לאשרם חוקים משלו.
עיתונאי כלכלי בכיר התלונן במסעדה שהמנה שלו מתעכבת. כשהמלצרית הסבירה לו שיש לחץ במטבח צעק עליה בעצבים: את יודעת מי אני? למחרת הופיע בעמוד הראשי של העיתון המתחרה טור שכותרתו: את יודעת מי אני?
אין לי הסבר לפער בין התדמית החנונית של אברם גרנט לבין המעשים שמתוארים בעדויות הכואבות של הנשים ב"חשיפה" בערוץ 12. יתכן שמדובר בסוג של היבריס. את יודעת מי אני?
לאברם יש חוג מעריצים שרון קופמן הדביק לו את הכינוי "האשרם של אברם". החרוז תפס אבל תופעת האשרם נפוצה גם בעסקים, בתקשורת, בפוליטיקה. למה בנקים מלווים לאיש אחד מיליארדים בלי בטחונות? אשרם.
לאשרם, כמו לטנגו, צריך שניים. הגורו רוצה להניק לא פחות משהמעריצים רוצים לינוק. היטיב להמחיש זאת דונלד טרמפ: הם יבחרו בי גם אם ארצח מישהו לאור יום בשדרה החמישית. כי סופו של יום ההתחככות בסלב עונה על צורך אנושי: להשתייך ולקבל משמעות.
מה זה אומר עליי שאני מקורבו של שר, ראש ממשלה, זמר, ספורטאי. מה זה אומר עליי אם הוזמנתי למסיבה או לא הוזמנתי. אני נוהג במרצדס או בפיאט פיקנטו. את רואה את המאמן של צ'לסי? יאמר המעריץ לאשתו, אתמול יעצתי לו לשחק עם שלושה בלמים.
גרנט לא אשם שעיתונאים, אנשי כדורגל ובעלי עסקים מכרכרים סביבו, אבל הוא גם לא סובל מזה. להם האינטרסים שלהם, לו יש את שלו. קסם אישי, קשרים, מצליחן. הגורו קובע את הכללים באשרם ואני מנחש שאת רוב שיחות הטלפון איתו הם שיוזמים. מי שלא מתאים, משוחרר.
רומן אברמוביץ' לא מינה את גרנט למאמן צ'לסי כי הוא היה המאמן הטוב בעולם. אולי האוליגרך, כמו הנפגעות שהופיעו ב"חשיפה", קיבל המלצות ממישהו (הוא קיבל) ונישבה בקסמו. זה בסדר, כימיה בין אנשים יותר חשובה משכל, אבל הנשים לא ידעו שהן מגיעות למפגש רומנטי עם גרנט.
בלי קשר, על השאלה: כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת בשביל להתמנות לשופטים (או שופטות), לעשות כסף, להשיג ידיעה בלעדית, אין תשובה חד משמעית.
מי אתם? שאלה השופטת בדימוס אתי כרייף, אלוהי המוסר? זו שאלה שאברם גרנט לא יוכל לשאול כי גבר שקובע עם אישה בבית מלון ייפגש איתה בלובי. לא בחדר שלה, במיוחד אם הוא לא הוזמן לשם. ושליחת מסרים שוב ושוב ושוב זו הטרדה!
המינגלינג של אנשי תקשורת בחתונות ובר מצוות של שחקנים ומאמנים הוא בעיניי נורא. אני הגזמתי לצד ההפוך. כשכתבתי אלפי טורים על מכבי ת"א, הקפטן שלה היה נדב הנפלד שהתאמן אצלי ברמת השרון מכיתה ד', מוטי דניאל ודורון ג'מצ'י שיחקו בנבחרות שאימנתי, ופיני גרשון היה עוזר שלי בנבחרת ישראל. מהג'מפ-בול הראשון בעונה הם היו משחקים ומאמנים, אני כותב, והם לא תמיד אהבו מה שכתבתי.
בינתיים הוגשה תלונה במשטרה ופיפ"א החליטה לחקור. מה לפיפ"א ולמאמן שקריירת האימון שלו מאחוריו ואפילו לידיעות על מועמדותו לקבוצות ברחבי העולם אין קונים רבים? מתברר שגרנט הוא יועץ לפיפ"א ואנשים טובים לא חסרים בישראל. מישהו דאג ליידע את ההתאחדות הבינלאומית למחרת השידור.
מוסר השכל, במיוחד כשזה נוגע לענייני מוסר: אל תאמצו את המוטו של בנימין נתניהו, שמה שלא פלילי, מותר!
אם אברם גרנט חשב בטעות שכל העולם כולו אשרם אחד גדול, נטל ההוכחה הוא עכשיו עליו.
שש הארות על השבוע ההפכפך שעבר על מכבי ת"א
1. המעלית ירדה לקומה 12.
