נבחרת הנוער עד גיל 18 משתתפת בימים אלה באליפות אירופה דרג א' שמתקיימת בטרנטו איטליה. את הבית המוקדם סיימה הנבחרת במקום הראשון לאחר ניצחונות על יוון, צרפת ואוסטריה, בהצלבה ניצחה את דנמרק ונעצרה ברבע הגמר מול סלובניה.
נותר עדיין מאבק על כרטיס לאליפות העולם וההופעה עד עכשיו היא כבר הצלחה, אבל אני נהנה יותר לראות שחקני בוסר ונבחרות צעירות מאשר שחקנים חסרי יסודות עם פוזה, שתקועים עם ההרגלים הרעים שלהם שקשה לשנות בקבוצות המקצועניות.
אימנתי שני מחזורים של נבחרות נוער ולמרות שיצאו משם שחקנים מצוינים כארז חזן, דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד, דורון שפע, ליאור ארדיטי, בכל נבחרת הקפדנו להשאיר מקום לשחקנים משנתונים צעירים יותר. מוטי דניאל ויואב קדמן היו צעירים בשנתיים מילידי 1961, עמוס פרישמן היה צעיר מהם בשלוש שנים! אבל מה שזוכרים למאמן כעבור שנים זה לא השחקנים שהוא אימן אלא את המיקום בו סיימה הנבחרת.
אריאל בית הלחמי ייזכר כמאמן שזכה פעמיים באליפות אירופה עד גיל 20, ופחות כמי שאימן את ים מדר ודני אבדיה, אבל באיגוד הכדורסל מודדים אותו לפי מספר השחקנים שהוא העלה לנבחרת הבוגרת. בויקיפדיה תקראו על מיקום הנבחרת שהוא אימן באליפות אירופה.
נבחרת הנוער הנוכחית מלאה בכישרון. דיויד מוסיס, 2.10 מ', גבוה נייד עם יד רכה. עומרי אורלנד שגדל בבית של כדורסל אביו יהוא מאמן בני הרצליה וסבו בארי ליבוביץ' האגדי, צעיר בשנה מהשנתון. אביב ארונוב שיחק השנה בתיכון בארה"ב, ואם אכתוב רק עליהם אעשה עוול לאחרים.
באליפות אירופה משחקים שלושה ימים ברצף ואז יום מנוחה. זה מאמץ רציני, נדרש קאדר עמוק וחלוקת עומס, וצוות האימון עושה עבודה מצוינת – נדב זילברשטיין, עוזרים: גיא כהן ושי ליפשיץ ומאמן הכושר יובל טבת. השחקנים ימשיכו להתפתח במועדונים ובנבחרות, ואין ספק שמוסיס ייראה אחרי שנתיים עבודה בחדרי כוח כמו "מפלצת" בעמדות 4 ו-5.
כולם יעבדו על שיפור הקליעה והשליטה בכדור, אבל חייבים לשפר גם את הגנת היחיד. כרגע הם סומכים מדי על העזרה שיקבלו בהגנה ונותנים ליריבים לעבור אותם בקלות. יותר מיומנות במסירה ובהבנת המשחק, ופחות כדרורים. רוב האיבודים, כמו אצל הגדולים, באו מכדרור. בשביל לשחק מהר, וזה ה-DNA שמתאים לישראלים מאז ולתמיד, חייבים ללחוץ על הכדור, לסגור בריבאונד ולהעיף כדור קדימה במסירה. עוד לא נתקלתי בשחקן שרץ מהר יותר מהכדור.
ושלא ישכחו באיזו משתלה הם צמחו, ויתייצבו לאימוני ומשחקי הנבחרת הבוגרת כשזמנם יגיע.
בשנות ה-80 ביקרו בישראל קומישנר ה-NBA הדגול דיויד סטרן ומיקי אריסון הבעלים של מיאמי היט. הייתה לנו (ולאריק הניג זצ"ל) שיחה מרתקת, במהלכה אריסון אמר משפט שלא יוצא לי מאז מהראש:
בעסקים שאני מכיר בעל הבית מרוויח מיליארדים, המנכ"ל מיליונים והעובדים עשרות אלפים. איזה מין ביזנס זו קבוצת NBA? הפועלים מרוויחים עשרות ומאות מיליונים, המנהל מיליונים בודדים, ובעל הבית שמשקיע הון ומשלם משכורות לכולם, מפסיד.
