אין קלאסיקו, ובצדק.
בתחילת העונה הימרתי שקלאסיקו לא יהיה בסדרת גמר הליגה. הערכתי שמכבי ת"א או ירושלים לא יגיעו לשם, אבל לא צפיתי ששתיהן יעופו בחצי הגמר.
שתי הקבוצות עבדו עונה שלימה בשביל לארח את המשחקים המכריעים, ובעלי חוש ריח מפותח הריחו את הסדקים הראשונים כבר בהפסדים של ירושלים המשחק האחרון לראשל"צ האחרונה בטבלה, ומכבי ת"א להפועל חיפה.
מוזר שלמרות שהרצליה טובה ממכבי ת"א, רוב הקבוצות היו מעדיפות לפגוש אותה בגמר כי מכבי עדיין יותר מפחידה. צ'ינאנו אונאקוו פחות טוב מאנטה ז'יז'יץ'? את מי הייתם מחתימים, את כריס באב או קינן אוואנס? דריק ויליאמס יותר טוב ממוריס קמפ? נאנאלי קולע יותר טוב מ-ואן וליט? ובעמדה היחידה שיש למכבי ת"א יתרון, משחק סקוטי וילבקין, שמחרב להם את המשחק.
אפילו בטריבונה מכבי הפסידו. לשמוע את אוהדי הרצליה שרים לאוהדי מכבי ת"א ביד אליהו "יאללה הביתה" שבע דקות לסיום, לא ייאמן.
ההפסד של מכבי ת"א להרצליה פתח חלון הזדמנויות נדיר, לשחק בגמר נגד קבוצה שהיא לא מכבי ת"א. זה הפך את המשחק בין חולון לירושלים למלחמת עולם שלא נגררה לאלימות.
שנים אני מגלגל תיאוריה שנשמעת מטורף: למכבי ת"א ולהפועל ירושלים יש… יותר מדי כסף. עשיר קונה חמישה קילו עגבניות וזורק חצי. עני קונה חמש עגבניות ובודק כל אחת כמו יהלום, כי אי אפשר לזרוק.
מי שבוכים שהתקציב נמוך, ממשיכים לקנות שחקנים ומאמנים על המשקל ומחליפים אותם. כך התקציב מתנפח כי חלקו הולך לשחקנים שלא משחקים ולמאמנים שלא מאמנים. יאניס ספרופולוס, למשל, קיבל העונה בשביל לא לאמן, פי 10 ממה שאבי אבן קיבל בשביל לאמן.
אז מכבי נתנו את המפתחות לאבן שראה עד היום משחקים רק מהיציע והגיעו לפלייאוף עם חבורת שודדים בטרנינג שלא שמו עליו קצוץ.
ירושלים דווקא רצו, אבל כשנותנים את הכדור לרטין אובהסואן שמצויד במנגנון השמדה עצמי, זה גדול על יותם הלפרין, שהוא בכלל סטאז'ר. אני לא מבטל את ההצלחות שהיו לאבן ולהלפרין, אבל בינינו,
אם הם היו מתחננים לעבוד בחינם בבאר שבע או בגלבוע, היו נותנים להם לאמן?
עקירת שורש.
לא המאמנים אשמים בכישלונות אלא מי שמינו והכשילו אותם. מנצלים לרעה "אנשים של המערכת", שמוכנים לרדת מהמשרדים לפרקט ולשרוף את עתידם. זה רע להם וגם למערכת.
גם לאורן אהרוני חסר ניסיון כמאמן ראשי בליגת על, אבל הוא מאמן. רואה את עתידו באימון. עבד שנים עם בוגרים ונוער. שרון אברהמי, שכבר אימן בליגת על, חזר העונה ללאומית והעלה את קרית אתא לליגת על.
קבוצה שמגלגלת מיליונים אינה מעבדת ניסוי, והבעיה מתחילה ביושבי ראש הקבוצות, שהתחילו להאמין בשטויות שהם עושים. מאמן זה לא זבל שיושבים לידו על הספסל, אומרים לו מה לעשות ומפטרים אותו כשמפסידים.
רוב הבעיות של המאמנים מקורן בחולשת ההנהלה. משאירים את המאמן חשוף בצריח מול חבורת אגואיסטים שמרוויחים פי 10 ממנו.
מי אמור להעמיד את ג'יילן ריינולדס וג'יימס נאנאלי במקומם, עמי ביטון?
עבודה עברית, בעיניים.
במשך שנים מכרו לאוהדים שרכשו מנוי ב-1,500-15,000 ₪ סיפורים: המינוי של אבי אבן הוא אילוץ. האמת שניקולה וויצ'יץ' ודני פדרמן, בשיתוף עם שמעון מזרחי (שמזמן היה אמור להיות נשיא כבוד), סירבו לתת לעודד קטש חוזה לעונה וחצי. אז הפסידו תשעה משחקי ליגה (ארבעה בדרבים כולל גביע) והודחו בחצי הגמר.
חולון החתימה את גיא גודס אחרי שפוטר מהקבוצה שירדה ליגה. מכבי סירבו לתת לאורן אהרוני משרת עוזר מאמן של יאניס ספרופולוס וקיבלו אותו כמאמן העונה בבני הרצליה. מה הם ציפו מקטש, שיסכים לעבוד ארבעה חודשים בלי חוזה לעונה הבאה, כמו אריק שיבק ב-2017?
ועוד אגדה שמכרו לאוהדי מכבי ת"א – הפסדנו שש אליפויות בעשר שנים בגלל שיטת הפיינל פור. לא מבין למה קבוצה עם תקציב של 100 מיליון ₪ לא מסוגלת לנצח במשחק אחד?
אז הפיינל פור בוטל וההפסדים נמשכים. נגמרו התירוצים, מה עושים עכשיו?
אמי לימדה אותי שאם תבשיל לא מצליח צריך לזרוק ולבשל חדש. אם תוסיפו מים יהיה תפל, תוסיפו מלח יהיה מלוח, וסוכר ימתיק מדי. לא הצליח? זורקים ומבשלים חדש.
מכבי ת"א כבר עשו את זה בעונת 2016/17, אחרי שהחתימו חמישה שחקנים על חוזים של מיליון דולר פלוס (אנדרו גאודלוק, דווין סמית…), הודחו ע"י מכבי חיפה בחצי הגמר והחליפו את כל הקונסטרוקציה מהבסיס. היחיד שנשאר, איתי שגב, ביקש לעזוב באמצע העונה.
צריך לבשל חדש, אבל בלי סקוטי וילבקין. ולהחליף כבר את השף.
עבדים היינו למכדררים
הקבוצה היחידה שמשחקת נכון ויפה היא בני הרצליה. מחליפים הגנות, משחקים ביחד, נעים ללא כדור, זורקים לסל רק אחרי שארבעה שחקנים נגעו בכדור. כדורסל.
אני תוהה לפעמים מה אומרים שחקני מכבי ת"א, חולון וירושלים, כששואלים אותם בבית: מה עשיתם היום בעבודה? ז'יז'יץ' יגיד: חסמתי אלף פעמים לסקוטי וילבקין. אדם אריאל עמד בפינה בשביל לא להפריע לרטין אובהסואן וג'יילן אדמס לכדרר בין הרגליים. גיא פניני, שהיה עד לא מזמן מפתח בחולון, ראה שני משחקים מהמושב הכי טוב במגרש בלי לשלם.
בהגנה אין יום חלש, אבל בישראל מתחילים לשמור רק כשאין ברירה. בחמישה משבעת המשחקים האחרונים בפלייאוף מכבי ת"א ספגה 88-96 נקודות. הרצליה ניצחה בשמונה רבעים מתוך 12. רק בארבעה רבעים מכבי הצליחה להחזיק את הרצליה על פחות מ-20 נקודות.
ככה זה כשאי אפשר לקלוע נקודה אחת יותר מהיריב.
אנא אנו באים?
הרגע הקשה של מודי בראון לא היה בגמר ליגת האלופות, אלא כשתומר תורג'מן, מנכ"ל ערוץ הספורט, החליט מסיבה לא ברורה לצרף להיכל השלום והאחווה את דודו אוואט, ופשוט הימר על הקריירה של מודי.
מודי מחה בתוקף, היו שהציעו לו לעזוב, אבל, כדרכו, מודי פתח את אולפן ליגת האלופות במונולוג לפנתיאון: "זה הזמן לקבל את הפרשן החדש שלנו דודו אוואט, אבל לפני שאתה מתחיל לפרשן, דודו, אני רוצה להגיד משהו. דודו הוא שוער שנערץ עליי אבל גם אדם שאני חולק על הרבה מהעמדות שלו. אני די מסתייג מהסגנון הטוויטרי שלו, אבל אם אנשים כמוני וכמו אוואט לא ינסו למצוא שפה משותפת, אנה אנו באים?". שאלה טובה, מודי: אנא אנו באים?
לפחות הוכחת שאפילו במדינה חסרת תרבות וספורט, אפשר לקדם תרבות ספורט.
וקטנה לסיום.
מעטים יודעים שלפני שמודי הגיש תוכניות ספורט, הוא כתב אותן. כשערוץ הספורט היה בחיתוליו בחברת הכבלים ICP, "משחק השבת" שודר עדיין בערוץ 2.
כש"קשת", "רשת" ו"טלעד" היו מחליפים ביניהן את ימי השידור, גם תוכנית סיכום המחזור הייתה נודדת. ב-1995 הוחלט ב"טלעד" שאת "משחק השבת" יגישו יורם ארבל ואנוכי.
בכל שבת היינו עולים לירושלים, מודי היה כותב קטעי קישור נפלאים, הבעיה שאני, עם כל הכבוד, לקריין מטלפרומפטר טקסטים שמישהו כתב לי לא מסוגל. זה פשוט לא אני.
ניסיתי וזה לא עבד, אז החלטתי, עם לא מעט חששות, לשים למודי את הדברים על השולחן. הוא הסכים מיד שאדבר חופשי ומאז הופיעה בטלפרומפטר בסוף כל אייטם הערה: (מליניאק קטנה).
"קטנה" זו התורה על רגל אחת. במקום להתחרות במקהלת הצרחות באולפן, למדתי ממודי לתת לכולם לצעוק, וברגע הנכון לדחוף את המשפט שאותו יזכרו למחרת.
בקטנה, כמובן. תבלו.
מי שרוצה לרשום חבר כמנוי, ישלח שם מלא וסלולארי בפרטי.
שבת שקטה.