למכבי ת"א יש תרגיל "מעלית". אחרי שסקוטי וילבקין עובר בין שני שחקנים גבוהים, הם סוגרים את הרווח ביניהם, חוסמים את השומר שלו ומשחררים אותו לשלשה חופשית. הניצחון של מכבי ת"א על ז'לגיריס בקובנה נתן תחושה שהמעלית שינתה כיוון. מירידה של שמונה קומות רצופות לעלייה של שלוש, אבל אחרי ההפסד במינכן שוב המעלית נשרה ותקועה כרגע במקום ה-12.
2. אחרי העסל הגיע הבסל. באיירן מינכן ומכבי ת"א גרות באותה שכונה. קבוצה של 7-8 קבוצות שמתמודדות על שני כרטיסים לרבע הגמר. ניצחון כפול על הגרמנים היה מקדם קצת את מכבי בדבוקה, לא הרבה. מי שבנה אחרי ז'לגיריס על 70 אחוז קליעה מחוץ לקשת בכל ערב חי באשליה.
כשמכבי ת"א קלעה 16 נקודות בעשר הדקות הראשונות, חשבתי שזה היה רבע חימום. ברבעים הבאים מכבי הלכה ודעכה ודעכה מ-13 ל-12 ו-11 ברבע הרביעי שאלמלא שלשה של וילבקין בגרבג'-טיים הייתה מסיימת רבע עם שמונה נקודות. 52 נקודות זה הסקור הכי נמוך מאז 1969, כשעדיין שיחקתי בדרבי ולא היו סלי שלוש נקודות.
גם הגרמנים עלו רק ברבע האחרון מעל למפלס עשרים הנקודות, והיו שלבים שהפרסומות היו החלק המעניין בשידור. אגב, למה יש כל-כך הרבה פרסומות (שתופסות חצי מסך) במהלך שידור חי? מנויים משלמים הרבה כסף בערוץ בתשלום בשביל לראות משחק בלי פרסומות. איפה הרגולטור?
3. יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה. אותלו הנטר הוא דיקן הפקולטה לסנטרים. לא זורק זריקה מיותרת, עושה סל בדיוק כשצריך, עוזר להניע את הכדור נגד לחץ, כל חסימה שלו משחררת שחקן, מכוון את ההגנה כמו שוטר תנועה של פעם.
אין לי מושג כמה אסיסטים, איבודים, עבירות שהוא סחט, מה היה מדד האיכות שלו. כלום. האידיוטים מברצלונה החליטו באמצע העונה שהאתר שלהם לא מספיק אטרקטיבי ועיצבו אותו מחדש. הבעיה שהפונט הוגדל ואין מקום בטבלה לכל הנתונים, וכך חזרנו לימים בהם ספרו רק נקודות וריבאונד. אגב, הנטר עשה 7 ו-4 בהתאמה, אבל לפחות המשפט שהמצאתי לפני שלושים שנה – שיש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, הוכח באופן חד משמעי. המון דברים לא רואים בסטטיסטיקה של היורוליג.
3. פלופ. אבי אבן ניסה פה ושם לשנות דברים במכבי ת"א. בקטנה. בקובנה שיחק סמול בול עם דריק ויליאמס בעמדה 5 וזה עבד, חד פעמי. כי ויליאמס נותן משחק לא רע פה ושם, אבל האיש שנבחר שני בדרפט הוא פלופ. לא ברמה של אנתוני בנט שנבחר ראשון, אבל מייקל ג'ורדן נבחר במקום השלישי! נו באמת.
הטבעות לסל בלי הגנה ותלייה על הטבעת לא עושות עליי רושם. כי בכל מגע פיזי, למרות מימדיו האימתניים, ויליאמס לא מסוגל לקחת שחקן לסל. זה תמיד מסתיים ב-Fade away שני מטר מהסל בנפילה לאחור.
4. תנו לחיות לחיות. אתמול יפתח זיו הוגנב למגרש למשך 8:08 דקות. איש לא ראה, איש לא שמע, נתן עבודה בהגנה ואפילו חדר פעמיים והניח כדור בטבעת. איך זה קרה? יפתח לא מופיע בסקאוטינג ריפורט של שום מאמן יורוליג כי הוא לא משחק, לכן לשומר שלו לקח שני פוזשנים להבין שהוא שמאלי. רומן סורקין ועוז בלייזר לא שותפו כלל. גרועים יותר מדריק ויליאמס ואנג'לו קלויארו הם לא יכולים להיות.
5. כלים שלובים. אני לא זוכר מתי סקוטי וילבקין וקינן אוונס היו טובים באותו משחק. אתמול וילבקין קלע 20 נקודות ב-30 דקות, אבל אוונס אפס נקודות ב-20 דקות. גם כשהם משחקים ביחד הם משחקים לחוד, או כפי שהיטיב לתאר שייקה אופיר במערכון הנפלא המורה לאנגלית: מונולוג זה אדם אחד שמדבר לעצמו. דיאלוג זה שני אנשים שמדברים לעצמם.
שתי הערות על התוהו והערה אחת על הבוהו בבית"ר ירושלים.
1. אחריות. אף פעם לא הבנתי מה באמת תפקידו של אלי אוחנה. יפה שהוא נזכר להתחיל לעמוד על שלו, רק חבל שזה קורה שלושה חודשים לפני סיום החוזה שלו בבית"ר ירושלים. הטפטופים של מקורביו, שאין לו שום בעיה ללכת כרגע הביתה, לא השכיחו את אינספור המצבים בהם היו לו המון סיבות לשים את המפתחות וללכת, אבל אז היה לו הרבה כסף להפסיד. אז הוא שתק.
אין ויכוח שהניהול של בית"ר ירושלים הוא הגרוע בליגה. גם אין ויכוח שיוסי אבוקסיס, שצנח ממועמד מוביל לאימון נבחרת ישראל למקום 6-9 בליגה לאומית עם 8 ניצחונות בלבד מ-22 משחקים, הוא המאמן הכושל בשתי הליגות הבכירות. מעניין מה יוליד החיבור ביניהם.
2. חבל הצלה? הפסקתי לעקוב אחרי הידיעות על פתרון אפשרי לגירעון בית"ר ירושלים. הלוואה, תרומות, רוכש. אין הלוואות, אין תרומות, אין רוכש. נכון לרגע כתיבת המגזין התקבלה הלוואה בסך 3.5 מיליון שקלים, ואני תוהה למה הכסף הזה, או ההצעות של ג'קי בן זקן ואחרים, לא הגיעו כמה ימים קודם כשעוד אפשר היה להשאיר את השחקנים ששוחררו.
3. A friend in need is a friend indeed. חבר בצרה הוא חבר אמיתי וג'קי בן זקן התנדב לעזור למשה חוגג. זה יפה, השאלה, למה מנהלת הליגה ו/או ההתאחדות לכדורגל מתירות לבעל קבוצה לתמוך בקבוצה אחרת באותה ליגה? בכסף קונים שחקנים, שחקנים מנצחים משחקים, ניצחונות משאירות קבוצה בליגה, וכשקבוצה נשארת קבוצה אחרת יורדת.
עם כל הכבוד לג'קי בן זקן ולמנהלת הליגה, ואין כבוד, מי הוא שיוריד את נוף הגליל, מכבי פתח תקווה או הפועל ירושלים ללאומית? יש בכלל מנהלת?
עשית ולא פרסמת, לא עשית.
בעמוד הפנימי במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" הופיעה שלשום ידיעה קטנה: "יונתן קפיטולניק, אלוף העולם בקפיצה לגובה לנוער, קבע את התוצאה השנייה בטיבה השנה בעולם 2.27 מ'!". ראש הממשלה לא צלצל לברך, גם לא שר הספורט, ובשער האחורי היה מרוח על פני חצי עמוד קידום לראיון ענק עם מאור בוזגלו ששיחק את משחקו האחרון לפני שנה וחצי.
ספורט ויחסי ציבור הולכים יד ביד, השאלה מה היחס ביניהם. יש תורמים בסתר שמוציאים על פרסום התרומה פי חמש מגובה התרומה עצמה, כי במציאות בה אנחנו חיים אתה יכול לתרום כליה ועדיין להיחשב לקמצן אם לא דאגת לפרסם את התרומה.
החוכמה לקבל יחסי ציבור בחינם, כי התקשורת היא מפלצת שזקוקה לכותרות ומי שדואג להאכיל אותה מתוגמל. שחקן כדורגל נחשף בשידורים חיים ברייטינג גבוה, כל פעולה שלו מנותחת מכמה זוויות ומה אנשים יודעים עליו? מה שכתוב בעיתון.
בכל סיפור יש איש טוב ואיש רע, וחלוקת העבודה במשפחת בוזגלו היא מושלמת: הילד הטוב מאור, והאבא הרע יעקב, שמכסח מאמנים ובעלי הקבוצות בטענות קיפוח בדקות משחק ושכר. לפעמים בצדק.
קריירה של שחקן מתחילה במגרש ובהדרגה נכנסים לתמונה גם יחסי ציבור. משקלם בהצלחה של השחקן הולך וגדל ביחס הפוך לרמת המשחק שלו. בשנה האחרונה מאור בוזגלו עובד 99 אחוז ביחסי ציבור ואחוז אחד בכדורגל, אחרי הנחה.
הידיעות על משאים ומתנים שניהלו בשנה האחרונה קבוצות עם שחקן שכבר לא יכול לרוץ (ולמרבה הפלא לא דלפו לתקשורת בזמן אמת) הן מוזרות בלשון המעטה. גם אני הצעתי למנכ"ל בנק לאומי לקנות את הבנק. הוא עדיין לא חזר אליי, כנראה שהדירקטוריון עדיין מתלבט.
אני מאחל למאור בוזגלו שיצליח בכל אשר יעשה, אבל קשה לי להתרגש מפרישתו של סלב שנה וחצי אחרי שפרש.
אגב, מישהו יודע איך קוראים לאבא של יונתן קפיטולניק?
שבת שקטה וחמימה למנויי המגזין. מי שרוצה להצטרף או לצרף חבר לאשרם, שישלח שם מלא וסלולארי בפרטי.
אריה מליניאק