שחקן מבקיע שער. מוריד את הגופייה, חושף את הטי שירט שהדפיס במיוחד ליומולדת של אשתו, רץ כמו מטורף, מנופף בידיים, גליץ' על הדשא, ערימת שחקנים עליו, הוא קם מסדיר את הנשימה, מסמן וי לאוהדים, ואז השופט מסמן לו לגשת אליו, מוציא כרטיס צהוב על הורדת החולצה ומבטל את השער כי האף שלו בלט בשלושה סנטימטר. תגידו, השתגענו?
הגולם קם על יוצרו, וכמה חבל שאין VAR גם בחיים שמחוץ למשחק. תארו לעצמכם שאפשר היה לגלול את החיים לאחור ולפסול אירועים. הייתי מבטל כמובן את ה-7 באוקטובר, מוחק את המחלות, החובות, המשכנתא. אילו רק היה VAR.
# כשהרחיבו את המונדיאל ל-48 קבוצות הייתי מודאג. כשהכניסו נבחרות מאיים נידחים בגודל של חצי רמת גן, חששתי שיהיה קרחנה. התבדיתי בענק, כולן עמדו בכבוד. ברור שכולם רוצים לראות את לאו מסי במשחק הגמר, אבל אין סיבה להתפעל מארגנטינה שלא הצליחה לנצח את קייפ ורדה ב-90 דקות וחילצה 2:3 ממצרים באוונטה.
תמיד מסתננות למונדיאל נבחרות קטנות כמו האיטי וקורסאו, רק שאנחנו בישראל מבטלים אותן. דייגים, סנדלרים.
במקסיקו 70' ישראל הייתה בתפקיד הנבחרת הקטנה והמעצבנת, והוצאנו שתי נקודות משבדיה ואיטליה בבית סופר קשה, אבל חוץ מהגול של מוטלה שמקרינים אצלנו כבר 56 שנים, היו בשלושת המשחקים שלנו עוד 269 דקות שאני ממליץ לא לצפות בהן. יש שחקנים שבדים ואיטלקים שמאושפזים עד היום בבתי החולים בגואדלחרה וטולוקה.
יש משחקים בהם אני חצוי, למשל כשנבחרת של מדינה אנטישמית כמו איראן משחקת כדורגל טוב, או כשמוחמד סלאח והמאמן חוסאם חסן שלא אוהבים את ישראל, מובילים על ארגנטינה 0:2. לחוסאם מגיעות נקודות זכות כי הוא מופיע בשיר של עלי מוהר "אלה שמות".
# הפסקות השתייה הפכו לפקטור משמעותי במשחק. אל תתבלבלו, אלה לא הפסקות למים אלא לפרסומות, אבל הכדורגל ילך לכיוון הכדורסל. המאמנים קיבלו טיים אאוט בכל מחצית, ובקרוב המשחק יחולק באופן רשמי לארבעה רבעים. זה ישנה את המשחק. יהיה שעון שימדוד זמן משחק נטו, שערים שיובקעו בדקות 22, 44, 66 ו-89 יהיו "על הבאזר", והמשחק יסתיים סוף-סוף בדקה ה-90 בדיוק.
# אפילו הנבדל המטומטם במתכונתו הנוכחית, ודונלד טראמפ המטורלל וג'יאני אינפנטילי מזכ"ל פיפ"א המושחת, לא יקלקלו את חוויית המונדיאל. מתכנסים בערב בקפה השכונתי, אוויר טוב, רוב המשחקים מעניינים, חלקם מרתקים, ביתר אין חובה לצפות. מתי הייתה לאחרונה לישראלים הזדמנות לשבת ביחד חודש ימים וליהנות, בלי לדבר על מלחמה ופוליטיקה?
סביב לאו מסי אפשר היה לבנות קואליציה רחבה.
# שידור חי ובועט
עם כל כך הרבה מצלמות במגרש, קל להעביר לצופים בבית קלוז-אפים שממחישים את הצד האנושי של השחקנים. הכוכבים הכי גדולים מתגלים כבני אנוש שלא עומדים בלחץ, רגעים של אושר לצד ייאוש, מהפכים מרגשים.
תמונות שוות אלף מילים וסרט שווה אלף תמונות. אפשר היה לראות על פניהם של שחקני נבחרת פורטוגל בסיום משחק ההפסד לספרד, שהם מבואסים מההפסד אבל נושמים לרווחה אחרי שכריסטיאנו רונלדו סיים קריירה ארוכה מדי. כאילו איחלו לו שילך כבר לכל הרוחות והם יוכלו לשחק כדורגל.
