתינו מהמקפצה, אלא עם צינור מכבי אש. הם הודיעו לבלייזרס שליליארד יעבור רק לקבוצה אחת – מיאמי היט, וברוב חוצפתם ייעצו ליתר הקבוצות לא לבזבז זמן במשא ומתן עם פורטלנד כי השחקן ישחק רק במיאמי.
ברור שהודעה כזאת מורידה את ההצעות שהבלייזרס יקבלו למינימום ונוגדת את חוקי הפורמט, לכן הקומישנר אדם סילבר נאלץ להטיל על ליליארד קנס 100 אלף דולר והתריע שאם הוא והסוכן שלו ימשיכו למנוע מקבוצות לנהל משא ומתן עם פורטלנד התגובה תהיה קשה.
יש שפה שכולם מבינים, מכה בכיס.
חוסר משילות
למרות שנבחרת ישראל סיימה את דרכה בטורניר הטרום-קדם אולימפי (עוד המצאה של פיב"א) לפני שבוע, יש קצוות שחובה לסגור.
מדובר בטורניר שממילא היה אמור להיות צעד ראשון במסע ארוך-ארוך לטורניר האולימפי שאף נבחרת לא הצליחה להגיע אליו מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952, אבל מרגע שאיגוד הכדורסל בחר לקחת את המשימה ברצינות ולהופיע בהרכב החזק ביותר, זה מחייב.
אין לי טענה למאמן אריאל בית הלחמי שעשה לדעתי את המקסימום עם הסגל הדל שעמד לרשותו, וגם השחקנים נתנו הכל בתנאים לא קלים, אבל עם כל הכבוד לגור שלף שניסה לראות את הצד החיובי, הרמה בטורניר הייתה נמוכה מאוד.
אני מעריך שאם היינו מופיעים בהרכב פחות חסר היינו עוברים לפחות עוד שלב אחד, אבל הופענו בהרכב חסר מאוד.
אין סיבה שים מדר, הפליימייקר מספר 1 בטורניר, יסיים אותו בזחילה על הגחון בגלל ששחקנים אחרים בחרו "להכין את עצמם לעונה".
רומן סורקין התייצב למשימה ולא הצטער, כי במכבי הוא שחקן ספסל שלורנזו בראון משאיר להטביע בלי הגנה. בנבחרת הוא חווה מה זה להיות ציר מרכזי שמקבל את הכדור עם שומר על הגב וצריך לייצר לעצמו את מצבי הקליעה. גם מכבי ת"א תרוויח מהשיפור שלו.
לבר טימור היה טורניר מצוין רק חבל שקרס פיזית נגד בוסניה. יאיר קרביץ היה בסדר, עוז בלייזר תמיד נותן הכל וסליחה אם שכחתי מישהו. יתר השחקנים פשוט לא מספיק טובים ללבוש גופיית נבחרת ישראל.
אין ספק שבהרכב מלא עם תמיר בלאט, יובל זוסמן, תומר גינת, נמרוד לוי, עידן זלמנסון, רפי מנקו ואור קורנליוס, היינו בשלב הבא, אבל קשה להבין למה בלעדיהם אי אפשר להוציא משאריות של ארבע-חמש נבחרות מצוינות עד גיל 20 שהגיעו לגמר אליפות אירופה, קאדר קצת יותר סביר.
היו שלבים שהתקפנו שלושה נגד חמישה. אני יכול רק לנחש מה הרגיש אריאל בית הלחמי כשהפנה את ראשו לספסל, וחיפש שחקן שייתן לים מדר שלוש דקות מנוחה בלי לאבד שלושה כדורים ברציפות.
בדרך שהנבחרת הולכת היא תתפורר. יש לנו כישרונות אבל הגיע הזמן לעשות סדר ולקבוע האם הנבחרות קודמות לקבוצות או הקבוצות לנבחרות, למי הסמכות לשחרר שחקן מהנבחרת, ואיזה סנקציות יופעלו נגד משתמטים?
את יובל זוסמן גילו כשנבחר ל-MVP של אליפות אירופה עד גיל 20, לא על הספסל של מכבי ת"א. דני אבדיה כנ"ל.
אני חוזר להצעה שהעליתי במגזין שעבר, להחתים את שחקני הנבחרות הצעירות על התחייבות להתייצב לפעילות הנבחרת עד גיל 28.
אם אור קורנליוס צריך לנוח ולהכין את עצמו לעונה, אין בעיה, שיעשה את זה על חשבון הקבוצה. יקבל מהפועל ירושלים דחייה של שבועיים מאימוני ההכנה לעונה ויתאושש. למה זה עניינו של האיגוד?
וצריך תעריף: כל היעדרות ממשחק נבחרת עונש הרחקה אוטומטית ממשחק ל י ג ה!
שחור לא באופנה
עשרה קבין של כעס וזלזול ירדו לעולם, תשעה מהם נחתו על החתמת מסאי דגו למאמן מכבי חיפה.
סיבות לא חסרות: כל מאמן שהיה בא אחרי ברק בכר ועוד אחרי אליפות שלישית ועונה אירופית מצוינת, מתחיל מראש בעמדת נחיתות. תוסיפו את שחרורם של עומר אצילי, אבו פאני ודילן בטובנסיקה סיבך את העניינים עוד יותר, אבל הסיפור הוא מסאי דגו.
כאילו לא מספיק הסיכון שגל אלברמן ויענקלה שחר לקחו על עצמם כשהחתימו מאמן שלא ניהל אפילו משחק אחד בליגת על, הם הלכו על מאמן אתיופי. שחור.
ישראל היא מדינה גזענית. כל תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה בנויה על זה. ובתחתית שרשרת המזון עובדים זרים, ערבים ועולים מאתיופיה.
את מואנס דאבור הבריחו מהנבחרת והוא המשיך לקבל נהמות גם אחרי שהתנצל והבקיע. דיא סבע למד מניסיונו של דאבור ו-ויתר על הזובור. אוהדי מכבי ת"א שרקו בוז לשחקן שלהם – מהראן ראדי. אלי דסה, זוכרים? הרשימה ארוכה.
מסאי דגו באמת חסר ניסיון אירופי, לא ניהל אפילו משחק אחד בליגת על, טבעי לתהות איך הוא יחזיק את חדר ההלבשה, אבל בואו נודה שהבעיה הכי גדולה הייתה, אם וכאשר לא יספק את הסחורה, הצבע.
גם מאמנים לבנים חוטפים, שחור יחטוף פי עשר. והיו עיתונאים שאפילו לא חיכו לכישלון, והתנפלו על יענקלה שחר, גל אלברמן ומסאי דגו.
אחרי 7 ניצחונות ב-8 משחקים המוסיקה קצת השתנתה, והיו שברוב חוצפתם שאלו את המאמן: מה אתה עונה לאלה שהספידו אותך לפני שראו אותך מנהל אפילו משחק אחד?
הלו, מי שהספיד את מסאי דגו זה אתם. תתנצלו!
שבת שקטה וסופ"ש נעים