אגלה לכם סוד: כשהייתי פרשן במשחקים, העורך, בעיקר בלילות חמישי, היה לוחץ עליי לשלוח מהר את הטור שלי כי זה מעכב את סגירת העיתון. כשקבוצה הייתה מובילה ב-20 הפרש ברבע הרביעי, הייתי מכין את הכתבה למשלוח עשר דקות לפני הסיום, וכשהמשחק היה מסתיים הייתי לוחץ send ושולח אותה למערכת על הבאזר.
רוב הטור הזה היה מוכן כבר ברבע השלישי ולמזלי לא לחצתי send, כי מתחילת הרבע הרביעי נבחרת ישראל עמדה במגרש וחיכתה שהמשחק יסתיים. זה אף פעם לא עובד כי כשאתה מחכה שהמשחק ייגמר השעון מתקדם לאט והקבוצה היריבה מתעוררת פתאום לחיים וקשה לעצור את המפולת.
תודה לאל שהסיוט נגמר, כי באמת היינו קרובים להפסד לנבחרת חלשה מאוד וזה לא חדש. בכל דור ודור נבחרת ישראל מפסידה משחק "קל", זה קרה מול לטביה אחרי הניצחון על יוון, וגם לנבחרת ישראל שאני אימנתי ב-1984 בהפסד לבריטניה.
אז לא צריך לקחת קשה את משחק הדרדלה מול בלגיה, כי אחרי הכל עלינו לשמינית גמר אליפות אירופה אחרי 10 שנות יובש אבל סטירה קטנה לא מזיקה. אפשר להפסיד לפולין ולצאת בתחושה טובה ואפשר לנצח את בלגיה ולצאת בתחושה לא טובה.
צריך לסמן וי ולהביט קדימה לסלובניה, גם אם יתכן שהמשחק נגד סלובניה לא ייקבע, ואז לבדוק מי תשחק מולנו בהצלבת שמינית הגמר.
בכדורסל יש שני סוגי קבוצות: אלה שמנצחות ואלה שמחשבות חישובים. עדיף לא לבזבז זמן על חשבונאות כי אין לנו שליטה על איזו קבוצה תסיים בבית המקביל ראשונה, שנייה או שלישית. מי שיבוא ברוך הבא, צריך לנצח בכל משחק.
יותר חשוב איזו נבחרת ישראל תופיע מחרתיים מול סלובניה, האם זו שהתעלתה מול צרפת או זו ששיחקה כדורסל בינוני מינוס נגד בלגיה. אז בואו נעשה קצת סדר.
שמתם לב באיזה שעות משחקת נבחרת ישראל ביורובאסקט? נגד איסלנד ובלגיה ב-15:00, נגד סלובניה וצרפת ב-18:00 ונגד פולין ב-20:30. בין המשחקים יש הפסקה כדי לפנות את הקהל ולמכור עוד נגלה של כרטיסים יקרים, אבל זה לא העניין.
שעות המשחקים משקפות את הסיכוי שנתנו בפיב"א לנבחרות להצליח בבית המוקדם. במשחק הראשון בכל ערב (15:00) שיבצו את הנבחרות החלשות בבית – איסלנד, בלגיה וישראל. כך העריכו אותנו לפני תחילת המשחקים, ואתמול הזה ניראה די מוצדק.
השעה 18:00 ניתנת לנבחרות האטרקטיביות – צרפת וסלובניה עם דונצ'יץ'. פולין כאמור ב-20:30, כי שחקנים רגילים לשחק כדורסל בערב. הקבוצה המארחת מקבלת תמיד את הזכות לשחק בשעת ערב, הפולנים קמים בשעה נוחה בבוקר, אוכלים צהריים בזמן, נחים אחה"צ ובערב משחקים מול אולם מלא מעודד. יתרון של מארחים.
אסור לזלזל בשום נבחרת אבל לאחר הצפייה במשחק הבלגים חלשים ביסודות בסיסיים של המשחק, וכקבוצה הם לא מבינים את המשחק. לעתים רחוקות נבחרת ישראל משחקת נגד קבוצה שבכל עמדה יש לנו יתרון, לכן אני פותח בחולשת הבלגים. אסור לנו לקחת את היכולת שלנו מול בלגיה כדי למדוד את סיכויינו מול סלובניה מחרתיים,
מה שהופך אותי לאופטימי, שנבחרת ישראל מתאימה את עצמה ליריבה, גם כשהיא טובה מאיתנו. זה לא מובן מאליו. מדאיג אותי שהספסל לא לקח את ההזדמנות שניתנה לו. זה אותו ספסל שמול צרפת הייתה לו תרומה משמעותית. לא יהיו לנו יותר משחקים קלים, בהם תהיה תחושה של זחיחות שהניצחון כבר מובטח ונותר רק לחלק את הנקודות בין השחקנים.
הספסל צריך לתת מנוחה לדני אבדיה, רומן סורקין, ים מדר ותומר גינת, אבל לא לעלות למגרש בהנחה שלכל מחליף מוקצבים 2-3 דקות, כי אז הם ממהרים לזרוק לסל, עושים פאולים מיותרים (גיא פלטין שתי עבירות בפחות מדקה בלי קשר למשחק).
פלטין ואיתי שגב הם "ההרכב ההגנתי" שלנו. שניהם שומרים טובים אבל לא יכולים להשלים את האין הגנה של נימרוד לוי וים מדר. זה לא עובד ככה בכדורסל. אני אוהב את החשיבה המקורית של אריאל בית הלחמי, לדוגמא: קדין קרינגטון קיבל בחילוף בפיק אנד רול את הסנטר הבלגי שגבוה ממנו בראש, תפס עמדה לפניו והמיס-מאץ' תקע לבלגים את כל המשחק.
דני אבדיה הוא כישרון על. מצליח להביא את החוכמה והבנת המשחק שלו גם לאליפות אירופה למרות שזה כאילו מובן כי הוא אירופי. בנבחרת צרפת משחקים ארבעה שחקני NBA (והיתר שחקני יורוליג) וראיתם איך זה ניראה. השילוב בין אבדיה לים מדר נותן הרבה מעבר לסך חלקיו. עכשיו לא הזמן לאקספרימנטים, אבל הייתי מנסה את מדר בעמדה 2 ליד מוביל כדור נוסף, ומזיז את אבדיה לעמדות 3,4,5.
תומר גינת פשוט פנטסטי. התרומה שלו כוללת את שורת הסטטיסטיקה וגם את מה שלא מופיע בסטטיסטיקה – צירוף של חוכמת משחק משולבת בלב ענק מקשה על הערכת התרומה תורם במשחק.
תודה לאל שמחר יום חופש.
אריה מליניאק