הכי כיף, פנדלים. שחקנים מהקבוצה היריבה עוברים ליד הבועט, מקשקשים טראש טוק לבלבל אותו, השוער עומד במרחק מטר ממנו עד שהשופט מרחיק אותו, הבועט מנסה לגנוב שני סנטימטר מהנקודה הלבנה, ובינתיים ה-VAR בודק את המהלך, ובודק, ובודק.
השחקנים הגדולים בעולם, שהיו צריכים להבקיע עם רגל קשורה, רצים בזיגזג, עוצרים, מחכים, עושים במכנסיים, עוצמים את העיניים ובועטים לשמיים.
כשכוכב הקבוצה הוא בועט הפנדלים הקבוע (גם אם הוא מחטיא) זו שכונה. בעיטת עונשין מ-11 מטר זה מקצוע נפרד ומאמן צריך לתרגל את זה. כולם מתעוררים בדיעבד אחרי שמסי ואמבפה מחטיאים, אבל בואו ניראה מאמן אחד בעולם שישלח מישהו אחר לבעוט פנדל לארגנטינה במקום מסי כשהוא מוביל בטבלת מלך שערי במונדיאל.
# שאפו ל"כאן 11" שהרימו אחלה הפקה ואתר מונדיאל פצצה. אני מכיר חלק קטן מהצוות ומידיעה לא פשוט להרים דבר כזה בתאגיד.
גייסו שדרים ופרשנים מערוצי הספורט, כי "כאן 11" לא משדרים כדורגל בשוטף, וכרגיל אין בעיה למצוא טעויות אצל שדרים ופרשנים בעולם של גוגל וצ'אטים. כפרשן בפנסיה לא תקציבית אני ממליץ תמיד שעדיף לדבר פחות.
טל ברמן הוא ליהוק מושלם, יואב זהבי תמיד מצוין גם אם ישדר מכנס מגדלי כותנה בזימבבואה, את שרון דוידוביץ' התאגיד הרוויח גם כמגיש תוכנית הלילה, ונכון שנסעו לאמריקה כמה כתבים שלא קשורים לכדורגל וטיילו על חשבון הציבור, נו שוין, אבל קיבלנו את לאו מסי וקיליאן אמבפה בחינם.
# חוץ מלאו מסי וקצת לאמין ימאל, נגמר סיפור הכדרורים בשליש הקדמי של המגרש. כדורגל משחקים בנגיעה. מי שמנסה לכדרר או לעצור את הכדור בשביל להרוויח זמן לחשוב, שיחשוב פעמיים. תוך שנייה יגיעו אליו לפחות שני שחקנים והלך הכדור ו/או הלכה הרגל.
רוב השערים הובקעו בנגיעה. שחקן שלא יחשוב מהלך קדימה לא ישרוד.
המנצח הפסיד והמפסיד ניצח
דירקטוריון חברה גדולה הקדיש ימים ולילות להכנת הצעה למכרז. ישבו שעות עם מומחים, צמצמו פה, הרחיבו שם, נתנו הנחה יפה במחיר ושלחו את המנכ"ל להגיש את ההצעה.
כעבור כמה שעות הוא חוזר בפנים נפולות. מה קרה? שואל היו"ר. אל תשאל, עונה המנכ"ל, זכינו במכרז.
עופר ינאי טוען, אולי בצדק, שמכבי ת"א נפלו לבור שהוא חפר להם, והם יצטערו בכל חודש כשישלמו לו הרבה כסף. נחכה וניראה, אבל גם אם זה נכון, החתמת ים מדר הייתה רק קצה קרחון.
חוסר האיזון בהנהלת מכבי ת"א לא היה יכול להימשך לאורך זמן, כי מכבי זה גם עסק ומשפחת רקנאטי ושני שותפים אמריקנים פסיביים הביאו כנראה את רוב הכסף.
דיויד פדרמן, איש יקר שהחזיק ב-29 אחוזים מהבעלות, הלך לעולמו. שמעון מזרחי, שכל השותפים מכבדים, כבר בן 86 ומאז שדני פדרמן ירש את חלקו של אביו הוא חוטף ביד אליהו וברשתות מחאות חסרות תקדים מצד אוהדים שדורשים שימכור וילך.
