מעשה בארבעה סנטימטרים
מכירים מאמן שהיה מעלה את ענאן חליילה בהרכב למשחק חוץ שקובע עלייה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג וגם את עתידו המקצועי?
מסאי דגו היה אמיץ, הגיע לישורת הסופית אבל את קו המטרה לא הצליח לחצות ובישראל מודדים הכל כידוע על פי השורה התחתונה.
אילו מכבי חיפה היו מחנים כמה אוטובוסים ברחבה וסופגים כמקובל במקומותינו "שער בלתי מחויב המציאות" בזמן פציעות, היינו מסכימים שכאלה אנחנו וזה מה יש.
אז נכון שנגמר 3:0 לא נעים, אבל כל ההבדל בין הצלחה לכישלון היה ארבעה סנטימטרים.
סנטימטר אחד שמאלה בבעיטה של דין דוד לקורה.
סנטימטר אחד קדימה בנבדל של דולב חזיזה.
סנטימטר למטה בנגיחה של פיירו למשקוף.
ואפשר להוסיף גם סנטימטר בנגיעה של עבדולאיי סק בכדור שהוא ניסה להרחיק והסתיים בגול עצמי.
אותי מעניין השחקן הישראלי כחול-לבן, וכשאני רואה איך הזרים של מכבי חיפה חתומים על חוזים גבוהים, עלי מוחמד קיבל מעמד של תושב ארעי ועובדים במרץ על האזרחות של סונדגרן, אני שואל חילקו הכל ולמי לא נשאר? לענאן חליילה.
מוזר שמכל שחקני מכבי חיפה יאנג בויס (ופיינורד) מתעניינים בענאן חליילה. עוד יותר מוזר שלמרות שהוא גדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה והיה מעולה בנבחרת הצעירה, ענאן לא חתום עדיין על חוזה.
הילד הוא שלנו, גדל במחלקת הנוער, מה בוער? שיחכה.
רוצים כסף ציבורי? תקימו עמותה
בכל שנה מודיע משרד הספורט מה יהיה גובה ההקצבות השנתיות שיועברו לאיגודים ולקבוצות ספורט בכל הענפים, ומאחר שאין חדש תחת השמש זה ניראה כאילו עורכי האתרים והעיתונים פשוט לוקחים את הידיעה משנה שעברה (שהועתקה משנה שלפניה), עושים העתק-הדבק ומעדכנים מספרים.
המספרים משתנים, הכותרת נשארת קבועה. מסתלבטת על ענפי ספורט קיקיוניים שהם ספק ספורט ספק חוג, כאילו ש-168,000 ₪ שמקבל איגוד הדמקה ימוטטו את ההתאחדות לכדורגל שמקבלת 19,081,508.
תקציב הכביסה של נבחרות הכדורסל גדול יותר מתקציב איגודי הפריסבי והשש-בש גם יחד, אז אולי הגיע הזמן להפסיק להתנפל על הפטנק ועל איגוד החובבים לפיתוח גוף (89,326 שקלים!) ולבדוק מה עושים בכסף הגדול.
מעשה נבלה בוצע בתקופה שמירי רגב הייתה שרת ספורט ומשה כחלון שר אוצר, שדדו את הבנק של הספורט – הטוטו / מועצת ההימורים. משם מגיע הכסף הגדול לספורט ובעל המאה הוא כידוע בעל הדעה.
זה קרה כשמועצת ההימורים, במאבקה בהימורים הלא חוקיים, הגדילה את ההכנסות באופן משמעותי באמצעות הימורי סוסים וזה הקפיץ גם פקידי ממשלה שאוהבים כסף ושליטה וגם כאלה שבאמת דואגים לנזק שנגרם למהמרים המכורים שמאבדים את רכושם ומשפחתם.