אל דאגה, מיקי אריסון לא הפסיד. הוא מנהל מצוין את עסקיו כולל מיאמי היט שהקים מאפס כשהליגה הכריזה על פרויקט הרחבה. את ההשקעה אריסון החזיר כמה וכמה פעמים, ובעלות על קבוצת NBA הפכה לעסק מצוין. רוב בעלי הקבוצות שמכרו ב-30 השנים האחרונות את הפרנצ'ייז הרוויחו מעצם עליית שווי הליגה כולה, אבל הפסדים תפעוליים היו ועדיין יש.
מייקל ג'ורדן הפסיד כסף בתפעול שרלוט בובקאטס שהפכו להורנטס, אבל הרוויח הון במכירה. ג'ורג' שין שרכש את המועדון ממייקל הפסיד כסף עד שהעביר את ההורנטס לניו אורלינס, שינה את שמם לפליקנס ואז מכר לשותפיו, אבל יש גם סיפורי הצלחה מדהימים.
היורשים של פול אלן, שקנה את פורטלנד טרייל בלייזרס בשנת 88' ב-70 מיליון דולר, מכרו את הירושה לאחר מותו לקבוצת משקיעים בראשות טום דאנדון לפי שווי של 4.25 מיליארד. רווח של פי 61!
זה מעלה מחשבות קצת נוגות על עתידו של דני אבדיה באימפריית הקמצנות של דאנדון. משקיע, במיוחד כזה שמייצג "קבוצת משקיעים", חייב להראות להם רווחים ומהר. להקטין הוצאות, להגדיל הכנסות, גם באמצעות מכירת שחקנים, אבל… בלי לפגוע במותג.
מי שמוכר שחקנים ואפשרויות בחירה בדרפט, שחקנים לא ישמחו להצטרף לפרנצ'ייז שלו והמנויים עלולים לברוח. דאנדון מנהל משא ומתן קשוח עם העירייה על מימון הקמת אולם חדש בפורטלנד ומאיים אם העירייה לא תשתתף בהוצאה הוא יעביר את הבלייזרס לעיר אחרת. זה בסדר גמור, גם בתל אביב מועדוני הכדורגל והכדורסל בתל אביב אינם בעלי היכלי יד אליהו, הדרייב אין ובלומפילד ומשלמים עבור השימוש, אבל בהוצאות הגדולות של המועדונים יש לבעלי הבית ב-NBA הסכמים שמגינים על הרווחיות שלהם.
עם ארגון השחקנים, עם הליגה, יש תקרות שכר, ויש גם ניהול שוטף. דאנדון מקצץ בהוצאות עד לרמה של יואב כץ, ורוצה לאחד את פס הקול של שידורי הטלוויזיה עם שידורי הרדיו של המועדון, כדי לפטר כמה שדרים ופרשנים או לקצץ בשכרם 80 אחוז.
לדני אבדיה יש חוזה מובטח בבלייזרס אבל לא יזיק שאלוהים ישמור עליו מדאנדון.
יש גם הפתעות לטובה.
בשבוע שעבר צלצל הטלפון במשרדי פילדלפיה 76'. על הקו היה ריץ' פול, סוכנו של לברון ג'יימס, שהודיע: אני בדרך אליכם, כסף לא מעניין אותי.
כולם ידעו שלברון לא ממשיך בלייקרס והמתינו למוצא פיו, המומחים העריכו שלפחות ארבע קבוצות אחרות היו מועמדות מקצועיות יותר סבירות מהסיקסרס. סטף קרי חלם שלברון יצטרף אליו בגולדן סטייט לעוד טבעת אליפות. הקומישנר אדם סילבר ממש התחנן שג'יימס יחליט כבר לאיזו קבוצה הוא ילך כדי שיוכל לקבוע את סדר המשחקים והשידורים לעונה הבאה.
לברון מעבר לשיאו, בן 41, תקרת השכר של הקבוצות הייתה מחסום לא קטן, וג'יימס הפתיע גם בעניין הכסף. נכון שהאיש הוא קונצרן ששווה כ-1.5 מיליארד דולר ועיקר ההכנסות שלו לא באות משכרו אלא מהשקעות ופרסומות, אבל השחקן שהרוויח בעונות האחרונות כ-50 מיליון לעונה יסתפק בשמונה, לשנתיים. ארבעה מיליון דולר לעונה! להשוואה, דני אבדיה מרוויח כ-10 מיליון בעונה ובחידוש החוזה שכרו צפוי לעלות משמעותית.
מחיר ממוצע של כרטיס לסיקסרס בעונה שעברה היה 68 דולר, למשחק הכנה לעונה הנוכחית שילמו 283 וכלל לא מובטח שלברון כבר ישחק.