היה ברור שהאיחוד המשולש רקנאטי-פדרמן-מזרחי מחשב את קיצו לאחור, אבל פדרמן ג'וניור חשב שהוא יתחכם, יכניס משקיע שיביא את אריק שטילמן שייקח ביס מחלקה של משפחת פדרמן ויביא כסף.
לא יודע איזה חלק קנה שטילמן וכמה שילם אם בכלל, מה שחשוב, פדרמן חשב שהוא עשה תרגיל יפה לשותפים ושטילמן נהנה מהופעות יומיות בתקשורת בהן דיבר בשם מכבי.
בסרט "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה", סייף ערבי מנופף מול אינדיאנה בחרבות וצורח צרחות מפחידות. אינדיאנה נותן לו לצרוח בלי להתרגש, מוציא אקדח ויורה לו כדור אחד במצח.
זה מה שעשה אודי רקנאטי, בן למשפחת בנקאים ותיקה, איש הכלכלה הישנה, השקטה והטובה שממעט להתראיין ולדבר, לפדרמן ושטילמן. ניצל את זכות הסירוב שלו למכירת חלקה של משפחת פדרמן למתעשר החדש והעיף את שניהם מהנהלת מכבי ת"א במכתב באורך חמש שורות.
לדעתי, אודי רקנאטי הציל את מכבי ת"א. שטילמן, אם ירצה, ימשיך לתמוך כספונסר, ולמען הסר ספק רקנאטי מבטיח שמכבי ת"א תעמוד בכל התחייבויותיה ויותר. ים מדר במכבי, תמיר בלאט ספק אם יגיע להפועל.
END GAME
לאומיות במובן הטוב והרע
משחקי גביע העולם בכדורגל הם חגיגה של לאומיות, במובן החיובי של המילה. בכל ערב מופיעים על המסך שחקנים ששרים בהתרגשות את ההמנון, שמים יד על הלב, דמעות בעיניים, הוכחה כמה חשובה הזהות הלאומית בספורט שנעלמה מאז שהקבוצות המקצועניות הפכו לאוספים של שמות חסרי DNA.
פעם ארמני מילאנו ויובנטוס היו איטלקיות, וילרבאן הייתה צרפתית והקבוצות הישראליות היו ישראליות. לפני פסיקת בוסמן שחקן צרפתי נחשב לזר באיטליה ובלגי היה זר בספרד. מאז שכל מדינות האיחוד האירופי נפתחו ל"בוסמנים", כולם התערבבו, קבוצות איבדו זהות. הזרים בכדורסל הם אמריקנים ובכדורגל הדרום אמריקנים.
הספורט המקצועני מבוסס על כסף, אבל למרות שבנבחרות לא משלמים לשחקנים עדיין הגיבורים הלאומיים מתייצבים למשחקי הנבחרות כל עוד הרגליים מחזיקות. לאו מסי, כריסטיאנו רונלדו ולוקה מודריץ' בני 40 ולא יוותרו על משחק נבחרת.
בנבחרת ישראל בכדורסל בושה, מחצית מהשחקנים נעדרו ממשחקי הבית המוקדם של הגביע העולמי מול גרמניה וקרואטיה. ישראל היא לא עוד מדינה, שקועה במלחמה שלוש שנים, בעלי עסקים ומשפחות בני 40 ו-50 משרתים מאות ימים במילואים, פצועים חוזרים להילחם, ושחקני כדורסל בני 25 שמרוויחים סכומי עתק מביאים פתק מהרופא ומשתחררים באמצע הפגרה מעשרה ימי אימונים ושני משחקים בנבחרת. מה יגיד רופא הנבחרת, שרופא הקבוצה מזייף?
פורטלנד טרייל בלייזרס לא שיחררו את דני אבדיה מחשש שייפצע, זה מובן. האם הרגליים של ארלינג האלנד שוות פחות? האם מנצ'סטר סיטי לא חרדה לשלומו של הסקורר הנורבגי? גם דנבר נאגטס וקליבלנד קאבס חוששים לבריאותם של דניס שרודר וניקולה יוקיץ', והם מתעקשים להתייצב למשחקי נבחרות סרביה וגרמניה.
לא כל שחקני הנבחרת שנעדרו מתחזים, אבל זה ניראה כמו מגדל דומינו שקרס. אבדיה סיים לא מכבר חופשה מפנקת בישראל, בן שרף עדיין לא במעמד דומה בברוקלין נטס, אבל עם כל הכבוד לליגת הקיץ בלאס וגאס אי אפשר לשחרר אותו לכמה ימים?
