מגזין 89 מוחה נגד משחקים בלי צופים, אוהדי מכבי חיפה מניפים שלט מגעיל בלי בושה ו-וסיליה מיציץ' נזכר איך משחקים כדורסל, וגם: העתיד של דני אבדיה כבר כאן, ומי אחראי לתרגיל המסריח

זה מה שקורה כשמערבבים פוליטיקה בספורט

מכבי ת"א שיחקה השבוע שני משחקים מול אולמות ריקים, בברצלונה ובמדריד. ממשלת ספרד לא אוהבת אותנו, זה ידוע, זה לא אומר שהעם הספרדי לא אוהב אותנו. פרו פלסטינים יש בכל העולם, אבל עד לפני שנתיים קבוצות ספורט היו משחקות בספרד בלי בעיות.

נכון שב-ויטוריה היו תמיד דגלי פלסטין בטריבונות, וקבוצת מפגינים חסמה את דרכה של קבוצת הרוכבים שייצגה את ישראל בוואלטה אספניה, אבל מכבי ת"א התקבלה תמיד בכבוד בספרד.

מאז תחילת המלחמה הכל התהפך עלינו. משחק כדורסל לא נועד לרצות ממשלה אלא ליהנות את הקהל, ומשחק באולם ריק הוא אנטי ספורט והכיוון ברור: מספר המשחקים ללא קהל רק ילך ויתרחב בכל אירופה, כי הטורקים לא מוכנים לארח אותנו בטורקיה ובכל מדינה תמצאו מפגינים פרו פלסטינאים.

עשרות אלפי ישראלים מטיילים בברצלונה ומדריד בכל שנה, כך שההחלטה לסגור את האולמות בברצלונה ומדריד לא הייתה משיקולי ביטחון אלא פוליטית. יתרה מכך, ברצלונה וריאל מכרו מנויים לאוהדים שלהם לכל העונה, ולמרות שאנשים שילמו עבור המשחקים מול מכבי ת"א המועדונים ויתרו על האווירה הביתית והשאירו את האוהדים שלהם בחוץ.

מדובר בחרם. אין מילה אחרת.

הפליי אין מתרחק

מכבי ת"א קולעת בסביבות 90 נקודות למשחק, זה אומר שהיא חייבת להחזיק את היריבות על 80-85 נקודות בשביל לנצח. ברצלונה קלעה ביום שלישי 93, ריאל מדריד 98. הקרבת עבירות כדי למנוע נקודות קלות של ג'ון די, וויל ריימן, סנטוס וקלארק זה מדיניות נכונה אבל לא תחליף להגנה טובה.

ההתמודדות הוכרעה במאבק בין ריבאונד ההגנה של הספרדים לריבאונד ההתקפה של מכבי ת"א. ריאל קבוצה שנרתעת ממגע פיזי. כל זמן שמכבי שיחקו חזק הם הצליחו לעכב את ההתקפות המתפרצות של הספרדים ומכבי הייתה בשליטה, עד להפסקה.

 למכבי אין שחקן שחוסם מתחת לסל לכן הולכים על הכדור נמוך לפני שהשחקנים הספרדים, במיוחד טבארס (2.20 מ') מרימים אותו לקליעה. קמפאסו הוא שחקן-בלגן, אבל מתאים לסגנון הריצה של הספרדים. תמיר בלאט וטי.ג'יי. ליף הכניסו לרפרטואר שלהם גם חדירות וזריקות מחצי מרחק וזה חשוב, אבל בלאט מסבך לפעמים יותר מדי את המשחק בשביל להכניס אסיסט מבריק ומאבד את הכדור.

הפציעה של לוני ווקר היא ההזדמנות של אחרים. 

מיציץ' חזר?

שתי מטרות היו לאיטודיס במשחק של הפועל ת"א מול דובאי – לנצח במשחק ולהחזיר את וסיליה מיציץ' לתלם. הניצחון לא היה קל כמו שאפשר להתרשם מהתוצאה, אבל הפועל ת"א מובילה את היורוליג לפני הטורקיות, הספרדיות והאיטלקיות. מי חלם על עונה כזאת?

למרות הניצחון ב-25 הפרש, קשה לי לראות את השחקנים הישראלים מתייבשים על הספסל. ים מדר שיחק 5:14 דקות, תומר גינת 3:31. אם הטרנד הזה יימשך אין ספק שהם יאבדו את הבטחון, וכשיקבלו דקות משמעותיות הם יחטיאו ליי-אפים, ואז באמת תהיה סיבה להושיב אותם על הספסל.

אבל לאיטודיס יש כרגע בעיות גדולות יותר, למשל ההחזרה של וסיליה מיציץ' לעניינים. בהפועל התלבטו האם לתת לו מנוחה או דווקא דקות משחק רבות כדי שיחזור לעצמו,  הבחירה באופציה של מנוחה התבררה כנכונה.

