בגמר גביע המדינה 1986 שיחקו מכבי ת"א (כרגיל) מול הפועל גליל עליון (בפעם הראשונה עד אז) שאני אימנתי. המשחק שודר בערוץ הראשון (והיחיד) בזמנים בהם לא היה מצב שמשהו יזיז את מהדורת החדשות הקדושה של חיים יבין משעה שמונה. מצד שני, אף אחד לא היה מעז גם לדחות את פתיחת המשחק מהשעה הקדושה שמונה, וכך שני האירועים נפתחו בו זמנית. שמונה בול.
אז שידור המשחק החל לאחר סיום המהדורה בשמונה וחצי, ועל המסך הופיעה תוצאת המחצית: גליל עליון 59, מכבי ת"א 39. לא היו אז אינטרנט ולא סלולארי, ולכן איש מצופי הטלוויזיה לא ידע מה התוצאה, עד שחיים יבין העביר את השידור ליד אליהו.
רבע מצופי הטלוויזיה חוו התקף לב, היתר היו בטוחים שזו טעות טכנית והתוצאה הפוכה ותוך כמה דקות העניין הוסדר. מפתיחת המחצית השנייה מוטי ומיקי (מזל טוב, שלשום יומולדת 72) התנפלו עלינו, ועד רבע לתשע לא הצלחנו לעבור את קו החצי אפילו פעם אחת. אני לוקח אחריות מלאה להפסד, אבל…
שפטו דוד דגן וראובן וירובניק. יהי זכרם ברוך.
שלב המסקנות
משחק הגמר התקיים למעשה כבר בתחילת השבוע, בחצי הגמר בין מכבי ת"א להפועל ירושלים. ההגרלה אכזבה רבים שרצו לראות את שתי הקבוצות בגמר, אבל מצד שני זה הוכיח שהקונספירציה (שגם אני מפיץ, שמסדרים הגרלות עם ראשי בתים שייפגשו רק בגמר) אינה נכונה.
חזרנו לימים בהם הפועל ירושלים מעיפה את הפועל ת"א ברבע הגמר, מפסידה בחצי הגמר למכבי ת"א שמביסה בגמר את הרצליה. כך היה אתמול, כך היה כמעט תמיד.
ההסבר פשוט – תמיר בלאט, רומן סורקין, ג'ון דיברתולומיאו משחקים בגמר גביע בכל שנה, עודד קטש הפסיק כבר לספור. בהרצליה אפילו לא אחד מהשחקנים והמאמנים יהוא אורלנד ואלישי כדיר, לא התנסה במעמד כזה.
לצ'ינאנו אונוואקו רשומה הופעה אחת בגמר, אפילו הוא לא זוכר מתי זה היה. שחקני הרצליה נקלעו לאירוע ועד עכשיו לא מבינים מה קרה. אגב, זה כנראה מה שקרה לי בגליל, היינו בהלם מה-20 הפרש במחצית, הרצליה הייתה באותה סיטואציה אבל הפוכה: מכבי ת"א הובילה עליהם בדיוק באותה תוצאה: 39:59.
ג'ימי קלארק הוא "גניבה" מהרצליה. חירב בהתחלה כמה משחקים, חימם את הספסל, קיבל את ההזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים ומאז הוא לא עוצר. על היכולות האתלטיות המדהימות שלו אין ויכוח, ובשביל להביא אותן לביטוי קלארק צריך ביטחון עצמי.
בזמן האחרון קטש סומך עליו וקלארק יכול להיות בטוח שגם אחרי רבע לא טוב הוא יחזור למגרש ברגעי ההכרעה. תחסכו ממני את המאץ'-אפ בין קלארק לג'ונס, הפליימייקר של הרצליה, מפזר משחק.
קטש הכין את מכבי כל כך טוב, שג'ון די עלה לשמור על היידיגר עוד לפני שהיידיגר עלה לשחק. נכון שהוא קלע כמה שלשות התאבדות אבל הרצליה זרקה במחצית הראשונה 18 שלשות ואפילו לא זריקת עונשין אחת.
אז מה אפשר ללמוד? אילו הייתי עושה ניסוי ומעלה את מכבי ת"א לעשרה משחקונים של 60 שניות מול הפועל ת"א למשל, ההימור שלי הוא שמכבי הייתה מנצחת בשמונה מתוך עשרה משחקים.
כוכבית: עופר ינאי הבין שהוא בבעיה ובלי האוהדים לא תהיה הפועל ת"א, אז הוא פנה אליהם בפנייה נרגשת ולקח אחריות לקרע ביניהם. הוא ישאל לדעתם על חזרה לדרייב אין למשחקי הליגה (כנראה בונה על תמיכה שתחזיר את האוהדים להיכל יד אליהו), ולאחר התייעצות עם שותפיו עופר "מקפיא את השיח הישיר והפומבי עם האוהדים ויימנע מראיות לתקשורת".
מוטב מאוחר מאשר אף פעם, כי לפני שנה נתתי לו (לבקשתו) עצת זהב: תמחק את הכרטיס שלך בטוויטר כי אין לך סיכוי בהתקוטטות מול אנשים שאתה אפילו לא מכיר. אתה תישבר ותפסיד!! היה יכול לחסוך לעצמו הרבה בריאות וכסף.
אז אמרתי
כבוד לאבדיה, ביזיון לכדורסל
יאיר גרבוז כתב לפני המון שנים טור אישי בעיתון "דבר" ונהג לחתום עליו בשמו הספרותי "אשר יגורתי". בלילה שבין ראשון לשני צפיתי במשחקון הראשון של אירוע האולסטאר, כדי לוודא במו עיניי שדני אבדיה באמת נוטל חלק וזה הספיק לי להבין שהגיע הזמן ללכת לישון.
למחרת קראתי באתרים תיאורים דרמטיים של השלשה שדני קלע והאסיסט שמסר לדונצ'יץ' ממצב נבדל ברור. אשר יגורתי.
כוכבי ה-NBA לא באים למשחק האולסטאר בשביל לשבור ידיים ורגליים, הם משחקים כאילו כדורסל אבל צריך לתת גם מינימום כבוד למקצוע.
גם בשנות ה-80 היו משחקי אולסטאר והיו שחקנים לא רעים שאמנם שיחקו במשחקי הוקרה בהילוך שני, אבל אין מצב שביל ליימביר, דניס רודמן או לארי בירד היו עומדים במגרש כמו קונוסים.
הבעיה הכי גדולה, שיהיה קשה לעשות שינוי בעתיד, כי שחקן שלוקח את המשחק ברצינות יוצא טמבל. ויקטור וומבניאמה, פלא מהלך בגובה 2.26 מ', החליט שהוא לא משתף פעולה עם הפארסה ושיחק ביום ראשון ברצינות, אבל ניקולה יוקיץ' ולוקה דונצ'יץ' פשוט שיחקו בהליכה ובמשחק השני לא עלו לשחק בכלל.
עניין אותי לראות אם דני אבדיה ייקח את המשחק ברצינות או יתאים את עצמו לסביבה, סיטואציה בלתי אפשרית. דני לוקח כל משחק ברצינות, אבל לא השאירו לו ברירה אלא לשתף פעולה עם הקרקס. אם היה משחק ברצינות היה יכול לכדרר מחוף אל חוף כמו שהוא עושה בכל משחק, קולע 30 נקודות, מטביע על הראש של לברון ג'יימס וסטף קרי ויוצא טמבל גמור כמו וומבי.
הבעיה הכי גדולה היא של השדרים, שיודעים שהם משדרים סטריט-בול, אבל צריכים לכבד את אלה שלא הלכו לישון ולשדר ברצינות סטטיסטיקות ופרשנות.
קמפ נואו אאוט, בר מצוות באולסטאר אין.
מספרים מחפשים משמעות
ההתאחדות לכדורגל קיימה שלשום כנס שעסק בטכנולוגיה ואנליטיקה בכדורגל. מסתבר שבהתאחדות קיימת מחלקה מיוחדת לנושא, שמנסה להטמיע כלים בקבוצות כדי שאחר כך יגיעו לנבחרות שחקנים יותר טובים, צעד בכיוון חיובי.
להשתלמות באוניברסיטת רייכמן הגיעו 550 משתתפים וזה מצוין, זה מראה על הרצון של אנשי מקצוע ללמוד ולהתקדם, ואפשר לברך גם על מגמה שמתפתחת בשנים האחרונות בכדורגל, לחקות את הכדורסל. להטמיע אלמנטים מהכדורסל גם בכדורגל, כמו חסימות במצבים נייחים, לחץ על כל המגרש, מדידת מהירות ומרחק ריצה, סטטיסטיקות (חלקן מגוחכות).
הפער בין הכדורסל לכדורגל לא ייסגר לעולם מהסיבה הפשוטה: בכדורסל אפשר לתפוס את הכדור ביד והמשחק כל-כך מדויק שאפשר לשרטט על לוח תרגיל שיבוצע אחד לאחד במגרש.
הכדורגל, בהגדרה, הוא משחק לא מדויק לכן הוא כל-כך מרתק. אפילו כשהכניסו לשיפוט טכנולוגיית עזר כמו בדיקות נבדל שקובעות האם החלוץ הקדים בחצי אף את המגן, זה רק מגחך את הבדיקה. איזה יתרון מקבל חלוץ שמקדים את המגן בחצי אף?
בכדורסל רוב המהלכים הם מדידים. שעון הזריקות ושעון המשחק מדייקים ברמה של עשיריות השנייה, בזמן שבכדורגל השופט עצמו מודד את הזמן בשעון שהוא קיבל מהדודה לבר מצווה. 30,000 איש ביציעים ואף אחד לא יודע מתי ייגמר המשחק. זה רציני?
לעולם לא נדע האם שער הנגיחה המדהים של שוער בנפיקה בניצחון על ריאל מדריד 2:4 בצ'מפיונס ליג הובקע בזמן. אין דרך לוודא זמן אמיתי אלא בעצירת השעון! לשופט א ס ו ר להיות מודד הזמן, ולמה שהמשחק לא יסתיים באמצע מהלך. מה הבעיה?
מאחר שהכדורגל הוא בהגדרה ספורט לא מדויק, מדידה וניתוח נתונים חשובים ומעניינים בתנאי שהם גם פרקטיים. חשוב להשתמש במדע אבל אסור לחצות את הקו שהופך את הכדורגל למדע. להשתמש במדע כדי לשפר את הכדורגל, ודאי! אבל לא לשכוח שאפילו השחקנים הגדולים בעולם לא יכולים לכוון בעיטה בדיוק של סנטימטרים או לחזור על אותה בעיטה פעמיים. החד פעמיות היא שעושה את הכדורגל לכל-כך מרתק ואת פרשנות הכדורגל לכל-כך משעממת.
פעם מאמנים ישראלים היו נוסעים להשתלמויות בבית הספר למאמנים בקלן, כיום מגוחך שבמעצמת הייטק כמו ישראל לא יהיה בהתאחדות ובמועדונים מחלקה לסטטיסטיקה ואנליטיקה. זה מובן מאליו אבל הסגידה למספרים גובלת בטמטום.
אין ספק שמאז שהלבישו שחקנים בגופיות GPS הם רצים יותר מהר ויותר מרחק. זה נתון חשוב, אבל מצחיק לראות שחקנים שניגשים להרים כדור קרן ומרימים לפני הבעיטה יד אחת או שתיים, ואחר כך בועטים לפעמים את הכדור לטריבונה.
חוק מרפי: מודדים במיקרומטר, מסמנים בגיר וחותכים בגרזן.
והיא שעמדה
אולימפיאדת החורף בעיצומה וכמו בכל ענפי הספורט מתגלים חידושים והמצאות שנותנים למתחרים יתרונות. נעליים, בגדי ים, מוטות קפיצה במוט, שיפורים טכנולוגיים ורפואיים.
אחד הסיפורים הביזאריים שמלווים את אולימפיאדת החורף התפרסם השבוע – קופצי סקי שמזריקים חומצה הילארונית לאיבר המין שלהם, כדי להגדיל אותו באופן זמני לפני מדידת חליפות הסקי.
המנתח אלסנדרו ליטארה – הודה שהזריק לפני כחודש חומצה לאיבר המין של אחד הקופצים שמשתתף באולימפיאדת החורף בקורטינה איטליה, מבלי לחשוף את שמו – הסביר: כשאיבר המין מתוח החליפה מתוחה ומתרחבת, ואז הספורטאי יכול ללבוש בתחרות חליפה במידות גדולות יותר.
כמו שמשקולנים, מתאגרפים ומתאבקים מנסים להוריד משקל בשקילה יום לפני התחרות כדי להתחרות במשקלים נמוכים, כך קופצי הסקי מנסים להתחרות בחליפת קפיצה גדולה יותר, כי כל שני סנטימטרים נוספים בהיקף החליפה מפחיתים את הכוח המתנגד לתנועה ב-4 אחוז ומגדילים את כוח העילוי ב-5 אחוז, ששווה בערך לתוספת של 5.8 מטרים למרחק ה"דאייה" של הקופץ.
עמדתי פעם בראש מקפצת הסקי באתר אולימפיאדת אינסברוק באוסטריה והחלטתי לעשות הסבה מקצועית לקפיצות סקי,
הבעיה שלא מצאתי חליפה שמתאימה לגודל שלי.
ודאי שמתם לב שמצאתי את הכפתור במחשב שמאפשר לי לצבוע כותרות. כמו שאמי אמרה: כשאתה רוצה, אתה יכול.
שבת שלום מאריה מליניאק
עורך: אין