בקיצור, החליטו לבטל את הימורי הסוסים וכפיצוי על הירידה הצפויה בהכנסות מועצת ההימורים ובהקצבות לקבוצות, נתנו לאיגודים ולקבוצות מין ביטוח מפני הירידה בהקצבות, ואז הלאימו משרדי האוצר והספורט את מדפסת הכסף.
האוצר העביר עוד מיליארדים דרך תקציבו, שרת הספורט קיבלה את השליטה על חלוקת הכסף, ולמי לא נשאר? לאיגודים ולקבוצות.
בפועל ההכנסות לא רק שלא ירדו אלא גדלו, אבל חיבוק הדב של משרד האוצר חנק את הספורט, כי כשהעסק נוהל ביעילות במועצת ההימורים שניים-שלושה עובדים שידעו בדיוק איך ולמי מגיע כמה, היו מזרימים את הכסף לחשבונות הבנק של הזכאים כמו שעון שווייצרי.
משרד האוצר לא היה ערוך לטפל בהעברת תקציבים לעוד 4000 עמותות שנפלו עליו פתאום, והכסף הגיע רק בחלקו או פשוט לא הגיע.
כששומעים שהמדינה מתקצבת את הספורט במאות מיליונים, חושבים על הפועל ירושלים או מכבי חיפה. ממש לא, עמותה קטנה שצריכה לשלם שכר צנוע למנכ"ל ולפקידה ולהשכיר משרד קטן, "התקציב" שלה הוא חצי מיליון ₪ עוד לפני שהופעלה ליגה ושוחק משחק אחד. בלי תמיכות השלטון המקומי אין ספורט בישראל!
בואו נחזור קצת למספרים, שחמט (כמיליון שקלים) נשמע יותר רציני מגלגליות, אבל עדיין נשאלת השאלה האם שחמט זה ספורט. ליתר דיוק, למה המדינה מממנת את השחמט מתקציב הספורט?
וכשמיקי זוהר זורק מיליון שקלים לקבוצת כדורסל שתחתים זר! ותסתפק "רק" בארבעה, כדאי לשאול אותו
האם לא עדיף פשוט לתת את מיליון השקלים לאקדמיות ומחלקות הנוער?
אצל הטורקים הכל כלול
בשעה טובה מדינת ישראל, זו שעשרות שנים מתפרעת בחלוקת אזרחויות לספורטאים זרים, נזכרה להקים ועדה שתקבע קריטריונים להענקת אזרחות לספורטאים. אני יכול לנחש מה יהיו המלצות הועדה: ייקחו את המגן הימני של מכבי חיפה והסנטר של מכבי ת"א, ועל פי מידותיהם יבנו קריטריונים.
היו זמנים שהראש היהודי המציא לנו פטנטים, כמו למשל לנצל את חוק השבות כדי לגייר שחקנים זרים ולצרף אותם לקבוצות כישראלים. זה התחיל בשנות ה-70 (לידיעתכם הפועל ת"א הקדימה את מכבי ת"א רק שמכבי שיכללה את השיטה לדרגת אומנות). בעונת הדאבל 1968/9 שיחקתי בהפועל ת"א ושיחקו אצלנו חמישה "מתאזרחים". שניים מהם לא יהודים בוודאות: בילי וולד ולארי זולוט.
אבל אותי מעניינת הנבחרת, וההצלחה באליפות אירופה 1979 בטורינו הביאה כנראה לגויים את הסעיף. הם גילו שאפשר לחזק בזרים לא רק את הקבוצות גם את הנבחרות. הבעיה שכאשר הם התחילו לחלק אזרחויות לשחקנים זרים, אנחנו איבדנו את "היתרון" שלנו אזרחות אוטומטית על פי חוק השבות.
בשביל לקבל אזרחות באיטליה, ספרד או טורקיה לא צריך אפילו להביא פתק מרב, אבל עדיין היה הבדל בין מדינות שהתייחסו לאזרחות שלהן בכבוד, כמו הספרדים למשל, שנתנו אזרחות לשחקנים אבל רק לסופר-סטארים כמו וויין ברבנדר ו-וולטר שצ'רביאק, שחיו בספרד ודיברו את השפה.