מיציץ' לא שכח לשחק כדורסל, פשוט מערכת קבלת ההחלטות שלו השתבשה. נדפק ה-GPS. כשהיה פנוי לזריקה חיפש מסירה, ואז הגיע לליי-אפ והחטיא משני מטר.

מאמני יורוליג לא פראיירים, מיציץ' מחזיק בכדור רוב הפוזשן ולכן הפועל ת"א מגיעים לזריקות לחוצות בסוף שעון. גם השופטים לא פראיירים, בדרך כלל שורקים פאול על כל נגיעה בכוכבים כמו מייק ג'יימס או קנדריק נאן, במקרה של מיציץ' הם כנראה התהפכו – התעלמו ממכות על הידיים שלו כדי שלא ייראה שהם נותנים לו הנחות סלב.

עצה לשחקני הפועל ת"א: מיציץ' הוא לא עוד שחקן, אל תחכו שיכניס אתכם למשחק, זו עבודה שלכם להכניס אותו למשחק.

 

ספסל

על הספסל של איטודיס יושב טאי אודיאיסי, פיזי, גבוה (2.06 מ'). ב-10 מתוך 20 משחקי היורוליג הוא לא נירשם בטופס המשחק, ביתר המשחקים שיחק בין 3 ל-10 דקות, רובם בגארבג' טיים. מחליף של מחליף.

מול דובאי, קבוצה עם ריבאונד התקפה חזק, איטודיס שיחק עם שני גבוהים, מוטלי ואוטורו באותו הרכב. החלטה נכונה אבל מוטלי הספיק לבצע שתי עבירות בשתי הדקות הראשונות, ואודיאסי לקח את ההזדמנות שלו בשתי הידיים: 11 נקודות, 8 ריבאונדים, 2 חטיפות ואסיסט מדד 20 ב-18:28 דקות.

איטודיס שמרן. צריך להשתמש בכל הכלים שיש לרשותו ועדיף שייזום. הסקאוט של הפועל ת"א היה חייב לדעת, מה שכל העולם יודע – סשה אברהמוביץ' הוא שמאלי,  ולאיטודיס לקח יותר ממחצית לשים עליו את בלייקני ולשלוח אותו לכדרר ביד ימין החלשה ונגמר אברהמוביץ'.

 

צ'לנג'    

2:30 דקות מפתיחת המשחק, כשחלק מהאוהדים עוד לא הספיקו להתיישב במקומותיהם, נשרק כדור חוץ במחלוקת. ג'ונתן מוטלי מסמן לאיטודיס לקחת צ'לנג', להוכיח שלא הוא נגע אחרון בכדור. איטודיס התעלם ובצדק.

מאמן יכול לערער ולבקש צ'לנג' רק פעם אחת משחק, אין טעם לבזבז צ'לנג' אחרי שתי דקות משחק או על כדור חוץ חסר משמעות. הקהל דורש צדק, השחקן רוצה להוכיח שהוא לא טעה ובאמצע תקוע המאמן שאפילו כשהוא משוכנע שהערעור מוצדק לא רוצה לבזבז צ'לנג'.

ואז מתנהל ויכוח בין המאמן לשופט. המאמן אומר תבדקו ביוזמתכם. השופטים לא רוצים לעכב את המשחק כשאינם חייבים, ומציעים למאמן לבדוק את המהלך "על חשבונו". הגיע הזמן לפתור את הקרקס הזה.

צ'לנג' לא נועד להוכיח מי צודק, אלא זה עוד כלי לנצח במשחק.

 

טייריק והתרגיל המסריח

הסנטר טייריק ג'ונס מפרטיזן בלגרד היה על הכוונת של מכבי ת"א, אבל בסופו של דבר, כמו שקרה לא פעם העונה, הגיע בסופו של יום לאולימפיאקוס.

תחילת הסיפור בבלגן שהיה בפרטיזן בלגרד. ז'ליקו אוברדוביץ' הסתכסך עם השחקנים הזרים, הם מצידם עשו לו סבוטאז', האוהדים תמכו במאמן ויצאו נגד הזרים גם אחרי שאוברדוביץ' עזב. כך הגיע למכבי ת"א איפה לונדברג (שהיה מעורב ללא ספק בניסיון השכנוע של טייריק ג'ונס), שחקנים טובים אבל אסור לשכוח שהם לא הביאו את פרטיזן לצמרת היורוליג.

האם מכבי היו צריכים את ג'ונס? צריכים כן, חייבים לא. השחקן היציב והטוב במכבי העונה הוא רומן סורקין, שנוסף על כל מעלותיו הוא גם ישראלי. היה מצוין אילו הביאו ליד רומן עוד שחקן פיזי וחזק, ומזיזים את סורקין לעמדה 4, וטייריק ג'ונס היה פנוי.

כאן נכנס לתמונה הסוכן של טייריק ג'ונס ששיחק נכון עם הקלפים שיש לו, והצליח להוציא מאולימפיאקוס בוחטה רצינית. מכבי הציעה יותר מ-2 מיליון דולר לעונה, שזה המקסימום שהם היו יכולים להרשות לעצמם (לשם השוואה, לוני ווקר מקבל 2.2 מיליון דולר לעונה), וזה אילץ את היוונים להשוות ולהעלות, כי אצלם זה רק עניין של החלטה.

במשא ומתן זמן שווה כסף וכדי להצליח הוא צריך להיות חשאי ומהיר כי בכל יום המחיר עולה. פעם מכבי ת"א היו חשאים ומהירים, פעם. הזמנים השתנו ובמכבי כועסים שהסיפור דלף לתקשורת וגרם לאולימפיאקוס לפתוח את הכיס. הסוכן ניתק קשר והשאר היסטוריה.

הסיפור לא דלף כי סיפורים לא דולפים. מישהו מדליף אותם, ולמישהו הזה יש שם ופנים. מיהו המדליף, אולי הסוכן (חלק מהידיעות בתקשורת הם אינטרס של סוכנים), אולי מישהו מהאופוזיציה בהנהלת מכבי.

הסוכן לא עשה למכבי שום "תרגיל מסריח", מבחינת השחקן הוא עשה עבודה מצוינת. זה מה שסוכנים עושים, כשנוח להם מסתירים מהתקשורת ושומרים על דממה, וכשנוח להם לפרסם  מדליפים ומאכילים לוקשים.

כל החתמה של שחקן במכבי, הפועל, בית"ר, היא סוג של "תרגיל מסריח". מכבי ניסתה לגנוב את טייריק ג'ונס וגנבו לה אותו.

האם הגונב מגנב פטור?

 

כמה שווה דני אבדיה?

בספורט המקצועני מתגלגל הרבה כסף והרבה זה יחסי. דני אבדיה מתעלה העונה לשיאים חדשים, ובכל פעם שהוא מגיע לעוד תוצאה דמיונית מתברר שאפשר עוד קצת. מול יוסטון רוקטס דני קלע 41 נקודות בניצחון 112:113, ובין אם ייבחר למשחק האולסטאר ובין אם לא, אבדיה כבר במועדון של הגדולים ביותר.

הילד בן 25, בשיא כושרו, מרגיש ב-NBA כמו בבית, אבל יש הבדל בין דני אבדיה לבין לברון ג'יימס וקווין דוראנט, שהנציג הישראלי הוא שלנו. כל ישראל שותפים ומחשבים כמה הוא מרוויח.  

אם דני ישלם 10 דולר לכל מי שהצביע בשבילו לאולסטאר (כ-600,000 ונשאר עוד כחודש) עדיין יישאר לו עודף ואז יגישו נגדו תביעה ייצוגית. עם ישראל חי.

כסף הוא חלק מהמשחק והחוזה של דני לא קטן גם כיום – 55 מיליון דולר ל-4 עונות. כשהחוזה הזה נחתם הוא נחשב לדמיוני (ועכשיו הוא נדפק כי הדולר ירד ל-3.20 ₪), אבל בכל שבת יש מוצאי שבת – החוזה הבא יהיה גדול פי 4!

את העבודה על החוזה הבא עושה הסוכן שלו מתן סימנטוב ודבר אחד בטוח, דני אבדיה ימשיך להיות ישראלי במובן הטוב של המילה, נחמד לכולם ויקבל מכולם את הכבוד שמגיע לו.

סבלנות    

קשה להבין מה עבר בראש של אותם אוהדי מכבי חיפה שהפיקו והניפו את שלט הפריסה המחליא בסמי עופר בדרבי.

בכל פעם שאנחנו חושבים שהגענו לקרקעית שומעים דפיקות מלמטה. כשהייתי ילד לא היה ביוב הייתה ג'ורה. לג'ורה, או בעברית בור ספיגה, אין תחתית. לשנאה וטינופת, אין תחתית.

בית הדין של ההתאחדות לכדורגל פסק קנס 50,000 ₪ (40,000 יותר ממה שביקש תובע ההתאחדות), יענקלה שחר ישלם והנבלות שציירו את השלט המגעיל יציירו משהו יותר גרוע. אין תחתית.

המשטרה מקפידה שאוהדי הפועל ת"א לא ייכנסו לאצטדיון בלומפילד לבושים בחולצות עם כיתוב נגד המשטרה, ומה עם שלט בגודל עשרות מטרים שמבזה נשים? (ואם יורשה לי להוסיף, מבזה גם גברים).

לצייר ולהדפיס שלט ענק כזה לוקח זמן ועולה לא מעט כסף, הפריסה שלו דורשת שיתוף פעולה ממאות אנשים ומספיק שוטר אחד כדי למנוע את הכנסתו ופריסתו באצטדיון.

ככה נראית אנרכיה, כל מה שחוקי מותר!   

שבת שלווה מאריה מליניאק

עורך: אין