אני חבר בקבוצת וואטסאפ של בוגרי תיכון חדש בני 70 וקצת, שם הקבוצה: Not dead yet, ובתרגום לעברית: אלה שעדיין לא מתו.
ביום ראשון התקיים בבית העלמין בקרית שאול כנס הכדורסל הישראלי לדורותיו. המנהל המיתולוגי של נבחרת ישראל עמירם שפירא, הלך לעולמו בסוף השבוע בגיל 99!
בגיל כמעט 100 נשארים לאדם פחות חברים, לכן ההלוויה של עמירם לא הייתה המונית, אבל שחקנים, מנהלים, מאמנים ושופטים באו לחלוק לו כבוד אחרון, כי את עמירם שפירא כיבדו כ ו ל ם!
רמי גוט, חברי בהפועל ת"א ובנבחרת סקר את הנוכחים בהלוויה, וסיכם: אם תעבור בין כל הנוכחים ובכלל, לא תמצא אחד שיש לו מילה רעה לומר על עמירם שפירא, החבר של כולם.
עמירם ידע לתקתק את העבודה עד גיל מאוחר בלי לשמור דיסטנס. אחרי אימון או משחק בפאריס או בטורינו היה מצטרף אלינו לקפה או בירה, חבורה של בני 20 פלוס מתפעלים מבחורות שעוברות.
שפירא שהיה כבר כפול מאיתנו בגיל, היה מקשיב לשיחה שלנו ומתגלגל מצחוק. מה אתה צוחק, עמירם? היה מנגב את שאריות הקפה משפמו, תשמעו מה עמירם אומר לכם: בשביל לא ל..יין יש יותר יפות.
הלך לעולמו המנהל המיתולוגי של נבחרות ישראל והפועל ת"א. מכבי ת"א התייצבה להלוויה בהרכב מלא,
היה חסר לי נציג של הפועל ת"א או לפחות זר פרחים.
שלוש הצעות של אורי אפק לשינוי חוקי ספורט
מגיעות אליי מדי פעם הצעות לתיקון חוקי ספורט, חלקן הגיוניות, חלקן לא מעשיות, ואני לא מעוניין למלא בהן את כל המגזין. הצעות של אורי אפק, זה סיפור אחר. לשעבר מנכ"ל הועד האולימפי בישראל וראש משלחת ישראל לשלוש אולימפיאדות, שחקן כדורגל במכבי נתניה, אתלט, מאמן לאומי בכדורעף. כשהוא מציע רעיונות לשינוי בחוקי הספורט, אני מקשיב בדום מתוח.
- לבטל את חוק הנבדל בכדורגל. מצד אחד, יש הסכמה כללית שהנבדל הוא החוק הכי מעצבן בעולם. אני טוען שצריך לשנות את חוק הנבדל כי הוא נוגד את ההיגיון הכי בסיסי של הכדורגל – המתקיפים אמורים לרוץ קדימה והמגינים לאחור.
חוק שגורם לחלוצים לרוץ לאחור (כדי לא להיתפס בנבדל), ולמגינים לרוץ קדימה כדי להשאיר את החלוצים בנבדל חייב להשתנות, וזה עוד לפני ההתפתחויות הטכנולוגיות שמביאות את הנבדל אל מחוזות ההזיה.
לאחר שמחשב מדמה את האירוע מכל זוויות הצילום, מבודדים את הפריים המדויק של רגע הבעיטה, ובודקים אם המרפק השמאלי של החלוץ היה סנטימטר וחצי לפני הברך של הבלם. די כבר עם הטמטום הזה.
אין ספק שהגיע הזמן לשינוי חוק הנבדל, אבל הסיכוי לשנות אותו הוא אפסי, כי ראשי פיפ"א, אופ"א שמנהלים את הכדורגל בעולם הם פחדנים ושמרנים.
- הצעה לשינוי חוקת הטניס – לבטל את הסרב השני. פעם ראשונה שאני שומע על רעיון כזה, ממש מחוץ לקופסה. הגשות פתיחה מגיעות כיום למהירויות של 200 פלוס קמ"ש, שקשה לענות עליהם. אחוזי ההצלחה של סרב ראשון הם כ-80 אחוז, ושל הסרב השני כ-50 אחוז. זה אומר שצופים רואים במהלך רוב המשחק שחקנים מעיפים טילים ולא מתפתח מספיק משחק. אם תהיה רק הזדמנות אחת למכת פתיחה המגיש יהיה זהיר יותר, יהיה יותר קל לענות על מכת הפתיחה וזה יאריך את המשחקונים.
- עוד רעיון מעניין ששווה לשקול, להפחית פסקי זמן מיותרים בכדורסל. במשחק כדורסל יש יותר מדי פסקי זמן, ובמיוחד אחרי שנתנו לשופטים גם אפשרויות בדיקת VAR שעוצרות את שטף המשחק ומאריכות אותו כאילו כדור חוץ ברבע השני ישנה את המשחק.
ההצעה של אורי אפק: בדקה האחרונה של משחק כדורסל, אם ההפרש הוא מעל ל-20 נקודות, אין פסקי זמן. נכון שבמקרים נדירים קבוצה מוחקת פיגור של 20 נקודות או שלהפרש יש משמעות גם ב-20 הפרש, במקרה כזה יאפשרו עוד פסק זמן, אבל מה זה לעומת אלפי פסקי זמן מיותרים לאחר שהמשחק הוכרע, שנועדו אולי להכניס עוד פרסומות לטלוויזיה למרות שהצופים רובם כבר מזמן הלכו הביתה או עברו לצפות בערוצים אחרים.
ואם כבר אנחנו בענייני שינוי חוקים, אני מוסיף שכבר שנים ארוכות אני דורש זמן נטו בכדורגל. השערים שמובקעים בדקה האחרונה של תוספת הזמן רק מצדיקים את הדרישה לזמן נטו. יוצג שעון דיגיטאלי גדול שכל הצופים באצטדיון ובבית יוכלו לראות כמה זמן בדיוק נותר לסיום.
אין סיבה שהשופט הראשי, בנוסף לכל משימותיו, יעסוק גם במדידת הזמן. שיתרכז השופט הראשי במה שקורה במשחק, ויסמן לשופט הרביעי מתי לעצור או להפעיל את שעון המשחק. המשחק יתחיל כשהשעון מראה 45:00 והמחצית תסתיים כשהשעון יראה 00:00. בלי קומבינות ובלי דרמות, ומה שחשוב,
בכל שנייה כולם יידעו כמה זמן בדיוק נותר לסיום. למה לסבך?
מה משותף לרונלדו, מודריץ' ולבנדובסקי?
שלושה סקוררים, כוכבים לפני פרישה מהנבחרת, ושלושתם החטיאו פנדל ביורו.
האם בכיתם יחד עם רונלדו אחרי שפספס את הפנדל מול סלובניה? האם חגגתם?
ומה הרגשתם כשמודריץ' החטיא פנדל, ותיקן אחרי דקה?
ומה דעתכם על הפנדלים של לבנדובסקי? רץ, עוצר, רץ, עוצר ובועט. ראשית, ה"תרגיל" הזה מטופש. ככה לא בועטים פנדל, אבל מי אני שאתן עצות ללבנדובסקי.
הבעיטה הזאת פשוט לא חוקית.
ג'ייק
קצת הופתעתי מסיום החוזה של ג'ייק כהן במכבי ת"א. לא ידעתי שהוא מרוויח חצי מיליון דולר לעונה, אבל ראיתי איך בגיל 33 התרומה שלו למכבי ת"א רק הולכת וגדלה, ולא רק בליגה גם ביורוליג.
לא הבנתי למה הוא פתח פה ושם בחמישייה, ואחר כך לא ראה מגרש, אבל על כל דקה שהוא היה במגרש הוא החזיר. לא חשש לתת פאולים, שרובם חסכו למכבי נקודות יקרות, אסיסטים חכמים העלו את הערך של סורקין וריברו.
אין לי מושג אם ג'ייק כהן היה מוכן לוותר על חלק משכרו כדי להמשיך במכבי, אני הייתי עושה כל מאמץ להשאיר אותו עוד עונה, במיוחד כשכל הבסיס של מכבי נמחק.
אנדרדוג
אנשים חושבים בטעות שאנדרדוג הוא לוזר, בעיניי זה ההיפך הגמור. כשאני פותח טלוויזיה וצופה במשחק בין שתי קבוצות שאני אפילו לא מכיר והתוצאה היא 1:3, אוטומטית אני בעד הקבוצה שמפגרת. ככה מתפתח אצלי עניין במשחק, יש אתגר, תוך כמה דקות השופט כבר דופק אותנו וכו'.
בעל קבוצה יכול לקנות שחקנים, ווינריות אי אפשר לקנות בכסף. באליפות אירופה גם אי אפשר לקנות שחקנים, שחקני נבחרת צרפת הם צרפתים, ובנבחרת הולנד משחקים הולנדים ובנבחרת אנגליה משחקים רק אנגלים. זה ההבדל בין נבחרת אנגליה לליגה האנגלית.
פאריס סן ז'רמן יכולה לקנות בכסף של הקטארים את לאו מסי, בנבחרת צרפת משחקים עם מה שיש. לאוסטריה אין סיכוי להפוך למעצמת כדורגל אלא באמצעות קידום שחקנים בליגות אירופיות, ומאמן נבחרת שיעשה את השלם גדול מסך חלקיו.
אוסטריה היא בית גידול לכישרונות כדורגל, אבל במשחק נגד ישראל בסמי עופר השלם היה קטן מנבחרת ישראל. נתנו לאוסטרים חמישייה וסיימנו לפניהם בבית המוקדם. מה נשתנה מאז?
האוסטרים החתימו את מאמנה הכושל של מנצ'סטר יונייטד רלף רנגניק ונבחרת אוסטריה נראתה ביורו נפלא בניצחונות על הולנד ופולין וסיימה ראשונה בבית המוקדם.
מה הבינו האוסטרים שאחרים לא ראו? את ההבדל בין מאמן קבוצה – שיכול לבחור את השחקנים שמתאימים לפילוסופיית המשחק שלו, לבין מאמן נבחרת שצריך לעשות הכי טוב עם סגל נתון.
אוסטריה לוחצת על כל המגרש ומשבשת את מהלכי היריב עוד לפני שהחלו. בחדרי ההלבשה לפני המשחק המאמנים היריבים עסוקים במה שתעשה נבחרת אוסטריה ולא במה שהנבחרות שלהם יעשו. מול אוסטריה אי אפשר להעביר כך סתם את הזמן באמצע המגרש ולהחזיר כדורים לשוער כי הלחץ מגיע. אז גם אם אין לאוסטריה שחקנים מוכשרים כמו להולנד, לרוץ כמוהם הם יכולים.
רומניה, סלובקיה וסלובניה שיחקו כדורגל הרבה יותר מעניין והתקפי מצרפת ואנגליה, אבל הן הלכו הביתה וחבל. כולם רצו לראות את הנבחרות "הגדולות" בשלבים המאוחרים, גם אני, אבל לא בכדורגל המשמים שלהן.
אני אנדרדוג
פרשן כלבבי
ברכות לצירופו של ראובן עטר לצוות השידור. איש כדורגל שבעיקר אומר מה שהוא חושב, קרי, מה שאנחנו רואים. לא נזהר להטיל ספק ברמת הטורניר (עד היום חשבתי שאני לא רואה טוב), וכשכולם עוד התעלמו מהכדורגל השלילי של אנגליה הוא לא התבייש לבקר. מה הכדורגל הזה שהאנגלים משחקים? אחרי עשר דקות, מספר עטר, התפללתי שהם יחטפו חמישייה.
יופי רובן.
שבת שלום
ויוחזרו החטופים עכשיו!