כסף זה לא העניין כי ללברון כבר יש הכל בכל, הבעיה שאת ההחלטה לעבור לפילדלפיה 76' קיבל הוד מעלתו לאחר התלבטויות קשות בהן תיזז את כל העולם ושכולם יקפצו לו. איכס.
מאז שהתפטרתי ממועדון המעריצים של מייקל ג'ורדן אני לא משתייך לשום מועדון, עבודת אלילים לא בבית ספרי. למה הייתי שבוי בקסמיו של מייקל? כי כל משחק שלו, וגם ראיון או מסיבת עיתונאים, היו עבורי חוויה. חשתי שהוא מתייחס אליי בכבוד. אגב, לפעמים הייתי הישראלי היחיד בין מאות עיתונאים באולם, ויכולתי לכתוב "מייקל אמר לי". מי היה יכול לבדוק?
לברון מאוהב בעצמו ואותי זה לא מרגש. אז העדר יישר לימין וינוע לפילדלפיה.
ועוד קצת מטבע זר
פיפ"א סיימה את המונדיאל ברווח שמוערך בכ-10 מיליארד דולר, והתיאבון נפתח. ההתאחדות העולמית לכדורגל, שהיא מלכ"ר (ללא כוונות רווח) ראתה כי טוב מאוד, והחליטה להקים חברה כלכלית, שתנהל את אירועי פיפ"א הגדולים, מונדיאל ואליפויות יבשת, ותעשה בוחטות.
הערכה ראשונית היא ששווי החברה יהיה כ-20 מיליארד, בעלת השליטה תהיה פיפ"א שתהיה אחראי על הצד המקצועי, אבל חסויות, פרסומות, מכירת מנויים וכרטיסים, דמי ניהול ניהול ילכו לקופת החברה הפרטית.
השותפים הפרטיים יוכלו להחזיק עד 20 אחוזים מהבעלות, ואחד מהם קרן השקעות של ג'ושוע קושנר, אחיו של ג'ראד החתן של דונלד טראמפ. ואם עדיין לא הבנתם אז אלה המטרות שסימן נשיא ארה"ב:
בתום הקדנציה סטיב ויטקוף וג'ראד קושנר יהיו בין עשרת האנשים העשירים בעולם.
עגלות ריקות מלאות ב"תוכן"
לא קל למלא אתר אינטרנט או פודקאסט ב"תוכן", שיגרום לכם הגולשים להמשיך ולשקוע בהתמכרות בלתי מודעת לאתרים. כמו שכרטיסי אשראי ותשלומים נועדו לבלבל אותנו שנאבד את הקשר למצבנו הפיננסי האמיתי, כך האלגוריתמים מנסים ליצור מרחב בו נאבד את ההתמצאות והשליטה שלנו בזמן.
על כל שנייה שאתם שוהים באתר ועל כל קליק בבאנר, האתר מתוגמל ממפרסמים וספונסרים. אתרי הספורט לא שונים מאתרי חדשות רק שבספורט יש פגרות, וקשה לספק סחורה טובה בעונות מלפפונים.
שחקנים ומאמנים בחופשות, הליגות מושבתות, המונדיאל הסתיים, היורו רק בעוד שנתיים. פעם עיתונים הירשו לעצמם לשלוח צלמים וכתבים למחנות האימון של קבוצות הכדורגל באירופה, והיו מורחים תמונה של שחקן על רקע תחנת רוח בהולנד פלוס ריאיון בלעדי על פני כפולה בתוך המדור.
חייבים למלא את האתרים והמדורים ב"תוכן" כי האוהדים והגולשים לא יוצאים לעולם לפגרה. הם קמים בבוקר ומתחברים לספקי הסמים שממחזרים זבל חדשותי, ממציאים סיפורים וחלקם סתם גונבי דעת או עושים יחסי ציבור ל"מקורבים" ותוקפים "גורמים" עוינים.
קרוב לחמישים שנים כתבתי ב"העיר", במעריב, ידיעות, Ynet, מקומונים, שידרתי בגל"צ, בקול ישראל, בערוץ הראשון, בערוץ הספורט, פודקסטים. איך לא ידעתי שכל הזמן הזה "ייצרתי תוכן"?
מאיפה נפלה על היקום הפלוציאדה הזאת "יוצרי תוכן"? כנראה נוצר ואקום של טריליוני ג'יגה בייט שצריך למלא ב"תוכן", ודור שלא ידע כתוב וכתוב, רק אימוג'י וחרבוג'י, מפזר מלכודות מלאות ב"תוכן" חינמי במרחב הוירטואלי, כדי שתתמכרו לשיט הזה ואחר כך תצרכו "תוכן" בתשלום.
לפחות את הזבל שלי אתם מקבלים בחינם.