תמיר בלאט פצוע ולא שיחק במשחק האליפות, אבל עידן זלמנסון ורומן סורקין שיחקו עד לא מזמן פעמיים בשבוע והם כשירים. כולם רוצים לנוח ולבלות עם המשפחה בקיץ, אבל רבאק, עומר מאייר בן 20 שקיבל מעמד של ספורטאי מצטיין בצה"ל כשהיה שחקן ספסל במכבי ת"א, שיחק העונה כמה דקות במשחקים של מכללת פרדו וגם הוא עייף.
כל השחקנים המובילים בישראל התגלו, התפרסמו והתקדמו בזכות הנבחרות הצעירות, זכו למעמד ספורטאי מצטיין בצה"ל, ולמיטב ידיעתי התחננו אז בפני אריאל בית הלחמי שייקח אותם לנבחרת.
הכי מרגיז ארגון השחקנים, שהשבית את הליגה במטרה להקטין את מספר הזרים ולהגדיל את דקות המשחק של הישראלים. למה לא שומעים אותם עכשיו, כשחבריו לא מתייצבים למשחקי הנבחרת?
ואסור לשכוח שהיו גם צדיקים:
איתן בורג, נועם יעקב, תומר גינת, יאיר קרביץ, גיא פלטין, אדם אריאל, ליאור קררה, נתנאל ארצי, יותם חנוכי, אילי דולינסקי, בניה סרור, ים מדר והמתאזרח קדין קרינגטון.
אימנתי נבחרות ומכיר את הסיטואציה, תמיד היו שחקנים שביקשו להשתחרר. אפשר לראות שבר בעצם אבל אין דרך לדעת אם הגב באמת כואב. בזמני היו נבדקים ע"י רופא הנבחרת, ישבו בצד באימונים, לא בבית, והיו חלק מהנבחרת, ועדיין היו גם מתחזים וסרבנים שהועמדו ל-ועדת משמעת אבל הם לפחות התביישו.
בינינו, כששחקן נענש ומורחק מכמה משחקים, מי שבאמת נענש הן הקבוצות, לא בצדק. איגוד הכדורסל לא צריך ולא יכול להעסיק משרד חקירות.
הכדור בידיים שלכם, האוהדים. הגיע הזמן שתשרקו בוז למבריזי נבחרת ישראל בכל נגיעה שלהם בכדור, והמראיינים ידרשו מהם להסביר למה ויתרו על הנבחרת. נועה פופלינגר, לטיפולך.
חרדים משתמטים לפחות מגיעים להפגנות מחאה (למרות שאיש מהם לא מוכן באמת למות ולא להתגייס). רוב המשתמטים מנבחרת ישראל בכדורסל היו מבריאים אילו היה מדובר במשחק גמר אליפות אירופה או יורוליג.
# מרוב דיבורים על ניהול במכבי ת"א, שכחנו שהפועל הפסידה העונה גביע ואליפות ולא בגלל שהיה חסר כסף. הקבוצה שיחקה רוב העונה כדורסל גרוע, והבעיה לא הייתה ים מדר אלא המאמן דימיטרי איטודיס והשחקן שסביבו הקבוצה נבנתה, וסיליה מיציץ'.
מיציץ' מנסה ולא מצליח לשחזר את כושרו מלפני ארבע שנים, והוא לא ישנה הרגלים בגיל 32. שבירת החוזה עם מיציץ' זה עניין מסובך ויקר, ממש לא דומה לייבוש של לוני ווקר במכבי.
אני לא חושב שים מדר גדול כמו שעשו אותו וגם לא אפס כמו שאיטודיס עשה אותו ביורוליג, אבל הפועל ת"א שאיבדה את הסמל שלה ש-ויתר על מיליונים רק בשביל לעזוב את הבית, צריכים לדאוג.
אם הם מאמינים בדרכו של איטודיס או מקווים שהוא ישנה את הגישה והפועל תשחק כדורסל בר צפייה שאוהדים יכולים להזדהות איתו, אשרי המאמינים. עם כל המגרעות של איטודיס ומיציץ הם הביאו את הפועל ת"א לפלייאוף היורוליג ואלה החלטות קשות.
לא מכות קטנות בכנף, אלא תיקונים גדולים בשאסי.
השבוע צירפתי בשמחה כ-100 קוראים חדשים למגאזין. אחד אחד ידנית בסלולארי שלי, אין לי מושג מה הסיבה. WELCOME.
שבת שקטה מאריה מליניאק
עורך: אין