בקרוב יחזרו לכם צ’קים

שלום חברים וחברות,

“תיכון חדש” היה בשבילי בית ספר לחיים. יחסיי עם המחנכת אווה סורביץ’ ידעו עליות ובעיקר מורדות, אבל אחרי כל ויכוח היינו פותחים “דף חדש”. מוזר שאחרי כל-כך הרבה דפים חדשים, אני מוציא לאור את הספר הראשון “לנצח זה מקצוע”, חמישים שנים אחרי שסיימתי את התיכון.

בסוף דצמבר אנשים וארגונים עוסקים בסיכומים, וכותבים מטרות לשנה הבאה.
אנשים מתחילים דיאטות ביום ראשון, או בראשון לחודש או ביום ההולדת, כי המוח פועל בתבניות.

התבנית המוחית מאפשרת לאחסן ולשלוף מידע במהירות,
הבעיה שהיא מפריעה כשאנחנו רוצים לבצע שינוי.

נולדתי בעולם בו מכרו נפט וקרח בעגלות רתומות לסוסים.
לנכדים שלי מובן מאליו שתמונה שמצולמת באוסטרליה,
מגיעה תוך שניות לסלולארי שלהם.
אני לא מבין למה צריך מכונית אוטונומית,
כמו שלא הבנתי למה צריך מצלמה בטלפון.
לכן אני לא מוטרד מהמציאות בה נחייה בעוד חמש שנים,
כי שינויים אינם איום אלא כיף.

רובנו יושבים רוב חיינו ביציע מחשש שניכשל,
אבל ההשתתפות במשחק מרגשת ומכישלונות לומדים.

ולמה יחזרו לכם בקרוב צ’קים?
כי למוח לוקח זמן להחליף תבנית מ 2017 ל 2018.

השלימו את 2017 וצרו תבנית חדשה ל-2018,
אחרת האוטומט ימשוך אתכם לתבנית המוכרת.

בני אדם לא מתחלקים לגאונים ולמטומטמים אלא לשחקנים
ולצופים.

משחק חדש הוא הזדמנות לעלות למגרש.
להורדת שני פרקים ראשונים של “לנצח זה מקצוע” לחצו כאן.

קריאה מהנה.

אריה מליניאק

השארת תגובה