בחודשים האחרונים ניהלתי כאן מעקב אחר המו"מ בין מכבי ת"א לאיפה לונדברג. מכבי רצו שהשחקן ימשיך, השחקן רצה להמשיך, נותר עניין קטן – כסף, ומעניין לעקוב כיצד השתמשו הצדדים בתקשורת (ובכם) להעביר מסרים ואיומים זה לזה.
כוכבית: במקביל למו"מ בין הצדדים מתנהל מאבק בין ערוץ הספורט, שנהנה מיתרון ביתיות במכבי ת"א, לבין אתר ONE ו"ישראל היום" שגם להם מקורות במכבי.
כזכור הסברתי לכם שהמו"מ בין מכבי ת"א לים מדר הוא רק קצה קרחון, כשמתחת לפני הים מתנהלת מלחמת עולם על השליטה במועדון בין הגוורדיה ה-ותיקה קרי משפחת רקנאטי, לבין פדרמן ג'וניור שגייס את הספונסר אריק שטילמן בעלי חברת RAPYD. בתווך שמעון מזרחי שבינתיים יש אליו רספקט, שספק אם יישמר כלפי יורשיו.
וכך ניראה המו"מ בין איפה לונדברג (להלן: האיש הטוב) וסוכנו (בתפקיד האיש הרע), לבין מכבי ת"א שמוגבלים בתקציבם / אריק שטילמן שמציג את עצמו כבעל המאה והדעה, אבל דעתו לא נחשבת)..
אפריל 2026: מכבי מנסים להחתים את לונדברג לפני שיהפוך בקיץ לשחקן חופשי. במאי 26' הבינו שהשחקן לא פראייר והשיחות נעצרו. 3.6 לונדברג: "אני רואה את עצמי נשאר במכבי ת"א". תרגום: אשמח להישאר אבל לסוכן שלי נמאס להמתין עד שייסגרו לנו אופציות נוספות וניאלץ להתפשר על הכסף.
10.6, מכבי ת"א: "בדרך לסיכום תמורת שכר מרשים". כמה מרשים? אין סכום, אין סיכום, יש מסר לאוהדים: תירגעו, העניין אוטוטו ייסגר. 25.6 אריק שטילמן חושף (מעשה שגבל פעם בבגידה באימפריית סוד מוחלט בהחלט) ומלחיץ את מכבי: "הדרישה של לונדברג הייתה בין 1.2 מיליון יורו ל-1.6 לעונה, עכשיו דורש 3 מיליון ל-3 שנים".
הפרשנות שלי: למרות שלא קיבלו אותי (שטילמן) למועדון, אני ממשיך לנהל מו"מ עם לונדברג. אין להנהלה מספיק כסף, וכשאביא להם את לונדברג על מגש של כסף, הם לא יעמדו בלחץ האוהדים ואולי ייאלצו גם למכור לי את הרוב בבעלות.
27.6. איום של מכבי על השחקן: "הפערים בין המועדון לשחקן עצומים (אחרי שהיו "בדרך לסיכום"). מכבי סימנה מחליף את סטורנסקי". 10.7 הסוכן עונה ומדליק את האוהדים: "אנדולו מציעה יותר, אבל קטש רוצה שלונדברג יישאר". פרשנות: חשבתם שאבהל ואתפשר? גם לי יש הצעה ממועדון ספציפי. אני מייצג את איפה, לא תעקפו אותי.
13.7 מכבי ממשיכה להתכתב עם הסוכן באתרים: "אם לונדברג יעזוב, אלה המועמדים להחליפו, וילדוסה…". 19.7 "ממשיכים בהכנות לעונה. בימים האחרונים נעשו מאמצים…", "לונדברג התגמש, השכר שדרש היה שני מיליון שזה בדיוק הסכום שמכבי הציעה באופן רשמי". אם השחקן התיישר להצעה שלכם, למה לא סגרתם?
השבוע: "לונדברג סגר חוזה לשנתיים". סיכם? סגר? חתם? לא יודע. להבנתי לונדברג הרוויח העונה 1.3 מיליון, מתוכם מימנה פרטיזן כ-500,000 יורו ומכבי כ-800,000. מעכשיו לא יהיה יותר השתתפות של פרטיזן, ומכבי הציעו אולי שכר כפול מזה שהם שילמו (0.8 מ') והוא דרש כפול ממה שהוא קיבל (1.3). שורה תחתונה: נסגר על 1.85 מ' יורו.
כך ממלאים דף בעונת המלפפונים. מחמיצים אותם.
שבת שקטה ורגועה
אריה מליניאק
עורך: אין