במהלך 1 במאי, יום העצמאות, תוקרן בערוץ הספורט סדרה בשם "אגדה מקומית". ביים ידידי אביעד פוהורילס, ולכבוד לי להופיע בה לצד שליימה שרף, עודד מכנס, רן בן שמעון, מורן סמואל, השופט אברהם קליין ועוד רבים.
ביום שלישי יעלה פרק מספר 4 של הפודקאסט "באים לבקר" ליוטיוב, ספוטיפיי וכו'.
עברית קשה שפה
שפה חדשה הומצאה בשנתיים האחרונות ע"י גונבי דעת למיניהם: מלחמה עצימה, ניצחון מוחלט, עיניים על הכדור.
אין דבר כזה מלחמה עצימה, אין ניצחון מוחלט. הדרך הבדוקה ל א להשיג תוצאות ולהמשיך במלחמה אינסופית, היא להגדיר מטרה לא ברורה, לא מדידה, לא מוגדרת בזמן, ובקיצור – לברוח מאחריות.
אין ולא יהיה לעולם ניצחון מוחלט, כי אי אפשר להשיג מטרה שאי אפשר למדוד אותה. עיניים על הכדור פירושו: אל תיתן לספינים ופייק ניוז להסיט את תשומת הלב שלך מהאמת ומהמציאות.
המקור הוא מכדורסל: כל שחקן, בעיקר בהגנה, חייב לשמור בכל מצב על קשר עין עם הכדור. עוד קטנה למתקדמים: הבעיה שבזמן שהשחקן שומר על קשר עין עם הכדור, הוא צריך לעקוב גם אחרי השחקן שהוא שומר עליו – וזה קשה.
החלום שלי הוא להיות שר. לא להיות אחראי לכלום, ואת הכישלונות להפיל על הדיפ סטייט. לשר הביטחון אין אחריות למלחמה – הוא הינחה את הרמטכ"ל למוטט את החמאס. לאיתמר בן גביר אין אחריות לרציחות במגזר הערבי – כי הינחה את המפכ"ל. מירי רגב הינחתה את מנכ"ל משרדה (מי זה?) לבטל את הפקקים.
כמה חבל שמאמנים תמיד אשמים בהפסדים. היו יכולים להנחות את השחקנים לנצח.
עומר מאייר
לאחר עונת ייבוש ארוכה על הספסל במכבי ת"א, עומר מאייר התחייב לעונה הבאה למכללת פרדו – אימפריית כדורסל מכללות מהגדולות בארה"ב.
טוב מאוחר מאשר אף פעם, כי שנה או שנתיים במכללה גדולה היו מקצרות למאייר, מהשחקנים הכישרוניים בדור הנוכחי, את הדרך לדראפט של הנ.ב.א.
לא בוכים על חלב שנשפך אבל הרבה חלב נשפך. מאייר בזבז את רוב המשחקים על הספסל, שיחק רק 12.6 דקות בממוצע למשחק ליגה ו-8.12 דק' בממוצע למשחק יורוליג. נשמע לא רע, אבל את רוב הדקות הוא שיחק בגארבג' טיים ולא פתח בחמישייה באף משחק.
בשביל להתקדם שחקן צריך להוביל קבוצה, וזה לא אפשרי בגיל 18 במכבי ת"א. ביורוליג עומר מאייר שיחק אמנם 8.12 דקות בממוצע, אבל זה כולל 2 דקות נגד אלבה ברלין, דקה אחת נגד אפס פילזן ו-4 שניות נגד פאריס!
אני לא מאשים את מכבי ולא את עודד קטש, כי קידום נוער פחות מעניין אותם כשהמועדון במשבר. אבל גם למאייר עצמו יש חלק במצב. הוא היה צריך ללמוד מניסיונם של גור שלף, קטש, ליאור אליהו, דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד, מוטי דניאל ואחרים, שעשו את הסטאז' בגליל, במכבי ר"ג, חולון ועוד.
למרות שהמטרה של עומר כרגע היא לקדם את הקריירה שלו, הוא ירוויח גם חצי מיליון דולר במכללה. עד 2014 אסור היה לשלם כסף לשחקני המכללות החובבנים, ומי ששילם או נתן שווה כסף לשחקן או לקרובי משפחתו, היה נענש.
ב-2014 קיבל בית המשפט את טענת שחקני המכללות שגם הם צריכים להיות שותפים בחלוקת הרווחים של הביזנס הענק שקרוי כדורסל מכללות. מיליארדים הכנסות ממכירת זכויות שידור ומנויים, ואפס שכר לשחקנים.