מעניין שב-2022 איגוד הכדורסל הספרדי היה כבר יותר "גמיש", וכשהיה חסר להם פליימייקר אזרחו את לורנזו בראון שאפילו לא שיחק בקבוצה ספרדית, שהוביל אותם לאליפות אירופה.
לא ניכנס לסקירה גלובאלית, אבל מספיק לצפות בשידור מאליפות העולם באתלטיקה כדי להבחין בעין בלתי מזויינת שמדינות המפרץ הבינו מזמן שאפשר לקנות אליפויות עולם ומדליות אולימפיות בכסף.
אין הרבה דברים טובים שאני יכול לומר על פיב"א, אבל הם לפחות הבינו מהר שהשיטפון יהרוס את הכדורסל המקומי באירופה והגבילו כל נבחרת ב"מתאזרח" אחד בלבד, וכך איבדה נבחרת ישראל את היתרון היחסי שהיה לה.
מתאזרח צריך, לפני הכל, להיות שחקן חיזוק שמשדרג את הנבחרת, ומי שקובע אם הוא מתאים צריך להיות המאמן או המנהל המקצועי הלאומי.
ג'ון דיברתולומיאו, אלכס טיוס וטי.ג'יי. קליין שחקנים טובים אבל לא ממש שדרגו את הנבחרת. ויל ריימן שהיה אמור לחזק את הנבחרת בקמפיין האחרון כנ"ל. לאבן מרסר זה סיפור אחר, איש מדהים וסנטר מעולה שחי בישראל שנים, בשבילו היה כדאי להפוך עולמות.
לשחקן ולאזרח יש גם חובות וגם זכויות ונבחרת ישראל זה לא חוג. בשבוע שעבר הצעתי להעניש את שחקני הנבחרת כחול-לבן! שמשתמטים מאימונים וממשחקי הנבחרת, והפכו שרות מילואים לסוג של מחנה קיץ.
חשבתי שהרחקתי לכת בשבוע שעבר בהצעות שלי עד שראיתי איך טיפל איגוד הכדורסל הטורקי בשני המתאזרחים של הנבחרת סקוטי וילבקין ושיין לארקין.
מדובר בשני סופרסטארים שמשחקים בקבוצות הטורקיות הכי בכירות, פנרבחצ'ה ואנדולו אפס, שכל עונש שיוטל עליהם יפגע גם בקבוצות, אבל איגוד הכדורסל הטורקי כנראה נפגע קשה כשהם לא ענו לטלפונים של מנהל הנבחרת ולא התייצבו לאימוני הנבחרת.
לארקין מספר סיפור הפוך: לבקשת רופא נבחרת טורקיה הוא חזר ממיאמי לאיסטנבול לבדיקת MRI של הברכיים ושוחרר. בשנה שעברה לארקין נפצע בנבחרת ודפק לאנדולו את העונה ועל כך אין עוררין.
בקיצור, הקנס שהוטל על וילבקין ולארקין שמרוויחים מיליוני יורו בשנה הוא מצחיק, אבל ההרחקה מחמישה משחקי ליגה וביטול מעמדם כאזרחים טורקיים!!! אומר שמעתה לפנרבחצ'ה ולאנדולו אפס יהיה פחות זר לרשום לליגה והן נפגעות מבלי שעשו משהו.
וילבקין ולארקין לא מתנדבים בנבחרת טורקיה. את האזרחות אי אפשר לבטל להם אבל לבטל את מעמדם באיגוד הכדורסל כטורקים אפשר. יש להם כנראה חוזים עם איגוד הכדורסל הטורקי שמחייבים אותם לשחק בנבחרת תמורת הרבה כסף, ומעמד של אזרח טורקי בקבוצות גם שווה הרבה כסף.
