טיים-אאוט
מאמן כדורסל מקבל במהלך משחק מאות החלטות, חלקן מכריעות. אחת הסיבות שהפסקתי ללכת למגרשים היא שהמשחק נתקע בכל כמה דקות בצ'לנג'. לכל מאמן יש רק שניים, אבל ה-צ'לנג' לא מוגבל בזמן.
בבית לפחות יש קפה ותופינים ומיקרופונים ומצלמות של הטלוויזיה בפסקי הזמן, במגרש אין אפילו את זה. אתה פשוט תקוע ביציע, לפעמים לא מסבירים לך מה השופטים בודקים, ואז המאמנים לוקחים פסק זמן (למה, הרי כרגע הייתה לכם הפסקה כל 2-3 דקות). יש גבול לכל תעלול.
המשחק בין הפועל ת"א לטורק טלקום החל בשעה 19:00 והסתיים ב-21:30. משחק של 40 דקות אורך שעתיים וחצי? מה זה? שופטים מטומטמים חסרי ביטחון שבודקים מה כן ומה לא, ומחזירים את השעון חצי שנייה לאחור. די.
מאחר שהפסקות השיפוט גוזלות כל כך הרבה מזמן המשחק, הצעתי למנכ"ל ערוץ הספורט לצרף לצוות השידור שופט שיסביר מה בודקים, למה בודקים, מה הוחלט ולמה הוחלט, מה גם שבאותה עת השדרים מעבירים זמן ולא נותנים לשמוע את השיחה בין השופטים, למרות שמוצמדים אליהם מיקרופונים וזה הדבר הכי מעניין באותו רגע.
אחר כך הבנתי למה להצעה שלי אין סיכוי להתקבל – במהלך בדיקת הצ'לנג' משדרים עוד פרסומות!!
עכשיו מקצועי
אותי מעניינים במיוחד פסקי הזמן בדקה האחרונה. כצופה בטלוויזיה יש לי הזדמנות שאין לצופים במגרש. הצופים בבית יכולים לשמוע ולראות את ההוראות שהמאמנים נותנים לשחקנים, ולבחון אחר כך מה מזה קורה בפועל במגרש.
לפני שנים היה דייוויד בלאט צופה בשידור ומסמס לפיני גרשון. אין לי מושג אם זה עבד, ובכל מקרה כיום מנהלי קבוצות ועוזרי מאמנים מסתירים בכוונה את הראייה ממצלמת הטלוויזיה.
האם יש כללים שמנחים מה עושים בכדור המכריע במשחק במצב יתרון? מה עושים בפיגור? מאמן שנותן את הכדור בידיים של שחקן שישרוף את השעון ויסיים באחד-על-אחד, מוריד מעצמו את האחריות. יש גם אפשרות אחרת.
בסיום קורס מאמנים שאל אותי הבוחן, שמעון צ'ינגה שלח, מה אני אומר לשחקנים בפסק זמן חצי דקה לסיום בפיגור נקודה אחת. התחלתי לקשקש על לוח כל מה שאני יודע בכדורסל, וכשסיימתי שאל אותי הבוחן: ומה אתה אומר כאשר אתה ביתרון של נקודה? שוב קשקשתי דקה וכשסיימתי שאל אותי אם אני צריך עוד דקה.
אני מבין שאני לא בכיוון, עניתי. מה הייתי אמור להגיד לשחקנים בטיים אאוט, שאלתי. ראשית, תן להם לקחת אוויר ולשתות מים. אחרי 39 וחצי דקות של ריצה במגרש אתה לא מסוגל לקלוט כלום. אחר כך תאמר להם רק משפט אחד:
זוכרים מה תרגלנו אתמול באימון? זה מה שתעשו עכשיו!
לא זמן לפאניקה
מעניין מה הפועל ת"א מתרגלת באימונים, כי אותן פדיחות חוזרות על עצמן שוב ושוב במשחקים. ארבעה פסקי זמן היו לדימיטרי איטודיס בדקה האחרונה (שניים מהם לקח מאמן טורק טלקום).
כשהשחקנים חזרו מפסקי הזמן זה נראה עוד ועוד מאותו הדבר – החטאות ואיבודי כדור. האם זה מה שתירגלו באימונים? ים מדר מכדרר וסביבו ארבעה שחקנים מבולבלים. רבאק, זה משחק על עונה שלמה.
להפועל יש סנטר שעלה הרבה כסף, חזר אחרי מסכת של איומים, ונראה מחויב לגמרי. ג'ונתן מוטלי הוא סנטר מעולה אבל לא יכול לחיות רק על ריבאונד התקפה. אם הגארדים לא יודעים (או לא מסוגלים) להפעיל אותו זה מה שהוא שווה.
מחמאות לאוהדים שהיו פקטור משמעותי בדקות הקשות. מחמאות למשחק ההגנה שהחזיק את הטורקים על 61 נקודות והציב את הפועל ת"א במרחק שני צעדים מעלייה ליורוליג. ההגנה מאפשרת להם להישאר בתמונה גם בדקות שהם מתפרקים התקפית, ומיד אפרט.
יש גם חצי כוס ריקה. הפועל ת"א עברה מבחן אופי ביורוקאפ וגם בדרבי האחרון, אבל אני לא מציע למי שזכה בלוטו להאמין שהוא קוסם. שני המשחקים היו כמעט גמורים, אבל במקום להרוג אותם הפועל נכנסה לפאניקה כשהיא פתחה פער.
בסוף אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, כמו 2 מ-2 של עוז בלייזר מקו העונשין 15 שניות לסיום. ולפני הכל מה שרבים כבר שכחו: למזלה של הקבוצה עופר ינאי חתך את פרשת פטריק בברלי מהר ובאלגנטיות.
לא מעט קבוצות היו מתפרקות במצב הזה.
היכן הסכין
ההפסד של הפועל ירושלים לגראן קנאריה היה דומה אבל הפוך. רבע גמר היורוקאפ (92:89), משחק על עונה שלמה, אבל ירושלים פיגרה ורדפה ברוב שלבי המשחק.
קשה לרדוף בקצב הליכה. אתה כאילו בתמונה אבל זו אשליה אופטית. גם הידיים של שחקני ירושלים רעדו בכל פעם שהם התקרבו או הובילו בקטנה, וזה ניכר בחצי שנייה איחור בסגירה לריבאונד, החטאת ליי-אפים במצב חופשי, וחורים בהגנה כשאין גבוהים שמחפים מאחור.
לשחק לאט בלי גבוה או שניים זה כמו לצאת למלחמה בלי חיל אוויר. אם הפציעה של גבי צ'צ'אשוילי – שהוא גבוה מחליף – השאירה את הפועל ירושלים חשופה, זה אומר כמה הסגל של יונתן אלון מדולדל וחי על אדי דלק.
הבור מתחת לסל של ירושלים בולט במיוחד על רקע הקו האחורי המעולה – ג'ארד הארפר וקדין קרינגטון. יהיה לא פשוט לשמור עליהם לקראת העונה הבאה. ירושלים חייבת לרוץ, ובלי ריבאונד קשה לרוץ. הארפר מעלה את הכדור להתקפה בכדרור, ואפילו השחקן המהיר בעולם לא מהיר יותר מהכדור.
הזדמנות כזאת לעלות מהיורוקאפ ליורוליג ספק אם תחזור בקרוב, במיוחד כשרבע הגמר הוא רק משחק אחד ולא מפגש כפול. ואם ליגת האלופות תתאחד עם היורוקאפ, המשוכה תהיה גבוהה עוד יותר בעתיד.
ההגנה נופלת על יובל זוסמן ששומר על שחקנים גבוהים ממנו בראש, ולוקח יותר ריבאונדים מהגבוהים. אבל זה פתרון זמני לסיטואציות מסוימות, ולא למשחקים שלמים על פני תקופה ארוכה.
הערה ליונתן אלון: למשחק על עונה שלמה צריך להגיע עם סכין בין השיניים.
והערה למתן אדלסון: תמיד תהיה העונה הבאה, אבל שחקנים כמו טאריק פיליפ ומורגן אפשר לקנות על המשקל. פוש כספי קטן היה יכול להפוך את העונה.
זעזוע
עקרונית אני נגד פיטורי מאמנים, אבל למנהל או בעל קבוצה מותר לפטר מאמן. ברק בכר נמצא במתקפה ישירה, והוא הרוויח אותה ביושר.
ממאמן שכבר זכה בשישה תארי אליפות, שלושה מהם במכבי חיפה, עם תקציב שגדול משמעותית מרוב הקבוצות, אפשר היה לצפות להתמודדות רצינית על האליפות.
על הכישלון של בכר אין ויכוח, אבל הסיפור הוא התקשורת החיפנית האינטרסנטית. גם בלי לדעת מה קורה במשרדי ההנהלה ובחדרי ההלבשה, טורי הפרשנות מעוררים גיחוך.
חלק מהפרשנים מגינים בגופם על המאמן, על הבעלים ועל אותם שחקנים שמדליפים להם כנראה מחדר ההלבשה, והאגף הנגדי לא יסלח לבכר גם אם יביא אליפות.
ובסוף יש גם מציאות: ברק בכר נראה כמו מאמן שאיבד שליטה על כדור השלג, ואין דרך להסתיר את זה. יענקל'ה שחר עובר עונה מסויטת, הפסדים מביכים לקבוצות קטנות, וכישלון בבחירת הזרים. האוהדים זוכרים לבכר שלא נתן לעומר אצילי תחושה שהוא ממש רצוי בסמי עופר, ומחכים בפינה גם למנהל המקצועי גל אלברמן.