בית המשפט הורה לשלם לשחקנים סכום מינימאלי של 5,000 דולר, ומאז הסכומים זינקו למיליון דולר ויותר לשחקן לעונה. עומר מאייר יסתפק ב-500,000 דולר. לא רע בהשוואה למה שקיבל במכבי ת"א.
שנה בקולג' לא מבטיחה דבר. עובדה שדני אבדיה ועומרי כספי הגיעו בלי ללמוד בקולג'. אבל לשחקני קולג' יש יתרון בדראפט, כי הם נמצאים כל העונה תחת עיניהם של הסקאוטים של הנ.ב.א. שחקנים שמשחקים באירופה מחכים שסקאוט יגיע לראות אותם פעמיים בעונה.
בהצלחה לעומר מאייר
ועוד קטנה
דני אבדיה ידליק משואה בהר הרצל בערב יום העצמאות, וזה לא מובן מאליו. הבחור הוא בעל דרכון כפול: אביו זופר הוא סרבי ואימו הייתה קיבוצניקית בבית זרע. דני היה יכול לבחור לשחק בנבחרת ישראל או בסרביה, מעצמת כדורסל גדולה מישראל.
עד גיל נוער שחקן עם אזרחות כפולה יכול עדיין לשנות את רישום האזרחות בפיב"א. מגיל 20 הוא צריך לבחור באזרחות הקבועה ולא יכול לשנות.
ב-2017 הגיע הרגע להחליט, ופיני גרשון, שהיה אחראי על הנבחרות הצעירות, הצליח לשכנע את זופי אבדיה שהילד ישחק בנבחרת ישראל. ההמשך ידוע. ישראל זכתה בשתי מדליות זהב באליפויות אירופה ודני עושה קריירה נפלאה בנ.ב.א. ותודה לפורטלנד טרייל בלייזרס ששחררו אותו לשחק במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה לבוגרים בקיץ.
איך היינו מרגישים אילו דני היה מדליק השנה משואה בבלגרד
איקסי
חיים "איקסי" בוכבינדר היה דמות יוצאת דופן בכדורסל בישראל. בשנות ה-60 היו בישראל 2-3 שחקנים שגובהם שני מטר פלוס, ואיקסי עם ה-1.92 מ' שלו קירקס אותם. את כולם. מכבי חיפה הייתה קבוצה של איש אחד, שקלע בימין ובשמאל, עם הפנים ועם הגב לסל. מכונת סלים.
איקסי א'
ב-1965 סיימה נבחרת ישראל את אליפות אירופה במוסקבה במקום השישי. בוכבינדר הצעיר (21), שהיה רגיל לשחק במכבי חיפה 40 דקות במשחק, נשלח בנבחרת לקצה הספסל ולא אהב את זה.
כמה דקות לפני סיום המשחק האחרון בטורניר, החליט המאמן שמעון צ'ינגה שלח, לתת לשחקני הספסל לשחק קמעה, והורה לבוכבינדר לעלות לשחק בפעם הראשונה בטורניר. איקסי פשט את רגליו קדימה והציג נעליים בלי שרוכים.
איקסי ב'
את הסיפור הזה שמעתי מאיקסי עצמו כשנסענו ב-1982 להשתלמות מאמנים בינלאומית בניו אורלינס. הכרנו מאמנים מכל העולם, ובמיוחד התחברנו למאמן נבחרת טורקיה שישב איתנו סביב אותו שולחן ועישן סיגרים כמו קטר.
איקסי ביקש ממנו לכבות את הסיגר. הטורקי לא הסכים. במשך יומיים איקסי ניסה לחטוף ממנו את הסיגר – והטורקי מתחמק. עד שהמנחה ביקש מכל המשתתפים להניף כוס יין ולברך את המאמנים הזרים שהגיעו מכל העולם.
בזמן שכולם עמדו, ידידנו הטורקי איבד לשנייה קשר עין עם הסיגר, ואיקסי עט על השלל, חטף את הסיגר מהמאפרה, והטביע אותו בכוס היין. הטורקי חטף הלם למשמע ה-טססס…, ניסה לשלות את שאריות הסיגר מתוך הכוס ולנשוף בו כדי להציל את האוד העשן, ואז התמוטט לכיסא ומרח על החולצה הלבנה של איקסי את שאריות הסיגר הרטוב. מאות מאמנים התפוצצו מצחוק כשראו את הטורקי ממרר בבכי והישראלי מתגלגל מצחוק עם חולצה מוכתמת בשחור.