אף אחד לא עושה טובות, רוצה לשחק במעמד אזרח טורקי בליגה? אין בעיה, אנחנו רוצים שתשחק בנבחרת. לא מאלצים אף אחד, אבל מרגע שמתאזרח מסכים לשחק בנבחרת הוא טורקי לכל דבר. יש חוזה, יש זכויות, יש חובות ויש סנקציות.
תבוא כשקוראים לך, תשוחרר רק על ידי מי שמוסמך בנבחרת, ואם אתה רוצה "להכין את עצמך לעונה" מר קורנליוס, תעשה את זה על חשבון זמנך והקבוצה שלך.
אם שיין לארקין היה חותם בקיץ בברצלונה, את מי היו מענישים?
חלומו של כל מאמן
השבוע תלה את נעליו אותלו הנטר, סנטר באיירן מינכן, לשעבר מכבי ת"א, צסק"א מוסקבה, אולימפיאקוס, ריאל מדריד. בשום אתר לא הקדישו לידיעה יותר מכמה שורות וזה מובן, אבל בעיניי הנטר הוא מגדולי הסנטרים ששיחקו באירופה.
לא מבחינת הישגים, כי הוא זכה בסך הכל באליפות יורוליג אחת וברוב הקבוצות עלה מהספסל, אבל כספורטאי הוא מודל לחיקוי.
הנטר הוא לא מאלה שנתלים על הטבעת בשאגות אחרי הטבעה כדי למשוך תשומת לב. איש שקט, עולה מהספסל, נותן תמיד 100 אחוז בכמה דקות שמכריעות את המשחק, אבל כמה יעיל וחכם.
להיות שחקן מחליף זה מקצוע, ומחליף ברמה של שחקן חמישייה זה נכס. כולם מחפשים סנטר ענק ואתלט, שחוסם ומשנה זריקות, הנטר הוא לא כזה.
כשצסק"א מוסקבה זכתה בגביע היורוליג ב-2019, הנטר (2.03 מ') היה הסנטר המחליף של קייל היינס (1.98 מ') שעדיין משחק בגיל 36 בארמני מילאנו!
שחקנים כמו אותלו הנטר הם חלומו של מאמן. אי אפשר להגזים בערכו של שחקן שמבין וקורא את המשחק. פשוט חיה נדירה. הבנת המשחק זו תכונה שאי אפשר ללמד, או שיש לך את זה או שאין, ושחקן חכם אחד, במיוחד סנטר שיודע ואוהב למסור הוא פקטור קטלני.
גישה נכונה מאריכה קריירה, במיוחד לשחקנים גבוהים. מי שלא שומר על הגמישות והמשקל נפצע ופורש בגיל צעיר עם בעיות גב ורגליים. הנטר מקצוען ששמר על הגוף משך את הקריירה עד גיל 37, אבל לא בזבז שנים בשביל לעשות עוד כמה דולרים בליגה נידחת.
אם אין הצעה ביורוליג פורשים בסטייל. יש חיים אחרי הכדורסל.
את מגזין מס. 92 כתבתי למרות הקושי, כי אני עדיין מאושפז בבית חולים. עברתי מבית חולים שיבא לבילינסון (שחקן חופשי) כדי להשתתף בפרויקט מחקר שיביא מזור, כך אני מקווה, גם לי וגם לרבים.
התנאים כאן מצוינים אבל שום בית חולים הוא לא מקום לצפות בשידורי ספורט ולכתוב 1500 מילים. האמת, שגם אני לא מסוגל לראות מבוקר ועד ערב את משחקי אליפות העולם בכדורסל.
התעקשתי לכתוב כי הכתיבה עושה לי טוב ואני מקווה שהקריאה עושה גם לכם טוב. לגבי ההמשך אני לא יכול להתחייב. מרגיש טוב אבל המחלה מתעתעת.
שבת שלום לכולם.