יש לי ויכוח עם איל ברקוביץ', שהצטרף לאחרונה לתוכנית הספורט שלנו ב-103FM, וחושב שצריך לפטר את ברק בכר מיד. נכשל? הביתה. אני מאמין שצריך להביט צעד קדימה, ואם מכבי חיפה תפטר את בכר לפני סיום העונה כשאין לו עדיין מחליף ראוי,
זה כבר לא יהיה כישלון אלא פאניקה!
מברק לברק
בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל החליט לקבל את הערעור של בני סכנין על ההפסד הטכני מול בית"ר ירושלים ברבע גמר הגביע.
ברק אברמוב, הבעלים של בית"ר ירושלים, התקומם נגד ההחלטה שלדעתו היא פוליטית. אם אני מבין נכון, אברמוב יותר מרומז שהשיקולים נגועים בגזענות, כי לא נעים לבית הדין לאשר הפסד טכני לבני סכנין כי היא קבוצה ערבית.
על פי אותו היגיון, אם ההקלה בעונש לסכנין נגועה בגזענות – אז גם ההפסד הטכני לסכנין שנקבע בוועדת המשמעת הוא פוליטי ונגוע בגזענות.
כשמרשיעים את סכנין, אבו יונס טוען שמחמירים איתם כי הם ערבים. וכשמזכים את סכנין, אברמוב טוען שזה בגלל שהם ערבים.
האשם תמיד, האחד והיחיד.
עבריינים במסווה אוהדים
לא מזמן צברתי 12 נקודות במשרד התחבורה ועברתי קורס נהיגה נכונה. הקורס, שאמור היה להיות סוג של עונש, התברר כמהנה מאוד בעיקר בזכות מורה חביב ומצחיק. אבל מי שהפתיע אותי היו דווקא התלמידים.
בהפסקה נפגשתי לשיחות מעניינות עם חלק מהם, וניסיתי להבין למה חלקם יושבים בכיתה ומסתירים את הפנים בכובעי מצחייה וקפושונים למיניהם. הרי השיעורים לא צולמו, והתלמידים לא באו לבצע שום מעשה פלילי. למה אזרחים מן השורה מסתירים את פניהם או נוסעים במכוניות עם חלונות כהים?
בשבוע שעבר כנופיית פרחחים שהסתירו את פניהם בקפושונים, עשו אמבוש לאוהדי הפועל חולון. הם טענו שהם אוהדי הפועל ת"א, אבל למועדון אין שום קשר לאירוע שקרה מחוץ להיכל, כמו שלמועדון הפועל באר שבע אין שליטה על אנשים שפרצו לכר הדשא ופוצצו את המשחק מול סכנין.
אמי הייתה מבקשת ממני שלא אצא לבלות בלילות כי שום דבר טוב לא קורה מחוץ לבית אחרי חצות. מי שמסתיר את פניו – לא מתכוון לעשות שום דבר טוב.
אגב, החוק לא מתיר חלונות כהים ברכב. אז למה מעבירים אותם טסט שנתי?
מה משותף?
במהלך המשחק בין דאלאס מאבריקס לפניקס סאנס נפצעו כמה שחקנים. דנטה אקסום וקיילב מרטין רק חזרו מפציעות עם מגבלת דקות משחק במצוות הרופאים, והמאמן ג'ייסון קיד הגיע למצב שהיה חייב להעלות מהספסל שחקן פצוע – אדוארדס – בשביל לא להישאר עם ארבעה שחקנים במגרש.
נדמה לי שחוקת פיב"א מאפשרת להמשיך במשחק עד שקבוצה נשארת עם שני שחקנים. ב-NBA החליטו, ובצדק, לא לעשות צחוק מהמשחק.
לפני כמה שבועות הפועל ירושלים נשארה עם ארבעה שחקנים במשחק החוץ נגד המבורג. כשאימנתי ילדים ברמת השרון וראיתי שהמאמן היריב נשאר באחד המשחקים עם ארבעה שחקנים במגרש, קראתי לאחד השחקנים שלי לעמוד לידי כסטטיסט עד שהמשחק יסתיים, כדי שנשחק ארבעה מול ארבעה.
אבל מאמן צריך להסביר לשחקנים איך לחלק ביניהם את העבירות כדי לא להישאר בארבעה שחקנים במגרש.
מה משותף בין ההפסד של הפועל ירושלים להמבורג לבין ההפסד של המאבריקס לסאנס? העונים נכונה יזכו בפרס מתנת…
אשמח לתשובות בהודעת וואטסאפ חוזרת.
נשים מבטחנו בסטיב וויטקוף. כולם הביתה עכשיו!
שבת שלום מאריה מליניאק
עורך: אבי מלר