איקסי ג'
שאלתי פעם את איקסי איך הוא סיים את לימודי החינוך הגופני בוינגייט. ברור שבכדורסל הוא קיבל ציון 10, אבל איך הוא עבר את הבחינה בהתעמלות מכשירים?
הסתבר שהיה לו הסכם עם המורה להתעמלות – מאמן נבחרת ישראל אליעזר מאיו – שהם לא יפריעו זה לזה. איקסי יסדר את המזרנים ומכשירי ההתעמלות לפני ואחרי השיעורים, ויהיה פטור מנוכחות בשיעורים.
סוף שנת הלימודים הגיע, וכמו כל תלמיד גם בוכבינדר היה חייב לעבור בחינה. כל התלמידים ידעו שמלך הסלים בכדורסל לא מסוגל לבצע אפילו גלגול, לכן התקהלו סביב אולם ההתעמלות לצפות באירוע.
איקסי עמד מול המתח, טבל את ידיו באבקת מגנזיום לבנה, נפנף את השאריות מכפות ידיו, והניף ידיים לצדדים כמו מתעמל יפני לפני תרגיל צוקהארה. כל תלמידי וינגייט עצרו את נשימתם. איקסי עבר לדום מתוח, פרש שוב ידיים לצדדים, חזר לדום, הסתובב הצידה, צעד בגב זקוף לספסל, השתחווה לקהל – והופ, הסתיים התרגיל.
מאז קראו לאיקסי דוקטור מגנזיום
יאללה בלאגן
יואב כץ, הבעלים של הפועל חיפה, התחרפן כשמכבי ת"א חתמה עם השוער שלו יואב ג'רפי על חוזה לשנתיים לפני המשחק ביניהן בפלייאוף העליון. הפועל ת"א בכדורסל מנסה להחתים את ג'ייקובן בראון מהפועל עפולה.
זה מותר, חוקי ולא ספורטיבי. הסיפור הזה, החתמה של שחקנים מקבוצה יריבה לפני תום העונה, הוא נוהג פסול שנמשך כבר עשרות שנים.
צריכים להיות כללים ברורים וסנקציות ועונשים נגד מי שעובר עליהם. ישראל היא מדינת ג'ונגל, ובג'ונגל שולטים חוקי הטבע – החזקים טורפים את החלשים ונהנים מהבלאגן, אז למה שישנו?
כאשר קבוצה פונה באמצע עונה לשחקן מקבוצה מתחרה, זה לא פחות מניסיון להטיית משחק. מי שאמורים לעשות סדר הן ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל, וגם מנהלות הליגה בכדורגל וכדורסל.
למה זה לא קורה? כי מנהלות הליגה מורכבות מנציגי הקבוצות עצמן, וגם הנהלת ויו"ר ההתאחדות נבחרים בידי הקבוצות. אז למה שיעשו סדר בג'ונגל שהן – בעיקר הקבוצות הגדולות – נהנות ממנו?
אגב, החוקים ותקנוני הספורט לא ניתנו במעמד הר סיני. אופ"א מתכוונת לבטל את ההארכות בכל המפעלים שלה. 180 דקות ופנדלים. וואוו, איזו הברקה
הכל ולא כלום
מה משותף לממשלת ישראל ולפיפ"א? פיפ"א הגדילה את מספר הנבחרות שמשתתפות במונדיאל פי 3 – מ-16 בשנת 1970 ל-48 כיום. ממשלת ישראל הגדילה את מספר השרים פי 2, מ-18 ל-36, ואת מספר משיאי המשואות פי 3 – מ-12 ל-36.
אני מניח שבעתיד יגדל מספר המשתתפות במונדיאל ל-96, כי זו הדרך היחידה לנבחרות כמו ישראל, מיקרונזיה וסן מרינו לעלות סוף-סוף לטורניר. על פי אותו הגיון למה לא להגדיל גם את מספר מדליקי המשואות ל-96?
הביקורת היא לא על משיאי המשואות שנבחרו, רובם ראויים פלוס-פלוס. הבעיה היא שכאשר מגדילים את מספר משיאי המשואות פי 3, ערך כל הדלקת משואה מתדלדל לשליש.
בכל מקרה ברכות לאורן סמדג'ה, לעומרי כספי ולדני אבדיה ויום עצמאות שמח לכולם.
חג העצמאות הוא הזדמנות מצויינת להחזיר את כל החטופים.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר